אייבי + בין 1
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אייבי + בין 1
הוספה למועדפים

אייבי + בין 1

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    אנני ברוז החלה לכתוב ספרים כשהיתה בת 9. היא כתבה ספרי מבוגרים ואייבי ובין הוא ספרה הראשון. היא מתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושתי בנותיה – אחת דומה לאייבי, והשנייה דומה לבין. 

    תקציר

    מֵהָרֶגַע שֶׁהֵן רוֹאוֹת אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה, אַייבִי וּבִּין יוֹדְעוֹת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיוּ חֲבֵרוֹת.

    אֲבָל כְּשֶׁבִּין מִסְתַּבֶּכֶת בְּצָרָה, דַּוְקָא אַייבִי הִיא זוֹ שֶׁעוֹזֶרֶת לָהּ.

    יַחַד הֵן יְגַלּוּ שֶׁאֶת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה מוֹצְאִים לִפְעָמִים בַּמָּקוֹם הֲכִי לֹא צָפוּי.

     

    צמדים ליוו מאז ומעולם את ספרות הילדים, ודאי צמדים של ניגודים. יש כוח עצום מבחינה סיפורית לביטוי "טובים השניים מן האחד", ועל כוח זה נשענת אנני ברוז, מחברת סדרי ספרי "אייבי + בין" המצליחה, שאיירה סופי בלקול.

    בספר הראשון מוצגות לנו אייבי ובין כהפכים מושלמים ומשלימים: בין היא הילדה הפרועה יותר, מה שהמורים היו ודאי מכנים כ"השפעה רעה". היא סקרנית מאוד, פעלתנית, ומתקשה לשלוט בלשונה ובתגובותיה. לעומתה, אייבי היא ילדה מנומסת ועדינה, תלמידה טובה שחביבה על כולם. אך כאשר בין מסתבכת בצרה, דווקא אייבי היא זו שעוזרת לה, ובין השתיים מתפתחת חברות חזקה, שממשיכה להתעצם בספרים הבאים בסדרה.

    פרק ראשון

    לֹא תּוֹדָה

     

    לִפְנֵי שֶׁאַייבִי וּבִּין נִפְגְּשׁוּ, אַייבִי לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי בִּין. אִמָּא שֶׁל בִּין אָמְרָה לָהּ שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהִיא צְרִיכָה לְנַסּוֹת לְשַׂחֵק עִם הַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁבַּבַּיִת מִמּוּל. אֲבָל לְבִּין לֹא הִתְחַשֵּׁק.

    "הִיא בַּת שֶׁבַע, בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ. "וְהִיא נִרְאֵית יַלְדָּה כָּל כָּךְ נֶחְמָדָה. תּוּכְלוּ לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת."

    "כְּבָר יֵשׁ לִי חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים," אָמְרָה בִּין. וְזֶה הָיָה נָכוֹן. בֶּאֱמֶת הָיוּ לְבִּין הֲמוֹן חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים. אֲבָל בְּעֶצֶם, הִיא לֹא רָצְתָה לְשַׂחֵק עִם אַייבִי כִּי אִמָּא שֶׁלָּהּ צָדְקָה - אַייבִי בֶּאֱמֶת נִרְאֲתָה יַלְדָּה נֶחְמָדָה מְאוֹד. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִבִּיטָה בָּהּ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב הִיא נִרְאֲתָה נֶחְמָדָה. אֲבָל נֶחְמָדָה, יָדְעָה בִּין, זוֹ מִלָּה אַחֶרֶת לִמְשַׁעְמֶמֶת.

     

    אַייבִי יָשְׁבָה בְּנֶחְמָדוּת עַל מַדְרֵגוֹת הַכְּנִיסָה. בִּין הִתְרוֹצְצָה בֶּחָצֵר סָבִיב וְצָעֲקָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. לְאַייבִי הָיָה שֵׂעָר אֲדַמְדַּם אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל, מָשׁוּךְ לְאָחוֹר בְּקֶשֶׁת זוֹהֶרֶת. הַשֵּׂעָר שֶׁל בִּין הָיָה שָׁחֹר, וְהוּא הִגִּיעַ רַק עַד לַסַּנְטֵר שֶׁלָּהּ כִּי אַחֶרֶת הָיָה מִסְתַּבֵּךְ בִּקְשָׁרִים. כְּשֶׁבִּין אָסְפָה אֶת הַשֵּׂעָר בְּקֶשֶׁת, הַקֶּשֶׁת תָּמִיד נָפְלָה לָהּ מֵהָרֹאשׁ. אַייבִי לָבְשָׁה שִׂמְלָה כָּל יוֹם. בִּין לָבְשָׁה שִׂמְלָה רַק כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ הִכְרִיחָה אוֹתָהּ. אַייבִי תָּמִיד קָרְאָה בְּסֵפֶר גָּדוֹל. בִּין מֵעוֹלָם לֹא קָרְאָה סְפָרִים גְּדוֹלִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּרְאָה סֵפֶר הִיא הִרְגִּישָׁה קוֹפְצָנִית.

    בִּין הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא קִפְּצָה בִּשְׁלוּלִיּוֹת. הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא רִסְּקָה אֲבָנִים כְּדֵי לִמְצֹא זָהָב.

    הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי לֹא טִפְּסָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ עַל עֵץ וְלֹא נָפְלָה מִמֶּנּוּ. בִּין הִשְׁתַּעְמְמָה רַק מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּאַייבִי.

     

    לָכֵן, כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁכְּדַאי לָהּ לְשַׂחֵק עִם אַייבִי, בִּין רַק נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ. "לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה.

    "לְפָחוֹת תְּנַסִּי. אוּלַי הִיא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁל בִּין.

     

    "כֻּלָּם לַעֲלוֹת! הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה לְאֶרֶץ הַשִּׁעֲמוּם יוֹצֵאת עַכְשָׁו!" צָעֲקָה בִּין.

    אִמָּא שֶׁלָּהּ הִתְרַגְּזָה. "אַתְּ לֹא מִתְנַהֶגֶת יָפֶה, בִּין."

    "הִתְנַהַגְתִּי יָפֶה. אָמַרְתִּי: לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה בִּין. "פָּשׁוּט לֹא מִתְחַשֵּׁק לִי. בְּסֵדֶר?"

    "בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר." אִמָּא שֶׁלָּהּ נֶאֶנְחָה. "תַּעֲשִׂי כִּרְצוֹנֵךְ."

    וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת עַל שָׁבוּעוֹת, בִּין לֹא שִׂחֲקָה עִם אַייבִי. אֲבָל יוֹם אֶחָד קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׁנָּה אֶת דַּעְתָּהּ.

    אנני ברוז החלה לכתוב ספרים כשהיתה בת 9. היא כתבה ספרי מבוגרים ואייבי ובין הוא ספרה הראשון. היא מתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושתי בנותיה – אחת דומה לאייבי, והשנייה דומה לבין. 

    עוד על הספר

    אייבי + בין 1 אנני ברוז

    לֹא תּוֹדָה

     

    לִפְנֵי שֶׁאַייבִי וּבִּין נִפְגְּשׁוּ, אַייבִי לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי בִּין. אִמָּא שֶׁל בִּין אָמְרָה לָהּ שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהִיא צְרִיכָה לְנַסּוֹת לְשַׂחֵק עִם הַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁבַּבַּיִת מִמּוּל. אֲבָל לְבִּין לֹא הִתְחַשֵּׁק.

    "הִיא בַּת שֶׁבַע, בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ. "וְהִיא נִרְאֵית יַלְדָּה כָּל כָּךְ נֶחְמָדָה. תּוּכְלוּ לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת."

    "כְּבָר יֵשׁ לִי חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים," אָמְרָה בִּין. וְזֶה הָיָה נָכוֹן. בֶּאֱמֶת הָיוּ לְבִּין הֲמוֹן חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים. אֲבָל בְּעֶצֶם, הִיא לֹא רָצְתָה לְשַׂחֵק עִם אַייבִי כִּי אִמָּא שֶׁלָּהּ צָדְקָה - אַייבִי בֶּאֱמֶת נִרְאֲתָה יַלְדָּה נֶחְמָדָה מְאוֹד. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִבִּיטָה בָּהּ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב הִיא נִרְאֲתָה נֶחְמָדָה. אֲבָל נֶחְמָדָה, יָדְעָה בִּין, זוֹ מִלָּה אַחֶרֶת לִמְשַׁעְמֶמֶת.

     

    אַייבִי יָשְׁבָה בְּנֶחְמָדוּת עַל מַדְרֵגוֹת הַכְּנִיסָה. בִּין הִתְרוֹצְצָה בֶּחָצֵר סָבִיב וְצָעֲקָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. לְאַייבִי הָיָה שֵׂעָר אֲדַמְדַּם אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל, מָשׁוּךְ לְאָחוֹר בְּקֶשֶׁת זוֹהֶרֶת. הַשֵּׂעָר שֶׁל בִּין הָיָה שָׁחֹר, וְהוּא הִגִּיעַ רַק עַד לַסַּנְטֵר שֶׁלָּהּ כִּי אַחֶרֶת הָיָה מִסְתַּבֵּךְ בִּקְשָׁרִים. כְּשֶׁבִּין אָסְפָה אֶת הַשֵּׂעָר בְּקֶשֶׁת, הַקֶּשֶׁת תָּמִיד נָפְלָה לָהּ מֵהָרֹאשׁ. אַייבִי לָבְשָׁה שִׂמְלָה כָּל יוֹם. בִּין לָבְשָׁה שִׂמְלָה רַק כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ הִכְרִיחָה אוֹתָהּ. אַייבִי תָּמִיד קָרְאָה בְּסֵפֶר גָּדוֹל. בִּין מֵעוֹלָם לֹא קָרְאָה סְפָרִים גְּדוֹלִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּרְאָה סֵפֶר הִיא הִרְגִּישָׁה קוֹפְצָנִית.

    בִּין הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא קִפְּצָה בִּשְׁלוּלִיּוֹת. הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא רִסְּקָה אֲבָנִים כְּדֵי לִמְצֹא זָהָב.

    הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי לֹא טִפְּסָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ עַל עֵץ וְלֹא נָפְלָה מִמֶּנּוּ. בִּין הִשְׁתַּעְמְמָה רַק מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּאַייבִי.

     

    לָכֵן, כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁכְּדַאי לָהּ לְשַׂחֵק עִם אַייבִי, בִּין רַק נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ. "לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה.

    "לְפָחוֹת תְּנַסִּי. אוּלַי הִיא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁל בִּין.

     

    "כֻּלָּם לַעֲלוֹת! הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה לְאֶרֶץ הַשִּׁעֲמוּם יוֹצֵאת עַכְשָׁו!" צָעֲקָה בִּין.

    אִמָּא שֶׁלָּהּ הִתְרַגְּזָה. "אַתְּ לֹא מִתְנַהֶגֶת יָפֶה, בִּין."

    "הִתְנַהַגְתִּי יָפֶה. אָמַרְתִּי: לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה בִּין. "פָּשׁוּט לֹא מִתְחַשֵּׁק לִי. בְּסֵדֶר?"

    "בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר." אִמָּא שֶׁלָּהּ נֶאֶנְחָה. "תַּעֲשִׂי כִּרְצוֹנֵךְ."

    וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת עַל שָׁבוּעוֹת, בִּין לֹא שִׂחֲקָה עִם אַייבִי. אֲבָל יוֹם אֶחָד קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׁנָּה אֶת דַּעְתָּהּ.