טרם רכישת הספר יש להוריד ולעיין בתוכן העניינים הזמין ללא עלות כאן.
ניצחון הכיפות הסרוגות? – הסיפור המלא הוא מחקר רחב היקף על הציונות הדתית בישראל, הפרוש על פני 17 כרכים, שכל אחד מהם מוקדש להיבט אחר בעולמה. יחד הם יוצרים תמונה מקיפה ורבת־פנים של המגזר – משורשיו ההיסטוריים והרעיוניים ועד למקומו המרכזי בחברה, בתרבות ובפוליטיקה הישראלית כיום.
מחבר הספר, פרופ׳ עוז אלמוג, הוא סוציולוג והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה. זה כארבעה עשורים הוא חוקר את ה״שבטים״, התרבויות והזהויות המרכיבים את החברה הישראלית. מחקריו וספריו זכו לתהודה ציבורית רחבה, וכמה מהם היו לרבי־מכר ולספרי יסוד בתחום.
כרך הנתיב הליברלי, הארבעה־עשר בסדרה, עוסק בזרם שביקש לשלב בין מחויבות להלכה ולאמונה לבין ערכים מודרניים של אוטונומיה אישית, שוויון, פלורליזם והומניזם. הליברליזם הדתי המתואר בכרך אינו ליברליזם במובנו המלא, שכן בעת התנגשות בין חירות הפרט לבין המחויבות להלכה האחרונה בדרך כלל גוברת; זהו ניסיון מתמשך למתוח את גבולות האורתודוקסיה מבלי לצאת ממנה. שורשיו של הנתיב הזה נמצאים בין השאר בקיבוץ הדתי, ששילב תורה עם חלוציות, סוציאליזם, השכלה כללית, שוויוניות ותרבות דמוקרטית. בהמשך הופיעו ״הדתיים החדשים״ ונוצר פלח מגוון, הקרוב יותר מן הזרמים האחרים בציונות הדתית לעולם החילוני באורחות חייו ובערכיו, אך מוסיף לראות בעצמו חלק מן הציבור האורתודוקסי.
הכרך עוקב אחר התרחבותו של הנתיב הליברלי אל הזירה הציבורית והפוליטית, החינוך, הרבנות, האקדמיה, המשפט, התקשורת והחברה האזרחית. הוא מתאר את ״השמאל הסרוג״, את ארגוני זכויות האדם וההידברות הבין־דתית, את ״נאמני תורה ועבודה״ ואת רבני ״צהר״, ולצדם פוליטיקאים, רבנים, חוקרים ואנשי רוח שניסו להציע חלופה הן להסתגרות החרד״לית והן לחילוניות. אלא שהזרם הליברלי נותר מפוצל וחסר הנהגה רבנית אחת, ובתוכו מתקיים רצף רחב – מדתיים המקפידים על ההלכה אך מחזיקים בעמדות פלורליסטיות ועד ״דתיים־לייט״ שחלקם הולכים ומתרחקים מן המחויבות הדתית. הכרך מקדיש מקום נרחב גם לדתל״שים (היוצאים בשאלה) ולסיבות לעזיבת הדת, ובהן הקושי לקבל עוד את האמת הדתית כמובנת מאליה והפער בין הקוד הפוריטני המחמיר לבין המציאות והצרכים של צעירים החיים בתוך חברה מודרנית.
המהפכה העמוקה ביותר המתוארת בכרך היא המהפכה הפמיניסטית. נשים דתיות פרצו בהדרגה גבולות וחומות שהיו מובנים מאליהם במשך דורות: הן רכשו השכלה תורנית גבוהה, למדו גמרא, הקימו מדרשות, נעשו יועצות הלכה וטוענות רבניות, דרשו מקום משמעותי יותר בתפילה ובהנהגת הקהילה ונאבקו על זכויותיהן במקווה ובבתי הדין. המאבק לא ביטל את גבולות האורתודוקסיה, אך הזיז אותם שוב ושוב והפך את מעמד האישה לאחת מזירות השינוי החשובות ביותר בציונות הדתית.
מהפכה אחרת, רחבה בפני עצמה, התחוללה בתחום האמנות והיצירה. במשך שנים התקשתה הציונות הדתית להצמיח תרבות אמנותית עצמאית, בין השאר בשל החשד כלפי חופש היצירה והמתח בינו לבין גבולות ההלכה והצניעות. בהדרגה פרצו יוצרים דתיים כמעט לכל תחומי האמנות – ספרות ושירה, קולנוע, תיאטרון, אמנות פלסטית, קריקטורה, קומיקס ואנימציה – והחלו לתאר את עולמם מבפנים, על אמונותיו, ספקותיו, יצריו ומתחים שהמגזר נטה בעבר להצניע. התהליך לא עבר ללא התנגדות: יוצרים נאלצו שוב ושוב להתמודד עם רבנים ועם חוגים שמרניים שחששו מחשיפה, מביקורת ומפריצת גבולות הלכתיים ותרבותיים. דווקא החיכוך הזה הפך את היצירה לאחד הכוחות החשובים בתהליך הליברליזציה של המגזר.
הכרך עוקב גם אחר התמורות בזוגיות ובמשפחה – דחיית גיל הנישואים, התארכות הרווקות, עליית שיעורי הגירושים ושינוי דפוסי ההיכרות – ומראה כיצד תהליכים כלל־מערביים חדרו אל החברה הדתית ושינו בהדרגה גם את חיי היומיום. הנתיב הליברלי ביקש לחולל שינוי גם בממסד הדתי עצמו. אחד הביטויים הבולטים לכך היה המאבק לרפורמה במערך הכשרות, שנועד לצמצם את המונופול של הרבנות הראשית, לפתוח את התחום לתחרות ולהציע מודלים גמישים ויעילים יותר של השגחה. המאבק המחיש שוב את המתח החוזר לאורך הכרך בין הרצון לשמור על המסגרת ההלכתית לבין הניסיון לשנות את המנגנונים שבאמצעותם היא מיושמת בחיי היומיום.
אחד המבחנים הקשים ביותר לנתיב הליברלי היה המיניות. הכרך מתאר את המעבר משתיקה כמעט מוחלטת לשיח גלוי על שמירת נגיעה, אוננות, יחסי מין לפני הנישואים והפער ההולך וגדל בין האיסורים ההלכתיים לבין התנהגותם בפועל של חלק מן הצעירים. מקום מרכזי מוקדש למאבקם של להט״בים דתיים להישאר בתוך הקהילה מבלי להסתיר את זהותם, ולוויכוח החריף שחולל המאבק בקרב הרבנים ובציבור הדתי. החלק האחרון עוסק בשבירת טאבו נוסף – חשיפת פגיעות מיניות בתוך המגזר, לרבות פרשות שבהן היו מעורבים רבנים ודמויות סמכות, והקמת מנגנונים פנימיים דוגמת ״פורום תקנה״. כך מצטייר הנתיב הליברלי כמנוע מרכזי של שינוי בציונות הדתית: הוא הרחיב את מרחב הבחירה, הביקורת והשוויון בתוך העולם האורתודוקסי, אך גם החריף את המתח שבין אוטונומיה אישית לסמכות ההלכה ויצר תהליך שאין לו נקודת סיום ברורה – משום שכל גבול שנפתח מעורר מחדש את השאלה היכן מסתיימת הגמישות ומתחילה היציאה מן המסגרת.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
