הוחזרתי לחדר החקירות בשש או בשבע בערב, ושם התחילה החקירה שהכריעה את גורלי. שלוש שעות, שלושה חוקרים בחדר צפוף, יורים שאלות, לועגים, משפילים, צועקים, מאיימים ולוחצים. ואז, בלהט הצעקות, פלט אחד מהם: "תגיד שזה ביבי". שאלתי אותו, "אתה מנסה לדחוף לי גרסה לפה?" הוא נסוג במהירות.
מאז 2015 ניסו להתל בציבור הלאומי ולשכנע אותו שהמאבק הפוליטי על השלטון אינו תחרות בין תפיסות עולם אלא מאבק פרסונלי באדם מושחת. כל האמצעים הוכשרו בדרך לשלילת הלגיטימציה של ראש הממשלה בלי להבין שזה לא ביבי. ציבור לאומי עצום הבין שהמאבק הוא על זכותו לייצוג דמוקרטי, על זהות, על ערכים ועל דרכה של מדינת ישראל - וההבנה הזו, שקמפיין ההשחרה המשפטי והתקשורתי לא הצליח לשמשש, הובילה לתוצאה המפתיעה של בחירות 2026.
לפני שנה ניגש האנליסט והאסטרטג הפוליטי שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ועד מדינה, לכתוב את תולדותיו של המאבק הזה, בידיעה שהוא עושה זאת בשעה שפרקיו האחרונים עוד נכתבים.
זה לא ביבי מציע סקירת רנטגן של החברה הישראלית: החל בתמורות האדירות שחלו בחלקי העם השונים, דרך חדרי החקירות שבהם נדרש אדריכל הניצחון של הליכוד בבחירות 2015 לתת את ראשו של מנהיג הימין, ועד לתיאור מפורט ומצמרר של הדרך שבה ניסו גורמי אכיפת החוק, התקשורת והפקידות לגזול מהעם את ריבונותו.
זוהי קריאת חובה לכל מי שרוצה להכיר ולהבין את הפוליטיקה ואת החברה הישראלית, ואת האתגרים הגדולים שעוד נכונו לנו.