טרם רכישת הספר יש להוריד ולעיין בתוכן העניינים הזמין ללא עלות כאן.
ניצחון הכיפות הסרוגות? – הסיפור המלא הוא מחקר רחב היקף על הציונות הדתית בישראל, הפרוש על פני 17 כרכים, שכל אחד מהם מוקדש להיבט אחר בעולמה. יחד הם יוצרים תמונה מקיפה ורבת־פנים של המגזר – משורשיו ההיסטוריים והרעיוניים ועד למקומו המרכזי בחברה, בתרבות ובפוליטיקה הישראלית כיום.
מחבר הספר, פרופ׳ עוז אלמוג, הוא סוציולוג והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה. זה כארבעה עשורים הוא חוקר את ה״שבטים״, התרבויות והזהויות המרכיבים את החברה הישראלית. מחקריו וספריו זכו לתהודה ציבורית רחבה, וכמה מהם היו לרבי־מכר ולספרי יסוד בתחום.
כרך הטובים לתקשורת, האחד־עשר בסדרה, משרטט את המהפכה התקשורתית שעברה הציונות הדתית: מציבור שהיה מיוצג במשך שנים באופן חלקי ולעיתים סטריאוטיפי בתקשורת הכללית, לציבור שאנשיו נעשו שחקנים מרכזיים בעיצוב השיח הישראלי. ראשיתה בעיתונות מפלגתית, ובראשה ״הצופה״, ובהמשך ב״נקודה״, ששימש חממה לדור חדש של כותבים ועיתונאים. בטלוויזיה, לעומת זאת, הדתיים הוצגו במשך שנים בעיקר במסגרת משבצות ״דת ומסורת״. הביקורת על ״הגטו הדוסי״ הזה הולידה בהדרגה שאיפה אחרת: לא לקבל זמן מסך ייעודי לדתיים, אלא להשתלב בתקשורת הישראלית כעיתונאים לכל דבר.
אורי אורבך היה מן המנסחים הבולטים של החזון הזה, שהתממש בהדרגה עם כניסתם של חובשי כיפה לעיתונות, לרדיו ולטלוויזיה. הכרך מציג שורה ארוכה של עיתונאים דתיים שהגיעו לעמדות השפעה, כל אחד בדרכו, ומראה כיצד עצם נוכחותם שינתה הן את דימויה של הציונות הדתית והן את הרכב האליטה התקשורתית.
במקביל התפתחה מערכת תקשורת דתית־לאומית עשירה משל עצמה. האינטרנט, הסמארטפון, אתרי החדשות, עלוני השבת והשו״ת המקוון הרחיבו מאוד את אפשרויות הביטוי והידע, אך גם ערערו גבולות וסמכויות מסורתיים. הרשתות החברתיות האיצו את התהליך: פייסבוק התאים במיוחד לתרבות המגזרית של כתיבה, ויכוח ופרשנות, ויצר זירת שיח פתוחה שבה נשים, רבנים, פעילים וכותבים חדשים יכלו לעקוף עורכים ושומרי סף.
לצד ההשתלבות במיינסטרים צמחו כלי תקשורת ימניים עצמאיים – מערוץ 7, ״בשבע״ ו״מקור ראשון״ ועד ערוץ 14. בתוך כך התחולל גם שינוי עמוק יותר: מתחושת קיפוח וחוסר ייצוג אל בניית כוח תקשורתי מתחרה. הכרך עוקב אחר הקשר שנוצר בין חלק מן התקשורת הזאת לבין הביביזם, הפופוליזם והקיטוב הפוליטי, ומקדיש מקום נרחב לתוכנית ״הפטריוטים״ ולינון מגל כמבטאים בולטים של התהליך.
התמונה הכוללת היא אפוא של הצלחה גדולה שהולידה גם מחיר: הציונות הדתית פרצה את תקרת הזכוכית התקשורתית, הצמיחה עיתונאים בולטים והקימה מוקדי כוח עצמאיים; אך חלק מן המהפכה שהחלה כתביעה לגיוון, ייצוג ופתיחת השיח התגלגל בהמשך לתקשורת מחנאית, מגויסת ומתבדלת.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
