טרם רכישת הספר יש להוריד ולעיין בתוכן העניינים הזמין ללא עלות כאן.
ניצחון הכיפות הסרוגות? – הסיפור המלא הוא מחקר רחב היקף על הציונות הדתית בישראל, הפרוש על פני 17 כרכים, שכל אחד מהם מוקדש להיבט אחר בעולמה. יחד הם יוצרים תמונה מקיפה ורבת־פנים של המגזר – משורשיו ההיסטוריים והרעיוניים ועד למקומו המרכזי בחברה, בתרבות ובפוליטיקה הישראלית כיום.
מחבר הספר, פרופ׳ עוז אלמוג, הוא סוציולוג והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה. זה כארבעה עשורים הוא חוקר את ה״שבטים״, התרבויות והזהויות המרכיבים את החברה הישראלית. מחקריו וספריו זכו לתהודה ציבורית רחבה, וכמה מהם היו לרבי־מכר ולספרי יסוד בתחום.
כרך החסד״לים (חסידים-דתיים-לאומיים), השלושה־עשר בסדרה, עוסק במהפכה רוחנית ותרבותית ששינתה את פניה של הציונות הדתית. הוא פותח בעליית הניו־אייג׳ בעולם ובישראל – החיפוש אחר משמעות, אותנטיות, חיבור לטבע, מיסטיקה, ריפוי והעצמה אישית – ומראה כיצד חלחלה רוח זו גם אל הציבור הדתי. המפגש עם החסידות, ובעיקר עם תורת רבי נחמן מברסלב, הוליד את הניאו־חסידות הדתית־לאומית: דתיות חווייתית ורגשית יותר, המבקשת קרבה בלתי אמצעית לאל ומעניקה מקום מרכזי לניגון, לריקוד, להתבודדות, למסע הפנימי ולעבודת הנפש. החסידות החדשה היא למעשה מעין ״ייהוד״ של הניו־אייג׳ – אימוץ שפת החוויה, האותנטיות והחיפוש העצמי תוך עיגונה במקורות יהודיים ובמסורת החסידית.
הכרך עוקב אחר התפשטותה של החסד״ליות מן החוויה הדתית אל אורח החיים והתרבות. מקום מרכזי בתהליך הזה היה לרב עדין שטיינזלץ, שהיה אחד המתווכים החשובים של עולם החסידות לציונות הדתית החדשה, ולתלמידיו הבולטים, הרב מנחם פרומן והרב שג״ר, שכל אחד מהם פיתח בדרכו דתיות חסידית פתוחה, חווייתית וחדשנית. לצדם נעשו מוסדות חינוך, ישיבות ורבנים נוספים סוכניה של הרוח החדשה; צעירים דתיים אימצו מנהגים חסידיים ויצאו למסעות רוחניים בארץ, בהודו ובאומן; ונוצרה אסתטיקה חדשה של ״דוסי־שיק״ – כיפות גדולות ורכות, פאות, ציציות בולטות, בגדים משוחררים, מטפחות וטורבנים – ששילבה השפעות היפיות, ברסלביות ומזרחיות. במקביל התחוללה מהפכה מוזיקלית: הניגון החסידי, התפילה ושפת האמונה התמזגו ברוק ובפופ, ויוצרים דתיים פרצו מן המגזר אל לב התרבות הישראלית. הכרך מציג שורה של רבנים, ישיבות ויישובים שהיו למעבדות של השינוי הזה וממחיש כיצד מה שנראה תחילה כשוליים רוחניים נעשה לזרם תרבותי רב־השפעה בציונות הדתית.
הכרך מתאר גם את צדה האפל של המהפכה. אותה נטייה למיסטיקה, לסמכות כריזמטית, למרד בממסד ולפריצת גבולות לבשה בחלק מן המעגלים אופי לאומני ומשיחי. המקרה הקיצוני הנידון בהרחבה הוא הרב יצחק גינזבורג, שבמשנתו מתחברים רעיונות חסידיים וקבליים לתפיסות של עליונות יהודית, נקמה והצדקת אלימות כלפי הערבים. סביב גינזבורג ותלמידיו התגבש עולם רעיוני שהעניק השראה ולגיטימציה דתית לחלק מן השוליים הרדיקליים של ההתיישבות. הכרך מתעכב בין השאר על הספר ״תורת המלך״, שדן בהלכות הריגת גויים ובנסיבות שבהן מותר, לשיטת מחבריו, לפגוע גם בחפים מפשע, ועורר בשל כך סערה ציבורית חריפה. הפרשה המחישה כיצד רעיונות שנולדו בחוג רבני מצומצם חלחלו דרך מעגלים רבניים, חינוכיים וחברתיים אל דור צעיר של פעילים.
מכאן עובר הכרך אל האקטיביזם המשיחי סביב הר הבית ואל נוער הגבעות. הוא מתאר את הכרסום ההדרגתי באיסור הרבני על העלייה להר, את התחזקות השאיפה לשנות את הסטטוס־קוו ולהקים מחדש את המקדש, ואת המעבר מתפיסה הממתינה לגאולה לפעילות המבקשת לקרב אותה באמצעות אקטיביזם דתי ופוליטי. החלק האחרון והנרחב מוקדש ל״נוער הגבעות״: מן המאחזים והמאבק על הקרקע ועד ״תג מחיר״, מעשי נקמה, ״חתונת השנאה״ וההתפרעות בחווארה. הכרך מתחקה אחר התשתית האידיאולוגית והחברתית שבתוכה צמח הגרעין הקשה, ואחר אחריותם של רבנים, מחנכים ומנהיגים שהתקשו להציב מולו גבולות ברורים ולעיתים דיברו בשפה כפולה. כך נחשפת האירוניה העומדת בלב הכרך: מהפכה שהחלה בחיפוש אחר שמחה, אהבה, אותנטיות, רוחניות וחיבור אישי לאל הולידה בציונות הדתית התחדשות תרבותית מרשימה – אך בשוליה צמח גם חיבור נפיץ בין אקסטזה דתית, משיחיות ולאומנות קיצונית ואלימה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
