סדוקים 4 - נשיקה סדוקה

פרק 1

זאק

הנעתי את אצבעותיי על המיתרים העבים של גיטרת הבס שלי בדפוס שנעשה לי מוכר כמו הנשימה בחודשים האחרונים. הקהל שאג באישור כשזיהה את הצלילים הפועמים הייחודיים, וזווית פי התרוממה. הקהל אהב את השיר מהאלבום האחרון של פרקצ'רד ותמיד הצליח לשלהב את האולם בהדרן שלנו.

ריח של מגברים חמים ושל העשן מהפירוטכניקה שלנו הסתחרר סביבי. נשמתי אותו. הריח יידבק לעורי גם כשאשטוף את הזיעה במקלחת אחרי ההופעה. לא שהוטרדתי ממנו — או שמתי אליו לב רוב הזמן. הוא היה חקוק בסינפסות שלי, כמו הריח של מיתרי המתכת על קצות אצבעותיי. מן הסתם אמשיך להריח אותו גם שנים אחרי שאפרוש.

לא שתכננתי לפרוש מהחיים האלה בזמן הקרוב.

הרעש באולם התגבר וכמעט הצליח להטביע את המיקס שהגיע דרך האוזנייה שלי. החיבור הישיר נקטע לרגע בשיר הקודם, אבל תודה לאל שזה חזר לעבוד. בלעדיו, הקולות שהגיעו מהקהל לא היו מאפשרים לי לשמוע כלום מלבד את הקצב הסוחף ממערכת התופים של נואה שניצבה מאחוריי.

תוך כדי נגינה, מבטי שוטט על עשרות אלפי האנשים שמילאו את היציעים. רובם — לפחות אלה שהצלחתי לראות דרך אור הזרקורים המסנוור — שרו כעת עם קונור, הסולן שלנו. הוא עמד במרכז הבמה והחזיק את מעמד המיקרופון ביד אחת ובשנייה הצביע על המעריצים, עודד אותם לשיר חזק יותר.

התמקדתי בצלילים המהדהדים העמוקים שאצבעותיי הפיקו מגיטרת הבס פנדר אמריקאן אולטרה ג'יי הכחולה הבוהקת. ניגנתי בכלי הזה גם כשביצענו את השיר לפני שבוע בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית. זה היה ממש לפני שפרקצ'רד זכתה בפרס אומן השנה בפעם החמישית בקריירה בת שלוש־עשרה השנים של הלהקה. הלסת שלי הייתה חשוקה כשנזכרתי בלילה ההוא ומי לא זכתה. אבל עצמתי את העיניים ונשפתי לאט. התרכזתי בשילוב הבייסליין שלי עם הריפים הצווחניים של טקס על הגיטרה, עם הקצב ההולם של התופים של נואה ועם השירה המתחזקת של קונור.

בפזמון התקרבתי אל מעמד המיקרופון שלפניי ושרתי יחד עם קונור. ההרמוניה המשולבת הביאה את הקהל לשיאים חדשים של התרגשות פרועה.

תנועה לימיני צדה את תשומת ליבי. טקס, הגיטריסט הראשי המקועקע עם השיער הארוך, חייך אליי כשהאצבעות שלו התעופפו על המיתרים שלו בריף מהיר בטירוף.

גלגלתי את העיניים למראה ההתרברבות של חברי ללהקה, על אף שלא הצלחתי לעצור את החיוך שלי. התקרבתי אל טקס והרמתי גבה, חיוכי התרחב למראה פניו כשהבין שנעניתי לאתגר.

בניגוד לגיטרה הראשית, גיטרת הבס לא מיועדת למשוך את העין. היא לא אמורה לגנוב את אור הזרקורים. הבס הוא עמוד התווך של השיר, הדבק שמחזיק הכול יחד. הוא הקצב הפועם שמלווה את המנגינה ומעורר באנשים צורך לזוז בכל פעם שהם שומעים אותו. אבל גם אם הבס לא אמור לגנוב את אור הזרקורים, הוא מסוגל לעשות זאת. ויש מצבים שמחייבים הבעת עמדה.

חיכיתי להפסקה קלה בריף של טקס וקפצתי פנימה, השתחררתי ויריתי ליק מהיר משלי. הצלילים העמוקים של הג'יי בס שלי הלמו ונהמו באוויר, הרעידו בקרקוש את המגברים כשסחטתי בכוח את הצלילים. טקס זרק את ראשו לאחור וצחק כשהקהל רכן כנחשול בהתרגשות קדחתנית בגלל הדו־קרב המאולתר בין שישה מיתרים לארבעה מיתרים שהתחולל על הבמה.

אפילו קונור חייך חיוך רחב כששלף את המיקרופון מהמעמד והתקרב אל קצה הבמה. המעריצים החזירו אליו את תשומת הלב והמשיכו לשיר איתו, קולותיהם גברו בהרמוניה ומילאו את האולם.

עכשיו אחרי שהוכחתי מה הבס שלי מסוגל לעשות, הפלתי את ראשי לאחור ועצמתי עיניים. ניגנתי ככה עד סוף השיר והרגשתי את הוויברציה של המוזיקה דרך אצבעותיי ודרך סוליות מגפיי לא פחות מששמעתי אותה. מספר שניות לאחר שהשיר הסתיים, הצווחות והשריקות משכו אותי חזרה מהמקום שאליו מחשבתי לפעמים נדדה בזמן שניגנתי.

עמדתי שם, אגל זיעה זרזף על רקתי כשגל הקול של הקהל נשבר על הבמה שוב ושוב. נואה נעמד לידי, עיניו הכחולות נצצו, שערו הארוך והבלונדיני היה רטוב ונצמד לרקותיו. המתופף שלנו הניח זרוע סביב צווארי והסתכל על הקהל בחיוך רחב. "זה אף פעם לא נמאס, מה?"

"נכון," אמרתי. אומנם גם אני הסתכלתי על קהל המעריצים שזז יחד, אבל לא חייתי בשביל ההערצה הזאת. לא בשביל התהילה, הכסף או הנשים.

אלא בשביל המוזיקה.

בין אם ניגנתי על גיטרת הבס עם פרקצ'רד או שרתי כסולן בלהקה שהייתה פרויקט צדדי שלי, קרוספייר, המוזיקה תמיד הייתה במקום הראשון עבורי.

בתיאום עם טקס, זרקתי את המפרט שלי לעבר הקהל, הצדעתי למעריצים בפעם האחרונה וירדתי מהבמה בעקבות חבריי ללהקה. משכתי את הרצועה של הגיטרה מעל ראשי, ניתקתי את המשדר האלחוטי, הוצאתי את האוזנייה והושטתי הכול לקאסי, טכנאית הגיטרות שלי, בחיוך אסיר תודה.

שפתיה היפות התרוממו. "הופעה מעולה."

העברתי יד בשערי הכהה הקצר. "תודה. הכול היה טוב. אבל כן הייתה קצת הפרעה בהזנת המיקס בסוף."

"בסדר, אני אעיף מבט." היא הניחה את היחידה המדוברת על אחד מארגזי הציוד שהקיפו אותה, ואז פנתה להניח את הגיטרה על המעמד עם שלוש האחרות שכבר היו שם. מבטי צנח אל הישבן שלה, שהוצג לראווה בצורה מושלמת במכנסוני ג'ינס פרומים בשוליהם שחיבקו את קימוריה וחשפו את רגליה החטובות והדקות.

העוויתי את הפנים והסטתי את המבט. לא רציתי להיות מישהו כזה. לא הייתי צריך להיות. הייתי חבר באחת מלהקות הרוק הכי גדולות בעולם בשלוש־עשרה השנים האחרונות. להשיג אישה לא היה בעיה בשבילי. לא הייתה לי שום סיבה ללטוש עיניים בעובדת שלי. במיוחד לא מישהי עם טבעת יהלום מזוינת על האצבע.

וקאסי הייתה טכנאית גיטרות מוכשרת, גם אם הייתה צעירה מהטכנאים האחרים שאיתם עבדתי בעבר. נראה שהיא ניחנה ביכולת להבין איזה צליל רציתי להפיק מהכלים שלי. בתקופה הקצרה שהיא עבדה אצלי, היא כבר פיתחה יכולת מבהילה לצפות את הצרכים שלי לפני שהספקתי לבטא אותם.

קאסי הסתובבה בחזרה וכרעה מולי, שלחה יד בין נרתיקי הציוד הגדולים יותר אל הנרתיק הקטן שנועד לאוזנייה שלי. כמו אידיוט, לא זזתי לאחור כדי לפנות לה מקום, וכשהיא הרימה את המבט אליי — חיוך מתוק על שפתיה המלאות — פתאום צצה בראשי תמונה שבה אני מכניס את אצבעותיי בשערה הגלי הכהה, מושך את ראשה לאחור ורואה את העיניים הכחולות העמוקות האלו משנות צבע כשאני פותח את הג'ינס שלי ו —

פסעתי לאחור. הייתי צריך למצוא זיון. בהקדם. אין ספק שהעברתי יותר מדי זמן בלי אישה אם פנטזתי על קאסי ככה. לא שהיא לא הייתה מושכת. להפך, היא הייתה מושכת מספיק כדי שבפגישה שלי איתה לפני סיבוב ההופעות, המחשבה הראשונה שלי הייתה שאחד מחבריי ללהקה — קרוב לוודאי נואה — יעקוץ אותי. טכנאיות גיטרה צעירות ומהממות לא היו נפוצות כל כך. למען האמת, היא הזכירה לי את ציור העטיפה של האלבום השלישי שלנו, נפילה. בתמונה ראו מלאכית יפהפייה עם שיער כהה וכנפיים כהות שמוטה על הקרקע, פניה מורמות, עיניה הכחולות התמימות מלאות דמעות וידה מונפת אל השמיים בתחינה.

קאסי, עם השיער הזה, העיניים האלו והשפתיים הוורודות המלאות שלה, דמתה מדי לאותה מלאכית נופלת. זו בדיוק הייתה הסיבה שאסור היה לי לפנטז עליה. כי סגנון כזה של תמימות סקסית מתוקה בדרך כלל לא משך אותי. הקפדתי לבלות עם נשים שהייתה להן קשיחות בעיניים, לא כוכבים. כאלו שנראו כאילו הן רוצות לאכול אותי בלי מלח, לא כאילו הן יתחילו לפנטז על בית ומשפחה אם אזיין אותן יותר מפעם אחת. הטבעת על האצבע של קאסי לא הותירה בי ספק לאיזו קבוצה היא הייתה שייכת. כך שגם אם היא לא הייתה עובדת אצלי, וגם אם היא לא הייתה מאורסת, בחיים לא הייתי נוגע בה בצורה כזאת.

גם אם היא נראתה מדהים כשהייתה על הברכיים לפניי.

סילקתי את התמונה מראשי, חייכתי אליה שוב ואז חיפשתי את חבריי ללהקה. הם עמדו סביב המנהל שלנו, דרו. התקרבתי אליהם, פילסתי לי דרך בין אנשי צוות שדחפו ארגזי ציוד אל היציאה. ההעמסה התחילה עוד לפני השיר האחרון שלנו, אבל היא נכנסה להילוך גבוה אחרי שירדנו מהבמה. הורדתי את הטי־שירט שלי בדרך וניגבתי בה את אגלי הזיעה ממצחי.

דרו פגש במבטי כשהתקרבתי, פניו היו רציניות. "אני צריך לדבר איתך."

"נראה שזה הסימן שלנו ללכת," אמר קונור שזקר את סנטרו לעברי. "נתראה בחדר ההלבשה."

הנהנתי, אבל תשומת ליבי הייתה נתונה לדרו, שחיכה שהאחרים ילכו לפני שאמר, "יש לנו בעיה."

"קרוספייר?" אם הייתה בעיה עם פרקצ'רד, שלושת החברים שלי עדיין היו כאן.

"חברת התקליטים התקשרה. הם רוצים להקדים את הוצאת האלבום בשלושה חודשים."

"מה נסגר? בקושי התחלנו לכתוב אותו."

דרו עיסה את עורפו. "יש מקום פנוי באבי רוד, וחברת התקליטים רוצה לסגור אותו בשבילכם."

חיוך איטי התפשט על פניי. רציתי להקליט עם קרוספייר באולפני ההקלטה המפורסמים באנגליה כבר מזמן. יחד עם זאת, הבעתו של דרו גרמה לי להסס. "אז מה הבעיה?"

"הזמן שהתפנה הוא ממש לפני סיבוב ההופעות של קרוספייר באירופה. תצטרכו לסיים את האלבום לפני זה."

"שיט," אמרתי. "אז נצטרך לכתוב אותו עכשיו, בזמן שאני בסיבוב הופעות והם בלוס אנג'לס."

"כן. וזה לא הכול."

הרמתי את הגבות בשאלה.

"הדואט שחשבתם להכניס לאלבום. טאליה האריסון פנויה, והיא משתוקקת לקחת בו חלק."

"טאליה? היא להיט באירופה, נכון? כאן היא עוד לא כל כך מצליחה."

"בדיוק. היא מפורסמת בכל מקום חוץ מפה, אז חברת התקליטים מחפשת דרך להכניס אותה לשוק. דואט באלבום הבא של קרוספייר יהיה מושלם בשבילה. ולמען האמת, יש לה חלון בלוח הזמנים בשבוע שלפני סיבוב ההופעות שלכם. כך שאם אתם רוצים לנצל את שתי ההזדמנויות האלו, האלבום יצטרך להיות מוכן לפני הנסיעה שלכם לאנגליה."

שפשפתי את פי. "פאק. חבל לוותר על הזדמנות טובה כזאת."

"זאת באמת הזדמנות טובה. זו הסיבה שאמרתי לחברת התקליטים שאני אדבר איתך במקום פשוט להגיד להם ללכת להזדיין. אבל יהיו עוד הזדמנויות. אתה צריך לחשוב טוב־טוב אם זה אפשרי, עם כל הדברים האחרים שיש לך כרגע."

שילבתי את כפות ידיי על העורף והטיתי את ראשי לאחור. בהיתי בתומכות שהחזיקו את הגג והרהרתי בימים ובלילות הארוכים שיצפו לי אם אסכים לזה. זה לא יהיה קל, אבל הדרך לפסגה אף פעם לא הייתה קלה. כבר עשיתי את זה פעם עם פרקצ'רד. קרוספייר הייתה ראויה לאותו מאמץ ממני. אולי אפילו יותר. ידי הימנית נשלחה אל רצועת העור שעל צווארי ואל V הפלסטיק השרוט שהשתלשל ממנו. עקבתי אחר קווי המתאר של המפרט, המילים של אבא שלי היו חקוקות בראשי. במקום הנכון, בזמן הנכון, זאק. פגשתי במבטו של דרו. "כן. נלך על זה. אני פשוט אצטרך לקבוע סשנים של כתיבת שירים עם החבר'ה בלילות אחרי ההופעות."

דרו הביט בי, דאגה נשקפה מעיניו החומות. הוא התקרב מעט והנמיך את קולו. "אם העובדה שקרוספייר לא זכתה בפרס בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית משפיעה על ההחלטה שלך, אין סיבה. אתה יודע שהחבר'ה היו בעננים מעצם המועמדות." נדרכתי, אבל דרו המשיך. "אתה לא אחראי בלעדית להצלחה או לכישלון של קרוספייר, זאק. אתה צריך להפסיק לדרוש מעצמך כל כך הרבה." הוא נענע בראשו, והגבות שלו התכווצו. "אתה יודע, כשפרקצ'רד הייתה בפגרה, הבנתי למה התמסרת לקרוספייר. ואין שום בעיה שתמשיך להחזיק פרויקט צדדי עכשיו כשהפגרה הסתיימה. אבל רוב האנשים היו מסתפקים בפרקצ'רד. ואף אחד לא מצפה ממך, בטח לא בו, דבון וכיילב, שתהרוג את עצמך כדי להביא את קרוספייר לאותה רמה."

הוא הביט לתוך עיניי. "אמרתי לחברת התקליטים שאדבר איתך על הקדמת האלבום כי זה התפקיד שלי בתור המנהל שלך. אבל אין לי שום בעיה לדחות את ההצעה. תוכל לשמור את אבי רוד לפעם אחרת."

נענעתי בראשי. "אנחנו יכולים להספיק." דרו פתח את הפה, אבל קטעתי אותו לפני שהוא המשיך. "אנחנו נספיק. אני אצא להפסקה אחרי שהאלבום יצא."

הקמטים במצחו של דרו החליקו, אבל לא נעלמו לגמרי. "בסדר, אחי, בוא נדאג שזה יקרה. רק זה חסר לנו — שתרגיש שחוק. יש לך שתי להקות ומלא מעריצים שבונים עליך שתישאר בעניינים."

הנהנתי לעברו והזזתי את כתפיי כדי לשחרר את המתח. לא הייתה לי בעיה להתמודד עם ימים ארוכים, אבל הייתי חייב להימנע מהסחות דעת בסיבוב ההופעות הזה. אצטרך להתמקד בדברים החשובים היחידים.

הלהקות שלי והמוזיקה.

פרק 2

קאסי

הטיתי את ראשי הצידה ועצמתי את העיניים כשפרטתי על המיתרים של גיטרת הבס הסגולה הכהה. רצף האקורדים הפשוט רטט באוויר, פילח את ההמולה והצעקות שהרכיבו את הפסקול הכאוטי של פריקת ציוד בסיבובי הופעות באולמות גדולים. העברתי את אצבעותיי על המיתרים, וקלטתי את הברק של טבעת האירוסים שלי שהשתקפה בתאורת הבמה הבוהקת. חמימות מילאה את החזה שלי, אבל לא הרשיתי לעצמי לאבד ריכוז וסובבתי את מפתחות הכיוון עד שהשתכנעתי שהכלי מוכן לשימוש של זאק הלילה.

הגבר המאפיר שישב על כיסא גבוה לידי שלח אליי מבט מאשר.

"יש לך שמיעה טבעית מצוינת." קולו של דן היה צרוד. קרוב לוודאי מהסיגריות שהוא עישן כמה פעמים ביום.

חייכתי אליו ואמרתי, "תודה." לאחר מכן הנחתי בזהירות את הגיטרה במעמד, ופניתי חזרה להסתכל על טכנאי הגיטרות הוותיק של פרקצ'רד שסיים לכוון את הגיטרה שעליה עבד.

"זהו." דן קם והושיט לי את הגיטרה כדי שאצרף אותה אל שלוש האחרות.

"אני ממש מודה לך שאירחת לי לחברה," אמרתי ובדקתי שרצועות הגיטרה העשויות ניילון מחוזקות היטב ושהמשדרים האלחוטיים מחוברים.

"אני נהנה לדבר אתכם, הטכנאים החדשים. אני חוזר להרגיש צעיר, לראות הכול בעיניים רעננות." הוא גיחך.

חייכתי אליו. "אני לא כזאת חדשה. אני עוסקת בזה מאז שסיימתי את הלימודים לפני שלוש שנים. על אף שזה כן סיבוב ההופעות הראשון שלי במדינה."

דן נחר. "שלוש שנים זה כלום. תדברי איתי שוב בעוד שלושים שנה."

הסתובבתי והתעסקתי במעמד הגיטרות. לא הייתי בטוחה שארצה לעבוד כטכנאית גיטרות גם בעוד שלושים שנה. מצד שני, לא ממש ידעתי מה כן ארצה לעשות. הדבר היחיד שהיה ברור לי זה שאהבתי את תעשיית המוזיקה ורציתי להישאר בה. וזה לא שלא נהניתי להיות חלק מהצוות הטכני. למעשה, אהבתי להרגיש חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממני. לפעמים דמיינתי שככה זה כשאתה חלק ממשפחה. לא משפחה קרובה ואוהבת במיוחד. אבל מפני שהייתי מוקפת בכל כך הרבה אנשים, כמעט לא הרגשתי לבד כשבריאן היה עסוק.

בריאן.

הצצתי בשעון שלי. הוא והלהקה שלו בלאקלייט היו אמורים לעלות לבמה כמופע חימום של פרקצ'רד בעוד קצת יותר משעה. בזכות דן שעזר לי עם הבדיקה הסופית של הגיטרות של זאק, סיימתי מוקדם מספיק כדי שאוכל לבלות כמה דקות לבד עם הארוס שלי לפני שהוא יצטרך לעלות לבמה.

דן כנראה שם לב שבדקתי את השעון שלי, כי הוא חייך. "יש לך קצת זמן פנוי?"

לא רציתי שהוא יחשוב שאני מתחמקת מעבודה, לכן הצבעתי על מעמדי הכלים האחרים של פרקצ'רד. "אתה צריך עזרה עם הגיטרות של טקס וקונור?"

"תודה. אבל אני והחבר'ה מסתדרים. למה שלא תיגשי לראות את הבחורצ'יק שלך? אני מכיר את כוכבי הרוק האלה. אני בטוח שהוא צריך לראות אותך לפני שהוא עולה לבמה כדי להירגע." הוא הקפיץ את הגבות שלו, והפנים שלי בערו. לא שהוא טעה. בריאן תמיד היה פקעת עצבים לפני הופעה. במיוחד עכשיו, כשבלאקלייט קיבלה את ההזדמנות הגדולה שלה, הוחתמה על ידי האזארד רקורדס וליוותה את פרקצ'רד בסיבוב ההופעות. בריאן לא הפסיק לחזור ולומר במשך חודשים איזו הזדמנות מדהימה זאת.

"טוב, אם זה בסדר מבחינתך. קשה למצוא הרבה פרטיות כשכולם יחד באוטובוס."

"קדימה, לכי," אמר דן. "נדבר כבר בהופעה."

חייכתי אליו וניגשתי אל אחורי הבמה. בריאן ושאר ההלקה בטח מתכוננים בחדר ההלבשה שלהם, אבל אם אזדרז, אולי אצליח לגנוב אותו לזמן קצר. משהו שהיה נדיר מדי בשבוע וחצי שעברו מאז שיצאנו לדרך.

התקדמתי במבוך המסדרונות וחמקתי מחברי צוות שחלפו על פניי במהירות עם משימות של הרגע האחרון. בדרך העפתי מבט בדלת של חדר ההלבשה של פרקצ'רד, ריגוש קטן בעבע בי. עדיין התקשיתי להאמין שהארוס שלי היה חלק ממופע החימום שלהם. או איך בכלל הצלחתי למצוא עבודה אצל אחד מחברי הלהקה.

בשנים האחרונות מילאתי תפקיד כפול בתור הטכנאית של בריאן, הגיטריסט הראשי של בלאקלייט ושל טובי, הבסיסט שלהם. לכן כשבריאן בישר לי את הבשורות המדהימות — שהם יהיו מופע החימום של פרקצ'רד — פשוט הנחתי שאמשיך לעשות את זה. אבל מנהל סיבוב ההופעות של חברת התקליטים הסתייג מכך שהייתי גם טכנאית הגיטרות של בריאן וגם ארוסתו. וכיוון שזו הייתה הזדמנות אדירה כל כך בשביל בלאקלייט, בריאן לא נלחם בעניין.

על אף שהבנתי אותו, הייתי הרוסה כשדמיינתי את חודשי הבדידות בבית בלעדיו. אבל מספר שבועות לאחר מכן, לפתע פתאום, קיבלתי הצעת עבודה, להיות טכנאית הגיטרות של זאק פורד מפרקצ'רד. שהיה אחד הבסיסטים הכי מפורסמים בעולם. טכנאי הגיטרות שליווה אותו במשך שנים ארוכות אובחן עם דלקת מפרקים שגרונית בידיים, ולכן נאלץ לפרוש מסיבוב ההופעות. דן היה זה שהתקשר אליי עם הצעת העבודה. התברר שהוא קיבל המלצה חמה מאחד מהנדסאי הסאונד של הלהקה. מישהו שעבדתי איתו בעבר באחד מסיבובי ההופעות המקומיים של בלאקלייט. בעולם הקטן יחסית של הצוות הטכני — האנשים שהיו אחראים לטיפול בכלים ובציוד החשמלי בסיבוב ההופעות — מוניטין והמלצות מפה לאוזן היו הכול. ונראה שלא הפריע לחברת התקליטים שאעבוד בסיבוב ההופעות, כל עוד לא אעבוד ישירות עם בריאן. חוץ מזה, הייתי די בטוחה שמפני שתאריך סיבוב ההופעות היה קרוב כל כך, וטכנאי גיטרות אחרים כבר התחייבו לסיבובי הופעות אחרים, אני הייתי האופציה הכי קלה.

לא משנה מה הייתה הסיבה, הייתי ברקיע השביעי, אבל גם הרגשתי לחוצה בטירוף. הפגישה עם זאק הייתה מורטת עצבים. הוא היה אדיב ודי מופנם, אבל ראיתי את המבט שהוא שלח אל דן אחרי שהכירו בינינו. זה לא שלא הבנתי אותו — הייתי צעירה מרוב הטכנאים האחרים. ואישה. אבל הייתי טובה בעבודה שלי, והתברר שהוא סמך על ההמלצה של דן כיוון שקיבלתי את התפקיד.

עדיין חייכתי מהזיכרון כשהגעתי לחדר ההלבשה של בלאקלייט ודפקתי על הדלת. לא הייתה תשובה, אבל פעימה נמוכה של מוזיקה הגיעה מבפנים, לכן ניסיתי לפתוח את הדלת. הדלת נפתחה. אף אחד לא היה בחדר ההלבשה הראשי. החבר'ה וסטלה, הסולנית של הלהקה, כבר היו אמורים להתכונן לעלות לבמה.

בחנתי בכיווץ מצח את החדר הריק. היו שם פחיות בירה ריקות ומה שנראה כמו סיגריה שכובתה לא מזמן במאפרה על השולחן. הם בטח היו כאן לפני זמן קצר. ניגשתי אל החדר הצמוד בעקבות הקול העמום של המוזיקה ודפקתי שוב. "בריאן?"

לא הייתה תשובה, אז פתחתי מעט את הדלת, הקפדתי להפנות את עיניי, למקרה שאחד מחברי הלהקה החליף בגדים.

"בריאן, אתה שם?"

"קאסי?" זה היה הקול של בריאן, אבל הוא נשמע מוזר, כמעט חנוק. "אל תיכנסי, מותק!"

היססתי. לא היה ברור לי למה הוא נשמע מבוהל כל כך. לא ייתכן שזה רק מפני שאחד הבחורים מחליף בגדים. כמי ששהתה באוטובוס עם שלושה גברים, לא היו הרבה דברים שעוד לא הזדמן לי לראות בלי כוונה.

"אמרת שנעלת את הדלת!" קולו של בריאן היה כל כך נמוך עד שבקושי שמעתי אותו. "תרדי ממני."

הבטן שלי התהפכה. עם מי הוא דיבר?

פתחתי את הדלת. הייתי זקוקה לרגע ארוך מדי כדי לעכל את מה שראיתי. בריאן, עירום על הספה, ניסה להוריד ממנו אישה עירומה. כמעט התקפלתי מהכאב שפילח את החזה שלי.

"לא." השפתיים שלי יצרו את המילה, אבל שום קול לא בקע, ריאותיי היו מכווצות מכדי לתפקד כראוי. קרעתי את עיניי מהארוס המבוהל שלי אל האישה שישבה מעליו. זאת הייתה סטלה, הסולנית הג'ינג'ית הסקסית שעל הבמה גרמה לכל הגברים לאכול מכף היד שלה. האישה שבריאן טען שהפכה להיות כמו אחותו בשנתיים שניגנו יחד. האישה שאף פעם לא חיבבה אותי, לא משנה כמה ידידותית ניסיתי להיות. ארשת פניה של סטלה הייתה כמעט שאננה, מלבד הבלח של מה שאולי היה שביעות רצון. היא לא גילתה נכונות רבה לרדת מבריאן כשהוא המשיך להדוף את ירכיה כדי להזיז אותה.

כתמים ריצדו מול עיניי, ואחזתי בידית הדלת כדי לייצב את עצמי. כשהצלחתי לבסוף לנשום שוב, קרעתי את מבטי מסטלה והסתכלתי שוב על בריאן.

"קאסי," הוא הפציר בי והפסיק לנסות להוריד ממנו את סטלה. אולי הוא הגיע למסקנה שאם היא תקום ההוכחה לבגידה שלו תהיה ברורה לחלוטין. במקום זה, הוא הושיט את ידו אליי. כאילו רצה שאבוא אליו. הוא באמת חשב שאעשה את זה? בזמן שסטלה... בזמן שהיא... חומצה שרפה את הגרון שלי. כיסיתי את הפה שלי בידי, שטף חם של דמעות הציף את עיניי ולמרבה המזל טשטש את המראה של הגבר שאהבתי כשהזין שלו היה תקוע באישה אחרת.

עשיתי צעד לאחור. ועוד אחד. הייתי מוכרחה לברוח. הרחק ככל האפשר. ממנו. מסטלה. אבל לאן? לאן יכולתי ללכת? לאוטובוס שלנו? למיטה שחלקתי איתו? לא יכולתי. כף רגלי לא תוכל לדרוך שם שוב.

דמעות צורבות עיוורו אותי כשהסתובבתי, חציתי בריצה את החדר המרכזי ויצאתי משם.