הנסיך

1

ההתחלה

מוחמד בן סלמאן בן עבד אל־עזיז א־סעוד היה עוד אחד מאלפי הנסיכים שהצמיח בית המלוכה בריאד. בליל 23 בינואר 2015 הלך לעולמו דודו למחצה, המלך עבדאללה, בגיל 90, אחרי שנים ארוכות של התדרדרות במצבו הבריאותי. במקומו הוכתר מייד סלמאן בן ה־79, אחיו למחצה ואביו של מוחמד. סלמאן, המלך השישי מאז היווסדה של הממלכה בחצי האי ערב ב־1932, הוא נצר לשביעיית א־סודירי — כינוי לברית בין שבעת ילדיו של אבי השושלת, עבד אל־עזיז א־סעוד, מאשתו האחרונה, חסה בנת אחמד א־סודירי, שהייתה גם המועדפת עליו. ברם, כבר כשעלה לשלטון, גרסו ההערכות כי סלמאן, בנו בן ה־25 של א־סעוד, אינו בקו הבריאות, וכי הוא סובל מדמנצייה ברמה מסוימת.

אל הוואקום הזה השתחל בנו הצעיר מוחמד, שגדל בצילם שלושת אחיו למחצה הגדולים ממנו, שנמנו עם בני המלוכה המוצלחים ביותר. אחד מהם, סולטאן, היה האסטרונאוט הערבי והמוסלמי הראשון אי פעם כשהמריא לחלל במעבורת החלל דיסקברי ביוני 1985 כחלק ממשימה של סוכנות החלל האמריקנית (NASA). אחר, עבד אל־עזיז, היה סגן שר הנפט במשך 12 שנה, ותחת שלטון אביו מונה לשר האנרגייה ב־2017. בתוך זמן קצר השכיל מוחמד, בנו המבוגר ביותר של סלמאן מאשתו השלישית, לצבור כוח חסר תקדים ביחס לכל נסיך אחר שהצמיח בית המלוכה הסעודי. הוא היה לסגנו של יורש העצר, בן דודו ושר הפנים מוחמד בן נאיף, מאז שמונה לתפקיד ב־29 באפריל 2015, כשהוא עוקף בדרך נסיכים רבים אחרים מענפים שונים במשפחת המלוכה, בשונה מהמקובל. חלוקת הכוח הביזורית בין האחים והנכדים השונים התחלפה בריכוזיות מדאיגה שהתקבצה בידיהם של סלמאן ושל בנו.

הכתר היה אומנם על ראשו של סלמאן, אך השרביט האמיתי היה בידיו של מוחמד, ששאב עוד ועוד תארים וסמכויות. בגיל 29 שלט מוחמד על מונופול הנפט הממשלתי ארמקו, על חברת ההשקעות הציבורית, על המדיניות הכלכלית, ואולי על התפקיד החשוב ביותר — משרד ההגנה, שדרכו הוציא לפועל את מדיניות החוץ שלו המושתתת על עיקרון מרכזי — בלימת ההגמוניה האיראנית במזרח התיכון, הן במדינות המפרץ הפרסי הסמוכות והן בלבנט. לא אחת הוא השווה בין המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ובין מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר, והקביל בין הדיאלוג שהוביל ממשל אובמה יחד עם אירופה וטהראן, ובין הפייסנות של המערב כלפי ברלין בשנות ה־30.

פחות משנתיים אחרי שאביו הוכתר כמלך קיבע סלמאן את מעמדו של מוחמד והסיר את המכשולים שעמדו בפני בנו לרשת אותו עם מותו. הוא הדיח מתפקיד יורש העצר את אחיינו, שר הפנים הוותיק מוחמד בן נאיף, וכך נסללה הדרך לנסיך מוחמד להתקדם מדרגה נוספת בפירמידה המלכותית על חשבון בני משפחה אחרים. היה זה בימים שבהם החלה ערב הסעודית במצור הכלכלי החונק שלה על שכנתה השנואה קטאר, מצור שאליו גייסה גם את איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומצרים. מדינות ערביות סוניות אחרות שנזקקו לסיוע הסעודי, צמצמו את יחסיהן עם דוחא, שקוטלגה כנציגת “האחים המוסלמים״ המאיימים וידידה של איראן השיעית. כשבחיקו שני משברים אזוריים גדולים, נהנה בן סלמאן מהשמיכה הרחבה שפרס ממשל טראמפ על שלטונו המתהווה. רפורמות שהוציא לפועל בתחום הדת והמדינה הקנו לו תדמית של רפורמטור במערב, מנהיג מדור חדש ששובר את הסדר הישן בממלכה תוך ביטול איסורים היסטוריים על נשים, כמו הוצאת רישיון נהיגה והשתתפות בתחרויות ספורט, לצד קיצוץ בכנפי משטרת הדת ואנשי הדת. בן סלמאן יזם תוכנית שאפתנית לגיוון הכנסותיה של ערב הסעודית, המכורה לנפט, ופתח אותה למשקיעים זרים. אך תאוותו לכוח גברה על כל שיקול אחר, גם במחיר יוקרתו העולמית.

כשהיה מוחמד בן חמש, בעת שאביו שיחק בקלפים בבית בנו של המלך פהד בג׳דה, הוא השתולל והתפרע, כפי שתיאר זאת אחד מאנשי החצר. מוחמד רץ והחל להסיר את כיסוי הראש מהנוכחים, בעט בכוס תה וזרק כמה קלפים על הרצפה. רק אז קרא לו אליו אביו סלמאן, שצחק למראה ההתפרעות של בנו. הוא חיבק אותו ואז אמר לאחד ממטפליו של מוחמד לקחת אותו משם. מוחמד, מצידו, בעט במפשעה של השמרטף שלו. בעוד אחיו ביססו את הקריירות שלהם, נדמה היה שלמוחמד הצעיר אין שאיפות. הוא נהג לחלום בהקיץ באירועים משפחתיים, צלל עם אחיו הצעיר חאלד בחופשות משפחתיות, שיחק במשך שעות ארוכות במשחקי מחשב ופיתח חיבה למזון מהיר. אביו סלמאן המשיך להביא מורים וסופרים כדי שילמדו את מוחמד הצעיר, אך בקשתו שילמד או יקרא ספרים במקום לשחק במחשב הייתה יותר נדנוד מאשר הוראות תקיפות, כמו אלה שנתן לילדיו הגדולים יותר. סלמאן המשיך לחלץ את בנו הפוחז מצרות. במקרה אחד הוא קיבל שיחת טלפון מאחד מאנשי החצר: המשטרה רצתה לעצור את מוחמד אחרי שהגיע לבוש במדי צבא לסופרמרקט מקומי ועשה שם סצנה. הנסיך הצעיר התגרה בשוטרים ואמר להם שאינם יכולים לעצור אותו משום שהוא אחיינו של המלך ובנו של מושל ריאד. סלמאן סגר בשקט את הפרשה, אך היא הייתה הוכחה נוספת למעמדו המיוחד של מוחמד אצל אביו, שראה בו יותר נכד מאשר ילד לאור 50 השנים שהפרידו ביניהם.

כשמוחמד היה בן 11 עבר אביו סלמאן, מושל ריאד בזמנו, עם משפחתו לעיר ג׳דה שלחופי הים האדום. בעיר שכן בית הספר היוקרתי ללימודים אמריקניים אל־אנג׳אל, והארמון חיפש מורה לאנגלית לילדים. סלמאן פנה לבית הספר וקיבל מייד את מבוקשו בדמותו של המורה לאנגלית ראשיד סקאי. כיאה למשפחת המלוכה, הוא הובא לארמון המקומי כדי לשמש המורה הפרטי של ארבעה מילדיו של המלך העתידי. הוא זכה לנהג צמוד שהסיע אותו לתיכון, ובסיום יום הלימודים בשעות אחר הצוהריים — אל הארמון. אחרי שעבר בשערים המאובטחים היטב של הארמון, המורה המשתאה שחי בדירה צנועה בעיר, ראה במו עיניו את העושר האין־סופי של שושלת סעוד. הוא עבר בין וילות עם גנים מטופחים שתחזקו פועלים בבגדים לבנים וסיפר כי בין צי מכוניות הפאר שנגלה בפניו בעת שהגיע לארמון, נצצה גם קאדילק ורודה.

על ראשיד הופקד מנהל הארמון, מנסור א־שרעי, שהיה חביב על מוחמד בן ה־11, אך זה, לטענת המורה, לא הראה עניין רב בשיעוריו, ובמקום זאת נהנה מחברתם של המאבטחים, וכבנו הבוגר של סלמאן עשה ככל העולה על רוחו. גם בחייו הבוגרים הוא יזכה ליד המגוננת של אביו כשיסבך את הממלכה בזירה הבין־לאומית במדיניותו האימפולסיבית והתקיפה. הוא נהג להשתמש במכשיר קשר בשיעורים כדי להתבדח על חשבונו של ראשיד עם אחיו והמאבטחים שהיו בצד השני של הרשת. “אף שלימדתי נסיכים שנהנו מעולם של פריווילגיות, תלמידי הארמון שלי היו במידה רבה כמו תלמידי בית הספר שלי, סקרנים אך שובבים״, אמר ראשיד.

השיעורים הפרטיים עם בניו של סלמאן פתחו צוהר למתרחש בתוך ענף זה של משפחת המלוכה הסעודית. פעם אחת סיפר ראשיד כי הופתע כשמוחמד סיפר לו שאימו אמרה שהוא נראה כמו “ג׳נטלמן אמיתי״. זה נשמע לו מוזר משום שהוא מעולם לא פגש את אשתו השנייה של סלמאן. נשות הארמון מיעטו להופיע בפני זרים, והאישה היחידה שבה נתקל המורה הייתה עוזרת מהפיליפינים, בדומה לבתים רבים במפרץ המעסיקים נשים ממזרח אסיה כעוזרות וכמטפלות. ירד לו האסימון שהוא נתון למעקב רק אחרי שהנסיך הקטן הצביע לעבר מצלמות האבטחה על הקירות. מאותו רגע ואילך אמר ראשיד, “הייתי תמיד מודע לעצמי בשיעורים״.

באחד הימים התבקש המורה להיפגש עם המלך לעתיד. סלמאן רצה לעמוד מקרוב על ההתקדמות של ילדיו בלימודים, וראשיד, לדבריו, ראה בכך הזדמנות טובה לדון על מעלליו של מוחמד — הוא רק לא הכיר את הפרוטוקול המלכותי על בוריו. בזמן ששאר המורים של הנסיכים התרוממו בזה אחר זה לכבודו של מושל ריאד, קדו קידה, נישקו את ידו ושוחחו בקצרה על ילדיו של סלמאן, ראשיד קפא במקומו ולא השתחווה בפניו. “לפני שקפאתי לחלוטין הגשתי את ידי למלך העתידי ולחצתי את ידו בחוזקה״, אמר. סלמאן המופתע חייך בתדהמה, אבל הוא לא התעכב על התקרית המביכה. ראשיד ויתר על כוונתו לציין בפני המלך העתידי את התפרעויותיו של בנו המועדף אחרי שגמר אומר בליבו לשוב לבריטניה.

ההתרשמות הקצרה של המורה לאנגלית מרמזת על טיב היחסים בין סלמאן למוחמד. גם כשכבר האב יהיה למלך והבן יהיה ליורש העצר, הוא ימשיך לגונן עליו ולהעניק לו יד חופשית לעשות כרצונו, גם אם המשמעות היא שינוי פניה של הממלכה השמרנית והסגורה מהקצה אל הקצה או הפעלת כוח כדי לממש את רצונותיו. טעימה מאופיו האלים והאימפולסיבי של מוחמד הצעיר ניתנה עוד לפני שטיפס במעלה ההנהגה הסעודית. סיפור שנשמע מפיו של אחד ממקורביו תיאר כיצד ניסה לאלץ פקיד ברשות הקרקעות לסייע לו להשתלט על פיסת נדל״ן. כשאותו פקיד סירב, הנסיך שלח לו מעטפה עם דבר מה שהיה אמור לשכנע אותו לשנות את דעתו: קליע בודד. מאז נודע שמו של מוחמד ברחובות הממלכה בתור אבו רסאסה (“אב הקליע״).

בתחילת 2015 היה המלך עבדאללה בן ה־90 על ערש דווי, וחלה התדרדרות במצבו הרפואי, שנבעה ממחלת סרטן ריאות שבה אובחן שנה קודם לכן. הוא פונה במסוק ממעונו המדברי לאגף האח״מים בבית החולים של המשמר הלאומי הסעודי בבירה ריאד כשהוא מוקף בבניו וביועצי החצר שלו. עבדאללה, שהנהיג את הממלכה במשך קרוב לעשור, שקע בתרדמת, אך הארמון פעל להסתרת מצבו הסופני ככל הניתן בעת שקרבות הירושה היו בשיאם. אחד הטוענים לכתר היה מתעב, בנו של עבדאללה וראש המשמר הלאומי, אולם לסלמאן, אחד מאחיו של המלך הגוסס ויורש העצר שלו, היו תוכניות אחרות. ב־23 בינואר הוא הגיע לבית החולים ושאל, “היכן אח שלי?״ חאלד א־תוויג׳רי, מנהל הארמון ושומר האוצרות של משפחת המלוכה, השיב שהמלך רק “נח״. למעשה עבדאללה כבר חלף מהעולם, וסלמאן זעם. א־תוויג׳רי שילם את המחיר והודח — ולימים גם ייפול קורבן לטיהורים של מוחמד בן סלמאן — ועידן חדש ירד על הממלכה. כל ענף בעץ משפחת סעוד ריגל אחר משנה וזמם נגדו. מכשירי ציתות הותקנו בטלפונים והתקני מעקב הוחבאו במאפרות ובחפצים אחרים בארמונות בריאד כדי לחשוף קושרים פוטנציאליים לקראת חילופי השלטון הצפויים. ב־31 בינואר אחרי חצות החלה הטלוויזיה הסעודית לשדר פסוקי קוראן. המלך מת.

כשהוא עטוף בתכריך לבן פשוט, נישא המלך המנוח אל קבר לא מסומן בבית הקברות אל־עוד בבירה ריאד ללא ההוד וההדר שהיה ניתן לצפות מקבורה של בן מלוכה עשיר כקורח. מותו של עבדאללה והאבל על לכתו היו צנועים בהרבה מחייו הנהנתנים שאותם הסתיר מבני עמו הכפופים להלכה האסלאמית הנוקשה שאינה רואה בעין יפה סממני צער והתאבלות ראוותנים מדי.

עבדאללה, שנהג לצרוך אלכוהול וויאגרה ולהתרווח במכוניות ובמטוסי פאר בימי חייו, הועבר למקום מנוחתו באמבולנס אחרי תפילות שנישאו במסגד סמוך בנוכחות מנהיגי העולם המוסלמי ובני מלוכה נוספים. גופתו הונחה בבור שנחפר עבורה, ללא טקס מיוחד, אחרי שהועברה על אלונקה שאותה סחבו קרובי משפחה זכרים בהתאם למסורת הווהאביסטית. לא הוכרזה תקופת אבל רשמית; הדגלים ברחבי הממלכה לא הורדו לחצי התורן והמשרדים הממשלתיים המשיכו בעבודתם עם תחילת השבוע. הווהביזם רואה בתצוגות ראוותניות של אבל חטא, סוג של עבודת אלילים.

יורשו של עבדאללה, אחיו למחצה סלמאן בן ה־78, עצמו עטה את הכתר כשמצבו הרפואי רעוע אך החל מייד במלאכת ביצור הסמכויות בידיו של בנו מוחמד, שהיה בעל השפעה רבה עליו. מעמדו של הנסיך הצעיר שודרג במהירות הבזק. המלך החדש מינה את בנו, שהיה כבר יועצו הקרוב, לשר ההגנה הצעיר ביותר בתולדות הממלכה, ולראש חצר הארמון. מעמדת מפתח זו החל מוחמד לצקת את השקפותיו הלא־אורתודוקסיות שעתידות לשנות את פני הממלכה.

באופן רשמי יורש העצר החדש היה הנסיך מוקרין, אח למחצה אחר של המלך עבדאללה המנוח, ואחריו בתור לרשת את התואר שומר המקומות הקדושים היה שר הפנים מוחמד בן נאיף, נכדו של מייסד השושלת. הבחירה בו למלך עתידי סימלה את חילופי הדורות בממלכה השמרנית לקראת העידן שאחרי בניו של א־סעוד.

בתחילת מלכותו של סלמאן רבים ראו בו המנהיג העתידי של הממלכה. בתור שר הפנים שלה, תפקיד שהחזיק מאז 2012, ניהל מוחמד מאבק עיקש באל־קאעדה ובארגוני הטרור האסלאמיים ואגב כך רקם קשרים עם גורמים במערב. הוא בעצמו היה כמעט קורבן לפיגוע כשאל־קאעדה ניסה להתנקש בחייו ב־2009 בתימן השכנה. “מר ביטחון״, כפי שכונה, קיבל לידיו גם את ראשות המועצה לעניינים פוליטיים וביטחוניים, אחת משני הגופים שהקים המלך החדש במקומם של יותר מעשרה גופים שפעלו בימי אחיו. מוחמד בנו קיבל את הגוף השני, המועצה לענייני כלכלה ופיתוח. מחירי הנפט, מקור ההכנסה הכמעט בלעדי של הממלכה, החלו לרדת. הייתה זו העת לפתח מקורות הכנסה נוספים.

בימיו הראשונים בשלטון המלך סלמאן חילק כספים כדי לכבוש את דעת הקהל. הוא הבטיח בונוסים של שתי משכורות ליותר ממיליון עובדים בשירות הציבורי יחד עם מענקים שמנוניים לקבוצות ספורט, סטודנטים, פנסיונרים וגורמים אחרים שבעיקרם היה חפץ. בסוף החודש פרסם המלך צו שהדיח שניים מבניו של עבדאללה, טורקי ומשעל, מתפקידיהם כמושלי ריאד ומכה, הערים החשובות ביותר לאסלאם. הצו היה צעד משמעותי בהשתלטות של הענף של סלמאן על מוקדי הכוח המרכזיים בממלכה, בניגוד למסורת שביזרה אותם בין הצאצאים השונים של א־סעוד.

מוחמד בן סלמאן נותר פרנואיד בנוגע לצאצאיו הישירים של המלך הקודם, ורמזים מטרימים להתנהגותו האימפולסיבית וחסרת הרחמים צצו כבר בספטמבר, חמישה חודשים בלבד אחרי שמונה לסגן יורש העצר והשתלב רשמית בשרשרת הירושה. שגריר ארצות הברית לממלכה, ג׳וזף ווסטפל, נסע באותו החודש לג׳דה כדי לפגוש את יורש העצר מוחמד בן נאיף, אך מסלול הטיסה שלו שונה בנמל התעופה והוא נשלח לפגוש את מוחמד בן סלמאן, הבוס האמיתי. עוד באותו החודש איש המודיעין הבכיר סעד אל־ג׳בארי נועד עם ראש ה־CIA ג׳ון ברנן בוושינגטון. היה זה ביקור פרטי של אל־ג׳בארי, יועץ קרוב של מוחמד בן נאיף, והוא לא עדכן את בן סלמאן עליו מראש. עם שובו לממלכה הקריירה שלו בשירות המודיעין של ארצו הסתיימה והוא הודח.

צאצאי הענף של עבדאללה עקבו בדאגה אחר הדחתם ממוקדי השלטון. מאחר שהם ידעו שמוחמד בן סלמאן מעורר דאגה בקרב גורמים שונים בממשל ביידן, בהם ראש ה־CIA, כמה מילדיו של המלך המנוח שכרו את שירותיה של חברת ייעוץ אסטרטגית מובילה בוושינגטון במטרה לאסוף מידע על הדינמיקה החדשה ביחסים בין ארצות הברית לערב הסעודית.

במשך כמה ימים בחודש מאי הנסיך טורקי בן עבדאללה ויועצו הקרוב, איש עסקים בשם עובייד, נועדו עם בכירים לשעבר ב־CIA ובמחלקת המדינה בסוויטה במלון “ארבע עונות״ בג׳ורג׳טאון. אל הסעודים התלווה מייג׳ור־גנרל עלי אל־קאחטני, יועצו הצבאי ומגינם של טורקי ושל בנים אחרים של המלך עבדאללה. אף שלא הייתה זו הקנוניה שדמיין בן סלמאן, הנוכחים באותן פגישות במלון הפאר סומנו כאויבים שיש לסלק בדרכים כאלה ואחרות.