עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה

ביקשנו על החיים

הָעֶרֶב כִּבָּה אֶת עֲצֵי הָאוֹר.

הַנֶּפֶשׁ הָיְתָה סְחוּטָה מֵהַיַּחַד

(לִפְעָמִים נִגֶּרֶת בָּהּ צְפִיפוּת

יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁבִּתְעָלוֹת הַבָּשָׂר),

הַגּוּף נֶעֱזַב כְּמוֹ בְּסוֹפֵי הַדְּרָכִים,

הַדְּלָתוֹת נִנְעֲלוּ, הַשְּׂמִיכוֹת נִמְשְׁכוּ,

הָרִיסִים מָצְאוּ מְנוּחָה -

אֶפְשָׁר לְהֵאָסֵף אֶל הַחֹשֶךְ.

אֲבָל אָז, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְנוּ,

נִזְרַק עַל פִּתְחֵנוּ עָנָן גָּדוֹל וְהִתְלַקֵּחַ כְּנַחְשׁוֹל עַל הַבַּיִת,

הַיְלָדִים צָעֲקוּ מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה,

הַלֶּחֶם נִרְטַב,

הַמַּיִם אִיְּמוּ עַד צַוָּאר בַּפְּרוֹזְדוֹרִים הַצָּרִים.

מַה שֶּׁהָיָה מִבְצָר, מַנְעוּל וּבְרִיחַ

נִכְנַע בְּרֶגַע אֶל תְּהוֹם בֵּית הַבְּלִיעָה,

וְכָאן עַל הָרִצְפָּה הָרוֹעֶדֶת

בִּקַּשְׁנוּ רַק עַל הַחַיִּים

רֶגַע אַחַר כָּךְ כְּבָר עָיַפְנוּ.

אִבַּדְנוּ חוּט,

הַקֹּר הָלַךְ וְכִסָּה אֶת הַחֲרַכִּים,

הָרוּחַ שָׁרְקָה בַּמַּרְזְבִים בְּאֵין מַעֲצוֹר

וְהָפַכְנוּ לְחוֹמָה שֶׁלֹּא חָדְלָה מִגְּבֹהַּ.

הַיְלָדִים שָׁאֲלוּ בְּבֶהָלָה אֵיפֹה אֲנַחְנוּ, לְאָן הוֹלְכִים עַכְשָׁו,

אֲבָל בִּטְחוֹן הַכָּזָב גַּם הוּא נָטַשׁ אוֹתָנוּ

וְיָדַעְנוּ אָז אָבְדָן שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ.
 

בְּתוֹךְ הַחֹשֶךְ הָאוֹר הָרַךְ הֵחֵל לִדְלֹק עָלֵינוּ.

סֵרַבְנוּ לוֹ, צְרוּבִים מִבְּגִידוֹת -

מִנְּהָרוֹת שֶׁשָּׁטְפוּ עָלֵינוּ -

חָשַׁדְנוּ,

וּכְשֶׁנִּסָּה לְהִכָּנֵס יָצָאנוּ מִמֶּנּוּ מְבֹעָתִים,

וּכְשֶׁבָּא לְהָאִיר אֶת פִּתְחֵנוּ - הֵגַפְנוּ לוּחַ,

וּכְשֶׁהִתְקָרֵב - נַסְנוּ

אֶל הַתַּנִּים, אֶל הַוָּאדִיּוֹת,

אֶל מִדְבְּרוֹת בְּדִידוּת שֶׁלָּנוּ,

בְּלֵב הָאֲפֵלָה דָּלַק אַחֲרֵינוּ, לוֹחֵשׁ לָנוּ,

מְבַקֵּשׁ שֶׁנֵּאָסֵף אֵלָיו,

שֶׁנַּסְכִּים לִהְיוֹת לוֹ

בַּיִת.

הָיָה רֶגַע כָּזֶה

השיר פורסם במוסף "ספרות ותרבות" של 'ידיעות אחרונות' ב־29.9.2023, שבוע לפני טבח 7.10

אין לנו עוד לאן

10.10.2023

21:48, הודעת ווטסאפ:

אִם אַתֶּם מַכִּירִים אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לַחְפֹּר קְבָרִים

תִּשְׁלְחוּ אוֹתָם אֵלַי, יֵשׁ כָּעֵת מַחְסוֹר.

נִפָּגֵשׁ בְּעֶשֶׂר בְּהַר הֶרְצְל.

לָבוֹא עִם אִתִּים וּבַקְבּוּק מַיִם

לברוח 

הַתּוֹרָה, הַגְּוִילִים, הַתְּפִלָּה, הַמִּלִּים, הָרוֹמָן, הַשִּׁירִים, הַכֹּל

אֲנַחְנוּ זוֹרְקִים בְּרֶגַע,

רַק שֶׁיָּנוּחַ בָּנוּ זַעַפְךָ.

הַכֹּל לָאֵשׁ, הַכֹּל עַכְשָׁו:

צַלְּחוֹת הַחַרְסִינָה עִם פַּס הַכֶּסֶף מִסָּבְתָא,

צִיּוּרֵי הַבַּיִת הָרַכִּים מִגַּן דִּינָה

(כֻּלָּם בְּגַג אָדֹם, בְּלִי רִצְפָּה),

אֵין לָנוּ עוֹד זְמַן,

הֵם בָּאִים, שׁוֹמְעִים אוֹתָם חָזָק,

פָּרְצוּ הַכֹּל - הַגְּדֵרוֹת, הַחוֹמָה, הַמִּגְדָּלִים,

תּוֹדִיעַ מָתַי אַתָּה בָּא,

מַהֵר, הַגְבֵּר, הַכֹּל כְּבָר עָשָׁן,

תִּסְתַּכֵּל, אֲנַחְנוּ כָּאן,

אֵין לָנוּ עוֹד לְאָן

לִבְרֹחַ

אחרי שהלכתָּ

לֹא הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁהָלַכְתָּ

הֵם עָקְרוּ אֶת הַגָּדֵר וּבָאוּ

לִקְרֹעַ עָלַי אֶת הַגּוּף,

לְטַמֵּא בִּי אֶת הַשְּׁמָנִים.

וּמִיָּד מָרַחְתִּי אֶת שֶׁאָמַרְתָּ

עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף

        וְצָעַקְתִּי

        שֶׁתַּחְזֹר,

שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתִי וְתָבוֹא,

וְחָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיֶה לִי,

שֶׁתִּרְאֶה, אֲבָל בְּכָל אֵלֶּה

הָיִיתִי לְבַד