פרק 1:
טיילור
שישי בערב, ואני צופה במוחות הגדולים ביותר בדורי נהרסים על ידי שוטים וקוקטיילים כחולים המוגשים מפחיות צבע של ארבעים ליטר. גופים מיוזעים מתפתלים עירומים למחצה, מוטרפים ומהופנטים מגלים תת־הכרתיים של גירוי אלקטרוני. הבית מלא מקיר לקיר בסטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה שפורקים את הטינה שלהם להורים על סטודנטים תמימים בתואר הראשון שלהם. סטודנטים למדעי המדינה שותלים את הזרעים להמחאות שיכתבו כשיסחטו אותם בעוד עשר שנים.
וזה אומר מסיבה טיפוסית ב'גריק רו'.
"שמת לב איך מוזיקת דאנס נשמעת קצת כמו אנשים שיכורים שעושים סקס?" סאשה לנוקס מעירה. היא עומדת לידי בפינה שלתוכה נדחקנו, בין שעון אורלוגין ומנורה עומדת כדי שנתמזג עם הריהוט.
היא מבינה את זה.
זהו סוף השבוע הראשון מאז שחזרנו מחופשת האביב, מה שאומר שחוגגים את מסיבת הנגאובר חופשת האביב בבית האחווה שלנו קאפא קאי. אחד מהאירועים הרבים שסאשה ואני מתייחסות אליהם כהנאה הכרחית. כחברות קאפא, אנו נדרשות להגיע, אפילו אם זה אומר שהנוכחות שלנו דקורטיבית יותר מאשר פעילה.
"זאת אומרת, זה לא היה מעצבן כל כך אם הייתה מנגינה, לפחות. זה...״ סאשה מכווצת את האף, והראש שלה זז בקצב של הסירנה המייללת הרועמת דרך הרמקולים לפני שעוד מקצב של בס מתנפץ מתווסף. "זה כמו החרא שהסי־אי־איי השתמשו בו בניסויים שהם עשו על בני אדם."
אני צוחקת ומשתעלת תוך כדי, כמעט נחנקת מהקוקטייל שאני מחזיקה בשעה האחרונה, שכנראה מצאו במתכונים למסיבה ביוטיוב. סאשה, סטודנטית למוזיקה, סולדת כמעט מכל דבר שלא מבוצע על ידי כלי נגינה אמיתיים. היא מעדיפה לשבת בשורה הראשונה בקונצרט בבר מפוקפק, כשגיטרת גיבסון לס פול מצלצלת לה באוזניים, מאשר לעמוד מתחת לקליידוסקופ טכנו מהבהב במועדון ריקודים.
שלא תבינו אותי לא נכון, סאשה ואני ממש לא מתנגדות לבילויים. אנו מבלות בברים בקמפוס, שרות קריוקי בעיר (טוב, היא שרה, ואני מריעה לה ממקומי הבטוח בצללים). לעזאזל, פעם הלכנו לאיבוד בבוסטון קומון בשלוש לפנות בוקר כשהיינו פיכחות לחלוטין. היה חשוך כל כך שסאשה נפלה בטעות לתוך האגם וכמעט עברה התעללות מינית על ידי ברבור. סמכו עליי, אנחנו יודעות לבלות.
אבל המנהג הפולחני הזה של ילדי קולג' הדוחפים זה לזה חומרים משני תודעה עד שהם חושבים בטעות ששכרות זהה למשיכה ועכבה היא אישיות בפני עצמה אינו הרעיון הכי אהוב עלינו לבילוי.
"תיזהרי." סאשה דוחפת אותי במרפקה כשצעקות ושריקות נשמעות מהמבואה. "הנה מגיעות הצרות."
קיר של גבריות חסרת בושה שועט דרך דלת הכניסה לצעקות "בראייר! בראייר!"
כמו 'פראים' המסתערים על קאסל בלאק, הענקים המתנשאים של קבוצת ההוקי של אוניברסיטת 'בראייר' רומסים את הבית, בכתפיים שריריות ובתי חזה רחבים.
"הריעו לגיבורים הכובשים," אני אומרת בציניות, בזמן שסאשה מנסה להסתיר את חיוכה הלעגני עם האגודל שלה.
קבוצת ההוקי זכתה במשחק הלילה, ונכנסה לסיבוב הראשון באליפות הלאומית. אני יודעת את זה כי לינלי אחותנו בקאפא יוצאת עם שחקן ספסל. היא הייתה במשחק ושלחה משם תמונות במקום להיות איתנו פה ולנקות שירותים, לשאוב אבק, ולהכין משקאות למסיבה. אלו הפריווילגיות שמקבלים כשיוצאים עם אצולה. על אף ששחקן ספסל הוא לא בדיוק הנסיך הארי, אולי יותר בסביבה של הבן המכור לקוקאין של איזה בן דוד רחוק.
סאשה שולפת את הנייד שלה מהחגורה בטייטס דמוי העור שהיא לובשת ובודקת מה השעה.
אני מציצה על המסך ונאנחת. אוף, רק אחת־עשרה בלילה? אני כבר מרגישה מיגרנה מתבשלת.
"לא, זה טוב," היא אומרת. "תוך עשרים דקות הבריונים האלה יחסלו את חבית הבירה. ואז הם ישתו את מה שנשאר מהאלכוהול. זה מבחינתי יהיה הזמן לעזוב. חצי שעה, מקסימום."
שרלוט קאגני, נשיאת האחווה שלנו, לא ציינה במפורש כמה זמן נצטרך להישאר כדי לעמוד בדרישת הנוכחות שלנו. בדרך כלל, ברגע שהאלכוהול נגמר אנשים הולכים לחפש אפטר פארטי, ובשלב הזה קל יותר להתגנב החוצה בלי שיבחינו. עם קצת מזל, אחזור לדירה שלי בהייסטינגס ואלבש פיג'מה עד חצות. כמו שאני מכירה את סאשה, היא תיסע לבוסטון ותמצא הופעה חיה.
ביחד, היא ואני האחיות החורגות המנודות של קאפא קאי. כל אחת מאיתנו הצטרפה לשורותיהן מהסיבות הטיפשיות שלה. מבחינת סאשה, זו הייתה המשפחה. אימא שלה, ואימא של אימא שלה, ואימא של אימא של אימא שלה, וכן הלאה, היו כולן בנות קאפא, ולכן היה ברור שהקריירה האקדמית של סאשה תכלול את המשך המורשת. זה היה או זה, או לנשק לשלום משהו "טיפשי ונהנתני" כמו תואר במוזיקה. היא מגיעה ממשפחה של רופאים, כך שההחלטות שלה כבר שנויות במחלוקת.
מבחינתי, טוב, אני מניחה שהיו לי תוכניות גדולות לכך שאֶזְהר בקולג'. מלוזרית בתיכון למקובלת חברתית בקולג'. התכוונתי להמציא את עצמי מחדש. לעשות מהפך מוחלט לחיי. הקטע הוא, שלהצטרף למועדונים שלהן וללבוש את האותיות שלהן ולסבול שבועות של שטיפות מוח והטפות לא הניבו את התוצאות הרצויות. לא יצאתי בצד השני נוצצת וחדשה. זה כאילו שכל שאר האנשים שתו את 'התערובת' וראו את הצבעים היפים, אבל אני נשארתי לעמוד שם בחשכה עם כוס מים וצבע מאכל אדום.
"הי!" בחור עם עיניים מזוגגות מקבל את פנינו, ומדדה לעמוד ליד סאשה כשהוא מדבר ישירות לציצים שלי. אנו נוטות ליצור אישה מושלמת ונחשקת ביותר כשאנו עומדות זו ליד זו. הפנים הסימטריות שלה והגוף העדין, יחד עם הציצים הענקיים שלי. "רוצות לשתות משהו?"
"אנחנו בסדר," סאשה צועקת חזרה מעל המוזיקה הרועמת. שתינו מרימות את הכוסות הכמעט מלאות שלנו. כלי אסטרטגי כדי להרחיק את חברי האחווה החרמנים.
"רוצות לרקוד?" הוא שואל, ונשען לעבר החזה שלי כאילו שהוא מדבר מהמכונית לתוך הקופסה בעמדת מכירה של מזון מהיר.
"מצטערת," אני עונה, "הם לא רוקדים."
אני לא יודעת אם הוא שומע אותי או מבין את הבוז שלי, אבל הוא מהנהן ועוזב בכל מקרה.
"לציצים שלך יש כוח משיכה רק לשמוקים," סאשה אומרת בנחירה מלגלגת.
"אין לך מושג בכלל."
יום אחד התעוררתי וזה היה כאילו שני גידולים ענקיים התפרצו על החזה שלי. מאז חטיבת הביניים נאלצתי להסתובב עם הדברים האלה שמגיעים לכל מקום עשר דקות לפניי. מבין שתינו אני לא בטוחה מי מהווה סכנה גדולה יותר, סאשה או אני. הציצים שלי או הפנים שלה. היא מקימה מהומה קטנה רק מלהיכנס לספרייה. בחורים מוכנים לעשות הכול כדי להיות בנוכחותה ושוכחים את השם שלהם.
בום רועש נשמע בכל הבית, וגורם לכולם להירתע ולכסות את האוזניים. דממה משתררת בתוך הבלבול בזמן שעור התוף שלנו טובע בצלצולים המהדהדים באוזניים.
"הרמקול הלך!" אחת האחיות שלנו צועקת מהחדר הסמוך.
הבית מתמלא בקריאות בוז.
מהומה פורצת כשבנות קאפא עושות מאמצים למצוא פתרון מהיר ולהציל את המסיבה לפני שהאורחים העצבנים שלנו ימרדו. סאשה לא מנסה אפילו להסתיר את ההתרגשות שלה. היא מסתכלת עליי במבט שאומר שאולי עוד נצליח לברוח מהמסיבה הזו מוקדם.
ואז אביגיל הובס מופיעה.
אנו רואות אותה חולפת דרך ההמון המצטופף בשמלה שחורה קטנה וחושפנית, ושיער הפלטינה שלה מסולסל לתלתלים מושלמים. היא מוחאת כפיים, ובקול שיכול לחתוך זכוכית, דורשת שכל תשומת הלב תתמקד בשפתיים האדומות שלה.
"תקשיבו, כולם! הגיע הזמן לשחק חובה או חובה."
צעקות עידוד פורצות בתגובה כשעוד אנשים ממלאים את הסלון. המשחק הוא מסורת פופולרית של קאפא, וזה בדיוק כמו שזה נשמע. מישהו מחייב אותך לעשות משהו ואת עושה את זה — אין אופציה של אמת. זה משעשע לפעמים ולעיתים קרובות אכזרי, והניב לא מעט מעצרים, סילוק אחד לפחות, והשמועה אומרת, שאפילו שני תינוקות.
"עכשיו בואו נראה...״ סגנית הנשיא של הבית שלנו מניחה אצבע אחת מטופחת על הסנטר שלה ומסתובבת בסיבוב איטי כדי לסקור את החדר, להחליט מי יהיה הקורבן הראשון שלה. "מי זה יהיה?"
ברור שעיניה הירוקות המרושעות נוחתות על המקום בו סאשה ואני צמודות לקיר. אביגיל צועדת אלינו ברשעות מתוקה וטהורה.
"אוי מתוקה," היא אומרת לי, עם המבט המזוגג של בחורה ששתתה קצת יותר מדי. "תשתחררי, זו מסיבה. את נראית כאילו מצאת עוד סימן מתיחה."
אביגיל היא שיכורה מרושעת, ואני המטרה הכי אהובה עליה. אני רגילה לזה ממנה, אבל הצחוק שהיא מעוררת בכל פעם שהיא משתמשת בגוף שלי כשורת מחץ תמיד משאיר צלקת. הקימורים שלי היו הקללה של קיומי מאז שהייתי בת שתים־עשרה.
"אוי מתוקה," סאשה מחקה אותה, ומרימה לעברה אצבע משולשת. "מה דעתך ללכת להזדיין?"
"אוי, באמת," אביגיל מייללת בקול מלגלגל של תינוק. "טיי־טיי יודעת שאני סתם צוחקת." היא מדגישה את ההצהרה שלה כשהיא דוקרת אותי בבטן עם האצבע כאילו שאני ילדת הבצק של פילסברי.
"השיער הדליל שלך תמיד בתפילות שלנו, אבס."
אני חייבת לנשוך את השפה התחתונה כדי לעצור את עצמי מלצחוק על הירידה של סאשה. היא יודעת שאני מתפרקת בעימות ולעולם לא מפספסת הזדמנות לשלוף ציפורניים בהגנה עליי.
אביגיל עונה בצחוק ציני.
"אנחנו משחקות או לא?" ג'ולס מאן, השולייה של אביגיל דורשת לדעת.
הברונטית הגבוהה ניגשת אלינו, עם מבט משועמם על פניה. "מה קרה? סאשה מנסה שוב לסגת מביצוע אתגר כמו שעשתה בפסטיבל הקציר?"
"לכי תזדייני," סאשה יורה חזרה. "אתגרת אותי לזרוק לבנה דרך חלון הדיקן. לא התכוונתי שיסלקו אותי בגלל איזה משחק אחווה ילדותי."
ג'ולס מקמרת גבה. "היא כרגע העליבה מסורת רבת שנים, אבס? כי זה ממש נראה ככה."
"כן, היא העליבה. אבל אל תדאגי, הנה ההזדמנות שלך לגאולה, סאשה," אביגיל אומרת בקול מתוק, ואז נעצרת. "המממ. חובה עלייך...״ היא מסתובבת אל הצופים שלה כשהיא חושבת על האתגר. היא מתה על תשומת הלב. ואז היא מסתובבת במהירות חזרה לעבר סאשה. "תבצעי את הדאבל־דאבל ואז תשירי את שיר האחווה."
החברה הכי טובה שלי נוחרת ומושכת כתפיים, כאומרת, זה הכול?
"במהופך ולאחור," אביגיל מוסיפה.
סאשה מכווצת שפתיים ונוהמת לעברה, וזה גורם לבחורים בחדר לשרוק בהתלהבות. בחורים אוהבים קרב חתולות.
"מה שתגידי." סאשה מגלגלת עיניים וצועדת קדימה, מנערת את הזרועות המושטות שלה כמו מתאגרף המתחמם לקראת קרב.
הדאבל־דאבל הוא עוד מסורת מסיבות של קאפא, הכוללת הורדת שני שוטים כפולים של כל מה שיש בסביבה, ואז עשר שניות של שתיית בירה דרך משפך ואחריו עשר שניות של שתיית בירה בעמידת ידיים על חבית בירה. אפילו השתיינים הכי חזקים בינינו מצליחים לבצע את זה רק לעיתים נדירות. להוסיף לזה עמידת ידיים תוך כדי שירת שיר האחווה אחורנית, לזה מסוגלת רק אביגיל שמתנהגת כמו כלבה נקמנית.
אבל כל עוד זה לא יעלה לה בסילוק, סאשה לעולם לא תיסוג מאתגר. היא קושרת את השיער השחור והעבה שלה בקוקו ולוקחת את כוס השוט שהופיעה לפתע משום מקום, מחסלת שוט אחד, ואז עוד אחד. היא מצליחה לעבור את משפך הבירה בזמן ששני חברי תטא מחזיקים בשבילה את המשפך, והקהל סביבה צורח ומעודד. תוך כדי קקופוניה של קריאות עידוד, היא מצליחה לבצע את עמידת הידיים על חבית הבירה ולשתות כששחקן הוקי בגובה מטר ותשעים מחזיק לה את הרגליים באוויר. כשהיא חוזרת לעמוד על הרגליים, כולם מתרשמים לראות שהיא מסוגלת לעמוד בכלל, שלא נדבר על להיראות קשוחה ויציבה. הבחורה הזו לוחמת.
"זוזו לאחור!" סאשה מכריזה, וגורמת לאנשים להתרחק מהקיר בקצה.
בתנועה של מתעמלת מקצועית היא מרימה את ידיה ומבצעת חצי גלגלון כך שהצד האחורי שלה צמוד לקיר בעמידת ידיים. בקול רם ובטוח, היא שרה את המילים לשיר האחווה שלנו במהופך בזמן שכולנו מנסים כמו טיפשים לעמוד בקצב שלה כדי לוודא שהיא שרה את זה נכון.
ואז, כשהיא מסיימת, סאשה יורדת חזרה לרגליים בצורה אלגנטית וקדה בפני הקהל למחיאות כפיים סוערות.
"את ממש רובוטית," אני אומרת, וצוחקת כשהיא צועדת חזרה לעמוד לידי בפינת הלוזריות שלנו. "נחיתה יפה."
"אף פעם לא פספסתי נחיתה מושלמת על הרגליים." בשנה הראשונה בקולג', סאשה הייתה בדרכה להיות מועמדת אולימפית כאחת ממתעמלות הקרקע הטובות בעולם לפני שהיא נפצעה בברך כשהחליקה על קרח, וזה היה סוף הקריירה שלה.
וכדי להחזיר את תשומת הלב אליה, אביגיל ננעלת עליי במבטה. "תורך, טיילור."
אני נושמת נשימה עמוקה. הלב שלי משתולל. אני כבר מרגישה שהלחיים שלי בוערות ואדומות. אביגיל מחייכת מאי־הנוחות שלי כמו כריש החש את תנודותיו של כלב ים המתפתל במצוקה. אני מכינה את עצמי למשימה המרושעת שהיא רוקחת בשבילי.
"חובה עלייך...״ היא מעבירה את שיניה על השפה התחתונה. אני רואה בעיניה את ההשפלה הקרבה עוד לפני שהיא פותחת את פיה. "לקחת את הבחור שאבחר למעלה איתך."
כלבה.
קריאות ושריקות מגונות פורצות מהגברים שעדיין צופים בהפגנת האגרסיה הנשית הזו.
"עשי לי טובה, אבס. אונס בפגישה זה לא משחק מסיבה." סאשה צועדת קדימה, ומגוננת עליי בגופה.
אביגיל מגלגלת את עיניה. "אוי, אל תהיי דרמטית כל כך. אבחר מישהו טוב. מישהו שכל אחת תרצה להיות איתו. אפילו טיילור."
אלוהים, בבקשה אל תכריח אותי לעשות את זה.
לשמחתי הרבה, העזרה מגיעה בדמותה של טיילור סוויפט. "תיקנתי את זה!" אחת מאחיות האחווה צועקת, בדיוק כשהמוזיקה ממלאת שוב את הבית.
השיר Blank Space של טיילור סוויפט מעורר גל של קריאות עידוד נרגשות, ומסיט את תשומת הלב מהמשחק המטומטם של אביגיל. הקהל מתפזר כדי למלא מחדש את המשקאות ולחזור למשחק המקדים הקצבי שמאפשרים הריקודים.
תודה לך, טיילור החתיכה והרזה יותר.
לאכזבתי, אביגיל לא מוותרת. "הממם, מי יהיה הבחור בר־המזל...״
אני מחניקה אנחה. היה תמים מצידי לחשוב שהיא תרד מזה. ברגע שאתגר ניתן, כל אחות שלא מצליחה להשלים את המשימה כמיטב יכולתה נענשת ללא רחמים עד שאיזו פראיירית מסכנה וחסרת מזל תופסת את מקומה. ואם אביגיל תצליח להשיג את מבוקשה, זה יקרה שלושה שבועות אחרי הנצח. גם ככה קשה לי להשתלב בין שאר האחיות. זה יהפוך אותי למנודה חברתית.
היא בוחנת את החדר, ועולה על קצות אצבעותיה כדי להציץ מעל הראשים של האנשים ולזכות למבט מקיף על האופציות הפנויות. חיוך רחב מתפשט על פניה כשהיא מסתובבת אליי חזרה.
"חובה עלייך לפתות את קונור אדוארדס."
פאק.
פאקינג פאק.
כן, אני יודעת מי זה קונור. כולם יודעים. הוא בקבוצת ההוקי ודמות קבועה במסיבות ב'גריק רו'. וגם דמות קבועה במיטות של בנות האחווה ב'גריק רו'. אבל התהילה האמיתית שלו נובעת מהעובדה שהוא הבחור החדש הכי חתיך בין הסטודנטים בשנה השלישית. וזה אומר שהוא ממש מחוץ לליגה שלי. בחירה מושלמת אם המטרה של האתגר הזה היא השפלתי המוחלטת כשהוא ידחה אותי בפומבי ויצחק לי בפנים.
"רייצ'ל עדיין בדייטונה," אביגיל מוסיפה. "את יכולה להשתמש בחדר השינה שלה."
"אביגיל, בבקשה," אני אומרת, מתחננת ממנה לרדת מזה. אבל התחינה שלי רק מחזקת אותה.
"מה קרה, טיי־טיי? אני לא זוכרת שהייתה לך בעיה לנשק בחורים אחרים כחלק מאתגר. או שהקטע שלך זה להתחבר עם חברים של בנות אחרות?"
כי לשם זה תמיד חוזר עם אביגיל: נקמה, והטעות שהיא גורמת לי לשלם עליה מדי יום מאז השנה הראשונה. לא משנה כמה פעמים אתנצל, או כמה באמת אתחרט על כך שפגעתי בה, החיים שלי נועדו לשעשע את אביגיל עם הסבל שלי.
"את צריכה לראות רופא בקשר לכלבתיות המשתוללת שלך," סאשה מתפרצת חזרה.
"אוי, טיילור המסכנה, כל כך חסודה. אל תפני לה את הגב, היא תגנוב את החבר שלך," אביגיל שרה. הלגלוג שלה הופך למקהלה כשג'ולס מצטרפת ושרה איתה.
הירידות העוקצניות שלה כמו דוקרות את עצביי מאחורי עיניי וגורמות לאצבעות שלי לאבד תחושה. בא לי להתכווץ ולהפוך לחלק מהרצפה. להיעלם לתוך הקיר. לעלות בלהבות ספונטניות ולהפוך לאפר בתוך קערת הקוקטייל. כל דבר מלבד להיות אני, כאן, עכשיו. אני שונאת תשומת לב בלתי רצויה, והלעג שלהן מושך את מבטם של כמה פרצופים שיכורים סביבנו. עוד כמה שניות וכל הבית יצטרף לשירה על כמה אני מתחסדת, כמו סצנה נוראית מהסיוט הכי גרוע שלי.
"בסדר!" אני מתפרצת. רק כדי שזה יפסיק. כל דבר כדי להשתיק אותן. "מה שתגידי. אבצע את האתגר."
אביגיל מחייכת בניצחון. ההנאה נראית בבירור על פניה. "אז לכי תביאי את הגבר שלך," היא אומרת וכמעט מריירת בסיפוק, ואז מושיטה יד מאחוריה.
אני נושכת את השפה ועוקבת אחר הזרוע הרזה שלה, מבחינה לבסוף בקונור ליד שולחן הפינג פונג בירה בחדר האוכל.
פאק, הוא גבוה. והכתפיים שלו רחבות בטירוף. אני לא יכולה לראות את העיניים שלו, אבל אני רואה בבירור את הפרופיל המסותת שלו ואת שערו הבלונדיני הארוך המסורק לאחור. זה לא חוקי להיראות כל כך טוב.
את אישה בוגרת, טיילור.
אני נושמת נשימה עמוקה כדי להרגיע את הלחץ, ועושה את דרכי לעבר קונור אדוארדס שאינו חושד בדבר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
