מה קרה?

אתם רוצים שהילדים שלכם ירגישו בטוחים. אתם עובדים קשה להרחיק אותם מהטפטוף הקבוע של חדשות רעות ולגונן עליהם מפני החדשות המרעישות יותר. אבל לילדים יש דרכים לקלוט דברים. ולפעמים לחדשות יש השלכות מהותיות כל כך, שאנחנו מרגישים חובה לבשר אותן לילדינו ישירות. אבל איך?

מה עלינו לומר כשהילדים שלנו שומעים באקראי על טרגדיות נוראות, או כשאנחנו מחליטים לספר להם על אחת כזאת? איך נעזור להם למצוא היגיון במה ששמעו ולראות את הפחדים שלהם בפרספקטיבה נכונה? איך נוכל לשמר את תחושת הביטחון, האופטימיות והכוח שלהם אל מול חדשות מפחידות?

מה קרה? מיועד לעזור להורים לדבר עם ילדים בני שש עד שתים־עשרה על אירועים עולמיים משמעותיים - חדשות מקומיות ובינלאומיות מכל הסוגים. הספר לא מציין אירועים ספציפיים משתי סיבות: האחת, כשלא נוקבים בשמם של אירועים ספציפיים, מגינים על הילדים מפני חשיפה לא מבוקרת לטווח הרחב של הטרגדיות בעולמנו. כהורים או כמטפלים, יש בידיכם שליטה מלאה בהחלטה על אילו אירועים לדבר עם הילדים שלכם, וכמה מידע לספק להם. הסיבה השנייה היא שהתייחסות ל"דבר רע" לא מוגדר מותירה מרחב גמישות, כך שתוכלו להשתמש בספר כדי לדבר על אסון טבע במועד אחד, ובמועד אחר על טרגדיה אנושית.

אתם יכולים להיעזר בספר הזה כדי לדבר על כל דבר שהתרחש בעולם, כל סוג של חדשות רעות, תוך הקפדה על סייג משמעותי אחד: מה שקרה, לא קרה לילדים שלכם. לשמוע על משהו זה אחרת לגמרי מאשר לחוות אותו - הספר הזה מוקדש למקרה הראשון. אם הילדים שלכם חוו משהו טרגי, אנא מכם, חפשו עזרה בְספר שעוסק בטראומה או אצל מומחה לבריאות הנפש.

מה קרה? מיועד לקריאה של ילד (או ילדים) בליווי הורה, או כשהורה נמצא בסמוך. הספר מדריך אתכם, צעד־צעד, איך לנהל שיחה על מה שקרה, איפה זה קרה ומדוע. הוא מטפל בשאלות נפוצות ומספק כלים להרגעת פחדים. עשוּ הפסקות על מנת לאפשר לילדיכם לבצע את משימות הציור והכתיבה המופיעות במקומות אסטרטגיים, במטרה לעזור להם לעבד רגשות ולמזג יחד את כל מה שהם לומדים.

אנא, אל תקראו את הספר הזה עם הילדים לפני השינה. הנימה אומנם מעודדת ומרגיעה, אבל הנושאים קשים. רוב הילדים יזדקקו לחיבוקים נוספים או לפעילות כיפית שיסייעו להם להסיט את תשומת ליבם לדברים אחרים.

שבעת הסעיפים שלפניכם הם קווים מנחים להורים שמדברים עם ילדיהם על אירועים קשים. הם נועדו לעזור לכם לדעת מתי ואיך לדבר על אותה ידיעה מסוימת בחדשות, שהמריצה אתכם לקחת את הספר הזה לידיים:

1. שִלטו בתגובה שלכם. כשנשמעות חדשות קשות, ילדים נושאים עיניים אל מבוגרים בחיפוש אחר רמזים איך עליהם לחשוב ולהרגיש. אפשר לתת להם להבין שאתם נסערים, אבל הביאו בחשבון שמִפגני רגש קיצוניים מפחידים ילדים. נסו לעבד את רגשותיכם המורכבים יותר במקום אחר. שמרו על חזות רגועה לעיני ילדיכם, וגם הם יהיו רגועים יותר.

2. שאלו את ילדיכם מה כבר ידוע להם, ומה הם חושבים ומרגישים. התשובות עשויות להפתיע אתכם. לעיתים קרובות ילדים שומעים פיסות מידע אקראיות, ואז קופצים למסקנות שמעוררות בהלה לא מוצדקת. הם הופכים לאישי את מה ששמעו (כולנו עושים את זה) ודואגים מנקודת מבט ייחודית להם. הרגיעו את ילדיכם בעודכם מגיבים ברוגע ובהיגיון לשאלות שלהם.

3. השתמשו במונחים פשוטים (במיוחד עם ילדים צעירים יותר) ודלגו על הפרטים המחרידים (לגבי כל הגילאים). הַשגיחו בקפידה על החשיפה של ילדיכם לדיווחים ולתגובות מרעישים, הן מצד התקשורת והן מצד האנשים הסובבים אותם.

4. זכרו שגם ילדים פיקחים הם עדיין ילדים. ילדים אינם מבוגרים קטנים. המחשבה שלהם מוחשית ומילולית יותר. המילים שלכם יוצרות את הבסיס לאמונותיהם. היזהרו בחשיבה שלילית, בהכללות גורפות ובהסברים, שמציגים קבוצות אנשים כרעות.

5. הקפידו על קיום שגרה. שגרות מנחמות עד מאוד. הן עוזרות לילדים לדעת לְמה לצפות ומאותתות להם שהכול בסדר. כשמשהו רע קורה, התאמצו במיוחד להיות עקביים לגבי הליכה לבית הספר, מועדי ארוחות וזמני שינה.

6. התמקדו בחיובי. דברו על מי שמסייעים לקורבנות אסון, ומה הם עושים. שתפו את ילדיכם בשיחה על הדרכים שבהן המשפחה שלכם יכולה לתרום. פעולה חיובית מקילה את תחושות הפחד וחוסר האונים.

7. חפשו שינויים. חפשו סימנים לכך שהילדים נאבקים רגשית, למשל בעיות שינה, תלונות גופניות, נסיגה בהתפתחות (נצמדים יותר, נעשים תלותיים יותר, פחות כשירים), רוגז, עצב ופחד. אם אתם מבחינים בסימנים האלה, ספקו נחמה ותמיכה נוספות. אם השינויים נמשכים יותר משבוע, דברו עם רופא הילדים שלכם או פנו למומחה לבריאות הנפש.

"עמידוּת" מוגדרת כיכולת להתאושש ממצוקה. איכויות בריאותנו ורווחתנו תלויות בה. אם תחשפו את ילדיכם לפיסות מדודות של אירועים מהעולם האמיתי ותעזרו להם לעבד את המחשבות והרגשות שלהם, תסייעו להם לבנות את המיומנות הקריטית הזאת. יחד תוכלו ללמוד על דברים רעים מהותיים שמתרחשים בעולמנו, להכניס אותם לפרספקטיבה נכונה ולתכנן תוכנית תגובה עליהם. יחד תוכלו להחליט במודע להתמודד עם מצוקות באופטימיות ובאהבה.

משהו רע קרה.

הוא לא קרה לכם. הוא לא קרה ברחוב שלכם. ובכל זאת, הוא קרה היכנשהו בעולם, וזה משפיע על המוני אנשים.

אולי שמתם לב שהמבוגרים סביבכם מדברים בפנים רציניות. או מקפידים לא לדבר כשאתם לידם.

אולי שמתם לב שערוץ החדשות משדר כל הזמן. או באופן מוזר לא משדר בכלל.

אולי שמתם לב שאנשים סביבכם נראים לא מרוכזים, מתוחים, כועסים, עצובים.

אולי אתם שואלים את עצמכם, "מה קורה?"

ואולי אתם יודעים מה קורה, ולכן אתם מרגישים מתוחים, כועסים או עצובים.

כשאנחנו שומעים שמשהו רע קרה - גם אם רק כמה מילים פה ושם - המוח שלנו עסוק בניסיון למצוא היגיון במה ששמענו. אנחנו רוצים לדעת:

אחת הדרכים הכי טובות להרגיע את המוח שלנו היא לדבר על מה שקרה. דיבור עוזר לנו להבין מה קרה, ואיך זה עשוי להשפיע עלינו. הוא עוזר לנו להבין מה אנחנו צריכים לעשות, אם בכלל.

אבל דיבור יכול להיות קשה. במיוחד דיבור על משהו רע. על משהו מפחיד. משהו שכולם חושבים עליו.

הספר הזה יכול לעזור.

הוא יציג שאלות שאתם וההורים שלכם יכולים לדבר עליהן, ככה שתדעו מה קרה ואיפה. הוא יסביר למה דברים כאלה קורים, עד כמה הם שגרתיים או לא, ומי עסוק ממש עכשיו בשמירה על הביטחון שלכם.

הספר גם יעזור לכם להבין מה אתם מרגישים לגבי מה שקרה, וייתן לכם כלים שיעזרו לכם להרגיש טוב יותר.

אתם אלה שמחליטים איך להשתמש בספר הזה:

תוכלו לקרוא אותו בבת אחת, או קצת פה וקצת שם.

תוכלו לקרוא אותו עם מבוגר שדואג לכם, או בעצמכם כשיש מבוגר בסביבה.

אתם יכולים להקדיש זמן לכתיבה ולציור כשהספר מציע שתעשו את זה, או רק לקרוא ולחשוב על מה שאתם קוראים, אבל לכתוב ולצייר בהזדמנות אחרת.

אתם יכולים לשים בצד את הספר כשיספיק לכם, ולחזור לקרוא בו כשתהיו מוכנים שוב. 

הספר הזה אומנם לא יכול למחוק את האירוע שקרה, אבל הוא יכול לענות על השאלות שלכם ולעזור לכם להבין איך לחזור להרגיש שוב בסדר.