אַתֶּם בֶּטַח לֹא תַּאֲמִינוּ לְשׁוּם מִלָּה שֶׁלִּי. אַתֶּם בֶּטַח תַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי שַׁקְרָן. יֵשׁ סִכּוּי אֲפִלּוּ שֶׁתִּצְחֲקוּ עָלַי. אֲבָל אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְסַפֵּר לָכֶם קָרָה בֶּאֱמֶת. שׁוּם דָּבָר לֹא שֶׁקֶר. לֹא הִמְצֵאתִי כְּלוּם. וְאִם אֲנִי מְשַׁקֵּר, אָז... אָז... שֶׁיִּפְּלוּ לִי הָאָזְנַיִם, כִּי אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְסַפֵּר לָכֶם שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִדּוֹד שֶׁלִּי, דּוֹד אַרְיֵה.
דּוֹד אַרְיֵה מְבַקֵּר אֶצְלֵנוּ כָּל יוֹם רְבִיעִי. דּוֹד אַרְיֵה הוּא לֹא דּוֹד רָגִיל. אַבָּא שֶׁלִּי אָמַר פַּעַם: "דּוֹד אַרְיֵה זֶה לֹא דּוֹד שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בְּכָל חֲנוּת. זֶה דּוֹד בְּהַזְמָנָה מְיֻחֶדֶת."
אָחִי הַגָּדוֹל, לְעֻמַּת זֹאת, לֹא מַאֲמִין לְשׁוּם מִלָּה שֶׁל דּוֹד אַרְיֵה. ״הַכֹּל סְתָם שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ פִּלְפֵּל,״ הוּא תָּמִיד אוֹמֵר, וְזֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת, רַק שֶׁאָחִי חוֹשֵׁב שֶׁשְּׁטֻיּוֹת בְּמִיץ פִּלְפֵּל הֵן יוֹתֵר שְׁטוּתִיּוֹת מִשְּׁטֻיּוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת. אֲבָל מָה אָחִי יוֹדֵעַ? הוּא חוֹשֵׁב שֶׁסִּפּוּרִים הֵם לִילָדִים וְשֶׁהוּא כְּבָר לֹא יֶלֶד, לַמְרוֹת שֶׁהוּא עֲדַיִן יֶלֶד, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנִּי.
אָז זֶהוּ. אֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל מָה שֶׁדּוֹד אַרְיֵה סִפֵּר לִי עַל עַרְבוֹת רוֹמַנְיָה. זוֹ אֱמֶת וְרַק אֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם אָחִי חוֹשֵׁב אַחֶרֶת.
וְאַגַּב, קוֹרְאִים לִי צַפְרִיר, וּלְאַבָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים אֵלִיָּהוּ, וּלְאִמָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים דַּפְנָה וּלְאָחִי קוֹרְאִים יִנּוֹן. וּלְדוֹד אַרְיֵה, אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים, קוֹרְאִים דּוֹד אַרְיֵה.
.jpg)
.jpg)
