לחתום על הכול - פרקי בונוס

לוותר על הכול

אריאל ואסי

פרק 1

אריאל

הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי הוא ככל הנראה להביא לעולם ילד עם הגבר הזה. תשעה חודשים אסף טיפל בי כמו באוצר יקר ערך. גם כששיגעתי אותו, גם כשההורמונים שלי השתוללו בצורה מבישה הוא לא נרתע ממני. אפילו כשבכיתי לו על פדריקו, מר פריזר שלי, שמת והשאיר את פלור ואת האחים שלו לבדם. אפילו כשהיו לי חשקים הזויים ואפילו כשאיחדתי כוחות עם אדר, הוא עדיין היה בעל מפנק ואוהב. הוא גם לא הלך לישון בלי לנהל שיחה עם הבן שלנו שהיה עדיין ברחמי, ולהגיד לו כמה הוא מחכה לו ולהבטיח שיהיה האבא הכי טוב שיוכל.

שנה חלפה מהלידה של הבן שלנו ובעלי היקר עומד בהבטחות שלו, ממס את הלב שלי בכל נשימה, ובלי להתכוון גורם לי לרצות עוד ילדים איתו והרבה.

"איפה המלך שלי?" אסף נכנס הביתה ומניח את הדברים שלו בכניסה.

"בא!" אלמוג רץ אליו בידיים מונפות, החיתול שלו זז מצד לצד במתיקות ממיסה והוא משתטח כעבור כמה שניות.

"בוא אליי, חיים של אבא. אתה יכול." הוא מתכופף ומושיט אליו את ידיו. אלמוג מוציא לשון קטנה, מתנשף במאמץ כשהוא מתרומם כמו במבי קטן, קודם בעזרת ישבנו וממשיך אל אהובו הנצחי, בעלי היקר.

"בא!"

"אבא שלך שרוף." הוא מנשק אותו. "אבא שלך מכור לך." הוא מריח את צווארו. "אתה החיים של אבא שלך." הוא תופס את פניו ומנשק אותו. "אוויר לנשימה."

"גם אני אוהבת אותך, בעלולי." אני נשענת לאחור על הספה, יודעת שהוא כבר יבוא לפייס אותי.

"את יודעת שאת אהבת חיי, פלאונדר."

"זה לא נראה ככה מהצד."

"לא הוכחתי את זה מספיק עד היום? יש לך תלונות?"

"תלונות על בעלי היקר או על הבוס שלי?"

"מה הבוס שלך עשה לך?" הוא קובר את אפו בצווארי ואני מצטמררת. מניאק. הוא יודע איך לבלבל אותי ברגע.

"הוא גירש אותי הביתה מוקדם היום."

"איך הוא מעז..."

"נכון?" אני מרחיקה אותו. החיוך הממס שלו עולה על פניו ומשהו בתוכי זז.

"גועל נפש. הוא ישמע ממני. חכי חכי, הוא ייפול לידיים שלי ואגמור אותו."

"כן? תוציא עליו את אסי עמר מהבוידם?"

"בוידם?" הוא צוחק. "מיום שאת בחיי התאומים קדוש חזרו במלוא תפארתם ואיתם הזהות של אסי עמר."

"סליחה, זה פשוט סקסי יותר מאסף מלכה."

"הילד שומע אותך," הוא נוזף בי בצחוק. "מה אעשה איתך, תגידי לי?"

"בדיוק מה שאתה עושה עכשיו, בעלי היקר." אני מנשקת אותו ואלמוג דוחף את פניי לאחור.

"בא." הוא ממשיך לדחוף ושנינו צוחקים.

"חכה שתהיה לך אחות, קטני. אני רוצה לראות שתדחף גם אותה בלי בעיה." אני משעינה את ראשי על כתפו הרחבה של אסף והוא משאיר את אלמוג בינינו. "היית רוצה?"

"רוצה מה?"

"בת."

"בכנות?"

"תמיד."

"כשאת אימא שלה, אני לא בטוח." אני מרימה את ראשי באחת ומסתכלת עליו בזעם. החצוף מעז לצחוק. "תירגעי, סבסטיאן."

"להירגע? בטח להירגע כי בעלי לא אמר לי הרגע שהוא רוצה להביא בת לעולם עם אישה אחרת, שהיא לא אשתו, כלומר, לא אני!" אני מרימה את קולי ואלמוג נבהל. "תראה מה עשית." אני לוקחת אותו ומרגיעה את בכיו. בעלי היקר עדיין צוחק.

"פלאונדר."

"לפני רגע הייתי סבסטיאן."

"אריאל, יפה שלי, לא נתת לי לסיים משפט." הוא מעביר את ידו בשערי ברוך. שלא תעזי להיכנע לו, אריאל! "התכוונתי שאני מפחד כי היא בטח תהיה יפה עד כאב ואז אצטרך להשתמש בשורשים שלי, של משפחת עמר. ואת גם בטח תלמדי אותה לעצבן אותי כי את חיה כדי לעצבן אותי, ואז אהיה עוד יותר בצרות צרורות."

אה, צודק. "חנפן."

"מה אני אמור לעשות אם תצא לי ילדה יפה כמוך, יפה שלי?" הוא מנשק אותי על לחיי ואני מתחילה להירגע כצפוי. "אה? שיבוט קטן שלך, שבטח תרצה נעלי עקב וחצאיות, שכל הבנים יסתכלו עליה ולי יצמחו שערות לבנות."

"לא, אני לא מרשה לך שערות לבנות." אני מעבירה את ידי בשערו הקצר. "זה לא סקסי."

"את מבינה? ואז תלמדי אותה להגיד סקסי ואני נשבע לך, ירדו לי שנות חיים."

"לא!"

"למען הסר ספק, אשתי היקרה, את אהבת חיי והאישה היחידה שאני רוצה לחיות לצידה ולהביא איתה ילדים לעולם. לעולם לא אגע במישהי אחרת ואם את רוצה בת, נעבוד על בת."

"ואם כבר עבדנו? ואם אגיד לך שזה כבר בוצע?"

"אגיד שידעתי."

"באמת? איך?"

"אני מזהה את ההורמונים של אשתי ואני יודע מתי העובדת שלי צריכה ללכת הביתה מוקדם כדי לנוח כי היא חלשה."

"בגלל זה גירשת אותי היום?"

"איזו עוד סיבה יש לי?"

"לא יודעת. מאהבת?" אסף זורק את ראשו לאחור וצוחק. "מה מצחיק?"

"תראי לי את המשוגע שיהיה אמיץ מספיק אפילו להרהר לבגוד בך. בעצם לא, את המטומטם שלא יודע להעריך אותך." הוא מלטף את פניי ברוך ונושק לשפתיי. אלמוג שוב מפריד בינינו ומצחיק אותי. "תסתכל, חיים של אבא, ככה תתנהג יום אחד לאשתך." הוא נושק לשפתיי. "תזכור כל החיים. אשתך, האימא של הילדים שלך, היא האדם החשוב ביותר בחיים שלך, אחרי האישה שילדה אותך, קפיש?"

מעריב לנוער שלום, אני כבר בהיריון מבעלי וכרגע צפיתי בסצנה מעודדת ביוץ. האם אני בהיריון בתוך היריון?

"מא."

"אימא, נכון." הוא לוקח אותו ממני, מניח את ידו של אלמוג על בטני ומניח עליה את ידו הגדולה. "וכאן בפנים, יש לך אח או אחות, ככל הנראה אחות, ואתה תהיה אח גדול כהלכה, תשמור על האחים שלך מכל משמר ותהיה אבא שני שלהם. אבל אל תדאג, אבא יעשה הכול כדי שלעולם לא תצטרך לתפוס את מקומו. הוא רק יכין אותך למקרה חירום שלא יקרה."

"אני אוהבת אותך." אני מניחה את ידי על לחיו ורוכנת אל שפתיו. "אתה אבא מדהים לאלמוג ואני יודעת שתהיה אבא איש מערות לבת שלנו, אבל לא אכפת לי כי אני יודעת שהיא תזכה."

"בואי אליי, חיים שלי." הוא חוזר למקומו, מושיב אותי בחיקו ומניח את ראשי בשקע צווארו. "אני יכול לבקש משהו אחד קטן?"

"מה?"

"אם נגלה פתאום שגם אדר בהיריון, אני מתחנן, תרחמי עליי, בלי להעביר את ההיריון יחד. שתומר יסבול לבד הפעם. סבלתי מספיק."

אני צוחקת. "מבטיחה. סליחה."

"ואת מצמצמת עבודה."

"לא."

"אריאל, זה לא נתון לוויכוח. הגוף שלך עדיין לא חזר לעצמו ועכשיו את שוב נושאת חיים בתוכך. את צריכה לנוח ולא להעמיס על עצמך."

"היריון זו לא מחלה. אני יכולה לעבוד עד שאלד, כמו שהיה עם אלמוג."

"אריאל," הוא תופס את פניי ביד גדולה וחמה, מקבע את עיניו הנוצצות על שלי. "את יכולה לעבוד, אני לא אומר שלא, אבל אני רוצה להיות שקט שאת לא מעמיסה על עצמך, בסדר? תמשיכי עם התאומים שהחזרת לחיים שלי, ותעבדי במשרד בלי לצאת לדיונים."

"אבל אני אוהבת לבוא איתך למשרד ולהסתכל עליך כל היום." אני מתפנקת והוא צוחק.

"תבואי, חיים שלי. את יודעת שיום העבודה שלי לא זז בלעדייך, אבל אל תעמיסי על עצמך."

"טוב."

"זה היה קל."

"אני כנראה עייפה מדי לריב איתך כרגע."

"מי רב עם מי?" תומר נכנס, כרגיל לא טורח לדפוק על הדלת, או לצלצל בפעמון חלילה.

"קוף, מה יהיה עם הברבריות שלך?"

"טוב שנזכרת שהתחתנת עם ברברי, אדרי."

"אסף, זה לא יפה."

"שמתי עליך זין, יא מניאק." תומר מוציא את הראל מהעגלה ומניח אותו על הרצפה. "הלו, עמר ג'וניור, בוא, תן נשיקה לדוד האהוב עליך ולכו תשחקו במשהו. שיגע לי את רבי, הילד."

"אני מתחנן, אריאל. רק לא זה," אסף לוחש באוזניי. "הספיקה לי הפעם האחרונה."

"בסדר." אני נושקת לשפתיו. "תומר, הבאת ארוחת ערב?"

"נו, מה, אני ילד?" הוא מתכופף לעגלה ומוציא משם שק בד עם סיר בתוכו. "יש לחם טרי?"

"קניתי בדרך הביתה."

"שרוף לך על הצורה, אריאל." הוא ניגש למטבח ומוציא לנו צלחות וסכו"ם. "קוף, את באה?"

"לא, תודה."

"בואי לפה, נסיכה." אסף טופח על הספה ואדר רצה להתפנק בזרועותיו. אני מתיישבת מול תומר ואנחנו אוכלים את הפלא שעליזה יצרה בסיר הזה. אני מסתכלת על אסף ועל אדר ויודעת שאם תהיה לנו בת, היא תהיה מפונקת לא פחות מדודה שלה, ובאותה הנשימה תוצף באהבה כמוה ואפילו יותר. אסף יעניק לה את כל אהבת האב שאדר והוא לא זכו לה, ואלמוג ילמד ממנו איך לאהוב אותה ולשמור עליה בכל מחיר. כן, ללא ספק, ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי הייתה להביא ילדים לעולם עם הגבר הזה.

אסי

תודה לאל מיליון פעם, אחותי ובעלה היקר לא הצטרפו אלינו לחודשי ההיריון. הספיק לי לכל החיים לעבור תקופת היריון משותפת של אשתי ושל אחותי. מובן שאריאל כמו אריאל לא תשב חלילה בבית במהלך ההיריון, או תעבוד פחות. להפך, היא עובדת קשה יותר וקיבלה על עצמה את הטיפול בתאומים קדוש. מסיבה לא ברורה אביתר פוחד ממנה. תומר שפוט שלה מהרגע הראשון ואני לא מתפלא, בכל זאת זה תומר. אבל אביתר? הנסיך האכזרי של הקריות מתנהג אליה כאילו היא החברה הכי טובה שלו מילדות ועושה כל מה שהיא אומרת.

"נו, אתם כבר שלושה?" אריאל שואלת את אביתר בשיחת וידאו. משי והוא טסו לחו"ל לכבוד זה שבוטל לו צו עיכוב היציאה מהארץ. רעיון, איך לא, של אריאל.

"עמרית, אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל את קצת תקועה בזירעונים שלי כרגע וזה קצת מוזר."

"קצת הרבה," אני מחזק.

"תסתמו שניכם. אביתר, הבת שלי צריכה חברה הכי טובה ואתה תביא לה אחת כזו, זה ברור? אם תעז לחזור לישראל בלי לעבר את אשתך, אתה תתחנן למקלט בכל מדינה, כולל סוריה או לבנון, זה ברור?!"

"מה קרה לעזה?" אני צוחק ואביתר מסתכל עליה ללא מילים. מדהים, היא אשכרה השאירה את נסיך הקריות ללא מילים.

"הלכה קפוט. איפה משי?"

"במקלחת."

"ולמה אתה לא שם?"

"אריאל!" עכשיו תורו של אביתר לצחוק מהנזיפה שלי ומההלם על פניי. "אין, אין לך גבולות. גם לצחוק יש גבול."

"הם נשואים!"

"אז מה? את לא אמורה להידחף לרחם שלה."

"אבל נמש צריכה חברה הכי טובה, אחות. אני לא יכולה להתעבר שוב מייד אחרי לידה, יש לי פיגורה לשמר. וסליחה, אבל לא הגוף שלך נמתח בלידה, אז שקט. אני דואגת לבת שלי."

"שעדיין לא נולדה."

"שקט. היא שומעת אותך, אסף מרדכי." היא נועצת בי מבט זועף ומלטפת את בטנה. "לא, קטנה שלי, אבא לא התכוון. הוא יודע שאת פה, בטח שהוא יודע."

"כשאת מתנהגת ככה, אני ממש לא מעוניין לעבר אף אחת."

"אביתר," נימת קולה משתנה לרצינית יותר. "עד שלא תחבקו ילד, לא תקומו מהשכול שלכם על הילד שאבד. משי לא תהיה קרובה בכלל להיות שלמה. מגיע לשניכם להיות הורים. מגיעה לכם נחמה. לך אליה ותבטיח לי שתעשה כל מה שאתה יכול כדי שתחזרו שלושה."

"עמרית," הוא לוחש ומסתכל עליה בעיניים מבריקות. "בבקשה, אל תשתני לעולם. כפרה עלייך."

"אני מאריכה לכם את השהייה במלון לעוד שבוע. סומכת עליך."

"אוהב אותך. תודה."

"שמחתי לשמח." היא קורצת לו והוא מנתק.

"אריאל."

"רגע, מאמי, אני צריכה לסמס ללוסי. מזל ששלחתי אותם לרשת המלונות של המשפחה של עומרי." היא מקלידה במרץ בטלפון שלה.

הנה היא, הנה ילדת הטלנובלות שהתאהבתי בה עוד כשהייתי נער. אסי עמר הנער התאהב בלב הטוב והטהור שלה, ברומנטיקה שרצה בראש שלה, כאילו היא חיה בבואנוס איירס או במקסיקו סיטי ומובילה את תעשיית הטלנובלות ביד רמה. אסי הנער התאהב בתמימות שלה, שהיום כלפי חוץ נראה שלא נותר ממנה זכר, ובתקווה שלה שהכול מסתדר לטובה.

"פיצ'?" היא מרימה את מבטה אליי בחיוך קטן. "כבר אמרתי לך היום שאני אוהב אותך?"

"כן, בעלי היקר. אתה אומר לי את זה בכל בוקר כשאנחנו מתעוררים ועוד כמה פעמים לאורך היום, סתם כדי שלא אשכח."

"אני לא שואל את פלאונדר וגם לא את סבסטיאן. אני שואל את פיצ'."

"מה עשיתי?" היא משרבבת שפתיים ואני צוחק. "אסי?"

"הזכרת לי למה התאהבתי בך מאחורי טלפון דפוק." אני מלטף את פניה והיא מחככת את לחייה בכף ידי. "הזכרת לי שמאחורי עורכת הדין שהתחילה להופיע בסיוטים של השופטים, נמצאת פיצ' שלי, ילדת הטלנובלות."

"אפשר לדעת מה הזכיר לך את זה?" היא מרימה את ידה אל פניי ומנשקת אותי.

"מה שעשית עכשיו עם אביתר. ואני לא מדבר על זה שאשכרה נדחפת לחיי האישות שלהם. אני מדבר על הדרך שלך לגעת בו. גם אז, כשהוא רצה להתגרש ממנה כי הוא חשב שהוא לא ראוי לה, וגם עכשיו, כשהבנת שהם צריכים להתגבר יחד על כל מה שקרה להם, ולהיות הורים."

"מישהו צריך לכוון אותו, לא? ומה לעשות שאני ראיתי כל סדרה אפשרית וקראתי מספיק ספרים על מצולקים שכבר יש לי דוקטורט איך לטפל בגבר מצולק?"

"אני מזכיר לך שאני בעלך." אני מתרחק והיא מוחה ועוברת לשבת עליי. "מצולק היא אומרת לי."

"היי, לא אמרתי שאני רוצה להתחתן עם מצולק, אבל משי כן. אני בסך הכול חברה טובה שעוזרת מהצד בהסתמך על הידע שלי עם מצולקים. אני מעדיפה את הטרופים בוס ועובדת, הזדמנות שנייה, סוד מהעבר, גראמפי—סנשיין, פער גילים — "

"או לא, גברת. אני גדול ממך רק בשלוש שנים."

"פיזית. מנטלית אתה זקן מהפרהיסטוריה. כאילו, זקן סקסי להחריד לגילו, שיודע מה לעשות לאישה ועם קול שאני יכולה לשמוע בלי הפסקה, אבל עדיין, קשיש שלי."

"אריאל." אני זועף והיא צוחקת. "זה לא מצחיק."

"אותי כן." היא מחככת את אפה הקטן באפי ואני נמס כצפוי. "מצד אחד כואב לי על נמש שיהיו לה חיים בלי דלת בחדר, ובלי להביא חבר הביתה וכל השיט הזה של הקדמונים. מצד שני אני יודעת שהקדמון הזה הוא אבא שכל אחת הייתה רוצה, אז זה יתאזן."

"לא שמעתי תלונה מאלמוג עד כה."

"כי הוא בן פחות משנתיים. אה כן, וכי הוא בן עם זובו קבובו בין הרגליים ולא — " אני מניח יד על פיה ומשתיק אותה. יש גבול לכל תעלול.

"אני ממש לא רוצה לדעת מה יש לבת שלי, שעדיין לא נולדה, בין הרגליים. תודה."

"גראמפי שלי." היא מניחה עליי את ראשה.

"אני יודע שהפירוש זה ממורמר וחייכנית, את יודעת." אני נאנח והיא מתפנקת בזרועותיי. "הבנתי את הרמז. סיימת בתפקיד יועצת זוגיות והיריון?"

"להיום כן."

"יופי, למיטה." אני קם איתה בזרועותיי וניגש לחדר השינה שלנו, משכיב אותה על המיטה וכמעט מצליח לסגור את הדלת, אבל צוציק שמנמן ומתוק מספיק להיכנס ולנסות לטפס על המיטה.

בחודשיים האחרונים, מיום שהבטן של אריאל בולטת יותר, אלמוג מתעורר בכל לילה ומשתחל למיטה שלנו, כאילו מפחד על המקום שלו. לא אגרש אותו בחיים, ולעולם לא אפלה בין הילדים שלי. אבא שלהם יעמוד לצידם בכל מחיר, או מאחוריהם כדי למנוע את הנפילה שלהם. אבא שלהם יהיה טוב יותר מהאבא שהוא קיבל. אבא שלהם ימות למענם ואת זה הם צריכים ללמוד לא מגיל קטן, אלא מהרחם.

"בוא אליי, קטני."

"תני לו לעלות לבד." אני עוצר אותה. אלמוג משפשף את עיניו במתיקות ממיסה ומוצץ בכוח את המוצץ שלו. "אתה רוצה לישון איתנו?" הוא מהנהן. "תעלה לבד. אתה יכול."

"הוא חצי ישן, אסף, והוא תינוק."

"אל תדאגי, אם הוא לא יצליח, אעזור לו. ואם הוא יחליק, אתפוס אותו שלא ייפול. אני רוצה לפתח את העצמאות שלו." הוא צריך לדעת להסתדר לבד. אם אימא לא הייתה מחנכת אותי לעצמאות, לחוזק ולחוסן, הייתי עדיין תקוע עם שלום עמר בחיים שלי. "קדימה, חיים של אבא, תטפס." אלמוג מניף ידיים על המיטה, מרים רגל אחת ומנסה למשוך את עצמו למעלה. הוא כמעט מחליק ואני מניח יד על הישבן שלו ונותן לו דחיפה קלה.

"אבא."

"אבא כפרה עליך. אתה יכול, קדימה." הוא לא מוותר ומרים את עצמו בכוח ובאנחות מאמץ שמצחיקות אותי.

"כל הכבוד, נסיך שלי. עוד קצת, קדימה." אריאל טופחת על המיטה והוא משלים את הטיפוס וזורק את עצמו עליה לחיבוק. אני נשכב במקומי, לוקח את אלמוג אליי ומניח יד על בטנה של אריאל.

"ניכנס כאן ארבעה?"

ניכנס גם יותר. תשאירי את זה לי. לילה טוב, פיצ'."

"אני אוהבת אותך, אסי עמר."

"ואני אוהב אותך, פיצ'. משיחת הטלפון הראשונה, לכל החיים וגם מעבר." עד אחרי הנצח.