הילד הכותב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הילד הכותב
הוספה למועדפים

הילד הכותב

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    יהונתן גפן (נולד ב-22 בפברואר 1947) הוא משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, קריין, עיתונאי, מבקר אמנות, סאטיריקן, פובליציסט ומתרגם ישראלי.

    ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בניסיון להבין את מניעיהם, דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי. ספרו המוכר ביותר הוא "אישה יקרה", שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו. יש שטענו כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין. בספרו רב המכר "חומר טוב", התחשבן באופן נוקב ואכזרי עם עצמו בצעירותו, עם רעיו לחבורת לול ובייחוד עם אורי זוהר. המבקר מנחם בן טען ל"מנגנון מובנה של אי דיוק" בכתיבתו של גפן, אך תיאר את קריאת ספרו כ"תענוג"‏[10]. לעומתו, אמיר בן-דוד גיטריסט להקת "אבטיפוס" ועורך המגזין "טיים אאוט", מצא את הספר יומרני, רדוד ושקרי. ספרו "עלייתו ונפילתו של ה-y" הוא ראי שיהונתן גפן מציב מול עצמו ומאפשר לנו לראות בו את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו לפי ראות עיניו. ספר זה הוא מבחר מבין המדורים ומהמאמרים שפורסמו בעיתון "מעריב" בין השנים 2005-2000. מחצית מהתקופה הזאת התגורר יהונתן גפן בניו-יורק ובבוסטון, והמדורים שהוא כתב שם, שמבחר מהם ממלא כמחציתו של הספר, מאירים הוויה מיקרו-אמריקנית.

    נושאים

    תקציר

    ילד כותב יקר,
     (וסליחה על הגניבה הקטנה מג'י. די. סלינג'ר)
    אם אתה חושב שהספר הקטן הזה ילמד אותך את הטכניקה של הכתיבה ואיך להיות סופר מצליח ומפורסם וכל זה, זה ממש לא הספר בשבילך. אבל אם יש לך משהו לצעוק או להגיד או לספר, משהו שאינך יכול שלא להגיד ולא משנה לך איך יגיבו על זה העולם וכולם, אולי יועיל לך לקרוא על החוויות של ילד כותב אחר, ילד שהוא כבר כמעט בן שבעים ועדיין חשוב לו לכתוב את מחשבותיו ורגשותיו, בזמנים טובים ורעים, על נייר לבן ובתולי או במקלדת. ולא משנה שהוא זקן ואיטי, ולפעמים גם טרחן וממורמר - בכל פעם שהוא כותב את עצמו לעצמו – הוא ילד.
    י.ג.

    פרק ראשון

    הוֹמוֹפַּפִּירוּס
     
    תַּמְשִׁיכוּ תַּמְשִׁיכוּ אֲנִי
    לֹא מַפְרִיעַ אֲנִי בְּשֶׁקֶט
    לֹא חַי רַק מְתָאֵר
    אֶת יוֹמְכֶם הַקּוֹדֵר
    בְּאוֹתִיּוֹת מְהַבְהֲבוֹת
    יוֹמָנַאי מְמֻשְׁמָע
    מְדַוֵּחַ עַל רֶגֶשׁ
    מְפַעֲנֵחַ מַחְשָׁבוֹת
    כַּתָּבֵנוּ לְעִנְיְנֵי נְשָׁמָה
    תַּמְשִׁיכוּ תַּמְשִׁיכוּ
    אֲנִי מְתַקְתֵּק אֶתְכֶם
    לְפִי רָאשֵׁי פְּרָקִים בְּעִפָּרוֹן
    מַעֲלֶה אֶתְכֶם לַמָּסָךְ
    שׁוֹמֵר אֶתְכֶם עָמֹק
    בִּמְצוּלוֹת הַזִּכָּרוֹן
    בַּהַתְחָלָה גַּם אֲנִי נִסִּיתִי
    מָה לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא
    שֶׁנּוֹחַ לִי יוֹתֵר
    לִכְתֹּב עַל זֶה
    סוֹפֵר סְתָם
    סְתָם סוֹפֵר
    יָמִים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר
    רְאִיתֶם פַּעַם זִקִּית עַל
    גֶּדֶר אֶבֶן לֹא זָזָה
    רַק מַבִּיטָה רַק זִקִּית
    מִדֵּי פַּעַם שׁוֹלַחַת לָשׁוֹן
    תּוֹפֶסֶת זְבוּב
    מַמְשִׁיכָה לְהַבִּיט
    גַּם אֲנִי לִפְעָמִים טוֹעֵם
    רַק כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא יוֹם
    אוּכַל לְסַפֵּר מָה אֲכַלְתֶּם
    וּמָה אֲהַבְתֶּם לִשְׁתּוֹת
    אַךְ בְּעִקָּר אֲנִי מְכַרְסֵם
    חֲצָאֵי עֶפְרוֹנוֹת
    שׁוֹתֶה דְּיוֹ
    מִסִּימָנֵי הַמַּחֲלָה:
    אֶצְבְּעוֹתַי מְלֵאוֹת
    כְּתָמִים כְּחֻלִּים
    שֵׁם הַחוֹלֶה:
    מְעַבֵּד תַּמְלִילִים
    אֲבוֹתַי הָעֲנִיִּים הַמְּטֹרָפִים
    יְכוֹלִים הָיוּ לְהַשְׁאִיר לִי
    דִּירָה קְטַנָּה אוֹ אֱמוּנָה אֲבָל
    מָה הֵם הִשְׁאִירוּ לִי
    מַחְבֶּרֶת צְהֻבָּה
    פִּנְקָס שֶׁבּוֹ רָשְׁמוּ
    מִלִּים בְּלִי סוֹף
    גַּם הֵם לֹא חָיוּ
    רַק הִתְרַשְּׁמוּ
    אֲנִי לֹא הָרִאשׁוֹן שֶׁכּוֹתֵב עַל זֶה
    לְנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת אוֹתִי
    אֲנִי חוֹרֵז שִׁירֵי אַהֲבָה
    שִׁיר אַהֲבָה זֶה הֲכִי
    קָרוֹב שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ
    לְנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת אוֹתִי
    לִגְבָרִים הַיּוֹצְאִים לְמִלְחָמָה
    אֲנִי מְחַבֵּר הִמְנוֹן נִצָּחוֹן
    וְאִם הֵם יַפְסִידוּ מוּכָנָה
    אֶצְלִי קִינָה
    זֶה הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֲנִי
    יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמִלְחָמָה
    עַד נִשְׁמַת אַפְּכֶם הָאַחֲרוֹנָה
    אֲנִי כּוֹתֵב אֶתְכֶם
    אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִתְנַהֵג רָגִיל
    אַל תִּשְׁתַּדְּלוּ לִי
    אֲנִי מְנַסֶּה לִתְפֹּס
    אֶת הַנְּיוּאַנְסִים שֶׁל
    מַהוּת הַחֲוָיָה הָאֱנוֹשִׁית
    פֹּה וְשָׁם וְעַכְשָׁו
    אֲנִי שֶׁאֵין לִי נְיוּאַנְסִים וְלֹא חֲוָיוֹת
    רַק כּשֶׁר מְסֻיָּם לְהַבָּעָה בִּכְתָב
    וּלְמָוֶת בְּטֶרֶם לֵדָה
    וְהָעֹנֶשׁ
    לִכְתֹּב עַל זֶה.
     
    י.ג. 1990

    יהונתן גפן (נולד ב-22 בפברואר 1947) הוא משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, קריין, עיתונאי, מבקר אמנות, סאטיריקן, פובליציסט ומתרגם ישראלי.

    ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בניסיון להבין את מניעיהם, דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי. ספרו המוכר ביותר הוא "אישה יקרה", שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו. יש שטענו כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין. בספרו רב המכר "חומר טוב", התחשבן באופן נוקב ואכזרי עם עצמו בצעירותו, עם רעיו לחבורת לול ובייחוד עם אורי זוהר. המבקר מנחם בן טען ל"מנגנון מובנה של אי דיוק" בכתיבתו של גפן, אך תיאר את קריאת ספרו כ"תענוג"‏[10]. לעומתו, אמיר בן-דוד גיטריסט להקת "אבטיפוס" ועורך המגזין "טיים אאוט", מצא את הספר יומרני, רדוד ושקרי. ספרו "עלייתו ונפילתו של ה-y" הוא ראי שיהונתן גפן מציב מול עצמו ומאפשר לנו לראות בו את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו לפי ראות עיניו. ספר זה הוא מבחר מבין המדורים ומהמאמרים שפורסמו בעיתון "מעריב" בין השנים 2005-2000. מחצית מהתקופה הזאת התגורר יהונתן גפן בניו-יורק ובבוסטון, והמדורים שהוא כתב שם, שמבחר מהם ממלא כמחציתו של הספר, מאירים הוויה מיקרו-אמריקנית.

    עוד על הספר

    נושאים

    הילד הכותב יהונתן גפן
    הוֹמוֹפַּפִּירוּס
     
    תַּמְשִׁיכוּ תַּמְשִׁיכוּ אֲנִי
    לֹא מַפְרִיעַ אֲנִי בְּשֶׁקֶט
    לֹא חַי רַק מְתָאֵר
    אֶת יוֹמְכֶם הַקּוֹדֵר
    בְּאוֹתִיּוֹת מְהַבְהֲבוֹת
    יוֹמָנַאי מְמֻשְׁמָע
    מְדַוֵּחַ עַל רֶגֶשׁ
    מְפַעֲנֵחַ מַחְשָׁבוֹת
    כַּתָּבֵנוּ לְעִנְיְנֵי נְשָׁמָה
    תַּמְשִׁיכוּ תַּמְשִׁיכוּ
    אֲנִי מְתַקְתֵּק אֶתְכֶם
    לְפִי רָאשֵׁי פְּרָקִים בְּעִפָּרוֹן
    מַעֲלֶה אֶתְכֶם לַמָּסָךְ
    שׁוֹמֵר אֶתְכֶם עָמֹק
    בִּמְצוּלוֹת הַזִּכָּרוֹן
    בַּהַתְחָלָה גַּם אֲנִי נִסִּיתִי
    מָה לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא
    שֶׁנּוֹחַ לִי יוֹתֵר
    לִכְתֹּב עַל זֶה
    סוֹפֵר סְתָם
    סְתָם סוֹפֵר
    יָמִים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר
    רְאִיתֶם פַּעַם זִקִּית עַל
    גֶּדֶר אֶבֶן לֹא זָזָה
    רַק מַבִּיטָה רַק זִקִּית
    מִדֵּי פַּעַם שׁוֹלַחַת לָשׁוֹן
    תּוֹפֶסֶת זְבוּב
    מַמְשִׁיכָה לְהַבִּיט
    גַּם אֲנִי לִפְעָמִים טוֹעֵם
    רַק כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא יוֹם
    אוּכַל לְסַפֵּר מָה אֲכַלְתֶּם
    וּמָה אֲהַבְתֶּם לִשְׁתּוֹת
    אַךְ בְּעִקָּר אֲנִי מְכַרְסֵם
    חֲצָאֵי עֶפְרוֹנוֹת
    שׁוֹתֶה דְּיוֹ
    מִסִּימָנֵי הַמַּחֲלָה:
    אֶצְבְּעוֹתַי מְלֵאוֹת
    כְּתָמִים כְּחֻלִּים
    שֵׁם הַחוֹלֶה:
    מְעַבֵּד תַּמְלִילִים
    אֲבוֹתַי הָעֲנִיִּים הַמְּטֹרָפִים
    יְכוֹלִים הָיוּ לְהַשְׁאִיר לִי
    דִּירָה קְטַנָּה אוֹ אֱמוּנָה אֲבָל
    מָה הֵם הִשְׁאִירוּ לִי
    מַחְבֶּרֶת צְהֻבָּה
    פִּנְקָס שֶׁבּוֹ רָשְׁמוּ
    מִלִּים בְּלִי סוֹף
    גַּם הֵם לֹא חָיוּ
    רַק הִתְרַשְּׁמוּ
    אֲנִי לֹא הָרִאשׁוֹן שֶׁכּוֹתֵב עַל זֶה
    לְנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת אוֹתִי
    אֲנִי חוֹרֵז שִׁירֵי אַהֲבָה
    שִׁיר אַהֲבָה זֶה הֲכִי
    קָרוֹב שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ
    לְנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת אוֹתִי
    לִגְבָרִים הַיּוֹצְאִים לְמִלְחָמָה
    אֲנִי מְחַבֵּר הִמְנוֹן נִצָּחוֹן
    וְאִם הֵם יַפְסִידוּ מוּכָנָה
    אֶצְלִי קִינָה
    זֶה הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֲנִי
    יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמִלְחָמָה
    עַד נִשְׁמַת אַפְּכֶם הָאַחֲרוֹנָה
    אֲנִי כּוֹתֵב אֶתְכֶם
    אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִתְנַהֵג רָגִיל
    אַל תִּשְׁתַּדְּלוּ לִי
    אֲנִי מְנַסֶּה לִתְפֹּס
    אֶת הַנְּיוּאַנְסִים שֶׁל
    מַהוּת הַחֲוָיָה הָאֱנוֹשִׁית
    פֹּה וְשָׁם וְעַכְשָׁו
    אֲנִי שֶׁאֵין לִי נְיוּאַנְסִים וְלֹא חֲוָיוֹת
    רַק כּשֶׁר מְסֻיָּם לְהַבָּעָה בִּכְתָב
    וּלְמָוֶת בְּטֶרֶם לֵדָה
    וְהָעֹנֶשׁ
    לִכְתֹּב עַל זֶה.
     
    י.ג. 1990