הרפתקאות דודה ריקה בשוודיה המשוונית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרפתקאות דודה ריקה בשוודיה המשוונית

הרפתקאות דודה ריקה בשוודיה המשוונית

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון עם הסופר

תקציר

אֵיזֶה כֵּיף לְצַפְרִיר! לֹא רַק שֶׁהוּא נֶהֱנֶה לְהַקְשִׁיב לַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל דּוֹד אַרְיֵה, יֵשׁ לוֹ גַּם דּוֹדָה הַרְפַּתְקָנִית לֹא פָּחוֹת, שֶׁבְּדִיּוּק חָזְרָה מִשְּׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית. קוֹרְאִים לָהּ דּוֹדָה רִיקָה, וְיֵשׁ לָהּ אֹמֶץ לֵב וְרֶגֶל מֵעֵץ, וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלָּהּ מַסְעִירוֹת בְּיוֹתֵר!

אֵיךְ הִיא נִכְנְסָה בְּטָעוּת לְאֹזֶן שֶׁל עֲנָק? אֵיפֹה נִסּוּ לְבַשֵּׁל אוֹתָהּ בִּקְדֵרָה? ומָה הִיא מָצְאָה בַּתַּחֲנָה שֶׁאַחֲרֵי הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה בְּרַכֶּבֶת הֶעָתִיד? הִצְטָרְפוּ לְדוֹדָה רִיקָה בְּמַסְּעוֹתֶיהָ הַמֻּפְלָאִים וּתְגַלּוּ אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת. 

הַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹדָה רִיקָה בִּשְׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית הוּא הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִדְרַת הַהֶמְשֵׁךְ לְהַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹד אַרְיֵה, מֵאֵת מְחַבֵּר רַבֵּי־הַמֶּכֶר הָאָהוּב וַעֲטוּר הַפְּרָסִים יָנֵץ לֵוִי. הַסֵּפֶר מְלֻוֶּה בְּאִיּוּרָיו הַמַּבְרִיקִים וְהַמְּשַׁעַשְׁעִים שֶׁל אָבִי בְּלָיֶיר. 

יָנֵץ לֵוִי הוּא סוֹפֵר, תַּסְרִיטַאי וְאָמַּן בָּמָה, מְחַבֵּר הַסְּדָרוֹת הַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹד אַרְיֵה, כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן וְקוֹבִּי לֵץ, וְהַסְּפָרִים הַמּוֹרָה דְּרוֹרָה לֹא מִפְלֶצֶת, הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל וּבֵית הַחֲרֹשֶׁת לִרְגָשׁוֹת וְסִפּוּרֵי אִישׁ הַיַּעַר. 

אָבִי בְּלָיֶיר הוּא מְאַיֵּר, יוֹצֵר קוֹמִיקְס וּבַמַּאי אָנִימַצְיָה מָעֳרָךְ. זֶהוּ שִׁתּוּף הַפְּעֻלָּה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ עִם יָנֵץ, לְאַחַר שֶׁאִיֵּר אֶת סִדְרַת כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן וְאֶת הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל וּבֵית הַחֲרֹשֶׁת לִרְגָשׁוֹת.

פרק ראשון

אוּלַי אַתֶּם מַכִּירִים אֶת זֶה. אוּלַי גַּם לָכֶם זֶה קוֹרֶה. לִי זֶה קוֹרֶה כִּמְעַט כָּל יוֹם: כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֵס אֲנִי לִפְעָמִים אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן אֲלֵיהֶם. אֲנִי אוֹמֵר מִלִּים שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהַגִּיד. וְעַל מִי אֲנִי כּוֹעֵס? בְּעִקָּר עַל אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֵס וְאוֹמֵר מַשֶּׁהוּ לֹא נֶחְמָד, אִמָּא וְאַבָּא אוֹמְרִים לִי שֶׁלֹּא יָפֶה לְדַבֵּר כָּכָה. אָחִי הַגָּדוֹל צוֹחֵק עָלַי, וְאָז אֲנִי רַק מִתְעַצְבֵּן יוֹתֵר, רָץ לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְסוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת.

אֲבָל כְּשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ מַגְעִיל, אִמָּא וְאַבָּא מְנַסִּים לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. לִפְעָמִים הֵם אֲפִלּוּ מְחַבְּקִים אוֹתָהּ! זֶה לֹא הוֹגֵן! אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל וַאֲחוֹתִי עוֹד קְטַנָּה וְלֹא מְבִינָה. אַבָּא אוֹמֵר שֶׁהִגַּעְתִּי לַגִּיל שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לָקַחַת אַחְרָיוּת. אוּף! רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי גָּדוֹל יוֹתֵר אֲנִי צָרִיךְ גַּם לִהְיוֹת אַחְרַאי?

כְּשֶׁאָמַרְתִּי אֶת זֶה לְדוֹדָה רִיקָה, הִיא עָנְתָה, "פַּעַם הָיִיתִי שׁוֹמֶרֶת תָּמִיד סִבָּה לִכְעֹס בְּכִיס הַמִּכְנָסַיִם, אֲבָל הִיא הִתְכַּוְּצָה, כִּי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ בַּכִּיס כְּשֶׁהִכְנַסְתִּי אֶת הַמִּכְנָסַיִם לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה."

אֲנַחְנוּ אַף פַּעַם לֹא יוֹדְעִים מָתַי דּוֹדָה רִיקָה תַּגִּיעַ לְבִקּוּר. אַבָּא אוֹמֵר, "דּוֹדָה רִיקָה הִיא לֹא אֵרוּעַ מְתֻכְנָן, הִיא מְסִבַּת הַפְתָּעָה." הִיא תָּמִיד מַגִּיעָה בְּלִי הוֹדָעָה מֵרֹאשׁ, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ דּוֹדָה רִיקָה. אֵיךְ? יֵשׁ לָהּ דְּפִיקָה מְיֻחֶדֶת שֶׁנִּשְׁמַעַת כָּכָה: טוּק! טוּק! טִיק־טוּק!

בָּרֶגַע שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת זֶה, אֲנַחְנוּ רָצִים לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. דּוֹדָה רִיקָה נִכְנֶסֶת וְאוֹמֶרֶת, "אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֲנִי לֹא מַפְרִיעָה."

"לְהֶפֶךְ!" אֲנַחְנוּ עוֹנִים, וְאָז דּוֹדָה רִיקָה וַאֲנִי יוֹשְׁבִים יַחַד וְהִיא מְסַפֶּרֶת לִי אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלָּהּ בִּשְׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית. אֶת כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת הָאֵלֶּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם. אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁהַכֹּל אֱמֶת! לֹא הִמְצֵאתִי כְּלוּם! אֶת הַכֹּל שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִדּוֹדָה רִיקָה.

וְאַגַּב, קוֹרְאִים לִי צַפְרִיר, וְלַאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה קוֹרְאִים אִילְאִיל, וּלְאָחִי הַגָּדוֹל קוֹרְאִים יִנּוֹן. לְאִמָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים דַּפְנָה, לְאַבָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים אֵלִיָּהוּ, וּלְדוֹדָה רִיקָה פָּשׁוּט קוֹרְאִים דּוֹדָה רִיקָה.


דּוֹדָה רִיקָה

בְּאֹזֶן הָעֲנָק

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָיִיתִי עָצוּב. הָאֱמֶת, הָיִיתִי גַּם עַצְבָּנִי כִּי בָּרָק מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי לֹא הִפְסִיק לְהָצִיק לִי. הוּא הִרְבִּיץ לִי בַּהַפְסָקָה, וַאֲפִלּוּ בַּחֲזָרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר הוּא נָתַן לִי מַכָּה עַל הָרֹאשׁ וְצָחַק. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּפְסִיק, בָּרָק הִמְשִׁיךְ. נָכוֹן, הַמַּכּוֹת לֹא הָיוּ חֲזָקוֹת. הֵן לֹא הִכְאִיבוּ לִי מַמָּשׁ בַּגּוּף, אֲבָל הֵן כֵּן הִכְאִיבוּ לִי מִבִּפְנִים.

חָשַׁבְתִּי לְהַחְזִיר לוֹ, אֲבָל לֹא רָצִיתִי שֶׁהַמּוֹרִים יִכְעֲסוּ עָלַי. חָשַׁבְתִּי לְהַגִּיד לַמּוֹרָה, אֲבָל לֹא רָצִיתִי שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי מַלְשָׁן. הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי אֹמֶץ לְהַחְזִיר.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה, רָאִיתִי אֶת אֲחוֹתִי אִילְאִיל מְשַׂחֶקֶת עַל הַשָּׁטִיחַ בַּסָּלוֹן. הִיא נִרְאֲתָה מְאֻשֶּׁרֶת. אוֹתָהּ שׁוּם דָּבָר לֹא הִדְאִיג. זֶה עִצְבֵּן אוֹתִי אֲפִלּוּ יוֹתֵר. הִיא בִּכְלָל לֹא מְבִינָה מָה עוֹבֵר עַל מִישֶׁהוּ בְּגִילִי. הַחַיִּים שֶׁלָּהּ קַלִּים!

"מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?!" שָׁאַלְתִּי.

"אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת," עָנְתָה אִילְאִיל.

"מָה מַצְחִיק אוֹתָךְ?!"

"לֹא צָחַקְתִּי."

"אַתְּ כֵּן!" אָמַרְתִּי.

"אֲנִי לֹא!" עָנְתָה אִילְאִיל.

"אַתְּ סְתָם תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא מְבִינָה כְּלוּם!" אָמַרְתִּי וְהָלַכְתִּי לַחֶדֶר שֶׁלִּי.

לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה בִּכְלָל כָּעַסְתִּי עָלֶיהָ. לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַגִּיד אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי. יָשַׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי בְּשֶׁקֶט. אֲבָל אָז שָׁמַעְתִּי דְּפִיקָה בְּדֶלֶת הַבַּיִת — טוּק! טוּק! טִיק־טוּק!

יָדַעְתִּי מִיָּד מִי זֹאת! רַצְתִּי לַדֶּלֶת וּפָתַחְתִּי אוֹתָהּ. דּוֹדָה רִיקָה נִכְנְסָה.

הִיא הִבִּיטָה בִּי וְשָׁאֲלָה, "הַכֹּל בְּסֵדֶר, צַפְרִיר?"

"לֹא מַמָּשׁ," אָמַרְתִּי.

"מָה קָרָה?"

הִתְיַשַּׁבְנוּ בַּמִּרְפֶּסֶת וְסִפַּרְתִּי לְדוֹדָה רִיקָה עַל בָּרָק וְכַמָּה הוּא הֵצִיק לִי.

"הוּא כָּל הַזְּמַן מַרְבִּיץ לִילָדִים!" אָמַרְתִּי. "נִרְאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ הַמּוֹרָה מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ."

"הַיֶּלֶד הַזֶּה מַזְכִּיר לִי אֶת שְׁפַלְיָהוּ בֶּן פְּסִיק," אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה.

"מָה? מִי זֶה?" שָׁאַלְתִּי.

"הוֹ! הוּא הָיָה מַרְבִּיץ הָמוֹן. הוּא לֹא הִפְסִיק לְהָצִיק."

"הוּא הָיָה אִתָּךְ בַּכִּתָּה?" שָׁאַלְתִּי.

"לֹא, מָה פִּתְאוֹם."

"אָז מֵאֵיפֹה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתוֹ?"

"בְּטָעוּת נִכְנַסְתִּי לָאֹזֶן שֶׁלּוֹ."

"לָאֹזֶן? אֵיךְ נִכְנַסְתְּ לוֹ לָאֹזֶן?" הִתְפַּלֵּאתִי.

"אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ," אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה. "הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁיָּצָאתִי לְטַיֵּל בֶּהָרִים שֶׁבִּצְפוֹן שְׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית. לָקַחְתִּי אִתִּי צֵידָה לַדֶּרֶךְ: כּוֹבַע אָדֹם, נַעֲלֵי הֲלִיכָה, מַפָּה וְרוֹגָלָךְ, לְמִקְרֶה שֶׁאֶהְיֶה רְעֵבָה.

"טִפַּסְתִּי בְּשָׂדֶה מוּזָר וְסָבוּךְ. הָיוּ בּוֹ רַק עֲנָפִים זְקוּפִים, עֲרֻמִּים וְגְמִישִׁים שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.

"הִמְשַׁכְתִּי לְטַיֵּל כְּשֶׁלְּפֶתַע יָרְדָה אֵלַי יָד מִשָּׁמַיִם!"

"יָד מֵהַשָּׁמַיִם?" הִתְפַּלֵּאתִי.

"זוֹ הָיְתָה יָד עֲצוּמָה. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לִמְחֹץ אוֹתִי כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה. נִסִּיתִי לִבְרֹחַ, אֲבָל הַיָּד הִגִּיעָה אֵלַי! הָאֶצְבָּעוֹת הָעֲנָקִיּוֹת גָּרְפוּ אֶת הָאָרֶץ, זָזוּ קָדִימָה וְאָחוֹרָה. אַחַת הַצִּפָּרְנַיִם הֵרִימָה אוֹתִי כְּמוֹ כַּף דַּחְפּוֹר עֲנָקִית וְנָשְׂאָה אוֹתִי מַעְלָה.

"'אָה!!!' צָרַחְתִּי בְּבֶהָלָה. הַיָּד עָלְתָה וְהִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת פַּרְצוּף עָצוּם שֶׁל עֲנָק עַצְבָּנִי וְכוֹעֵס. אֲנִי זוֹכֶרֶת עַד הַיּוֹם אֶת הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ. אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבַּפֶּה שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲסֵרוֹת שְׁתֵּי שִׁנַּיִם.


"הָעֲנָק לֹא הִבְחִין בִּי, וְהַיָּד לֹא עָצְרָה אֶלָּא הִמְשִׁיכָה לָנוּעַ בָּאֲוִיר, וְאָז קָרָה דָּבָר מַפְתִּיעַ וּמַפְחִיד!" אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה וְכִסְּתָה אֶת הָאָזְנַיִם בַּיָּדַיִם.

"מָה קָרָה, דּוֹדָה רִיקָה?" שָׁאַלְתִּי.

"הָאֶצְבַּע שֶׁל הָעֲנָק, שֶׁבַּצִּפֹּרֶן שֶׁלָּהּ יָשַׁבְתִּי, נִכְנְסָה לְתוֹךְ חֹר. הַכֹּל הֶחְשִׁיךְ! הָאֶצְבַּע הִסְתּוֹבְבָה וְגֵרְדָה, וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וְהִתְרַחַקְתִּי עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה, כִּי לֹא רָצִיתִי שֶׁהָאֶצְבַּע הָעֲנָקִית תִּמְחַץ אוֹתִי כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה.

"פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי, 'הָעֲנָק מְגָרֵד עַכְשָׁו בָּאֹזֶן. אֲנִי בְּתוֹךְ הָאֹזֶן שֶׁל הָעֲנָק!'

"הָאֶצְבַּע הַמְּגָרֶדֶת הִשְׁמִיעָה קוֹל חִכּוּךְ נוֹרָא. סָתַמְתִּי אֶת הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי בְּיָדַי! לְבַסּוֹף הָאֶצְבַּע יָצְאָה, הָאוֹר חָזַר, וְהָרַעַשׁ מַחְרִישׁ הָאָזְנַיִם פָּסַק... נִצַּלְתִּי!

"זָחַלְתִּי בִּזְהִירוּת אֶל פֶּתַח מְעָרַת הָאֹזֶן וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה. גִּלִּיתִי שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי נִמְצֵאתִי גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ. אִם אֶקְפֹּץ הַחוּצָה, אֲנִי אֶמָּעֵךְ כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה!

"'דּוֹדָה רִיקָה, תֵּרָגְעִי מִיָּד!' אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. 'אַתְּ תַּצְלִיחִי לָצֵאת מֵהָעֲנָק הַזֶּה!' אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת.

"לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹל אִשָּׁה רוֹטֵן וְעַצְבָּנִי.

"'לֹא יֵצֵא מִמְּךָ כְּלוּם!' אָמַר הַקּוֹל. 'אַתָּה נִכְשַׁלְתָּ בְּכָל מָה שֶׁעָשִׂיתָ, וְלָכֵן בָּטוּחַ תִּכָּשֵׁל גַּם בְּכָל מָה שֶׁתַּעֲשֶׂה!'

"'מָה זֶה? מִי מְדַבֶּרֶת כָּכָה? וּמָה הִיא בִּכְלָל עוֹשָׂה בְּתוֹךְ הָאֹזֶן הַזֹּאת?' שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. חָשַׁשְׁתִּי לְהִכָּנֵס עָמֹק יוֹתֵר לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, אֲבָל לְאַחַר רֶגַע חָשַׁבְתִּי, 'אוּלַי מִי שֶׁמְּדַבֶּרֶת תּוּכַל לַעֲזֹר לִי.'

"הִתְקַדַּמְתִּי פְּנִימָה, לְתוֹךְ הַחשֶׁךְ, בְּעִקְבוֹת הַקּוֹל הַכּוֹעֵס. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הִתְרַגְּלוּ אַט־אַט לָאֲפֵלָה, כְּשֶׁלְּפֶתַע רָאִיתִי אִשָּׁה צוֹעֶדֶת הָלוֹךְ וְחָזוֹר וּמְדַבֶּרֶת בְּכַעַס.

"'כַּמָּה פְּעָמִים צְרִיכִים לְהַגִּיד לְךָ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ אִם תִּתְנַהֵג כָּכָה!'

"'אֶל מִי הִיא מְדַבֶּרֶת? מִי בְּעֶצֶם מַכְעִיס אוֹתָהּ?' שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. הִבַּטְתִּי מִסָּבִיב, וְלֹא רָאִיתִי אַף אֶחָד.

"אָמְנָם הָאִשָּׁה נִרְאֲתָה זוֹעֶמֶת, אֲבָל קִוִּיתִי שֶׁאוּלַי הִיא בְּכָל זֹאת תּוּכַל לַעֲזֹר לִי לָצֵאת מֵהָאֹזֶן.

"'סְלִיחָה?' אָמַרְתִּי.

"'מָה זֶה?!' קָרְאָה הָאִשָּׁה. 'מִי נִכְנַס לְכָאן?'


"הִתְקָרַבְתִּי וְאָמַרְתִּי, 'שָׁלוֹם, אֲנִי דּוֹדָה רִיקָה, הִגַּעְתִּי הֵנָּה בְּטָעוּת.'

"'לֹא הִגַּעְתְּ לְפֹה בְּטָעוּת. עָשִׂית טָעוּת שֶׁהִגַּעְתְּ לְפֹה! אֵיךְ אַתְּ מְעִזָּה לְהִכָּנֵס לְכָאן בְּלִי רְשׁוּת? רֶגַע, גַּם אַתְּ מֻזְעַרְתְּ?'

"לֹא הֵבַנְתִּי עַל מָה הָאִשָּׁה מְדַבֶּרֶת. 'מֻזְעַרְתְּ? מָה זֶה?' שָׁאַלְתִּי.

"'אַתְּ עָבַרְתְּ הֲלִיךְ מִזְעוּר בְּחֶבְרַת קִטּוּן מַעֲרָכוֹת, לֹא?'

"'מָה זֶה?' הִתְפַּלֵּאתִי.

"'זֶה נָאנוֹ־טֶכְנוֹלוֹגְיָה!' הִמְשִׁיכָה הָאִשָּׁה. 'זֶה מַשֶּׁהוּ חַדְשָׁנִי! מַשֶּׁהוּ חָדִישׁ וְחָדָשׁ! הֵם יוֹדְעִים לְהַקְטִין אֲנָשִׁים. אֵצֶל מִי מִזְעַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ?'

"'לֹא, לֹא, זֶה הַגֹּדֶל הָרָגִיל שֶׁלִּי. פָּשׁוּט הָעֲנָק הַזֶּה גֵּרֵד אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ וְאָז גֵּרֵד בָּאֹזֶן וְ...'

"'נוּ בִּרְצִינוּת, תִּרְאֶה מָה עָשִׂיתָ, שְׁפַלְיָהוּ!' קָטְעָה אוֹתִי הָאִשָּׁה. 'אָמַרְתִּי לְךָ אֶלֶף פַּעַם — לֹא לְהִתְגָּרֵד!'

"'לֹא קוֹרְאִים לִי שְׁפַלְיָהוּ,' אָמַרְתִּי.

"'בָּרוּר שֶׁלֹּא קוֹרְאִים לָךְ שְׁפַלְיָהוּ. הָעֲנָק הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלִּי. קוֹרְאִים לוֹ שְׁפַלְיָהוּ, וְאִם הָיִיתִי יְכוֹלָה הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לוֹ עַכְשָׁו מַכּוֹת בַּטּוּסִיק.'

"'מָה?' הִתְפַּלֵּאתִי. 'סְלִיחָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת, אֲבָל אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהָעֲנָק הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלָּךְ?'

"'אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן?' רָטְנָה הָאִשָּׁה. 'הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן! אֲנִי מַסְבִּירָה לָךְ שֶׁעָבַרְתִּי תַּהֲלִיךְ מִזְעוּר. 'קִטּוּן מַעֲרָכוֹת הִקְטִינוּ אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִשְׁמֹר עַל הַבֵּן שֶׁלִּי. אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי נֶהֱנֵית מִזֶּה? אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצָה לָשֶׁבֶת עַכְשָׁו רֶגֶל עַל רֶגֶל בְּחוֹף הַיָּם? אַשְׁמָתִי שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי הוּא מֻפְרָע וְצָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו כָּל הַזְּמַן?'"

"רֶגַע," שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹדָה רִיקָה. "אִמָּא שֶׁל שְׁפַלְיָהוּ הִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי לְהִכָּנֵס לָאֹזֶן שֶׁלּוֹ? בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן. גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לִשְׁאֹל אוֹ לַעֲנוֹת, הָאִשָּׁה אָמְרָה, 'הָאֱמֶת, בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, טוֹב שֶׁהִגַּעְתְּ הֵנָּה. אֲנִי לְבַד בָּאֹזֶן הַזֹּאת כְּבָר הֲמוֹן זְמַן. יִהְיֶה נֶחְמָד לְפַטְפֵּט קְצָת עִם מִישֶׁהִי מִפַּעַם לְפַעַם. בּוֹאִי, בּוֹאִי אַחֲרַי.'

"הִיא הוֹבִילָה אוֹתִי אֶל תּוֹךְ מְעָרַת הָאֹזֶן.

"אָמַרְתִּי, 'הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי אֶשְׂמַח לָצֵאת מִכָּאן וְ — ' לֹא הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט, וְהָאִמָּא שֶׁל הָעֲנָק דָּחֲפָה אוֹתִי אֶל תּוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל שַׁעֲוַת אָזְנַיִם דְּבִיקָה."

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון עם הסופר

עוד על הספר

הרפתקאות דודה ריקה בשוודיה המשוונית ינץ לוי

אוּלַי אַתֶּם מַכִּירִים אֶת זֶה. אוּלַי גַּם לָכֶם זֶה קוֹרֶה. לִי זֶה קוֹרֶה כִּמְעַט כָּל יוֹם: כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֵס אֲנִי לִפְעָמִים אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן אֲלֵיהֶם. אֲנִי אוֹמֵר מִלִּים שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהַגִּיד. וְעַל מִי אֲנִי כּוֹעֵס? בְּעִקָּר עַל אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֵס וְאוֹמֵר מַשֶּׁהוּ לֹא נֶחְמָד, אִמָּא וְאַבָּא אוֹמְרִים לִי שֶׁלֹּא יָפֶה לְדַבֵּר כָּכָה. אָחִי הַגָּדוֹל צוֹחֵק עָלַי, וְאָז אֲנִי רַק מִתְעַצְבֵּן יוֹתֵר, רָץ לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְסוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת.

אֲבָל כְּשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ מַגְעִיל, אִמָּא וְאַבָּא מְנַסִּים לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. לִפְעָמִים הֵם אֲפִלּוּ מְחַבְּקִים אוֹתָהּ! זֶה לֹא הוֹגֵן! אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל וַאֲחוֹתִי עוֹד קְטַנָּה וְלֹא מְבִינָה. אַבָּא אוֹמֵר שֶׁהִגַּעְתִּי לַגִּיל שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לָקַחַת אַחְרָיוּת. אוּף! רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי גָּדוֹל יוֹתֵר אֲנִי צָרִיךְ גַּם לִהְיוֹת אַחְרַאי?

כְּשֶׁאָמַרְתִּי אֶת זֶה לְדוֹדָה רִיקָה, הִיא עָנְתָה, "פַּעַם הָיִיתִי שׁוֹמֶרֶת תָּמִיד סִבָּה לִכְעֹס בְּכִיס הַמִּכְנָסַיִם, אֲבָל הִיא הִתְכַּוְּצָה, כִּי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ בַּכִּיס כְּשֶׁהִכְנַסְתִּי אֶת הַמִּכְנָסַיִם לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה."

אֲנַחְנוּ אַף פַּעַם לֹא יוֹדְעִים מָתַי דּוֹדָה רִיקָה תַּגִּיעַ לְבִקּוּר. אַבָּא אוֹמֵר, "דּוֹדָה רִיקָה הִיא לֹא אֵרוּעַ מְתֻכְנָן, הִיא מְסִבַּת הַפְתָּעָה." הִיא תָּמִיד מַגִּיעָה בְּלִי הוֹדָעָה מֵרֹאשׁ, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ דּוֹדָה רִיקָה. אֵיךְ? יֵשׁ לָהּ דְּפִיקָה מְיֻחֶדֶת שֶׁנִּשְׁמַעַת כָּכָה: טוּק! טוּק! טִיק־טוּק!

בָּרֶגַע שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת זֶה, אֲנַחְנוּ רָצִים לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. דּוֹדָה רִיקָה נִכְנֶסֶת וְאוֹמֶרֶת, "אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֲנִי לֹא מַפְרִיעָה."

"לְהֶפֶךְ!" אֲנַחְנוּ עוֹנִים, וְאָז דּוֹדָה רִיקָה וַאֲנִי יוֹשְׁבִים יַחַד וְהִיא מְסַפֶּרֶת לִי אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלָּהּ בִּשְׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית. אֶת כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת הָאֵלֶּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם. אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁהַכֹּל אֱמֶת! לֹא הִמְצֵאתִי כְּלוּם! אֶת הַכֹּל שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִדּוֹדָה רִיקָה.

וְאַגַּב, קוֹרְאִים לִי צַפְרִיר, וְלַאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה קוֹרְאִים אִילְאִיל, וּלְאָחִי הַגָּדוֹל קוֹרְאִים יִנּוֹן. לְאִמָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים דַּפְנָה, לְאַבָּא שֶׁלִּי קוֹרְאִים אֵלִיָּהוּ, וּלְדוֹדָה רִיקָה פָּשׁוּט קוֹרְאִים דּוֹדָה רִיקָה.


דּוֹדָה רִיקָה

בְּאֹזֶן הָעֲנָק

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָיִיתִי עָצוּב. הָאֱמֶת, הָיִיתִי גַּם עַצְבָּנִי כִּי בָּרָק מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי לֹא הִפְסִיק לְהָצִיק לִי. הוּא הִרְבִּיץ לִי בַּהַפְסָקָה, וַאֲפִלּוּ בַּחֲזָרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר הוּא נָתַן לִי מַכָּה עַל הָרֹאשׁ וְצָחַק. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּפְסִיק, בָּרָק הִמְשִׁיךְ. נָכוֹן, הַמַּכּוֹת לֹא הָיוּ חֲזָקוֹת. הֵן לֹא הִכְאִיבוּ לִי מַמָּשׁ בַּגּוּף, אֲבָל הֵן כֵּן הִכְאִיבוּ לִי מִבִּפְנִים.

חָשַׁבְתִּי לְהַחְזִיר לוֹ, אֲבָל לֹא רָצִיתִי שֶׁהַמּוֹרִים יִכְעֲסוּ עָלַי. חָשַׁבְתִּי לְהַגִּיד לַמּוֹרָה, אֲבָל לֹא רָצִיתִי שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי מַלְשָׁן. הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי אֹמֶץ לְהַחְזִיר.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה, רָאִיתִי אֶת אֲחוֹתִי אִילְאִיל מְשַׂחֶקֶת עַל הַשָּׁטִיחַ בַּסָּלוֹן. הִיא נִרְאֲתָה מְאֻשֶּׁרֶת. אוֹתָהּ שׁוּם דָּבָר לֹא הִדְאִיג. זֶה עִצְבֵּן אוֹתִי אֲפִלּוּ יוֹתֵר. הִיא בִּכְלָל לֹא מְבִינָה מָה עוֹבֵר עַל מִישֶׁהוּ בְּגִילִי. הַחַיִּים שֶׁלָּהּ קַלִּים!

"מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?!" שָׁאַלְתִּי.

"אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת," עָנְתָה אִילְאִיל.

"מָה מַצְחִיק אוֹתָךְ?!"

"לֹא צָחַקְתִּי."

"אַתְּ כֵּן!" אָמַרְתִּי.

"אֲנִי לֹא!" עָנְתָה אִילְאִיל.

"אַתְּ סְתָם תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא מְבִינָה כְּלוּם!" אָמַרְתִּי וְהָלַכְתִּי לַחֶדֶר שֶׁלִּי.

לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה בִּכְלָל כָּעַסְתִּי עָלֶיהָ. לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַגִּיד אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי. יָשַׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי בְּשֶׁקֶט. אֲבָל אָז שָׁמַעְתִּי דְּפִיקָה בְּדֶלֶת הַבַּיִת — טוּק! טוּק! טִיק־טוּק!

יָדַעְתִּי מִיָּד מִי זֹאת! רַצְתִּי לַדֶּלֶת וּפָתַחְתִּי אוֹתָהּ. דּוֹדָה רִיקָה נִכְנְסָה.

הִיא הִבִּיטָה בִּי וְשָׁאֲלָה, "הַכֹּל בְּסֵדֶר, צַפְרִיר?"

"לֹא מַמָּשׁ," אָמַרְתִּי.

"מָה קָרָה?"

הִתְיַשַּׁבְנוּ בַּמִּרְפֶּסֶת וְסִפַּרְתִּי לְדוֹדָה רִיקָה עַל בָּרָק וְכַמָּה הוּא הֵצִיק לִי.

"הוּא כָּל הַזְּמַן מַרְבִּיץ לִילָדִים!" אָמַרְתִּי. "נִרְאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ הַמּוֹרָה מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ."

"הַיֶּלֶד הַזֶּה מַזְכִּיר לִי אֶת שְׁפַלְיָהוּ בֶּן פְּסִיק," אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה.

"מָה? מִי זֶה?" שָׁאַלְתִּי.

"הוֹ! הוּא הָיָה מַרְבִּיץ הָמוֹן. הוּא לֹא הִפְסִיק לְהָצִיק."

"הוּא הָיָה אִתָּךְ בַּכִּתָּה?" שָׁאַלְתִּי.

"לֹא, מָה פִּתְאוֹם."

"אָז מֵאֵיפֹה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתוֹ?"

"בְּטָעוּת נִכְנַסְתִּי לָאֹזֶן שֶׁלּוֹ."

"לָאֹזֶן? אֵיךְ נִכְנַסְתְּ לוֹ לָאֹזֶן?" הִתְפַּלֵּאתִי.

"אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ," אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה. "הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁיָּצָאתִי לְטַיֵּל בֶּהָרִים שֶׁבִּצְפוֹן שְׁוֶדְיָה הַמַּשְׁוָנִית. לָקַחְתִּי אִתִּי צֵידָה לַדֶּרֶךְ: כּוֹבַע אָדֹם, נַעֲלֵי הֲלִיכָה, מַפָּה וְרוֹגָלָךְ, לְמִקְרֶה שֶׁאֶהְיֶה רְעֵבָה.

"טִפַּסְתִּי בְּשָׂדֶה מוּזָר וְסָבוּךְ. הָיוּ בּוֹ רַק עֲנָפִים זְקוּפִים, עֲרֻמִּים וְגְמִישִׁים שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.

"הִמְשַׁכְתִּי לְטַיֵּל כְּשֶׁלְּפֶתַע יָרְדָה אֵלַי יָד מִשָּׁמַיִם!"

"יָד מֵהַשָּׁמַיִם?" הִתְפַּלֵּאתִי.

"זוֹ הָיְתָה יָד עֲצוּמָה. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לִמְחֹץ אוֹתִי כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה. נִסִּיתִי לִבְרֹחַ, אֲבָל הַיָּד הִגִּיעָה אֵלַי! הָאֶצְבָּעוֹת הָעֲנָקִיּוֹת גָּרְפוּ אֶת הָאָרֶץ, זָזוּ קָדִימָה וְאָחוֹרָה. אַחַת הַצִּפָּרְנַיִם הֵרִימָה אוֹתִי כְּמוֹ כַּף דַּחְפּוֹר עֲנָקִית וְנָשְׂאָה אוֹתִי מַעְלָה.

"'אָה!!!' צָרַחְתִּי בְּבֶהָלָה. הַיָּד עָלְתָה וְהִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת פַּרְצוּף עָצוּם שֶׁל עֲנָק עַצְבָּנִי וְכוֹעֵס. אֲנִי זוֹכֶרֶת עַד הַיּוֹם אֶת הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ. אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבַּפֶּה שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲסֵרוֹת שְׁתֵּי שִׁנַּיִם.


"הָעֲנָק לֹא הִבְחִין בִּי, וְהַיָּד לֹא עָצְרָה אֶלָּא הִמְשִׁיכָה לָנוּעַ בָּאֲוִיר, וְאָז קָרָה דָּבָר מַפְתִּיעַ וּמַפְחִיד!" אָמְרָה דּוֹדָה רִיקָה וְכִסְּתָה אֶת הָאָזְנַיִם בַּיָּדַיִם.

"מָה קָרָה, דּוֹדָה רִיקָה?" שָׁאַלְתִּי.

"הָאֶצְבַּע שֶׁל הָעֲנָק, שֶׁבַּצִּפֹּרֶן שֶׁלָּהּ יָשַׁבְתִּי, נִכְנְסָה לְתוֹךְ חֹר. הַכֹּל הֶחְשִׁיךְ! הָאֶצְבַּע הִסְתּוֹבְבָה וְגֵרְדָה, וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וְהִתְרַחַקְתִּי עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה, כִּי לֹא רָצִיתִי שֶׁהָאֶצְבַּע הָעֲנָקִית תִּמְחַץ אוֹתִי כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה.

"פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי, 'הָעֲנָק מְגָרֵד עַכְשָׁו בָּאֹזֶן. אֲנִי בְּתוֹךְ הָאֹזֶן שֶׁל הָעֲנָק!'

"הָאֶצְבַּע הַמְּגָרֶדֶת הִשְׁמִיעָה קוֹל חִכּוּךְ נוֹרָא. סָתַמְתִּי אֶת הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי בְּיָדַי! לְבַסּוֹף הָאֶצְבַּע יָצְאָה, הָאוֹר חָזַר, וְהָרַעַשׁ מַחְרִישׁ הָאָזְנַיִם פָּסַק... נִצַּלְתִּי!

"זָחַלְתִּי בִּזְהִירוּת אֶל פֶּתַח מְעָרַת הָאֹזֶן וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה. גִּלִּיתִי שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי נִמְצֵאתִי גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ. אִם אֶקְפֹּץ הַחוּצָה, אֲנִי אֶמָּעֵךְ כְּמוֹ פְּלַסְטֵלִינָה!

"'דּוֹדָה רִיקָה, תֵּרָגְעִי מִיָּד!' אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. 'אַתְּ תַּצְלִיחִי לָצֵאת מֵהָעֲנָק הַזֶּה!' אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת.

"לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹל אִשָּׁה רוֹטֵן וְעַצְבָּנִי.

"'לֹא יֵצֵא מִמְּךָ כְּלוּם!' אָמַר הַקּוֹל. 'אַתָּה נִכְשַׁלְתָּ בְּכָל מָה שֶׁעָשִׂיתָ, וְלָכֵן בָּטוּחַ תִּכָּשֵׁל גַּם בְּכָל מָה שֶׁתַּעֲשֶׂה!'

"'מָה זֶה? מִי מְדַבֶּרֶת כָּכָה? וּמָה הִיא בִּכְלָל עוֹשָׂה בְּתוֹךְ הָאֹזֶן הַזֹּאת?' שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. חָשַׁשְׁתִּי לְהִכָּנֵס עָמֹק יוֹתֵר לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, אֲבָל לְאַחַר רֶגַע חָשַׁבְתִּי, 'אוּלַי מִי שֶׁמְּדַבֶּרֶת תּוּכַל לַעֲזֹר לִי.'

"הִתְקַדַּמְתִּי פְּנִימָה, לְתוֹךְ הַחשֶׁךְ, בְּעִקְבוֹת הַקּוֹל הַכּוֹעֵס. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הִתְרַגְּלוּ אַט־אַט לָאֲפֵלָה, כְּשֶׁלְּפֶתַע רָאִיתִי אִשָּׁה צוֹעֶדֶת הָלוֹךְ וְחָזוֹר וּמְדַבֶּרֶת בְּכַעַס.

"'כַּמָּה פְּעָמִים צְרִיכִים לְהַגִּיד לְךָ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ אִם תִּתְנַהֵג כָּכָה!'

"'אֶל מִי הִיא מְדַבֶּרֶת? מִי בְּעֶצֶם מַכְעִיס אוֹתָהּ?' שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. הִבַּטְתִּי מִסָּבִיב, וְלֹא רָאִיתִי אַף אֶחָד.

"אָמְנָם הָאִשָּׁה נִרְאֲתָה זוֹעֶמֶת, אֲבָל קִוִּיתִי שֶׁאוּלַי הִיא בְּכָל זֹאת תּוּכַל לַעֲזֹר לִי לָצֵאת מֵהָאֹזֶן.

"'סְלִיחָה?' אָמַרְתִּי.

"'מָה זֶה?!' קָרְאָה הָאִשָּׁה. 'מִי נִכְנַס לְכָאן?'


"הִתְקָרַבְתִּי וְאָמַרְתִּי, 'שָׁלוֹם, אֲנִי דּוֹדָה רִיקָה, הִגַּעְתִּי הֵנָּה בְּטָעוּת.'

"'לֹא הִגַּעְתְּ לְפֹה בְּטָעוּת. עָשִׂית טָעוּת שֶׁהִגַּעְתְּ לְפֹה! אֵיךְ אַתְּ מְעִזָּה לְהִכָּנֵס לְכָאן בְּלִי רְשׁוּת? רֶגַע, גַּם אַתְּ מֻזְעַרְתְּ?'

"לֹא הֵבַנְתִּי עַל מָה הָאִשָּׁה מְדַבֶּרֶת. 'מֻזְעַרְתְּ? מָה זֶה?' שָׁאַלְתִּי.

"'אַתְּ עָבַרְתְּ הֲלִיךְ מִזְעוּר בְּחֶבְרַת קִטּוּן מַעֲרָכוֹת, לֹא?'

"'מָה זֶה?' הִתְפַּלֵּאתִי.

"'זֶה נָאנוֹ־טֶכְנוֹלוֹגְיָה!' הִמְשִׁיכָה הָאִשָּׁה. 'זֶה מַשֶּׁהוּ חַדְשָׁנִי! מַשֶּׁהוּ חָדִישׁ וְחָדָשׁ! הֵם יוֹדְעִים לְהַקְטִין אֲנָשִׁים. אֵצֶל מִי מִזְעַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ?'

"'לֹא, לֹא, זֶה הַגֹּדֶל הָרָגִיל שֶׁלִּי. פָּשׁוּט הָעֲנָק הַזֶּה גֵּרֵד אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ וְאָז גֵּרֵד בָּאֹזֶן וְ...'

"'נוּ בִּרְצִינוּת, תִּרְאֶה מָה עָשִׂיתָ, שְׁפַלְיָהוּ!' קָטְעָה אוֹתִי הָאִשָּׁה. 'אָמַרְתִּי לְךָ אֶלֶף פַּעַם — לֹא לְהִתְגָּרֵד!'

"'לֹא קוֹרְאִים לִי שְׁפַלְיָהוּ,' אָמַרְתִּי.

"'בָּרוּר שֶׁלֹּא קוֹרְאִים לָךְ שְׁפַלְיָהוּ. הָעֲנָק הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלִּי. קוֹרְאִים לוֹ שְׁפַלְיָהוּ, וְאִם הָיִיתִי יְכוֹלָה הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לוֹ עַכְשָׁו מַכּוֹת בַּטּוּסִיק.'

"'מָה?' הִתְפַּלֵּאתִי. 'סְלִיחָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת, אֲבָל אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהָעֲנָק הַזֶּה הוּא הַבֵּן שֶׁלָּךְ?'

"'אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן?' רָטְנָה הָאִשָּׁה. 'הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן! אֲנִי מַסְבִּירָה לָךְ שֶׁעָבַרְתִּי תַּהֲלִיךְ מִזְעוּר. 'קִטּוּן מַעֲרָכוֹת הִקְטִינוּ אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִשְׁמֹר עַל הַבֵּן שֶׁלִּי. אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי נֶהֱנֵית מִזֶּה? אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצָה לָשֶׁבֶת עַכְשָׁו רֶגֶל עַל רֶגֶל בְּחוֹף הַיָּם? אַשְׁמָתִי שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי הוּא מֻפְרָע וְצָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו כָּל הַזְּמַן?'"

"רֶגַע," שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹדָה רִיקָה. "אִמָּא שֶׁל שְׁפַלְיָהוּ הִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי לְהִכָּנֵס לָאֹזֶן שֶׁלּוֹ? בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן. גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לִשְׁאֹל אוֹ לַעֲנוֹת, הָאִשָּׁה אָמְרָה, 'הָאֱמֶת, בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, טוֹב שֶׁהִגַּעְתְּ הֵנָּה. אֲנִי לְבַד בָּאֹזֶן הַזֹּאת כְּבָר הֲמוֹן זְמַן. יִהְיֶה נֶחְמָד לְפַטְפֵּט קְצָת עִם מִישֶׁהִי מִפַּעַם לְפַעַם. בּוֹאִי, בּוֹאִי אַחֲרַי.'

"הִיא הוֹבִילָה אוֹתִי אֶל תּוֹךְ מְעָרַת הָאֹזֶן.

"אָמַרְתִּי, 'הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי אֶשְׂמַח לָצֵאת מִכָּאן וְ — ' לֹא הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט, וְהָאִמָּא שֶׁל הָעֲנָק דָּחֲפָה אוֹתִי אֶל תּוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל שַׁעֲוַת אָזְנַיִם דְּבִיקָה."

*המשך הפרק זמין בספר המלא*