ונהפוך הוא

הפוך והפוך בה!

"לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", נאמר בתורה הקדושה [דברים י״ג, א; שופטים י״ז, כ]

אבל ברבות השנים נוצרו 'פירושים' ו'חידושים' לדברי התורה, שיש הרואים ברבים מאלה 'תוספות' של ממש.

על כן ניתן לראות בכך משום הסכמה והרשאה גם לי הקטן, ר' דב בן משה (שרייר) קולני, להלן בספר זה – הרדש"ק, לנסות ולהביא קושיות ופרשנויות חדשות ברוח התקופה, כאלה שאינן באות לחלוק על הקיים ושאולי לא יתקבלו על ידי רבים ואף יגרמו לוויכוחים, להתנגדויות ולהשגות, כמקובל בעם ישראל דורי דורות; ובלבד שייעשו ברוח טובה וחיוך תוך הבנה של רוח ההומור, העומדת לא פעם בבסיסם. מכאן שמתאים לקרוא בהן תמיד, ובמיוחד בפורים, שבו התרחש היפוך הגורל של היהודים – שנהפך מיגון לשמחה וממנו צמח העיקרון אשר נמצא כאן: וְנַהֲפֹוךְ הוּא! [אסתר ט, כ״ב].

והרי כבר נאמר על התורה: "הפוך בה והפוך בה שהכל בה" [פרקי אבות ה, משנה כ״ב]; בימים סתם, קל וחומר בחג הפורים, שכאמור בו 'ונהפוך הוא!'

בצד הפירושים הפרוסים כאן מופיעה בדרך כלל הפניה לאסמכתא במקורותינו, בתורה, במשנה ובגמרא. מי ייתן וכך יתעניינו הקוראים, צעירים ושאינם צעירים, לעיין במקורות הללו.

- פרק ראשון -

מדוע מתחילה התורה באות ב ולא באות א?

הרי ידוע כי התורה יש בה הכול – מ־א עד ת.

אם כך, מדוע אין התורה מתחילה באות א אלא באות ב – במילה 'בראשית'?

לדעת הרדש"ק ההסבר פשוט:

נהוג במאמרים מדעיים ואחרים שבראש המאמר מופיע מה שנקרא בלועזית 'סינופסיס' ובעברית תקציר: שורה או כמה שורות המתארות בתמצית את מה שמופיע להלן, בגוף המאמר, כדי לעורר את סקרנותו של הקורא.

וכזו היא המילה 'בראשית', שבאה לתאר בקיצור ובראשי תיבות את כל עיקרי מלאכת הבריאה, שפרטיה יבואו בהמשך הכתוב. הכיצד? להלן ההסבר:

המילה 'בראשית' מורכבת בתחילתה מן האותיות: ברא. מה ברא?

ש – שמיים וארץ; שמש וירח!

י – יום ולילה; ים ויבשה!

ת – תבל ומלואה!

ואם ישאל השואל: ומה על בריאת האדם, נזר הבריאה, שנוצר בסופה של מלאכת הבריאה? פשוט:

האות שבסיפא של 'ברא' היא האות א – אשר מרמזת כי בסיום, בסיפא, של יתר פרטי הבריאה מופיעה בריאת אדם.

וגם יצירת אישה!

נאמר על יצירת האישה:

"ויקח אחת מצלעותיו (= של האדם)... ויבן את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה" [בראשית ב, כ״ב].

ונשאלת השאלה: הרי יש לו לאדם שתי צלעות – ימנית ושמאלית; ולא נאמר לנו איזו מהן נלקחה: הימנית או השמאלית?

האם זה משנה בכלל? אולי צד אחד נחשב ל'צד הטוב' והשני – ל'צד הפחות טוב'. הרי במוח האדם יש שתי אונות, ימנית ושמאלית, ולכל אחת מהן יש תפקיד אחר.

ה' מסביר כי הוא בורא את האישה כדי שתהיה 'עזר כנגדו' [שם, כ״ח].

וקושיה: אם היא נועדה להיות לו לעזר, הרי היא לצידו – ולא נגדו!

ופתרו את הסתירה חכמינו: "זכה האיש – הרי היא עזר לו. לא זכה – הרי היא כנגדו" [רש"י, לפי בראשית רבא י"ז, ג].

וקושיה פורימית: הייתכן שאישה, שנולדה מן הצלע הטובה, היא גם טובה אל בעלה והיא עזר לו ולהפך?

אבל נחלץ לפתור את הקושיה ר' שמואל בן נחמן:

הוא פונה אל הכתוב, לראשונה, על יצירת האדם והאישה: "זכר ונקבה ברא אותם" [בראשית א, כ״ח], משמע: האדם נברא שני גופים, זכר ונקבה, שהיו מחוברים גב אל גב ובשלב מאוחר הופרדו זה מזה [בראשית רבה, פרשה ח]. צלע – במשמעות גב!

*

אבל מן הסיפור על יצירת האישה אנו יכולים ללמוד תובנה חשובה נוספת: לא סתם נאמר על הקב"ה שהוא 'רופא חולים' [שמות ט, כ"ו; תפילת העמידה].

לפי הכתוב, לפני ששלף ה' את הצלע מן האדם, "ויפל תרדמה על האדם וישן" ואז "ויקח אחת מצלעותיו".

ללמדך כי ה' היה גם הרופא המרדים וגם הרופא המנתח הראשון בעולמנו שהדריך כך את הרופאים המנתחים: כך יש להתחשב בחולה המסכן כדי שלא ירגיש את כאב הניתוח. תחילה מרדימים את המנותח!

״והארץ היתה תוהו ובוהו”

[בראשית א, ב]

- פרק שני -

הנחש מסיפור גן עדן: האם הוא מלאך הרוע?

המלאכים מסמלים בעיקר את שליחי הקב"ה, שתפקידם להביא, בקדושה ובאהבה, טוב לבני האדם ולהגן עליהם מפני עוולות ורוע: "המלאך הגואל אותי מכל רע" [בראשית מ״ח, ט״ז].

והרי מלאך הוא שהציל את יצחק מעקדה, כאשר קרא לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער"; ומלאך הוא שהופיע אל הגר במדבר; והרי המלאכים מוזמנים גם לשבת. ולהבדיל, מלאך הוא שמנע מבלעם בן בעור ללכת לקלל את בני ישראל.

אבל קיימים גם מלאכי הרוע, ובראשם – השטן:

"ישלח בהם... משלחת מלאכי רעים" [תהילים ע״ח, מ״ט];

ובספר איוב: "ויבואו בני האלהים... ויבוא גם השטן בתוכם" [איוב א, ו].

כך השטן מתואר כראש המלאכים של הרוע, אשר מפתה לעבור על ציווי ה'.

קושיה: והאם ייתכן שהנחש שפיתה את חווה להפר את ציווי הקב"ה – היה מלאך מן המלאכים הרעים? ומניין ניתן ללמוד זאת?

יש לזכור כי לנחש יש גם שם נוסף בעברית – שרף: "וישלח ה' בעם את הנחשים שרפים" [במדבר כ״א, ו]. וכאשר מורה ה' למשה להציב נחש נחושת כדי להציל את העם מאימת הנחשים הוא איננו אומר "עשה לך נחש", אלא: "עשה לך שרף"; ואילו משה הבין זאת כך: "ויעש משה נחש נחושת!" [שם, ח, ט].

והינה: הרי המלאכים שבשמיים הם שנקראים שרפים: "שרפים עומדים ממעל לו" [ישעיהו ו, ב]. ופירש הרד"ק, ר' דוד קמחי: "והם המלאכים הקדושים שהם קיימים לעד". ויש שהכתירו אותם אף מעל יתר המלאכים: "מלאכים שאישם לוהט ושורף יתר המלאכים" [ר' ישעיהו די טראני].

ואיך כל זה מתקשר לענייננו?

והינה, שטן, ראש המלאכים הרעים, הוא בגימטרייה: 359.

והפלא ופלא: נחש בגימטרייה הוא: 358!

ללמדנו: הנחש המקורי הוא רק בדרגה אחת נמוך מראש מלאכי הרוע, אבל נמנה עם קהלם...

וגם נאמר על הנחש הקדמון שפיתה את חווה: "והנחש היה ערום מכל חית השדה" [בראשית ג, א]. מה הָרְבוּתָא: מובן מאליו, שכיוון שאמרנו שהוא היה מלאך בתחפושת, הרי שהייתה בו בינה של מלאך, מעל ומעבר לזו של בהמה!

ולמען הסר ספק: כל הנאמר כאן מיוחס לנחש המקורי מגן עדן, ולא לנחשים של ימינו, שהם תמימים ככל בעלי החיים, ללא כוונות רעות...