העולם התחתון 7 - לוקה

פרק 1

ידעתי שאני מאוהב בך. האם הייתי טיפש כשחשבתי שאת מאוהבת בי?

— ג’יזוּ נדאל

ביירון בלאק

לונדון

ידעתי שאני מאוהב בה. אולי הייתי טיפש כשחשבתי שגם היא מאוהבת בי.

ניווטתי את המכונית ששכרתי אל כביש הגישה הארוך שהוביל אל ביתו של שר הפנים, והעפתי מבט מתפעל באישה היפהפייה שישבה לצידי. ידעתי שאני מהאורחים חסרי החשיבות שהוזמנו למסיבה הערב, אבל לא יכולתי לדמיין שלמישהו אחר יש בת זוג מהממת יותר משלי.

היינו ביחד כבר כמעט שנה, אבל הבחורה האמריקאית המדהימה הזאת, שנכנסה פתאום לחיי, עדיין הייתה חידה בשבילי. תהיתי על מה היא חושבת עכשיו, בזמן שהיא מביטה מהחלון ברוגע. לקס עמדה להופיע באירוע רשמי מלא בזרים, באנגליה שבה הכללים החברתיים היו זרים לה, אבל היא לא נראתה לחוצה כלל. היא השעינה את מרפקה על החלון הפתוח ונהנתה מרוח הערב הקלה, לא מודעת כלל לכך שהיא עלולה לפרוע את פקעת השיער האסוף בהידוק על קודקודה.

אהבתי כשהיא אספה את שערה — כך יכולתי לראות את צווארה הארוך והאלגנטי.

שמלת הערב שלבשה חבקה בשלמות את גזרתה הדקיקה — משי בצבע ירוק ברקת, עם כתף אחת חשופה ושסע שהגיע עד לירכה. היא נראתה מלכותית כמו קיסרית.

באופן רגיל, הייתי מרגיש חוסר נוחות במחיצת מישהי שמושכת כל כך הרבה תשומת לב. אחרי הכול, החברה הגבוהה בלונדון הייתה עדיין שמרנית, בטח בהשוואה למה שלקס הייתה רגילה מהבית. אבל כבר ראיתי אותה במספיק מסיבות וידעתי שהיא הקסימה מייד את כל מי שפגשה. לא הייתה לי שום סיבה לדאוג בגללה.

אם כי בכל זאת, האירוע הערב היה קצת שונה מהרגיל. מפכ"ל המשטרה בכבודו ובעצמו הזמין אותי למסיבה פרטית שערך שר הפנים לכבוד יום הולדתה החמישים של אשתו.

כמעט שלא התחככתי עם האליטה של הפוליטיקה הבריטית. הפעם הוזמנתי כי נחשבתי לכוכב עולה במשטרת לונדון. הייתי אמור לקבל קידום לתפקיד המפקד בתוך כמה חודשים, ובעתיד אולי אף להתמנות לתפקיד המפכ"ל.

במשטרה אהבו להשתמש בי כנער פוסטר. הייתי הילד מהשכונה שטיפס בסולם הדרגות במהירות מרשימה, וקלט בצורה מושלמת את כללי המשחק — המדוברים והלא מדוברים.

כמובן, זה היה החלק הקשה באמת. לא לפצח תיקים — בזה הייתי מצוין — אלא לסגל את אוצר המילים הנכון, ההגייה המדויקת, הבגדים המתאימים וההתנהגות הראויה, וללמוד מי האנשים שכדאי לעזור להם, כדי שהם יעזרו לי בתמורה. זו הדרך המובילה לקידום.

שנאתי את המשחקים שנאלצתי לשחק. אף פעם לא הראיתי את זה, אבל סלדתי מהם בכל ליבי. סלדתי מהעשירים שנולדו עשירים, מהאנשים שלא היו צריכים לעבוד כמוני, כדי להיות במקום שאני נאלצתי לבעוט ולטפס ולהיאבק במשך שנים כדי להגיע אליו.

תהיתי אם לקס נולדה למשפחה עשירה או ענייה. היה קשה לדעת. היא לא אהבה לדבר על המשפחה שלה, או על ילדותה.

קיוויתי שאחרי שנתחתן, היא תיפתח אליי יותר.

בהנחה שהיא תגיד לי כן.

כבר קניתי לה טבעת והסתובבתי איתה בכיס הז'קט כמעט חודש, מחכה לרגע המתאים כדי להציע לה נישואים. היו הרבה רגעים כאלה, כמובן — אחרי לילה סוער במיוחד במיטה, או כשטיילנו בין עלי השלכת בהייד פארק, או כשלקחתי אותה לארוחת ערב במסעדת יוקרה.

הסיבה האמיתית שטרם הצעתי לה הייתה שלא הייתי בטוח מה היא תענה. חשבתי שהיא אוהבת אותי, אבל גם בזה לא הייתי בטוח.

הייתה לי הצלחה אצל נשים וידעתי שרבות מהן מצאו אותי מושך במיוחד. בכל זאת, הייתי לא רק חתיך בלונדיני בגובה מטר ותשעים עם כתפיים רחבות, אלא גם קצין משטרה מעוטר ומפורסם. פיצחתי כמה תיקים חשובים, כולל הצלת בני ערובה מפיגוע בבניין אן־אס־סי, וזה הפך אותי לגיבור העיר לזמן מה.

ועדיין, לקס לא הייתה כמו רוב הנשים. מעולם לא פגשתי מישהי שמשתווה לה בחוכמה וביופי. ומעבר לזה, היא ניחנה במעין זיק של פראות.

ולכן הסתובבתי עם הטבעת בכיס וחיכיתי להזדמנות המתאימה, לרגע שבו אהיה בטוח שהיא תגיד כן.

לקס עבדה בהערכת אומנות, כך שידעתי שהטבעת צריכה להיות מיוחדת מאוד. משהו שהיא תענוד אותו בגאווה ושיקלע לטעם שלה. היא אמרה לי פעם שסגנון האומנות האהוב עליה הוא ארט נובו, וחיפשתי עד שמצאתי טבעת מושלמת בשבילה. טבעת דקה ועדינה, עתיקה — משנת 1890 או מתקופת אנגליה העליזה — עשויה מזהב לבן עם אבן יהלום.

כמובן, לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות טבעת עם אבן בגודל שלקס באמת הייתה ראויה לה, אבל אולי בעתיד, אחרי עוד כמה קידומים. אהבתי דברים באיכות גבוהה ויכולתי לראות שגם לקס כזאת, לפי כמה פריטים שראיתי בדירתה. הדירה שלה הייתה מינימליסטית, כמעט ריקה, ותמיד נקייה להפליא, אבל מה שכן היה בה נראה יוקרתי ובטעם משובח.

נהניתי לנהוג במכונית השכורה, שהייתה גדולה וחדשה. היא נסעה בצורה חלקה ויציבה, והדיפה ריח של עור חדש. אולי יום אחד תהיה לנו מכונית כזאת. וגם בית קטן.

לא טרחתי להחזיק רכב משלי. גרתי ממש במרכז לונדון, וכשהייתי צריך מכונית פשוט לקחתי ניידת משטרה. מכיוון שלביתו של שר הפנים אי אפשר היה להגיע במונית, שכרתי רכב מפואר רק לערב זה.

סוף־סוף הגענו להמפסטד גרדן, אחד הפרוורים היוקרתיים ביותר של לונדון. מעולם לא הייתי כאן קודם, על אף שכמובן שמעתי על המקום. הרחוב המפואר ביותר כאן היה שדרות בישופ, ולשם היו מועדות פנינו. כאן עמדה בגאון הווילה של שר הפנים.

הבית עצמו היה מפלצת גדולה ומרובעת מלבנים אדומות, עם הרבה ארובות וחלונות מלבניים מוארים באור בוהק. שביל גישה יפה ופרטי, מוקף עצים, הוביל אל הבית. אבל הבית עצמו נראה כאילו נבנה בשלבים, עם תוספת גדולה של ארבע קומות שהודבקה לצידו הימני. זה נראה בעצם כמו גידול.

"זה לא נראה אסתטי במיוחד, אה?" אמרתי ללקס.

"הממ."

היא בכלל לא הסתכלה על הבית, אלא נראה כאילו סרקה את השטח. היא הביטה בשערים, בחנה את עמדת השמירה וסקרה את שרתי החניה שהמתינו למכוניות של האורחים.

הצחיק אותי שהיא אף פעם לא הסתכלה על הדברים שאני הסתכלתי עליהם. המוחות שלנו פעלו בצורה שונה.

"שמעתי שהם מיהרו לקנות את הבית לפני כמה שנים, כדי להימנע מעלויות גבוהות יותר של מס רכישה," אמרתי לה. "הם בטח חסכו ככה כמעט שני מיליון פאונד. אפשר היה לחשוב שאם אתה יכול להרשות לעצמך לקנות מקום כזה, לא יהיה לך אכפת ממיסים. אבל תמיד נראה שדווקא העשירים להוטים להשיג עסקה משתלמת, נכון?"

"כנראה זו הסיבה שהם עשירים," אמרה לקס.

היא התעלמה מהטינה הברורה בקול שלי. לא נראה שהייתה לה טינה כלשהי וגם לא נטיות פוליטיות.

עצרנו בחזית הבית ומסרנו את המפתחות לשרת החניה. לקס יצאה בזהירות מהמכונית, כדי לא לקרוע את השמלה העדינה, וחשפה את השסע הגבוה ברגלה.

אחזתי בידה. אהבתי את העובדה שהיא הייתה כל כך קטנטונת ונמוכה ממני בראש שלם. היא הייתה האישה הקטנה ביותר שאי פעם יצאתי איתה — בטח שקלה פחות מארבעים וחמישה קילוגרמים. ועדיין, היא נשאה את הגוף שלה באופן ששידר נוכחות ואלגנטיות.

עלינו בגרם המדרגות הרחב ונכנסנו אל הבית המפואר.

הבית היה הרבה יותר יפה בפנים מאשר מבחוץ. מצאנו את עצמנו במבואה מפוארת, שכולה הייתה מעוצבת בשיש מבהיק ונברשות מלוטשות היו תלויות מהתקרה.

איש צוות בדק את ההזמנות שלנו ולקח את המעילים. מלצר עם מגש עמוס בגביעי שמפניה ניגש אלינו, הרמתי שתי כוסות, הגשתי אחת ללקס ואז עברנו לחדר שבו הייתה המסיבה.

בהיעדר מילה טובה יותר, אפשר לומר שה'חדר' היה אולם נשפים, אם כי אשתו של שר הפנים כינתה אותו סלון או משהו אחר שנשמע יומרני באותה המידה. זיהיתי כמה מהאורחים — ראש עיריית לונדון ואשתו, והסופר שזכה בפרס בוּקר בשנה שעברה, עם אישה שבהחלט לא הייתה אשתו.

הם לא זיהו אותי. הכרתי אותם רק מהטלוויזיה ומהכתבות בעיתונים.

מכיוון שהמסיבה כבר הייתה בעיצומה, רוב האורחים נראו שיכורים מעט, אם לא שיכורים לגמרי. אני לא התכוונתי לשתות דבר מלבד את כוס השמפניה שאחזתי בידי. מעולם לא הרשיתי לעצמי להתרשל ותמיד עמדתי על המשמר, גם במצבים כאלה.

לרוזן אולי יסלחו אם ישתכר במסיבה, אבל לשוטר פשוט לא יסלחו לעולם.

ראיתי את מפקח המשטרה קולדוול מנופף לי לשלום מצידו השני של החדר. הוא צעד אלינו כדי לברך אותנו לשלום. הוא היה מבוגר ממני, עם אף גדול ונשרי ושיער שחור שהחל להידלדל, ועל אף שמזמן עבר את גיל שישים, עדיין היה לו גוף מרשים, אם כי רופס מעט.

"מצאת את המקום," אמר.

"די בקלות," עניתי. "הוא מואר כמו עץ חג המולד."

קולדוול גיחך. "עידון הוא לא הצד החזק שלהם, נכון?" אמר.

הוא אהב לדבר איתי כאילו היינו שותפים לסוד, כאילו גדלנו ביחד באותה השכונה. אבל ידעתי שהוא הגיע ממשפחה עשירה.

"וזו בטח הגברת המקסימה ששמענו עליה כל כך הרבה," אמר קולדוול ולחץ את ידה של לקס. "בלאק לא הגזים."

"הוא אף פעם לא מגזים," לקס חייכה אל הנציב בחן האופייני לה. היא הרשתה לו לנשק את ידה.

"אני מזהה מבטא אמריקני?"

"נכון," אמרה בסבלנות, כאילו לא ענתה לשאלה הזאת מדי יום.

"מה מביא אותך לאי הקטן שלנו?" שאל קולדוול.

"מזג האוויר, כמובן," השיבה לקס.

קולדוול צחק. "נו, זה בטח לא האוכל," אמר. "אלא אם את אוהבת קארי."

"אני אוהבת," אמרה לקס.

"היא אוהבת קארי וגשם! בלאק, לא צריך הרבה בשביל שהיא תהיה מאושרת."

"הלוואי שזה היה נכון," עניתי.

קולדוול טפח לי על הגב והמשיך בדרכו, מפלס נתיב בתוך הקהל.

פניתי אל לקס ועשיתי פרצוף. "אני מצטער," אמרתי.

"על מה יש לך להצטער?" שאלה לקס. "תראה את המקום הזה."

היא הסתכלה במבט מלא הערכה על הציורים המשובחים הרבים, שהיו תלויים על הקירות ועל האורחים המהודרים בבגדי הערב שלהם. רביעיית מיתרים ניגנה בפינה הרחוקה של החדר. הבחנתי בשולחן ערוך בפאר ועמוס בפירות טריים, קינוחים ומתאבנים אקזוטיים.

"את רעבה?" שאלתי את לקס.

"עדיין לא," אמרה. "אולי נרקוד קודם?"

הייתי מעדיף לא לרקוד מול כל האנשים האלה, אבל היא משכה אותי למרכז החדר בלי לחכות שאענה לה. לא יכולתי להכחיש שהיה לי קל לרקוד איתה. היא הסתחררה בחן רב והייתה קלת רגליים כבלרינה.

הבחנתי שהגברים בסביבה מפנים את מבטם אליה וכך גם לא מעט נשים. שאר האורחים אולי היו מיליונרים, אבל ברגע זה, הרגשתי כמו הגבר הכי בר מזל בחדר.

המוזיקה פסקה כששר הפנים הרים את כוסו כדי לשאת דברי ברכה. מן הסתם, הוא עמד לפצוח בנאום שכולו שבח לרעייתו, כלת יום ההולדת. היא עמדה לצידו, לבושה בשמלת ערב אפורה ועל צווארה שרשרת פנינים ענקית, שבטח עלתה כמו הדירה שלי, ונראתה מרוצה מהנוכחות המרשימה של האורחים.

לא הספקתי לשמוע את הנאום, שכן ברגע שהשר הקיש בכוסו וכל האחרים סובבו אליו את ראשיהם, לקס אחזה בידי ומשכה אותי אל דלת צדדית.

"לאן הולכים?" לחשתי.

היא משכה אותי במהירות דרך הדלת ויצאנו למסדרון חשוך. היינו באזור של הבית שהיה לי ברור שאנחנו לא אמורים להסתובב בו.

"בוא כבר," הפצירה בי כשהיא צוחקת בשקט.

"אנחנו צריכים לחזור," אמרתי. "יש המון מאבטחים באזור. הם לא ירצו שנרחרח פה —"

אבל השתתקתי כי לקס כבר משכה אותי לתוך חדר אחר, שהיה מעין סוג של חדר עבודה. הוא היה חשוך והיה קשה לי לראות באופן ברור. היא הסתערה עליי בנשיקות מלאות תשוקה והתחילה להסיר ממני את החליפה.

כל ההתנגדות שלי נעלמה מייד. אחזתי את לקס בזרועותיי והושבתי אותה על השולחן, כדי שאוכל להגיע אל שפתיה בקלות רבה יותר. השפתיים שלה היו מתוקות מהשמפניה ששתתה.

היא נישקה אותי בלהט כאילו רצתה לטרוף אותי. מכל הדברים שאהבתי בה, ייתכן שזה היה האהוב עליי ביותר — העובדה שהיא הזדיינה כמו שרצתה, בלי שום עכבות.

היא כבר פתחה את החגורה במכנסיי ושלחה את ידה כדי לאחוז בזין שלי. שהיה כבר קשה לגמרי — תמיד כשלקס הייתה איתי באותו החדר, נדרשו לי רק שניות ספורות להיות מגורה.

שערה השחור והארוך השתחרר מהפקעת וגלש על כתפיה. רציתי לקרוע את השמלה שלה כדי להגיע אל שדיה, אבל ידעתי שבעוד רגע נצטרך לחזור אל המסיבה.

זאת הייתה המחשבה ההגיונית האחרונה שלי. לקס הצליחה להוריד לי את המכנסיים ומשכה אותי אליה, כשהיא כורכת את רגליה סביבי בחוזקה.

לחדור לתוכה היה כמו להחליק לתוך מלחציים משוחים בשמן חם. זו הייתה תחושה כל כך מדהימה ועוצמתית, תמיד הרגשתי שאני משתגע בזמן הסקס איתה.

הרמתי אותה בזרועותיי בקלילות וזיינתי אותה כשאני מחזיק אותה באוויר, כאילו היא חסרת משקל. היא הייתה קלה להפליא ואני הייתי חזק ממנה בהרבה. היכולת להרים, לשאת ולהציב אותה בכל תנוחה שרציתי גרמה לי להרגיש גברי מאוד.

הצמדתי אותה לקיר הקרוב והמשכתי לחדור אליה בטירוף. ידעתי שהיא אוהבת את זה חזק ומהיר.

לקס גמרה בעוצמה, היא נשכה את הז'קט שעדיין היה עליי כדי לחנוק זעקה. הרגשתי את גלי האורגזמה פועמים בתוכה ואת גופה רועד בזרועותיי.

גמרתי רגע אחריה, הייתי מגורה עד טירוף מהמפגש השובב הזה ומהסכנה הטמונה בו. האורגזמה שלי הייתה עוצמתית כל כך, שכל הכוח התרוקן ממני באחת ובקושי הצלחתי לעמוד ולהצמיד את לקס לקיר. הייתי חייב להניח אותה בזהירות על הרצפה ולהישען על השולחן כדי להסדיר את נשימתי.

שנינו צחקנו והזענו מעט. ניסינו לשמור על שקט, אבל גל של אופוריה שטף אותנו והתקשינו להיות חרישיים ולסדר את הבגדים שלנו. לא הצלחתי למצוא את החגורה שלי ונאלצתי לכרוע על ארבע ולחפש אותה מתחת לכורסאות העור. לבסוף מצאתי אותה בצד השני של החדר, מתחת לספה עם דוגמת פייזלי.

השחלתי אותה בחזרה ללולאות המכנסיים שלי, בזמן שלקס סידרה שוב את שערה. היא מרחה מחדש את השפתון בעזרת מראה קטנה שהוציאה מתיק הקלאץ' שלה.

עד מהרה היינו לבושים ומסודרים ויכולנו לחזור ולהיראות באולם הראשי, או ככה לפחות קיווינו. היה חשוך כל כך בחדר, שלא היינו בטוחים לגמרי.

"לא ייאמן," אחזתי בידה של לקס והובלתי אותה במסדרון אל המסיבה. "את פשוט מדהימה."

"נראית מאוד לחוץ," אמרה לקס בנונשלנטיות. "רק רציתי לעזור לך להירגע."

כשהגענו לדלת שממנה יצאנו, לקס עצרה אותי. "חכה רגע."

היא פתחה אותה קצת והציצה דרכה. כשראתה שהשטח פנוי, משכה אותי בחזרה לאולם הנשפים. הצטרפנו לשאר האורחים ולקס הרימה באדישות כוס שמפניה מהמגש הקרוב, כאילו היינו שם במשך כל הזמן.

היא צדקה. באופן מפתיע, הרגשתי רגוע להפליא עד סוף הערב. דיברנו עם אנשים משעממים ועם אנשים חשובים, ולקס צחקה והצחיקה כאילו זה היה הדבר הכי טבעי בעולם בשבילה. כנראה ההשתובבות הקטנה והסודית שלנו ריגשה אותה. לחייה היו סמוקות ועיניה נצצו. היא נראתה מאושרת ונלהבת יותר מכפי שראיתי אותה אי פעם.

כשהערב הגיע לסיומו, לא יכולתי אלא להכתיר אותו כהצלחה.

שרת החניה החזיר לנו את המכונית השכורה ולקס נתנה לו טיפ נדיב. נסענו בחזרה אל מרכז העיר, בכבישים הכמעט ריקים.

השעה הייתה הרבה אחרי חצות. קיוויתי שאצליח לשכנע את לקס להישאר לישון אצלי הלילה. רציתי לשכב איתה כמו שצריך במשך שעה או שעתיים, כדי שאוכל לגעת ולטעום כל חלק בגופה. רציתי לחבק אותה אחר כך במשך כל הלילה ולהתעורר בבוקר עם פניה היפות לצידי.

בדיוק כשעמדתי לשאול אותה אם היא רוצה לבוא אליי, משאית משלוחים פגעה בצד של המכונית.

שמשת החלון בצד שלי התנפצה פנימה והמכונית התמלאה בשברי זכוכית. הצד הימני של פניי נפגע בעשרה מקומות לפחות.

המכונית הסתחררה פעמיים עד שנעצרה.

"לקס!" צעקתי. "את בסדר?"

ראיתי שההתנגשות החזקה העיפה אותה על הדלת בצד שלה. החלון לידה נסדק, כנראה מהפגיעה של ראשה, אבל הוא לא נשבר. שערה התפזר וראיתי דם זורם על פניה, הוא הכתים את החלק העליון של השמלה שלה. עיניה הכחולות נראו המומות.

נהג המשאית פתח את הדלת ומעד החוצה. הוא העיף מבט במכונית שלנו ופתח בריצה במורד הרחוב, כשהוא מתנדנד מצד לצד. גם בהלם שבו הייתי נתון, הבחנתי שללא ספק האיש שיכור. קרוב לוודאי שזו הסיבה שברח. אבל הוא השאיר מאחור את המשאית שלו, כך שהייתי בטוח שאוכל לאתר אותו די בקלות.

כרגע הייתי מודאג יותר בגלל לקס.

"לקס," אמרתי שוב. "נפגעת?"

זו הייתה שאלה טיפשית, הרי ראיתי את הדם. אבל הפעם לקס ענתה.

"לא," אמרה, "הכול בסדר. אני בסדר."

"אני אזמין אמבולנס."

"לא!" היא הגיבה במהירות. "אין צורך, באמת. אני בסדר."

"כדאי שנלך לבית חולים, ליתר ביטחון," אמרתי. "בכל מקרה, נצטרך להזמין מונית. המכונית הרוסה."

נגעתי בעדינות בלחייה והוצפתי בתחושת הקלה שהיא בסדר. התחלתי לשלוף את שברי הזכוכית משערה. חתיכות גדולות נתקעו שם, מנצנצות בין שערותיה הכהות.

אבל אז הפסקתי.

הפכתי את חתיכת הזכוכית שבידי והבטתי בה לאור פנס הרחוב. היא הייתה חתוכה בצורה סימטרית מדי בשביל זכוכית שבורה. והאופן שבו נצצה והבהיקה...

זה היה יהלום. אבן יהלום בגודל מטבע של חמישה פני. והיו עוד הרבה כמוה, הן היו תקועות בשערה של לקס ומפוזרות על המושב ועל רצפת המכונית.

"לקס —" אמרתי בקול רועד.

היא הביטה בי בעיניה הכחולות והגדולות, שנפערו כעת ונצצו הרבה יותר מתמיד. באורם הבהיר של פנסי הרחוב, פניה היו יפות מאי פעם, עם הדם הכהה על עורה החיוור.

"ביירון, אני מצטערת," אמרה.

היא הושיטה את ידה, משכה את ידית הדלת ויצאה מהמכונית.

בהיתי בה בבלבול ולא הבנתי מה קורה. בזמן שעדיין הסתכלתי עליה, לקס חלצה בבעיטה את נעלי העקב, הרימה את שולי שמלתה הארוכה ופתחה בריצה מהירה במורד הרחוב.

ניסיתי לפתוח את הדלת שלי, אבל המתכת התעקמה מפגיעת המשאית. נאלצתי לטפס מעל מוט ההילוכים, וזו הייתה משימה לא פשוטה לגבר בגודל שלי. לבסוף, המום ורועד, הצלחתי לזחול החוצה דרך הדלת בצד השני. אבל עד שהתחלתי לרדוף אחריה, היא כבר הצליחה לחמוק לאחת הסמטאות. יצאתי לרחוב וצעקתי את שמה.

אבל היא כבר נעלמה.