מתיר אסורים

הבהרה
 

הספר שלפניכם מבוסס על אירועים אמיתיים, אך אינו מבקש לתעד אותם באופן מדויק. דמויות, מקומות ואירועים שונים המופיעים בו שונו, עובדו, אוחדו או נבראו מחדש לצורך היצירה הספרותית ולשם שמירה על ביטחון המקורות וצנעת הפרט.

המספר הוא דמות בדיונית הנשענת בחלקה על חוויותיו האישיות של המחבר, אך אינה זהה לו. כך גם שאר הדמויות.

מתוך מודעות לרגישות הנושאים שבהם הספר עוסק, חשוב להדגיש: אין זה תיעוד היסטורי, אלא רומן שנולד מתוך המערבולת של אותם ימים.

פרולוג
 

10.1.2024. 06:57, לשכת מפקד יחידת השו"ן
אור ראשון. בקושי מצאתי את הכניסה לבסיס שכוסתה בעננים אפורים. כשהגעתי לחמ"ל, מנגב טיפות גשם קטנטנות מהמצח עם שרוול המדים, ראיתי בכניסה ללשכה משלחת גנרלים. היו שם שני תתי־אלופים במדי חיל האוויר עם כנפי טיס וארשת חמורת סבר במיוחד. לצדם עמדו שני חבר'ה בלבוש אזרחי, גבר ואישה שחומים בגובה דומה, שהלכו בתיאום שגרם להם להיראות כמו זוג.

לידם עמד מנצור, המפקד שלי, וסידר את דרגות אלוף־המשנה שלו.

לפתע הבחנתי בהבעת פניו המתוחה.

"אוֹרִי'לֶה, בוא ללשכה של הדר, יש דיון יעדים שלא מן המניין," אמר לי, בלי להוסיף פרטים.

נכנסנו ללשכת המפקד והפגישה התחילה בהצגת הנוכחים. שני המפקדים מחיל האוויר התגלו כמפקדי תא הסיכול בבור. שני החבר'ה בלבוש אזרחי היו מפקד מרחב עזה בשב"כ וסגניתו.

האישה, אפורת שיער עם משקפי קרן כחולים, פתחה בהצגת תמונת המודיעין.

"שלום לכולם. הפגישה הזו רגישה במיוחד ואני מבקשת להתייחס אליה ככזו. בשבועיים האחרונים קיבלנו מידע אינטימי ממקור שלנו שדקר את הנקודה שבה מתחבא סוס יאור."¹

הידקתי את האחיזה בעט שבידי.

"לא היינו בטוחים עד שאתמול בבוקר עצרנו ילד בן 16 בשם מצטפא רנטיסי. הילד הזה הוא השליח שמעביר פתקים בכתב יד בין המפקדים בעיר עזה. הראינו למצטפא סרטון שכוח צנחנים מצא בבית לאהיה ומראה את שירות הביטחון של חמאס מענה את אחיו למוות לאחר שנחשד בבגידה. הסרטון עשה את העבודה והוא החליט לשתף איתנו פעולה."

האזנתי בריכוז רב. היכולת של שב"כ להיות יצירתי בימים כאלו היתה מעודדת.

"אחרי ששחררנו את מצטפא חזרה לעזה מצויד היטב, הוא נכנס למנהרה ארוכה ברימאל שבעזה, ולבסוף הגיע לחדר שבו זיהה במסדר תמונות שעשינו לו אתמול בלילה את העוזר האישי של סוס יאור. המיקום הגיאוגרפי הצביע בדיוק על אותה נ"צ שדקר לנו המקור."

"המנהרה נקראת 'יורוסטאר'," הוסיף מפקד מרחב עזה בקול מעט צרוד. "ועוד לפני הדקירה הזו הערכנו שסוס יאור נמצא שם לצד אחיו."

דמיינתי את האחים רוכנים מעל מפה מנוילנת שגנבו מצה"ל בתוך מנהרה.

"אנחנו בסיומו של תכנון תקיפה מעמיק," אמר הטייס הבכיר בין השניים. "התכנון הוא לתקוף את היעד היום בחצות."

בבת אחת רמת הדריכות בחדר עלתה לשיא.

הבטתי במבנה הראש הריבועי של הטייס השני, שהזכיר לי קובייה הונגרית. נזכרתי בביטוי שטבע באוזנַי מטלון על יזם הייטק שהכרנו שהיה בעברו טייס 15-F - "יש לו שכל של טייסים". הכוונה היא לאנשים חכמים, חרוצים ואמיצים אבל תבניתיים ושיטתיים. במקרה כזה, עדיף שהמשימות שלהם יהיו באזור המחיה הרלוונטי ויכללו פתרון שהוא חלק מחוברת הוראות מסודרת שאפשר לצלול אליה. זה בדיוק היה המקרה כאן - אין פה גלגל להמציא. יש תקיפה מורכבת עם יעד ברור ואמצעים מוכרים, כזו שעם מספיק תכנון אפשר לבצע אותה היטב. הרגשתי רוגע, לא היה לי ספק שעומד מולי אחד המומחים הגדולים בעולם בתקיפת יעדים תת־קרקעיים.

"מה ההיסטוריה של היעד? כבר תקפנו באזור הזה בעבר?" שאל הדר.

"לפני חודשיים הותקפו שני פירים שנמצאים 400 מטר משם. אין לנו הערכת נזק לתוצאות. מלבד זאת, שום דבר," אמר הטייס ביובש ואני תהיתי אם אי־פעם בימי חייו, בחתונה שלו, כשנולד לו ילד, הוא חייך.

"אורי, אשמח לקבל את תמונת המודיעין של החטופים באזור," פנה אלי הדר.

"את 'יורוסטאר' אנחנו מכירים היטב. מדובר במערכת מנהרות מסועפת ומתוחכמת שמחולקת לשני מתחמים - 1 ו־2 - שבהם נמצאים להערכתנו מפקדים בחמאס וכחמישה חטופים," אמרתי וידעתי שההתרגשות ניכרת בקולי. "חשוב לציין שמיפינו את כל האזור לעומק בשבועות האחרונים, במסגרת תכנון ראשוני למבצע חילוץ של הימ"מ."

"יש סיבה להעריך שהחטופים נמצאים בסמוך ל'סוס יאור'?" הדר הביט בי בריכוז.

"מהמידע המודיעיני שבידינו, ומכל התחקורים שנעשו לחטופים ששוחררו בנובמבר והיו במנהרה הזו, ההנחה החד־משמעית שלנו היא ששני חטופים שוהים במרחב 'יורוסטאר 1', באחד החדרים שמרכיבים את המרחב שבו נמצא סוס יאור," אמרתי בקול יציב.

"נציין שמניתוח מעמיק של המודיעין שהגיע ממצטפא, אין אינדיקציות להימצאות חטופים בחדר שבו שוהה סוס יאור או בצמידות אליו," עדכנה אפורת השיער וסידרה את משקפיה.

ניסיתי להסדיר את הנשימה ולהאט את הדופק. אלו היו חדשות טובות.

"שלושת החטופים האחרים נמצאים 350 מטר משם, במתחם 'יורוסטאר 2' - זהו מתחם אחר שעבורו בנינו תוכנית ראשונית למבצע חילוץ."

"מהי הערכת הנזק שלנו לתקיפה הלילה?" שאל הדר את כחולי המדים.

"אנחנו מניחים שכל מי שנמצא ב'יורוסטאר 1' עלול להיפגע. 'יורוסטאר 2' לא יינזק," ציין הטייס.

הדר רשם נקודות במחברת השורות הגדולה שלו. במשך כמה שניות שררה בחדר שתיקה.

"הדר, יש עוד אפשרות," אמרתי, משלב אצבעות בחוזקה.

הוא הפסיק לכתוב והביט לכיוון שלי.

"התקיפה יכולה להיות אקט ראשון באירוע רב־שלבי. מיד לאחר התקיפה של 'יורוסטאר 1' ובחסות הכאוס אפשר להכניס פנימה את לוחמי הימ"מ, ולהפעיל את תרגולת החילוץ שפיתחנו ל'יורוסטאר 2'."

מולי ראיתי את מנצור שולף את הפנקס שלו בתנועה מהירה.

"נצטרך לדחות מעט את התקיפה, אבל נדע להבשיל את המבצע בנוהל מזורז. אני מכיר את האזור, את התרגולת ואת היחידה המבצעת," אמרתי בביטחון גובר, מנצל את השתיקה בחדר.

מנצור הוריד את המשקפיים ושיחק איתם באצבעותיו.

"טוב," הדר נשף בקול וכיווץ את המצח. "תרכזו לי את כל החומרים על התקיפה, על המבצע המתוכנן ועל יורוסטאר. אעלה את הרעיון לרמטכ"ל שיציג בקבינט ונקבל החלטה עד ארבע."

הפגישה התפזרה בדממה מוחלטת.

■■■

כשחזרתי מהפגישה הכנתי לעצמי קפה שחור עם הל. בחוץ היה גשם סוער והשבילים היו ריקים מאנשים. בזווית העין ראיתי חיילים מזיזים תיקים ומכשירי סלולר שהונחו על מדחסי המזגן מחוץ לחמ"ל ועכשיו נרטבו כהוגן.

נכנסתי לחמ"ל והתיישבתי על כיסא המפקד בכבדות. הרגשתי סחרחורת חזקה והבטן שוב כאבה. בהוראת מנצור לא סיפרתי לאף אחד בצוות על יורוסטאר, אבל לא היה אפשר לפספס שאני פקעת עצבים. הרגל נקשה ברצפה ללא הפסקה ולא באמת הצלחתי לעבוד.

מסביבי שגרת עבודה - קציני מודיעין מול מסכים, התייעצויות קדחתניות, מוריה מעדכנת שפיצחה יעד באל־בּוּרֵייג'.

שוב חשבתי על זאבי, חבר הילדות, שמוביל עכשיו בגשם חטיבה משוריינת בלב הרצועה. מדי יום הוא שולח חיילים אל מותם כדי לקרב את קצו של סוס יאור, והנה עכשיו הוא במרחק לחיצת כפתור.

חשבתי על א' ב', הקצין החטוף שנמצא ב"יורוסטאר 1", ושאם לא היה שם במנהרה, היה עכשיו למעלה מפקד טנק בחטיבה של זאבי. ידעתי שבדיוק כמוני הוא אוהד של הלייקרס, ושהוא היה אמור להתחיל בדצמבר טיול־אחרי־שחרור בדרום אמריקה. חשבתי על ב' ש' שנחטפה משכונת הצעירים בכפר עזה ונמצאת ב"יורוסטאר 2". נזכרתי שכמו אשתי גם היא אוהבת סלסה ושב־7 באוקטובר ארגנה עצרת שלום שבה תכננה לדבר בזום עם משפחה מח'אן יונס. עכשיו אנחנו אולי צריכים לבחור בין א' ב' לב' ש'.

חשבתי על אביב ורוני, אחייניה היתומים של כרמל, שמתישהו צפויים לחזור לגור בבארי שם תגדל אותם סבתם. נזכרתי איך כל הגנרלים הבטיחו לתאומים בהלוויה, בקול מלא פתוס, שמה שהיה לא יהיה. שהם יגדלו למציאות אחרת ובטוחה. שהעוטף יפרח וישגשג. שחמאס לא ישוב. עכשיו יש הזדמנות מטורפת להתקדם משמעותית בכיוון.

95 ימים מוקדם יותר

חלק ראשון

התנפצות

פרק 1

בוקר צרפתי
 

7.10.23. 06:29, רחוב הרב עמיאל, תל אביב
17 שנה דמיינתי את הקפצת האמת הבאה. אפשר להגיד שמאז הטלפון מהמשרד של מנצור, מפקד היחידה המיתולוגי שלי, שעה אחרי החטיפה שהביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, רק חיכיתי לקריאה הזו, שתבוא ותראה איך הפעם אני נותן לה בראש.

אבל כשהיא הגיעה, הופתעתי לחלוטין.

צליל האזעקה העולה ויורד שפילח את השקט התל אביבי של שבת בבוקר בלבל אותי. ניסיתי להבין איפה לעזאזל אני נמצא ולמה אני כל כך הפוך. נזכרתי בשלושת הימים האחרונים, שהיו למעשה מריבה אחת ארוכה עם רונה אחרי שהחליטה שהיא רוצה להיפרד. יכול להיות שהיא רצינית? ובכל מקרה, איך דפקתי את זה?

עכשיו שמחתי שהאזעקה לא מעירה אותה ומיקדתי אנרגיות כדי להישאר במוד שינה. מאז הסטארטאפ פיתחתי הפרעות שינה של קשישים - אם התעוררתי אני לא באמת מצליח לחזור לישון: מדיטציה, תוספי תזונה, הימנעות מאורות כחולים - שום דבר לא עבד.

נשארתי במצב של שינה חלקית על אף הסירנות המציקות, כשרונה, שדווקא לרוב ישנה לעומק, ניערה אותי חזק.

"אתה שומע את זה?" היא שאלה.

"שומע, שומע. אזעקת שווא, בוודאות," מלמלתי בעיניים עצומות.

"למה אתה אומר את זה? יאללה, בוא לחדר מדרגות," אמרה בקוצר רוח.

"עזבי אותי, רונה, הייתי במילואים בשבוע שעבר והייתי יודע אם זה רציני. חוץ מזה, טיל יעשה רק טוב לבניין המסריח הזה, סוף־סוף נוכל לעשות תמ"א. תני לישון."

חזרתי לשינה נעימה לפרק זמן לא ידוע, כשלפתע נשמעה אזעקה נוספת שבסיומה קפצנו אחרי בום חזק וקרוב.

זה כבר היה מוזר. אחרי שקיללתי ארוכות צעדתי עם רונה בחוסר חשק לחדר המדרגות לצלילי סט אזעקות טרי, מתעקש לעבור בדרך במקרר ולהוציא לעצמי יוגורט וגרנולה, שלא יהיה משעמם.

התיישבנו ב"מרחב המוגן" שהציע לנו הבית הישן שגרנו בו ברחוב הרב עמיאל, אזור מאובק בחדר המדרגות בין הקומה הראשונה לשנייה. התיישבתי על המדרגות שהיו די מטונפות, אף על פי שרק אתמול בערב נשטפו. התבאסתי על אורתגו, הבחור הסודני הנחמד שחברת הניהול שלחה. אורתגו היה חביב ומדי פעם קשקשנו, אבל הוא לא היה המייקל ג'ורדן של המנקים.

פתחתי את הגרנולה תוך כדי התמתחות קלה ופיהוק גדול.

המלוכלכים העירו אותי. מה קשור? סימסתי לגלעד.

סא"ל גלעד שיקלביץ' היה מפקד ענף ביחידת המודיעין המיוחדת שבה שירתִּי ובנוסף חבר נפש מאז שהיינו בני שש. הוא מינה אותי לאחרונה לפקד על צמ"מ, צוות מודיעיני מיוחד, שמורכב מקצינים במילואים שמתרגלים תרחישי חירום של שו"ן (שבויים ונעדרים). עבורי, רב־סרן במיל' בחיל המודיעין, שבילה את השירות הצבאי בעולמות המבצעים המיוחדים, זה היה סידור די נוח - מצד אחד אופציה לבריחה תקופתית מהשגרה ומכלוב הזהב של ההייטק לתוך עולם קסום ומרתק, ואפשרות לתרום למדינה מניסיוני המאוד ספציפי במקום שבאמת יש לו ערך. מצד שני, אני "אורח לרגע" ולא לגמרי חלק מהמערכת הקשה והמסורבלת ששחקה אותי כל כך הרבה שנים, אותה מערכת שבגללה חתכתי כדי להקים סטארטאפ בתחום תשתיות הענן בשם Shine.ai. את Shine מכרתי לפני שלוש שנים לאמזון תמורת סכום משנה־חיים שהאמנתי שלא באמת ישנה את חיי, כמו שרונה פתאום האשימה אתמול, אבל לזה עוד נגיע.

"נו, אתה יודע מה הולך?" שאלה רונה. "בקבוצה של מגן דוד אדום ביקשו שנהיה בכוננות הקפצה."

"אין לי מושג, אבל כל עוד האזימוט הכללי הוא דרום ולא צפון אפשר לחזור לישון תכף. מניח שלערסים שם היה משעמם. סבבה, עברו עשר הדקות של פיקוד העורף שלך?" נעמדתי.

צליל הרטט מהכיס גרם לי להסתכל על המכשיר.

על המסך הופיעה הודעה מגלעד עם ארבע מילים: אזעקת אמת. בוא מיד.