את כל הילדים בעולם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
את כל הילדים בעולם
מכר
מאות
עותקים
את כל הילדים בעולם
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

את כל הילדים בעולם

4.5 כוכבים (15 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    טל ניצן היא משוררת, סופרת, עורכת ומתרגמת. פרסמה שבעה ספרי שירה, האחרון עד כה אטלנטיס (אפיק, 2019), את הרומן אֶת כל הילדים בעולם (אחוזת בית, 2015) ושישה ספרי ילדים: ארבעה ספרי מקור ושני עיבודים לקלאסיקה — הרפתקאות דון קיחוטה ושקספיר לפני השינה. ערכה את הסדרות "לטינו" לספרות היספנית (הקיבוץ המאוחד) ו"מקומי" לפרוזה עברית (כרמל) ואת כתב העת אורות ליצירה בעקבות יוצרים. יזמה ועורכת עם חברות את כתב העת המקוון המוסך באתר הספרייה הלאומית. תרגמה כשמונים ספרים, שירה ופרוזה, מספרדית ומאנגלית. זכתה בין השאר בפרס אשכול לסופרים עבריים, פרסי משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם ולספר ביכורים, פרס ברנשטיין לשירה, פרס אקו"ם ליצירות בעילום שם, פרסי דוליצקי (האוניברסיטה העברית בירושלים) ועקביהו (אוניברסיטת בר־אילן) לשירה, פרס היצירה למתרגמים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.

    לראיון ראש בראש

    נושאים

    תקציר

    "אֶת כל הילדים בעולם", רומן ראשון מאת המשוררת והמתרגמת המוערכת טל ניצן, הוא סיפור עדין וטעון על ארבע דמויות אנוש וחתולה אחת, שבמהלכו נרקם קשר זהיר בין גבר לאישה צעירה וילד קטן, הגרים דלת מול דלת. היא, אלי דיין, כתבת תרבות ברשת, שעברה מדרום תל אביב לבניין ישן בגבעתיים עם בנה, נועם. הוא, אלכס קוגן, בחור מתבודד ושתקן, חולק את דירתו עם חתולת רחוב שבאה ויוצאת כרצונה. כשאלי מספרת לנועם סיפורים לפני השינה, צלילי הגיטרה של אלכס חודרים את הקיר. כשאלי מחפשת הרפתקאות מיניות עם גברים זרים, אלכס מנהל רומן אסור חשאי. נועם הקטן – מדמויות הילדים המכמירות שנוצרו בספרות העברית – הוא שיסלול לשני המבוגרים את הדרך להיחלץ מן המבוי הסתום ששניהם לכודים בו, שעה שמעל ראשו שלו נקשרת סכנה גדֵלה והולכת.

    בעלילה נשזר גם סיפורה של סיוָן, נערה שנפשה מיטלטלת בסערות גיל ההתבגרות. היא מחפשת טעם לחייה, מתעבת את גופה ומתייסרת בנידוי חברתי. גם סיוָן – כמו אלי ואלכס – היא דמות שבירה שמפרפּרת במציאות המתאכזרת לרגישוּת־יתר, והקשר המפתיע בינה לשאר הדמויות יתבהר במהלך הרומן.

    ברקע, כמו דמות נוספת, העיר הגדולה, הסואנת, האדישה אל היחיד, העלולה לרמוס אותו בכל רגע. עיר שהיא גילום ההוויה הישראלית הדורסנית, במה למלחמת הישרדות יומיומית – נפשית, קיומית – שעקבותיה נמצאים בכל שורה בסיפור: אצל אלי החרֵדה מפני פורענות שצפויה לה ולבנה האהוב במפגש עם העולם הקשוח; אצל אלכס המשותק מביישנות, המתקשה להגיח מבדידותו; אצל סיוָן שאינה מצליחה למצוא אחיזה; וכן בהתעמרות שנאלצת אלי לספוג מן הבוסית שלה, וביחסים המנוכרים והחלולים שהיא מנהלת עם גברים אנונימיים, ואפילו בחילופי העונות ובנוף העירוני הנוקשה והמכוער.
    זהו עולם קר של אלימות שרירותית, שכנגדו מציב הרומן רגעים של עדינות אין־קץ, רוך ופגיעוּת, ובסופו הדרמטי – אולי פתח לנחמה ולגאולה. ומעל לכול תלויה השאלה, איזו תקווה יש לחברה נעדרת סובלנות כלפי המתקשים לעמוד בקודים הכוחניים שנטבעו בה.

    "אֶת כל הילדים בעולם" הוא רומן בשל שחושף את יכולותיה של טל ניצן ככותבת פרוזה, לאחר שזכתה בפרסים ספרותיים רבים על שירתה ועל תרגומיה.

    פרק ראשון

    דרך שלושה אדים ושלוש טעויות ראה אלכס את אלי בפעם הראשונה.
    האד הגדול של השרב שרבץ כבר שבוע כמו טלף כבד של חיה על חזה העיר; אדי החום שנאספו ועלו מתחתית הבניין ונאגרו בקומה השלישית מתחת לגג, במישורת הקטנה בין דירות שניהם; והאד הדק אבל המתעתע מכולם, שנח על זגוגיות משקפיו ובגללו חשב שזהו השכן החדש, אלי דיין, ששמו הופיע כמה ימים קודם לכן על תיבת הדואר, ולמען האמת הוא דימה לו אותו יותר מבוגר וחסון, אפילו קצת בריוני, על כל פנים יותר כבד מהבחור הדק הזה עם התספורת הקיפודית, ורק כשהבחור, שעמד להיכנס לדירה, נפנה אליו, ראה: לא בחור ולא אדון דיין - אישה צעירה חיוורת פנים, קצוצת שיער. באותו רגע גילה גם את הילד שעמד צמוד אליה, ידו כרוכה סביב ג'ינס ירֵכה, כדרך ילדים, בן שלוש וחצי או ארבע, אלכס התמצא בבני נוער אבל ילדים קטנים בילבלו אותו.
    אם כן, לאלי דיין יש אישה שפּניה עדינות אבל יש בהן גם משהו קשוח, וילד שנראה כמו גרסה רכה ודבשית של אמו, כאילו צויר בעיגולים בלבד - פני ירח, עיניים חוּם־זהוב, שיער בהיר שצונח חלָק חוץ מציצית סוררת, דמוית מזרקה, במרכז הקודקוד - ואלכס תהה איך שלושתם, אלי, אשתו והילד, נדחסים לדירה שגודלה וליתר דיוק קוטנה כשל דירתו שלו, והספיק לחשוב בשמץ רוגז שאלי דיין הוא מהגברים שלא טורחים לציין את שמה של בת זוגם על תיבת הדואר, לפני שאמרה: "שלום, אני אלי." ובמקום להושיט לה יד - הדייר הוותיק מקדם בחביבות נדיבה את זו שמקרוב באה - בהה בה ושאל סתמית, "אלי?"
    רמז עייפות או קוצר רוח ריפרף בעיניה האפורות כשאמרה לו, "אלישבע."...

    טל ניצן היא משוררת, סופרת, עורכת ומתרגמת. פרסמה שבעה ספרי שירה, האחרון עד כה אטלנטיס (אפיק, 2019), את הרומן אֶת כל הילדים בעולם (אחוזת בית, 2015) ושישה ספרי ילדים: ארבעה ספרי מקור ושני עיבודים לקלאסיקה — הרפתקאות דון קיחוטה ושקספיר לפני השינה. ערכה את הסדרות "לטינו" לספרות היספנית (הקיבוץ המאוחד) ו"מקומי" לפרוזה עברית (כרמל) ואת כתב העת אורות ליצירה בעקבות יוצרים. יזמה ועורכת עם חברות את כתב העת המקוון המוסך באתר הספרייה הלאומית. תרגמה כשמונים ספרים, שירה ופרוזה, מספרדית ומאנגלית. זכתה בין השאר בפרס אשכול לסופרים עבריים, פרסי משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם ולספר ביכורים, פרס ברנשטיין לשירה, פרס אקו"ם ליצירות בעילום שם, פרסי דוליצקי (האוניברסיטה העברית בירושלים) ועקביהו (אוניברסיטת בר־אילן) לשירה, פרס היצירה למתרגמים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.

    לראיון ראש בראש

    עוד על הספר

    נושאים

    את כל הילדים בעולם טל ניצן

    דרך שלושה אדים ושלוש טעויות ראה אלכס את אלי בפעם הראשונה.
    האד הגדול של השרב שרבץ כבר שבוע כמו טלף כבד של חיה על חזה העיר; אדי החום שנאספו ועלו מתחתית הבניין ונאגרו בקומה השלישית מתחת לגג, במישורת הקטנה בין דירות שניהם; והאד הדק אבל המתעתע מכולם, שנח על זגוגיות משקפיו ובגללו חשב שזהו השכן החדש, אלי דיין, ששמו הופיע כמה ימים קודם לכן על תיבת הדואר, ולמען האמת הוא דימה לו אותו יותר מבוגר וחסון, אפילו קצת בריוני, על כל פנים יותר כבד מהבחור הדק הזה עם התספורת הקיפודית, ורק כשהבחור, שעמד להיכנס לדירה, נפנה אליו, ראה: לא בחור ולא אדון דיין - אישה צעירה חיוורת פנים, קצוצת שיער. באותו רגע גילה גם את הילד שעמד צמוד אליה, ידו כרוכה סביב ג'ינס ירֵכה, כדרך ילדים, בן שלוש וחצי או ארבע, אלכס התמצא בבני נוער אבל ילדים קטנים בילבלו אותו.
    אם כן, לאלי דיין יש אישה שפּניה עדינות אבל יש בהן גם משהו קשוח, וילד שנראה כמו גרסה רכה ודבשית של אמו, כאילו צויר בעיגולים בלבד - פני ירח, עיניים חוּם־זהוב, שיער בהיר שצונח חלָק חוץ מציצית סוררת, דמוית מזרקה, במרכז הקודקוד - ואלכס תהה איך שלושתם, אלי, אשתו והילד, נדחסים לדירה שגודלה וליתר דיוק קוטנה כשל דירתו שלו, והספיק לחשוב בשמץ רוגז שאלי דיין הוא מהגברים שלא טורחים לציין את שמה של בת זוגם על תיבת הדואר, לפני שאמרה: "שלום, אני אלי." ובמקום להושיט לה יד - הדייר הוותיק מקדם בחביבות נדיבה את זו שמקרוב באה - בהה בה ושאל סתמית, "אלי?"
    רמז עייפות או קוצר רוח ריפרף בעיניה האפורות כשאמרה לו, "אלישבע."...