אסיף
עוֹצֶמֶת עֵינַיִם, הַתְּמוּנוֹת מִתְחַלְּפוֹת
כְּמוֹ בְּסֶרֶט לָבָן־שָׁחֹר.
הַחַיִּים רְקוּמִים שִׁפְעַת גְּוָנִים,
אֵצֶל מִי שֶׁכּוֹאֵב רַק אָפֹר.
סִיגַרְיָה שֶׁל בֹּקֶר עַל גְּדַת מַעֲיָן
וְקָפֶה בְּנִיחוֹחַ חֻרְשָׁה מִתְבַּשֵּׁל.
מָה הָיִיתָ אוֹמֵר לוּ הָיִינוּ כָּאן שְׁנֵינוּ,
מָה הָיִיתִי עוֹנָה לוּ הָיִיתָ שׁוֹאֵל.
יָדֶיךָ פּוֹרְטוֹת מִקְצָבִים וּצְלִילִים,
חוֹרֵק צַוַּאר גִּיטָרָה יָשָׁן,
אַתָּה וַאֲנִי בִּשְׁנַיִם קוֹלוֹת
שָׁרִים מֶרְחָבִים וּזְמַן.
מָה נוֹתַר אַחֲרֶיךָ, יַתְמוּת מֵיתָרִים,
מְתוּחִים כְּמוֹ גֶּשֶׁר עַל תְּהוֹם,
וְנַעַל צְבָאִית אַחַת בּוֹדְדָה
מְכֻסָּה חוֹל עַזָּתִי כָּתֹם.
חֲרִישִׁית תֵּאָסֵף אֶל אַדְמָתְךָ,
אַתָּה וְכָל שֶׁהִנְּךָ,
וַאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים אֶל מוּל אֶבֶן
שֶׁכָּעֵת חוֹפֶנֶת סוֹדְךָ.
לִבִּי, כְּמוֹ הֵלֶךְ צָמֵא בַּמִּדְבָּר,
מֵי נֹחַם מְבַקֵּשׁ,
וְכָל פְּעִימָה מְקַצֶּרֶת מֶרְחָק
לַיּוֹם שֶׁנָּשׁוּב, נִפָּגֵשׁ.
הבן שלי מת.
אֲנִי אוֹמֶרֶת בְּקוֹל רָם
וְלֹא מַאֲמִינָה.
מְגַלְגֶּלֶת אֶת הַמִּלִּים
אַחַת־אַחַת,
לְאַט־לְאַט,
וּבִמְהִירוּת, בְּאַחַת:
הַבֶּנְשֶׁלִּימֵת.
הוֹפֶכֶת בָּהֶן: מֵת הַבֵּן שֶׁלִּי.
שֶׁלִּי מֵת הַבֵּן.
מְשַׂחֶקֶת אִתָּן עַל הַלָּשׁוֹן
וּבֵין הַשִּׁנַּיִם,
בּוֹלַעַת אוֹתָן,
אוּלַי יִתְפָּרְקוּ בְּעָמְקֵי הַבֶּטֶן,
גַּם אִם אֵינָן נִתָּנוֹת לְעִכּוּל.
שכול
מַהֲלוּמַת נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת.
פָּסְקָה הַדְּאָגָה,
הֵחֵל הַגַּעֲגוּעַ.