כאן זה בטוח

הקדמה

את הספרון הזה הייתי רוצה לפתוח בשאלה שאני שואלת לפעמים בתחילת הכשרות וסדנאות: אם היית צריכה לייצג את תחושת הביטחון שלך בתוך קופסת נעליים — מה היית שמה בה?

כששאלתי את השאלה הזו קבוצת סטודנטיות לחינוך לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, קיבלתי תערוכה מרגשת: קופסה בצורת לב עם נוף כפרי, קופסה עם דובון ירוק ענק, קופסת גיטרה ורודה, אחת ובה זר פרחים פרוע, ואחרת שנראתה כמו סטודיו לאמנות במיניאטורה עשויה בדיוק רב. כל אחת מהן הייתה ייצוג אישי של תחושת ביטחון-— דימוי שחיבר בין רגש עמוק, חומר, זיכרון וגוף.

היה משהו באופן שבו הונחו הקופסאות על שולחנות התצוגה — באיטיות, ברוך, עם סוג של גאווה שקטה — שגרם לי להבין שזה יותר מפרויקט אקדמי. זו הייתה חוויה שמזמינה להרגיש מהו מרחב בטוח, לפני שמדברים עליו במילים.

וזו גם אחת הסיבות שהניעו אותי לכתוב את הספרון הזה - הרצון לסייע למעגל גדול יותר של אנשים לחבר בין תחושת ביטחון עמוקה שלנו כמבוגרים עם היכולת שלנו ליצור אותה עבור ילדים.

הספרון שלפניכן, ״כאן זה בטוח — מרחבים בטוחים לילדים בזמן משבר״, נולד מתוך ניסיון מצטבר של צוותי Early Starters International בהקמה והפעלה של מרחבים בטוחים לגיל הרך בזמן מלחמות ומשברים — באוקראינה, בישראל ובמקומות נוספים. הוא אינו מדריך טכני ואינו קובץ נהלים. הוא הצעה להתבוננות. ניסיון ללכוד רגעים קטנים של קשר, חמלה, גבול, משחק ותקווה — כפי שנראו על רצפת אוהל גבול מושלג, בשטיח מקומט של מלון שפונה, או בפינת יצירה צבעונית בתוך מקלט עירוני. הוא מיועד לאנשי ונשות מקצוע, למקבלי החלטות, להורים, ולכל מי שתוהה: איך נראית ילדות בתוך אסון מתמשך — ומה אפשר לעשות כדי לאפשר בה מקום לריפוי ושיקום?

הספרון עוסק בילדים אך כתוב למבוגרים, שלמרבה המזל המכנה המשותף לכולם הוא שהיו ילדים פעם. העובדה הטריוויאלית-לכאורה הזו מאפשרת, בעבודה הארגונית שלנו, להחזיר אנשי צוות, הורים וקובעי מדיניות אל רגעים שחוו פעם של אימה ושל נחמה, כדי לגייס את החמלה ואת המקצועיות שלהם למשימה משותפת: להקים מערכות אקולוגיות של בטחון רגשי המאפשרות לילדים, גם לאלה שעברו אסונות, להישאר ילדים. גם מי שילדותו לא היתה מרחב בטוח יכול היום להדליק אור עבור ילד אחר.