עד שתשוב הרוח

מתוך שירי שריון (1963)

פרטים ביוגרפיים

אַבָּא הֵקִים לָנוּ צְרִיף מְרֻבָּע

מֵאַרְבַּע חָבִיּוֹת שֶׁפָּלְטוּ הַגַּלִּים

מִשְּׁבָרִים וּמִכֹּפֶר

שֶׁהֵבִיא לוֹ הַיָּם -

זֶה הַיָּם אֲשֶׁר אִפְשֵׁר

אֶת עֶצֶם קִיּוּמִי, בְּהָבִיאוֹ

אֶת מוֹלִידַי אֶל

חוֹלוֹתָיו הַלְּבָנִים

הִרְדִּים אוֹתִי בָּעֲרָבִים

בְּזֶמֶר עֶרֶשׂ דְּכִי־גַּלָּיו

וְלֹא שָׁכַח אֲפִלּוּ פַּעַם

לִנְשֹׁק לְכַפּוֹתַי.

בַּבֹּקֶר

הַגְּמַלִּים יָצְאוּ

מֵחֲלוֹמִי

קְשׁוּרִים בְּחוּט אֶחָד

אֶל צְלִיל הַפַּעֲמוֹן,

בְּעֶשֶׂר כְּבָר חָזְרוּ

רֵיקִים מִמִּטְעָנָם

אֲשֶׁר נִגְרַס עַד דַּק

בִּמְעַרְבֵּל בֶּטוֹן.

אִמִּי

הַדּוֹאֲגָה יָצְאָה אֶל

הַגְּמַלִּים

הִשְׁתִּיקָה עִנְבָּלָם

הִכְנִיסָה אֶת

כֻּלָּם אֶל

שְׁתֵּי כּוֹנָנִיּוֹת חוּמוֹת

אֶל בֵּין דַּפֵּי סְפָרִים

צְהֻבֵּי תַּעֲלוּמוֹת

וְרַק

כִּכְלוֹת הַכֹּל

הֵנִיחָה לִי לָצֵאת

אֶל מַמְלְכוֹת הַחוֹל.

אָבִי זָקֵן לְאַט־לְאַט,

פָּנָיו הֵם רֶשֶׁת שֶׁל

קְמָטִים, תָּאָיו

הוֹלְכִים

וּפוֹחֲתִים,

הוּא מְאֻשָּׁר בְּחָסוּתִי.

אֲנִי זָרִיז וְגַם חָסוֹן,

טִפַּסְתִּי בַּסֻּלָּם הַצַּר

עַד לַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן,

אֲנִי מוּכָן מִשָּׁם לִצְנֹחַ

אִם רַק יִהְיֶה לוֹ

טוֹב וְנוֹחַ.

אֲנִי נָבוֹן אֲנִי גָּבוֹהַּ

חָזָק וּמְשֻׁרְיָן,

אֲבָל עַכְשָׁו

קָשֶׁה לִקְבֹּעַ

מִי מֵגֵן

וּמִי

מוּגָן.

בעיה לַמודיעין 

לַמּוֹדִיעִין הַכֹּל יָדוּעַ

הַכֹּל חָזוּי וּמְצֻלָּם

גַּם שְׁבִיל נָחָשׁ עֲלֵי צוּר

וָאֳנִיָּה בְּלֵב הַיָּם

וְגַם אִבְחַת הַסִּילוֹנִים

בִּנְתִיב הָעֲגוּרִים

וְדֶרֶךְ הַפְּגָזִים

כְּמַסְלוּלֵי דְּבוֹרִים.

מְשַׁעֲמֵם לְהִתְקַדֵּם אֶל מְחוֹזוֹת

צְפוּיִים מֵרֹאשׁ וּמַצְהִיבִים

יוֹתֵר מֵאֵשֶׁת־חֵיק זְקֵנָה.

גַּם הָאוֹיְבִים, כְּמוֹ לְהַכְעִיס,

כֻּלָּם מֵתִים וְאִי אֶפְשָׁר

לַחְקֹר אֶת הַמֵּתִים.

אֶפְשָׁר רַק לַהֲרֹג בַּדֶּרֶךְ אֶת הַזְּמַן

בְּעֶפְרוֹנוֹת חַדִּים

עַל נְיָרוֹת שְׁקוּפִים.

לַמּוֹדִיעִין

הַכֹּל יָדוּעַ, עַל כֵּן הִנּוֹ

כָּל כָּךְ אָדִישׁ

עַל כֵּן מַפְלִיא מְאֹד מַדּוּעַ -

בְּלִי אַף רֶמֶז בַּתִּכְנוּן -

הֵקִיא אִישׁ מוֹדִיעִין שָׁנוּן

לְפֶתַע עַל הַכְּבִישׁ -

רַק מִשּׁוּם שֶׁהַגְּבָרִים

בְּצַד הָאוֹטוֹ הַמּוּזָר

הָיוּ שְׂרוּפִים עַד בְּלִי הַכֵּר

הֲלָנוּ אִם לַצַּר?

דבר לקצין מילואים 

הָאַלְחוּטָן מָסַר

שֶׁהָעָרְפִּית תָּבוֹא מָחָר

עִם הַדֶּלֶק, עִם תַּחְמֹשֶת

עִם הַדֹּאַר מֵהַבַּיִת.

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַכֵּב

כְּשֶׁהַכְּבִישׁ מוֹסִיף לָנוּעַ.

קַח דֶּלֶק מֵרִכְבּוֹ הַחַם שֶׁל הָאוֹיֵב

קַח אֶת תַּחְמָשְׁתּוֹ, הַשְׁאֵר

אֶת נִפְגָּעֶיךָ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ

סְמוּרִים אֶל הַחוֹלוֹת

בְּכִידוֹנֵי רוֹבֵיהֶם. לֹא

יִקְרֶה לָהֶם דָּבָר

הַדֹּאַר מִן הַבַּיִת כְּבָר יִמְצָא

אֶת הַכְּתוֹבוֹת הַחֲדָשׁוֹת.

מֶה הָיִיתָ נוֹתֵן בִּשְׁבִיל לְהָבִין

לֹא עַכְשָׁו, עַכְשָׁו

אִי אֶפְשָׁר לֹא צָרִיךְ לְהָבִין -

הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת רוֹחֲצוֹת בָּאָבָק וּמוֹדוֹת

עַל כָּל קִילוֹמֶטֶר נוֹסָף

כְּמוֹ גֶּבֶר עַל חֵיק הָאִשָּׁה

הַגּוֹאֶה לִקְרָאתוֹ

וְהַמַּקְלְעִים יוֹלְדִים

אֲבוּדֵי הַכָּרָה

אֶת הַקְּלִיעִים מִקִּרְבָּם -

בְּפַעַם אַחֶרֶת

תִּהְיֶה בִּבְגָדִים אֲחֵרִים

בְּלִי הָאָבָק הַמַּצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּפָנֶיךָ

אַתָּה תֵּלֵךְ לְבִקּוּרִים

שֶׁרַגְלְךָ תִּדְרֹךְ בָּהֶם

עַל מַחֲצִית הַכַּף

וְדִבּוּרְךָ יֻנְמַךְ

עַד מַחֲצִית הַקּוֹל

מַה תִּתֵּן אָז בִּשְׁבִיל לְהָבִין

מַדּוּעַ אָהַבְתָּ כָּל כָּךְ אֶת

הַכְּבִישׁ וּמַדּוּע

חִשֵּׁב לְבָבְךָ לַעֲמֹד

עֵת גָּדְרוּ בְּפָנֶיךָ הַמַּיִם, מַדּוּעַ

אָמַרְתָּ לַמַּקְלְעִים

לִירוֹת לִירוֹת

עַד בְּלִי שָׁמַיִם