להישאר ער זה כמעט כמו למות

הדיוקן

בַּדִּירָה הַצְּנוּעָה שֶׁהוּא חוֹלֵק

עִם אִמּוֹ הָאַלְמָנָה,

הָרַוָּק, גֶּבֶר בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים הַמְּאֻחָרוֹת שֶׁלּוֹ, מֵכִין אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב.

מַנִּיחַ בַּעֲדִינוּת צַלָּחוֹת, מַזְלֵגוֹת וְסַכִּינִים

עַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן בַּמִּטְבָּח,

מַחְלִיק אֶת הַמַּפָּה הַלְּבָנָה, הַיְּשָׁנָה

וּכְשֶׁהַכֹּל מוּכָן הוּא נוֹקֵשׁ בְּרַכּוּת עַל דֶּלֶת

חַדְרָהּ שֶׁל אִמּוֹ.

זֶה מוּל זֶה הֵם אוֹכְלִים בִּדְמָמָה אֶת הָאֲרוּחָה הַקַּלָּה,

מְמַקְּדִים אֶת עֵינֵיהֶם בַּמָּזוֹן,

יוֹדְעִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַחֲמֹק מִן הַפָּנִים הַחֲמוּרִים, מִן הַתָּוִים הַנְּחוּשִׁים;

מִנּוֹכְחוּתוֹ הַמַּטְרִידָה שֶׁל הַדְּיוֹקָן הַתָּלוּי עַל הַקִּיר.

*

הִיא תְּסַיֵּם אֶת הַיּוֹם עִם מַחְרֹזֶת עַל שִׂמְלַת הָעֶרֶב שֶׁלָּהּ,

שִׂמְלַת עֶרֶב שְׁחֹרָה מוּל אוֹתָהּ הַמַּרְאָה;

אֵין שָׁם אִישׁ, רַק הִיא לְבַדָּהּ;

אַךְ הִיא אֵינָהּ מֻדְאֶגֶת, הִיא תָּמִיד הָיְתָה לְבַדָּהּ.

הֵם הָיוּ יַחַד כְּמוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִפְגְּשׁוּ;

כָּל כָּךְ קָשֶׁה לִפְגֹּשׁ חָבֵר שֵׁנִית.

וְכַאֲשֶׁר חִפְּשָׂה אַחֲרָיו בְּאוֹר הַיּוֹם הַבּוֹהֵק;

הֵבִינָה שֶׁהוּא הָיָה הַזָּר שֶׁתָּמִיד אָהֲבָה.

כאשר תבין

כַּאֲשֶׁר תָּבִין שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּגִּיעַ

לַגְּבָהִים אֲלֵיהֶם הִשְׁתּוֹקַקְתָּ —

תְּכוּפוֹת בִּקַּשְׁתָּ גְּדֻלָּה וּתְהִלָּה שֶׁמְּעַטִּים מַשִּׂיגִים —

כַּאֲשֶׁר תָּבִין זֹאת;

יִהְיֶה עָלֶיךָ לְנַחֵם אֶת עַצְמְךָ בִּמְחוֹזוֹת הֶעָבָר.

שָׁם, הַרְחֵק מִן הֶעָתִיד שֶׁאֵין לוֹ מָה לְהַצִּיעַ לְךָ עוֹד,

תְּסַפֵּר לְעַצְמְךָ שֶׁכָּל שֶׁהִשְׁתַּבֵּשׁ אֵין לוֹ קֶשֶׁר אֵלֶיךָ;

וְתוֹקִיר, בְּלִי בּוּשָׁה, אֶת אוֹתָהּ רְמִיָּה עַצְמִית,

מֵנִיחַ לָהּ לָבוֹא בִּמְקוֹם מָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה.