אבדות
הדורים
לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מָה שֶׁתָּבִיא לִי.
אַהֲבָה שֶׁהִיא יְשִׁיבָה עַל סַלְעֵי שׁוֹבֵר גַּלִּים,
הֶדֶף פִּתְאוֹמִי מֵהִתְפּוֹצְצוּת הַלֵּב,
מַעְיָן מְפַכֶּה שַׁלְוַת עוֹלָם.
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מָה שֶׁתִּקַּח לִי.
תֹּם שֶׁל תְּשׁוּקוֹת חֲבוּיוֹת,
גַּאֲוָה נִצַּחַת כְּתִנְשֶׁמֶת,
אֶת סָבָתִי.
וּכְשֵׁם שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ
לְעַרְבֵּב כָּךְ אֶת חַיַּי,
כָּךְ הַכֹּל מֻתָּרִים לְךָ
וְהַכֹּל מְחוּלִים לִי.
אֵין כָּאן עַזּוּת מֵצַח,
לֹא שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת
וְלֹא כְּעָסִים מֻדְחָקִים.
*
שָׁקֵט לוֹ, לַלַּיְלָה,
כְּשֶׁהוּא נוֹתָר לְבַדּוֹ,
בְּלִי שֶׁיָּשִׂיחוּ בּוֹ אוֹהֲבִים,
בְּלִי שֶׁיִּוָּתְרוּ עֵרִים, לַמְרוֹת
שֶׁהוּא כּוֹרֵעַ
עֲלֵיהֶם בִּכְבֵדוּת.
אסופה
אֲהוּבִי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים
לא רוֹצֶה מִמֶּנִּי דָּבָר.
הוּא לְנַפְשׁוֹ, אֲנִי לְנַפְשִׁי.
לְעִתִּים נַחְבֹר לַמָּחוֹל הַמּוּזָר
שֶׁלָּמַדְנוּ יַחְדָּו
בְּכָל הַלֵּילוֹת
שֶׁבָּהֶם שַׁבְתִּי אֵלָיו
אֲסוּפַת מַחְשָׁבוֹת
שֶׁלֻּקְּטוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן
שֶׁבּוֹ הָיִינוּ בְּנִפְרָד.