שחררו - זה שלהם

הקדמה

הסיפור שלי

בגיל 41, מצאתי את עצמי מובטלת, שקועה בחובות בסך 800 אלף דולר, וצופה מן הצד בעסקי המסעדות של בעלי המתפוררים לנגד עינינו. הרגשתי שנכשלנו ושאין לנו סיכוי להיחלץ אי־פעם מהחוב.

בניסיון להתמודד עם תחושות החרדה והספק העצמי, האסטרטגיה העיקרית שלי היתה הימנעות. נמנעתי מלקום בבוקר, ורק לחצתי על הנודניק. נמנעתי מהכאב, והטבעתי אותו באלכוהול. נמנעתי מלקחת אחריות, והאשמתי את בעלי. נמנעתי מחיפוש עבודה, ובחרתי בדחיינות.

צפיתי בקנאה בחברים שלי, שדילגו בקלילות מהצלחה להצלחה בקריירה שלהם, שעה שאנחנו התקשינו לקנות מצרכים ולהניח אוכל על השולחן. זמן קצר קודם לכן פוטרתי, ולא היה לי מושג מה לעשות עם חיי: הרי כבר הייתי סניגורית ציבורית באגודה לסיוע משפטי של ניו יורק ופרקליטה במשרד גדול בבוסטון, עבדתי בכמה סטארטאפים, עסקתי בפיתוח עסקי במשרד פרסום, הפכתי למאמנת (קואצ'רית), הנחיתי תוכנית רדיו ונתתי מענה לשאלות מאזינים. אפילו פתחתי סטודיו קטן לציור על כלי קרמיקה בשיטת עשה זאת בעצמך. הרגשתי אבודה לחלוטין, כאילו שום דבר שעשיתי לעולם לא יספיק כדי לחלץ אותנו מהבור העמוק שבו שקענו.

אם אי־פעם נקלעתם למצב כזה, אתם בטח יודעים עד כמה קשה לצלוח גם את המשימות הפשוטות ביותר: לקום מהמיטה, לפתוח ערמה של חשבונות, להיות נוכח עבור המשפחה, לבשל ארוחה נחמדה, להגיש מועמדות לעבודה, לצאת להליכה, לבטל מינוי כזה או אחר, או סתם להודות במלוא הכנות כמה קשה המאבק היומיומי הזה... כי נדמה שהכול בלתי אפשרי. מדי בוקר, כשהתעוררתי, הרגשתי את החרדה מתפשטת בעורקי, וחשבתי לעצמי, האם כך באמת תיראה שארית חיי?

אבל רוצים לשמוע מה הכי מצחיק בתחושת התקיעוּת הזאת? שידעתי בדיוק מה צריך לעשות: לקום מהמיטה, להתמודד עם ערמת החשבונות האימתנית, להכין את הילדים לבית הספר, להכריח את עצמי לצאת להליכה, לפנות לחברים ולבקש תמיכה, להכין תקציב, למצוא עבודה. ובכל זאת, לא הצלחתי לעשות שום דבר מכל המשימות הללו.

איך שיניתי את חיי

לעולם לא אשכח את הבוקר שבו השתנה הכול. השעון המעורר צלצל, ואני שכבתי במיטה כמדי יום, מוצפת לגמרי מעצם המחשבה על כל הבעיות שלנו. כמו רבים מאיתנו, המחשבות שלי עצמי שיתקו אותי, והדבר האחרון שרציתי לעשות היה לצאת מהמיטה ולהתמודד עם יום נוסף.

אלא שאז קרה משהו מוזר. עלתה במוחי המחשבה ששינתה את חיי בסופו של דבר. והיא היתה כל כך פשוטה, על גבול המטופשת. נזכרתי פתאום שצפיתי בשיגור חללית בטלוויזיה, ובמוחי עלתה הספירה לאחור של נאס"א עד לרגע ההמראה:

1-2-3-4-5. ואז חשבתי, אולי פשוט אספור לאחור ואשגר את עצמי מהמיטה?

זה נשמע מגוחך, אבל הייתי נואשת, אז ניסיתי. ספרתי לאחור: 1-2-3-4-5 וקמתי מהמיטה. ככה סתם. לא אמרתי לעצמי שאני נורא עייפה, או שלא בא לי להתמודד עם הבעיות שלי. פשוט הנעתי את עצמי עוד לפני שהמוח שלי קיבל הזדמנות לשנות את דעתי. זה היה ממש כמו שיגור של חללית: מרגע שמתחילה הספירה לאחור, 1-2-3-4-5, אין עוד דרך חזרה.

באותו שלב בחיי, התרגלתי כל כך להניח למחשבות שלי לשתק אותי, וגם לפחד ולמתח להשתלט עלי, עד שעצם המושג שנקרא עשייה נראה לי זר לחלוטין. אני זוכרת היטב את תחושת ההתגלות כשחשבתי לעצמי, רגע אחד, אז אני יכולה להרגיש נורא, ועדיין לעשות את מה שצריך לעשות? כן, מל, את יכולה. וזה עבד.

באותן חמש שניות, ניתקתי את מעגל הקסמים הזה של חשיבת יתר. הרגשתי אמנם שמדובר בניצחון קטן, אבל גם זו היתה התגלות כשלעצמה. כי אם אני יכולה להתגבר על אותן חמש שניות של פחד, אולי אני יכולה להתגבר על הכול.

ככה התחלתי לספור לאחור, 1-2-3-4-5, בכל פעם שהיה עלי לבצע משימה כלשהי.

1-2-3-4-5 קומי כשהשעון מצלצל.

1-2-3-4-5 הרימי את הטלפון, והתחילי להתקשר ולחפש עבודה.

1-2-3-4-5 עברי על החשבונות שנערמו על הדלפק במשך חודשים.

התחלתי לקרוא לשיטת הספירה לאחור "חוק חמש השניות".

והחוק הזה פשוט מאוד: מיד כשעולה בכם דחף כלשהו, אתם צריכים לנוע פיזית תוך חמש שניות, אחרת המוח שלכם ינסה להניא אתכם מפעולה. פשוט ספרו לאחור 1-2-3-4-5 — ועשו מעשה. נקטו פעולה לפני שההססנות תכניע אתכם.

למה זה עובד? כי ספירה לאחור דורשת מיקוד, היא מוציאה אתכם מהטייס האוטומטי, היא מספקת לכם את התמריץ הדרוש כדי לצאת לדרך. היא עוזרת לכם להתגבר על הפחד, על הספקות, או על הדחיינות. בכל פעם שתספרו 1-2-3-4-5, זה יהיה שווה ערך להפלת לוחית הדומינו הראשונה, וברגע שהתנופה תעשה את שלה, כבר לא תהיו עסוקים במחשבות על מה צריך לעשות, אלא פשוט תעשו את זה. והחלק הכי טוב? ברגע שתתחילו לנוע, יהיה לכם קל הרבה יותר להמשיך בתנועה.

ככה, בצעדים קטנים של חמש שניות בכל פעם, הכרחתי את עצמי להניח רגל אחת ואז את השנייה ולחזור לחיים שלי לאט־לאט. ואני לא אשקר לכם. זה לא היה קל. השנתיים הבאות היו מהקשות בחיי.

לא קל לצאת מחובות כבדים, וגם לא להתמודד עם הבעיות הכואבות בחיי הנישואים. לא קל להשתיק את החרדה, או להתגבר על הספקות העצמיים. קשה לעדכן את קורות החיים ואז לצאת לחפש עבודה כשאתם לא מאמינים בערך המוסף שלכם. זה מתיש להכריח את עצמכם לחזור לכושר, או ליצור הרגלים לחיים בריאים יותר לאחר שהזנחתם את עצמכם במשך תקופה ארוכה.

וזה ודאי לא זוהר לעבוד כל היום, ואז לחזור הביתה, לטפל בשלושה ילדים, לבלות כמה דקות עם הבעל, ואז להישאר ערים עד השעות הקטנות של הלילה בניסיון למצוא דרכים להרוויח יותר.

אבל זה בדיוק מה שעשיתי.

חוק חמש השניות לימד אותי שפעולה היא התשובה. שלעולם לא נפתור את הבעיות שלנו אם רק נחשוב עליהן. שלעולם לא נעשה דבר אם רק נחכה שיתחשק לנו. החוק הזה לימד אותי שאיש לא יבוא להציל אותנו. שאנחנו חייבים להציל את עצמנו מעצמנו. שעלינו להכריח את עצמנו לבצע צעדים קטנים כדי לנוע קדימה, כל יום, כל היום, במיוחד כשאין לנו חשק.

בזכות השימוש ב־1-2-3-4-5, דחפתי הצדה את כל התירוצים, את החרדה, ואת הפחד המכניע. ולאט־לאט, צעד אחרי צעד, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, נקטתי פעולות שהעלו את חיי ואת הקריירה שלי בחזרה על המסלול. גם בעלי החל להשתמש בחוק כדי לדרבן את עצמו להתמודד עם הבעיות בעסק שלו, וגם אצלו זה עבד. אבל עברו מאז שלוש שנים נוספות עד שהעזתי לספר לאדם נוסף על חוק חמש השניות. לא התלהבתי לחלוק את התגלית שלי עם אחרים, בעיקר משום שלא ממש הבנתי למה זה עובד. וחוץ מזה, הרגשתי שאין לי זכות לתת עצות למישהו אחר.

אבל כל זה השתנה ביום גורלי אחד, כשמי שהיתה שותפתי לדירה המליצה עלי בתור "הבחירה המושלמת" לחלק עצות לשינוי קריירה באירוע קטן. אולי היא חשבה עלי משום ששיניתי כיוון בקריירה שלי פעמים כה רבות, שאפילו אני הפסקתי לספור. מתכנני האירוע הציעו להטיס אותי ואת בעלי לסן פרנסיסקו, ולשכן אותנו במלון. כיוון שהתקשינו כלכלית, זה נשמע כמו הזדמנות ליהנות מחופשה בחינם, אז ברור שאמרתי כן. זו היתה הפעם הראשונה שנשאתי נאום על במה, באירוע פומבי. הקורס היחיד שלמדתי אי־פעם בדיבור מול קהל היה בתיכון, ומיד כשעליתי לטיסה, נתקפתי בפאניקה: למה הכנסתי את עצמי, לכל הרוחות?

ואז עליתי לבמה וראיתי מולי 700 פרצופים שבוהים בי בציפייה, ומוחי התרוקן לגמרי, ממש הרגשתי איך החזה והצוואר שלי מאדימים.

וכך נתקפתי בהתקף חרדה שנמשך 21 דקות ארוכות, על הבמה. 19 דקות בערך מרגע שהתחלתי לדבר, שכחתי לגמרי איך אמורה להסתיים ההרצאה שלי על שינוי קריירה, ולכן פלטתי משהו על חוק חמש השניות ועל האופן שהשתמשתי בו, פשוט כי לא היה לי מושג מה לומר. כנראה הדחקתי את הזיכרונות שלי מאותו ערב, כי אני לא זוכרת גם את הרגע שבו מסרתי לכל הנוכחים בקהל את כתובת המייל שלי. וכשירדתי מהבמה, חשבתי לעצמי: זו היתה החוויה הגרועה ביותר בחיי. תודה לאל שזה נגמר.

בדיעבד גיליתי שהאירוע "הקטן" היה אחד מכנסי TEDx הראשונים שנערכו אי־פעם. הם צילמו את כל ההרצאות, וכעבור שנה העלו את הסרטון שלי לרשת. ואם לא די בכך שהסרטון נעשה ויראלי — הוא גם נהפך לאחת מהרצאות TEDx הנצפות ביותר בכל הזמנים. חוק חמש השניות והספירה לאחור 1-2-3-4-5 עברו מפה לאוזן בכל רחבי העולם. ככל שהמסר הופץ, אנשים החלו לכתוב לי לכתובת המייל הפרטית ושיתפו סיפורים על האופן שבו החוק הזה שינה את חייהם. וכל הסיפורים ריגשו אותי כל כך שהייתי יושבת ערה עד שעה מאוחרת, אחרי שהשכבתי את שלושת ילדינו במיטותיהם, ועונה אישית על כל אחד מהמיילים.

כשטבעתי בביצת הבעיות שלי, הרגשתי שאני היחידה בעולם שמתקשה לבצע את המטלות שלי. אבל זה לא נכון. כולנו מתקשים לשמור על מוטיבציה. זו בעיה אוניברסלית, ומסתבר שחוק חמש השניות הוא פתרון שמתאים לא רק לי, אלא גם לאינספור אנשים אחרים בכל קצווי תבל.

הסיפורים היו מופלאים: אנשים ספרו לאחור 1-2-3-4-5 והתגברו על פחד, על דחיינות ועל אינספור תירוצים כדי להחליף קריירה; כדי להשיל 05 קילו; כדי להתפכח; כדי להשיק עסק חדש או למכור עסק קיים; כדי לשפר את בריאותם ולהציל את נישואיהם. השימושים הרפואיים והקליניים הכו אותי בתדהמה. רופאים ופסיכולוגים השתמשו בחוק שלי כדי לטפל בהפרעת דחק פוסט־טראומטית, בהפרעה טורדנית כפייתית ובדיכאון. בזמן שאני כותבת את ההקדמה הזאת, שמענו כבר על אלף איש ויותר שהשתמשו בחוק חמש השניות כדי לעצור את עצמם מניסיון התאבדות ולפנות לעזרה מקצועית.

ככל שהרצאת TEDx שלי זכתה לפופולריות ברשת, קיבלתי עוד ועוד הזמנות לנאום בשלל אירועים קטנים. אני זוכרת שהתבקשתי לדבר מול קבוצה של מתווכים בבר. האמת שזה היה מביך לעמוד שם עם בירה ביד, ולנסות להתגבר על המוזיקה ועל קולות הפטפוט של אלו שישבו בחדר הסמוך. אבל שרדתי. דיברתי במרתפי כנסיות, בתיכונים, ואז גם במפגש שארגנה חברה בעבודה שלה, ומשם זה רק הלך וצמח.

הייתי חוטפת פריחה בכל פעם שהחזקתי מיקרופון ביד, וגם לא קיבלתי על זה כסף. אבל ככל שדיברתי יותר על חוק חמש השניות, ככל שראיתי עד כמה הוא השפיע על כל מי שניסה אותו, התגברה אצלי האובססיה להבין כיצד ייתכן ששיטה כה פשוטה יכולה להניב תוצאות עמוקות כל כך.

אז חבשתי את כובע עורכת הדין שלי והתחלתי לחקור הרגלים, התנהגות אנושית ואת מדע המוטיבציה. ידעתי שעלי לבנות טיעון: למה זה עובד כשסופרים 1-2-3-4-5? ליקטתי עדויות מחוויות של אנשים מן השורה שהשתמשו בשיטה. מצאתי תקדימים משכנעים בתיאורים של מטפלים, של מומחים להתמכרויות ושל רופאים שהחלו להמליץ על השיטה למטופלים שלהם, וכל העדויות הצביעו על הסבר פשוט:

פעולות קטנות ועקביות משנות הכול

בינתיים, לחברים ולמשפחה המורחבת שלי לא היה מושג מה אני עושה, פשוט כי פחדתי לספר להם. מל? מחלקת עצות? תעשו לי טובה. היא כמעט הרסה לעצמה את החיים.

בשלב זה של הסיפור שלי, בעלי פרש מעסקי המסעדנות והתמודד עם דיכאון. עדיין טבענו בחובות, ולכן עבדתי במשרה מלאה, בניסיון להחזיק מעל המים משפחה בת חמש נפשות. במקביל הקדשתי לילות וסופי שבוע להרצאות באירועים קטנים, ונוסף לכך, גם לכתיבת תזה שלמה על מדע המוטיבציה.

ידעתי שאני רוצה ללמד את חוק חמש השניות במשרה מלאה, ואיכשהו גם להפוך את זה לקריירה שלי, אבל לא ידעתי איך. במבט לאחור, אני רואה היום שהייתי משותקת לגמרי כי סבלתי מתסמונת המתחזה. באיזו זכות אני קוראת לעצמי מומחית למשהו? נראה שפשוט חיכיתי לגושפנקה רשמית כלשהי כדי להציע את עצמי לעולם.

אולי אתם עושים את זה ברגעים אלה ממש. ממתינים לרגע הנכון. ממתינים להרגיש מוכנים, או קצת פחות מפוחדים. ממתינים שמישהו יבוא ויאמר לכם שהיום זה היום, שאפשר לצאת לדרך. הבעיה עם כל ההמתנה הזאת היא שאף אחד לא יגיע. והגושפנקה היחידה שאתם צריכים היא שלכם.

ההחלטה להתייחס ברצינות לשאיפה שלי להרוויח כסף כמרצה להתפתחות אישית היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי בחיי. בין דפי הספר הזה, אשתף אתכם יותר בכל מה שהוביל לפריצת הדרך הזאת.

מרגע שהתחלתי לקבל תשלום, השקעתי כל דולר בכיסוי החובות שלנו. בשנה הראשונה העברתי 17 הרצאות בתשלום. כעבור שנה, המספר זינק ל־47, ויכולתי לעזוב את המשרה המלאה שלי. לא האמנתי שזה אכן קורה. בשנה השלישית הגעתי ל־99 הרצאות, כולל סיור הופעות ב־24 ערים בחסות ג'יי פי מורגן צ'ייס. נהפכתי למרצה הפופולרית ביותר בעולם. ארגונים גדולים ומוערכים שכרו אותי לעבודה.

איך זה קרה? הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה גם כשלא התחשק לי. לדחוף את עצמכם לפעולה גם כשאתם חוששים או נשטפים בספקות עצמיים או מוצפים בתירוצים, זו בהחלט מיומנות שאפשר ללמוד. וברגע שתשלטו בה, תבינו שאפשר להשיג כל דבר שרק תרצו אם תבצעו פעולות קטנות ועקביות שיצעידו אתכם קדימה.

מצאתי את עצמי בנסיעות 150 יום בשנה, עומדת על במות ומלמדת את חוק חמש השניות ואת מדע המוטיבציה, בזמן שבעלי נשאר בבית וטיפל בשלושת ילדינו. השמועה על החוק ועל כישורי הבמה שלי הלכה והתפשטה. באירוע אחד היו בקהל 27 אלף איש. מנכ"לים של המותגים המובילים בעולם, ספורטאים מקצועיים, רופאים, מדעני מוח ומחברי רבי מכר החלו להמליץ עלי לאחרים. פתחתי ניוזלטר, כי כבר לא היה לי זמן להגיב אישית למיילים שקיבלתי. בסופו של דבר, כתבתי לאנשי TEDx ושאלתי אם אפשר להסיר את המייל הפרטי שלי מהסרטון ברשת.

כשאנשים היו שואלים אם יש לי דוקטורט, או אם אני מטפלת, נהגתי לומר, "לא, למדתי הכול בדרך הקשה — פשוט דפקתי לעצמי את החיים ואז נאלצתי לתקן את הנזק."

סוף־סוף הרגשתי מוכנה להגיש את התזה, כלומר את הספר שלי, כשאני חמושה בניסיון של שנים ומגובה באינספור ראיות, עדויות ומחקרים. בשנת 2017 פרסמתי את "חוק חמש השניות"1 בהוצאה עצמית.

"חוק חמש השניות" נהפך לספר האודיו המצליח ביותר בהיסטוריה שיצא בהוצאה עצמית ולספר השישי הנקרא ביותר של אותה שנה באמזון. מאז קראו אותו מיליוני אנשים, והוא תורגם ל־41 שפות.

באותן שנים של נסיעות ברחבי המדינה כדי להרצות על במות, למדתי שלושה דברים חשובים: ראשית, רובנו פשוט מנסים לעשות כמיטב יכולתנו כדי להתקדם, לשלם חשבונות, להתאהב, להקים משפחה, ליהנות כמה שיותר ולמצות את הפוטנציאל שלנו. רובנו רק מחפשים דרכים פשוטות להיות קצת יותר מאושרים ולשפר את חיינו. ואנחנו לא מחפשים את המשאבים האלה רק לעצמנו — אנחנו מחפשים גם את האנשים הקרובים לנו שזקוקים אף הם לאותם משאבים.

שנית, נאמר לי שוב ושוב שיש לי יכולת מדהימה לזקק רעיונות מורכבים ומחקר מדעי לעצות פשוטות ומעשיות שכל אחד יכול להשתמש בהן כדי לשפר את חייו.

ושלישית, ששום דבר לא מסב לי אושר יותר מאשר לחלוק עם אנשים כמוכם את כל מה שלמדתי.

וכך קיבלתי על עצמי שליחות — למצוא כלים פשוטים לחיים טובים יותר ולחלוק אותם עם כל מי שזקוק להם כדי לשפר את חייו. ומילת המפתח כאן היא "פשוטים", כי אם תזכרו את הכלים שאתן לכם, גם תשתמשו בהם. האם ידעתם, לדוגמה, שאחת הדרכים המהירות ביותר לחווט מחדש את דפוס החשיבה שלכם לשיפור הביטחון העצמי היא לעמוד מול המראה ולתת לעצמכם היי פייב (או כִּיף)? גם אני לא, אבל אחרי ששמעתי על זה, התעמקתי במחקר, והעצה הפשוטה הזאת הפכה לנושא המרכזי של הספר הבא שלי, "תרימו לעצמכם",2 שהיה גם הוא רב מכר של ה"ניו יורק טיימס".

ככל שגדל מספר האנשים שהשתמשו בהצלחה בחוק חמש השניות ובהרגל ההיי פייב, כך גדל מספר הארגונים, חברות מדיה והתאגידים שפנו אלי וביקשו שאצור תוכניות מיוחדות עבור עובדי החברה וקהל הלקוחות שלהם.

כך קרה שבשנת 2019 השקתי את Studios 143, חברה להפקות מדיה שמבוססת בבוסטון ומפיקה מערכי תוכן, אירועים, סדרות אודיו, קורסים מקוונים, כתבי עת, ספרים וחינוך להתפתחות מקצועית, כולם עטורי פרסים, עבור שותפים כדוגמת סטארבקס, אוֹדיבֶּל, אולטה ביוטי, ג'יי פי מורגן צ'ייס, לינקדאין והֶדספֵּייס.

בשנת 2022, השקנו והתחלנו להפיק את "הפודקאסט של מל רובינס", המשודר ב־194 מדינות ונחשב אחד המצליחים בעולם. הפקנו קורסים מקוונים וחינמיים שלמדו בהם יותר ממיליון סטודנטים. ואת הניוזלטר הקטן שפתחתי קוראים היום פעמיים בשבוע יותר ממיליון וחצי איש ואישה. לפרטים נוספים על חברת הפקות המדיה שלי, וגם על הפודקאסט, על הניוזלטר ועל הקורסים שלנו, היכנסו לאתר www.melrobbins.com.

את כל ההישגים הללו השגתי ללא שום ניסיון קודם וללא גושפנקה "רשמית". פשוט הכרחתי את עצמי לעשות את זה.

הייתי בת 41 כשהגעתי לבור תחתיות והגיתי את חוק חמש השניות רק כדי לקום מהמיטה. הייתי בת 44 כשלקיתי בהתקף חרדה על בימת TEDx. הייתי בת 46 כשקיבלתי את הצ'ק הראשון שלי כמרצה. הייתי בת 49 כשהוצאתי לאור בהוצאה עצמית את ספרי הראשון, "חוק חמש השניות". הייתי בת 50 כשייסדתי חברה להפקות מדיה. והייתי בת 54 כשהשקתי את "הפודקאסט של מל רובינס", אחד הפודקאסטים הפופולריים ומהירי הצמיחה בעולם.

חיי לא השתנו בזכות דבר אחד שעשיתי; הם השתנו בזכות אלפי הבקרים שבהם התעוררתי ולא התחשק לי לצאת מהמיטה, אבל ספרתי 1-2-3-4-5 והכרחתי את עצמי לקום.

השינוי בחיי לא היה תהליך זוהר;
הוא היה מפרך

לא זכיתי בהצלחה או בחופש כלכלי בזכות איזה סוד כמוס. הצלחתי משום שהייתי מוכנה לעשות את מה שרוב האנשים פשוט לא עושים: התעוררתי כל בוקר, ובלי קשר למצב הרוח או לחשק שלי, עבדתי על הגשמת המטרות שלי במשך עשר שנים ויותר, צעד אחרי צעד בתהליך אטי ומייגע.

היו ימים שהתמקדתי אך ורק בניסיון להיות מעט טובה יותר מכפי שהייתי יום קודם. לפעמים, יותר מזה אתם גם לא צריכים. אני לא מיוחדת, או שונה, או מחוננת, או בת מזל; פשוט מצאתי את הכלים שהתאימו לי והשתמשתי בהם. היום, כל הקריירה שלי והייעוד שלי בחיים מבוססים על הרצון לחלוק איתכם את הכלים הללו.

ואני לא אומרת את זה כדי להתרברב. אני אומרת את זה כדי שתפנימו שאין לכם מושג מה אתם מסוגלים לעשות, ממש כשם שגם אני לא ידעתי. רק משום שנקטתי פעולה, השגתי כמה הישגים יוצאי דופן, וגם אתם יכולים.

לעולם לא תרגישו מוכנים ב־100 האחוזים לשנות את חייכם. יום אחד, אתם פשוט תתעייפו מהתירוצים שלכם ותכריחו את עצמכם לעשות מעשה. לעולם לא יתחשק לכם ללכת לחדר כושר. יום אחד פשוט תכריחו את עצמכם לקום וללכת. לעולם לא יתחשק לכם לנהל את השיחה הקשה שדחיתם. יום אחד פשוט יימאס לכם להתחמק מזה, ותיאלצו את עצמכם לנהל אותה. לעולם לא יתחשק לכם לחפש עבודה טובה יותר. יום אחד פשוט תדחפו את עצמכם לשלוח קורות חיים.

חוק חמש השניות יעזור לכם להתגבר על המכשולים הפנימיים שלכם ולנקוט פעולה גם כשאין לכם מוטיבציה מספקת כדי לעשות זאת. ואם תשתמשו בו לאורך תקופה, יש סיכוי שתהיו בהלם מכל מה שתשיגו.

חוק חמש השניות עובד כי הוא עוזר לכם לנצח במאבק הפנימי שאתם מנהלים עם עצמכם. אבל הנה משהו שהוא לא יכול לעשות: הוא לא יסלק מהדרך את המאבקים החיצוניים שאתם מנהלים מדי יום ביומו. לא משנה כמה פעמים תספרו 1-2-3-4-5, זה לא יעצור את הפקקים, וגם לא זרים חסרי התחשבות, או בוס קטנוני, או שיפוטיות נצחית מצד המשפחה, או הטחת אשמה, או התנהגות פסיבית־אגרסיבית. גם לא דרישות מוגזמות. יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות: ככל שתאמרו לעצמכם 1-2-3-4-5 ותדחפו את עצמכם להשתנות, יגבר אצלכם גם הרצון לראות שינוי בקרב אנשים אחרים.

וזה מביא אותנו לספר שלפניכם.

בעשר השנים האחרונות התמקדתי כל כולי בגילוי, ביצירה, בהדרכה ובשיתוף של שיטות פשוטות שאתם ואני יכולים ליישם כדי לשפר את עצמנו. אבל לאורך כל אותה תקופה, מעולם לא התמודדתי עם מה שנחשב (על פי מחקרים) הגורם מספר אחת שקובע אם אתם ואני נחיה חיים בריאים ומאושרים: מערכות יחסים. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה התיאוריה שאומרת "זה שלהם". הגיע הזמן שנדבר על שיטה להתמודדות יעילה עם אנשים אחרים, ועל הסוד המפתיע ליצירת קשרים טובים יותר עם כל הסובבים אתכם.

לפני שנתיים נכנס לחיי צמד המילים הזה: זה שלהם, והרגשתי כאילו הורם בתוכי איזה מתג. חוק חמש השניות שינה את מערכת היחסים שלי עם עצמי. זה שלהם היא תיאוריה ששינתה את מערכת היחסים שלי עם אנשים אחרים.

הרשו לי להסביר.

חוק חמש השניות עוסק בשיפור עצמי. הוא יעזור לכם לצאת מהמיטה בימים קשים, להגיע לחדר הכושר, לשבת ולהתחיל לכתוב, לעבור על ערמת החשבונות שלכם, לקחת סיכון, להירשם לשיעור, להיכנס סוף־סוף לחשבון הבנק שלכם, לעשות שבועיים של כביסות, או ללמוד קורס בבינה מלאכותית שאתם יודעים שאתם צריכים ללמוד.

בכל פעם שתספרו 1-2-3-4-5, תדרבנו את עצמכם להתגבר על היסוסים, על דחיינות, על ספקנות ועל חשיבת יתר. תלמדו את עצמכם איך לנקוט פעולה, גם אם לא מתחשק לכם. זו הסיבה שהשיטה עובדת.

אבל במשך השנים תהיתי, למה אני צריכה להכריח את עצמי להתקדם כל הזמן? למה אני מפחדת כל כך להיכשל? למה אני חוששת כל כך לקחת סיכונים? למה אני מתקשה לבקש את מה שאני צריכה? מה בדיוק עומד בדרכי?

האם אי־פעם עצרתם לרגע ושאלתם את עצמכם במלוא הכנות את השאלות הבאות: למה אתם מהססים? מה הסיבה האמיתית לדחיינות שלכם? למה אתם עייפים כל כך? או שוקעים בחשיבת יתר לפני כל החלטה? מה מסתתר מתחת לכל הספק הזה? מה מונע מכם לעשות את מה שאתם צריכים לעשות, או לחיות את חייכם כמו שהייתם רוצים? ממה אתם מפחדים כל כך?

הייתי בהלם כשגיליתי את התשובה בעצמי: הסיבה לכך היא אנשים אחרים. וליתר דיוק, האופן שבו נתתי לאנשים אחרים להשפיע עלי. הקדשתי זמן ואנרגיה רבים מדי בניהול אנשים אחרים או בדאגה לאחרים. מה הם עושים, מה הם אומרים, מה הם חושבים, איך הם מרגישים ולמה הם מצפים ממני. במציאות, לא משנה מה תעשו או עד כמה תשתדלו, לעולם לא תוכלו לשלוט באנשים אחרים. ובכל זאת, אתם חיים את חייכם כאילו זה אפשרי.

אתם חיים את חייכם מתוך מחשבה שאם רק תאמרו את הדברים הנכונים, אנשים יאהבו אתכם. שאם תמשיכו לקחת על עצמכם עוד ועוד עבודה, הבוס שלכם יכבד אתכם. שאם תפעלו בדרך הנכונה, אם תיענו לרצונות של אמא שלכם, אם תשַמחוּ את החברים שלכם, איכשהו תמצאו שלווה. זה לא יקרה.

בספר שלפניכם תלמדו כיצד רק שתי מילים — זה שלהם — יכולות להוציא אתכם לחופשי. הן יכולות לשחרר אתכם מהדעות, מהדרמה ומהביקורת של אנשים אחרים. הן יכולות לשחרר אתכם מהמעגל המתיש של ניסיונות חוזרים ונשנים לנהל את כל מה ואת כל מי שמסביבכם.

יש דרך טובה יותר לחיות.

זה שלהם היא שיטה מוכחת שתלמד אתכם להגן על הזמן ועל האנרגיה שלכם ולהתמקד במה שחשוב לכם באמת. עד עכשיו, הקדשתם זמן רב מדי למרדף אחר אישור, או לניהול האושר של אנשים אחרים, והנחתם לדעות של אחרים לעכב אתכם. הגיע הזמן ללמוד איך להפסיק לוותר על הכוח שלכם ולהתחיל ליצור חיים שמעמידים אתכם במקום הראשון — את החלומות, את היעדים, ואת האושר שלכם. והחלק הטוב ביותר? זה שלהם היא תיאוריה שתשנה לטובה לא רק את חייכם — היא תשפר גם את חייהם של כל הסובבים אתכם.

במה יועיל לכם הספר הזה

הספר שלפניכם מתמקד בתיאוריה החדשה שלי, זה שלהם, וילמד אתכם מהי, מדוע היא אכן עובדת וכיצד להשתמש בה בשמונה תחומים מרכזיים בחייכם, תחומים שבהם ניסיתם לשווא לשלוט בדברים שאין עליהם שליטה. הספר עשיר במחקר, בעדויות ובסיפורים על האופן שבו תוכלו ליישם את התיאוריה — ותוך כדי קריאה תגלו שהגישה של זה שלהם מהדהדת פילוסופיות עתיקות, שיטות טיפוליות ועקרונות ליבה של הדתות הגדולות בעולם, של האסכולה הסטואית וכן של פרקטיקות רוחניות רבות.

הרבה ממה שתלמדו בזמן הקריאה בספר מבוסס אמנם על מחקר מדעי, אבל זה לא ספר לימוד וגם לא מאמר אקדמי. הספר שלפניכם נועד לשמש מדריך מעשי ליישום התיאוריה זה שלהם בכל תחומי החיים החשובים לכם ביותר. ולכן, הוא גם כתוב בשפה יומיומית, הוא מהנה לקריאה, והוא מלא בתובנות ייחודיות ובסיפורים שקל להזדהות איתם. נוסף לכך, בסוף כל פרק תמצאו סיכום קצר, כך שהתובנות העיקריות יימצאו תמיד בהישג יד, ותוכלו לממש מיידית את כל העקרונות שתלמדו בהמשך.

אני מחכה בקוצר רוח שתקראו את הספר ותיישמו אותו הלכה למעשה. מהר מאוד תבינו איך קשרתם בין האושר שלכם להתנהגות, לדעות ולרגשות של אנשים אחרים. והתוצאה? ללא ידיעתכם חיבלתם ביכולת שלכם להיות מאושרים או בריאים יותר ולהשיג כל דבר שתרצו.

אבל עכשיו זה נגמר, בזכות הספר שבידיכם.

אם תבטיחו לעצמכם להישאר איתי עד העמוד האחרון, כלומר לקרוא, לעכל ולהתחיל ליישם בו במקום את מה שתלמדו, אני מבטיחה לכם: החיים שלכם ייראו מעט קלים יותר, ומערכות היחסים שלכם ישתפרו פלאים.

זה יהיה אחד הדברים המשחררים והמעצימים ביותר שתחוו אי־פעם. והכול מתחיל עם שתי מילים פשוטות: זה שלהם.