בעלי לא בבית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בעלי לא בבית
מכר
אלפי
עותקים
בעלי לא בבית
הוספה למועדפים
מכר
אלפי
עותקים

בעלי לא בבית

4.1 כוכבים (31 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    מירב הלפרין היא עורכת ספרים ילידת חיפה, המתגוררת מרבית שנותיה בתל אביב. "בעלי לא בבית" הוא ספרה הראשון לאחר קריירה ארוכה כדוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה.

    תקציר

    אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאד, שאי אפשר לעזוב מאוד, שאי אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון - עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה ומכוערת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה.
     
    תחת עטה הזריז של מירב הלפרין נברא בכישרון רב עולמה של אישה שיש לה הכול ואין לה דבר. היא מגדלת שני מתבגרים ואם - דיווה מזדקנת - ומנסה לנהל קריירה מוצלחת, להתאושש מגירושים ולמצוא אהבה - כל אלה בלי שיראו עליה את המאמץ, ובלי שחולצת המעצבים שלה תתקמט. היא מתמודדת בכל החזיתות ונכשלת בכולן אבל אין לה אלוהים. היא מעיזה לדבר על הדברים שכולם מסתירים: למה ילדים לא גורמים לאושר, איך נראית שגרת הסקס עם הבעל, איך חיים עם בגידות, מה נשים מוכנות להקריב למען זוגיות ומה גברים מוכנים לעשות בשביל סקס.

    פרק ראשון

    פרק ראשון: מספיק


    היא מתה.
    היא בטוח מתה. הטלפון צלצל בשש בבוקר. בשעה כזו זה אף פעם לא יכול להיות משהו טוב. כשזיהיתי את המספר של איציק, הנוכל שמנהל את בית האבות של אמא שלי, כבר לא היה לי ספק: היא מתה.
    "אני מעיף אותה מכאן," התנפל עלי איציק בלי שום הקדמה. "עד סוף החודש כל הדברים שלה ארוזים מחוץ לשער, יחד איתה. ואני לא נותן לה עוד הזדמנות. את יודעת טוב מאוד כמה הזדמנויות כבר היו לה." הקללות שהטיחה במבשלת הרוסייה, כולל פירוט משלח ידה של אמה, הפעם שברחה מבית האבות ומצאו אותה רוקדת בחלוק בחתונה זרה, עשרות הפעמים שלחצה על כפתור החירום רק כדי לבקש תה, הניסיון להחתים את הקשיש התימהוני שיושב איתה בשולחן על צוואה מפוברקת - הכול טס לי בראש כמו סרט אימה בהילוך מהיר.
    "מה זאת אומרת מעיף אותה?" ניסיתי למחות מתוך שינה. "מה זה, קורס טיס? אתה מדבר על זקנה בת שמונים."
    איציק גיחך. "הזקנה הזאת גנבה להדסה צימרמן את בעלה," אמר בנימת ניצחון, כאילו שלף את הקלף הסודי שמכריע את המשחק. הרגשתי שהתקרה נופלת לי על הראש. רק זה היה חסר לי, שהזקנה המטורפת הזו תגלה מחדש את חיי האהבה. כאילו לא הספיקו לה שלושת הסיבובים הקודמים. ועוד עם בעלה הסנילי של הדסה צימרמן, שחצי מדינה שייכת למשפחה שלה, כולל בנק צמרת, הלקוח הכי גדול שלי.
    הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לצלצל לעמנואל ולתת לו לפתור את הבעיה. כעבור שתי שניות נזכרתי שנפרדנו, וגל מוכר של רחמים עצמיים החל לטפס במעלה גופי. עצמתי את העיניים ושיננתי את המנטרה המשולשת שאימצתי לפני שבעה חודשים, אחרי שעמנואל מלמל בעיניים מושפלות שהוא עוזב אותי, ועוד לטובת גרוטאה שמבוגרת ממני בשבע שנים:
    אני לא מרחמת על עצמי.
    אני לא משמיצה את הזונה הזקנה שלו באוזני הילדים.
    אני לא מתקרבת יותר לגברים.
    לא סקס, לא מערכת יחסים, לא קשר בלי רגש, לא קשר עם רגש, לא זוגיות ולא חצי זוגיות. כלום. אני תולה את הנעליים ופורשת. נתתי כבר את חלקי. מספיק.

    מירב הלפרין היא עורכת ספרים ילידת חיפה, המתגוררת מרבית שנותיה בתל אביב. "בעלי לא בבית" הוא ספרה הראשון לאחר קריירה ארוכה כדוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה.

    בעלי לא בבית מירב הלפרין

    פרק ראשון: מספיק


    היא מתה.
    היא בטוח מתה. הטלפון צלצל בשש בבוקר. בשעה כזו זה אף פעם לא יכול להיות משהו טוב. כשזיהיתי את המספר של איציק, הנוכל שמנהל את בית האבות של אמא שלי, כבר לא היה לי ספק: היא מתה.
    "אני מעיף אותה מכאן," התנפל עלי איציק בלי שום הקדמה. "עד סוף החודש כל הדברים שלה ארוזים מחוץ לשער, יחד איתה. ואני לא נותן לה עוד הזדמנות. את יודעת טוב מאוד כמה הזדמנויות כבר היו לה." הקללות שהטיחה במבשלת הרוסייה, כולל פירוט משלח ידה של אמה, הפעם שברחה מבית האבות ומצאו אותה רוקדת בחלוק בחתונה זרה, עשרות הפעמים שלחצה על כפתור החירום רק כדי לבקש תה, הניסיון להחתים את הקשיש התימהוני שיושב איתה בשולחן על צוואה מפוברקת - הכול טס לי בראש כמו סרט אימה בהילוך מהיר.
    "מה זאת אומרת מעיף אותה?" ניסיתי למחות מתוך שינה. "מה זה, קורס טיס? אתה מדבר על זקנה בת שמונים."
    איציק גיחך. "הזקנה הזאת גנבה להדסה צימרמן את בעלה," אמר בנימת ניצחון, כאילו שלף את הקלף הסודי שמכריע את המשחק. הרגשתי שהתקרה נופלת לי על הראש. רק זה היה חסר לי, שהזקנה המטורפת הזו תגלה מחדש את חיי האהבה. כאילו לא הספיקו לה שלושת הסיבובים הקודמים. ועוד עם בעלה הסנילי של הדסה צימרמן, שחצי מדינה שייכת למשפחה שלה, כולל בנק צמרת, הלקוח הכי גדול שלי.
    הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לצלצל לעמנואל ולתת לו לפתור את הבעיה. כעבור שתי שניות נזכרתי שנפרדנו, וגל מוכר של רחמים עצמיים החל לטפס במעלה גופי. עצמתי את העיניים ושיננתי את המנטרה המשולשת שאימצתי לפני שבעה חודשים, אחרי שעמנואל מלמל בעיניים מושפלות שהוא עוזב אותי, ועוד לטובת גרוטאה שמבוגרת ממני בשבע שנים:
    אני לא מרחמת על עצמי.
    אני לא משמיצה את הזונה הזקנה שלו באוזני הילדים.
    אני לא מתקרבת יותר לגברים.
    לא סקס, לא מערכת יחסים, לא קשר בלי רגש, לא קשר עם רגש, לא זוגיות ולא חצי זוגיות. כלום. אני תולה את הנעליים ופורשת. נתתי כבר את חלקי. מספיק.