חיים ועוד חיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חיים ועוד חיים
מכר
מאות
עותקים
חיים ועוד חיים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

חיים ועוד חיים

4.6 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, "מאחורי התמונות במוזיאון", ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו.

    תקציר

    בלילה קר ומושלג בשנת 1910 נולדת אורסולה טוד לזוג אמיד באנגליה, אך מתה עוד בטרם הספיקה לשאוף לריאותיה טיפת אוויר. ואולי לא? אולי היא פולטת יללה תאוותנית ויוצאת אל דרכי חיים שונות ומשונות, בעוד המאה העשרים צועדת קוממיות לעבר מלחמות עולם הרות אסון. ואולי לא? מה היה קורה אילו יכולנו לחיות שוב ושוב? האם היינו מצליחים להשתפר? ואולי שוב ושוב היה פוקד אותנו אסון כזה או אחר? לו היה ניתן לנו מספר בלתי-מוגבל של חיים, האם בסופו של דבר היינו מצליחים להציל את העולם מידי עצמו?

     

    חיים ועוד חיים הוא רומן מקורי וסוחף, הכתוב בווירטואוזיות ומאוכלס בדמויות מורכבות ומלאות חיים. קייט אטקינסון מותחת את גבולות הפרוזה בספר בלתי-נשכח – מהמהנים והחשובים שראו אור בעולם ב-2013 – המעורר למחשבה על ההיסטוריה האנושית, על שאלת הרצון החופשי ועל מגבלות ההיגיון והתפישה הכרונולוגית.

     

    קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, מאחורי התמונות במוזיאון, ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו. חיים ועוד חיים הוא ספרה השמיני.

     

    "יצירת מופת."  [The Times]

     

    "ספר נועז ושאפתני, פרי עטה של סופרת גאונה." [New York Times]

     

    "הספר הטוב ביותר שקראתי השנה." [New York Magazine]

     

    "רומן נועז ומעורר מחשבה מאת אחת הסופרות המוכשרות ביותר הכותבות כיום." [Booklist]

     

    "יצירת מופת ספרותית." [Amazon]

     

    "רומן מרתק ומהנה עד אין-קץ." [San Francisco Chronicle]

     

    "מפגן כישרון מסחרר ומקסים." [Daily Mirror]

     

    "שילוב נפלא של גאונות מבנית ועדינות רגשית." [Guardian]

     

    אחד מחמשת הספרים הטובים ביותר של 2013 – Amazon

     

    אחד מעשרת הספרים הטובים ביותר של 2013 – New York Times

    פרק ראשון

    הֱיוּ בְּנֵי חַיִל

    נובמבר 1930

     

      *

    [*. מתוך נאומו של צ'רציל ב־19 במאי 1940, על פי חשמונאים א' ג, נח: "התקדשו למחר והיו לבני חיל, להילחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו." (כל ההערות הן מאת המתרגמת.)]

     

     

     

    הבל מעופש של עשן טבק ואוויר דביק ולח חבט בה כשנכנסה לבית הקפה. גשם ירד בחוץ, וטיפות מים עדיין רטטו כאגלי טל דקיקים על מעילי הפרווה של כמה מן היושבות בפנים. מלצרים בסינרים לבנים התרוצצו הלוך ושוב וסיפקו את צורכיהם של אנשי מינכן המתענגים על שעת פנאי - קפה, עוגה ורכילות.

    הוא ישב לשולחן בקצה האחורי של החדר, מוקף בחסידיו ובמעריציו הקבועים. ביניהם ישבה גם אישה שלא היתה מוּכּרת לה, בקרזול צהוב־פלטינה ובאיפור כבד - שחקנית כנראה. המקורזלת הציתה סיגריה והפכה את העישון למופע פאלי. כולם ידעו שהוא מעדיף נשים צנועות ובריאות, ועדיף מבוואריה. עם כל שמלות הסרפן האלה והגרביים עד הברך, אלוהים ישמור.

    השולחן היה גדוש. בּינֶן שְטיךְ, גוּגל הוּפּף, קאזֶה קוּכְן. הוא אכל פרוסת קירְש טוֹרטֶה.* הוא אהב לאכול עוגות. לא פלא שהוא נראה בצקי כל כך. מוזר שלא פיתח סוכרת. הגוף הרך והדוחה, שמעולם לא נחשף לעין הציבור (בעיני רוחה ראתה בצק מתחת לבגדים). גבר לא גברי. הוא חייך כשהבחין בה, התרומם קלות בכיסאו, אמר, "גוּטְן טאג, גנֵיידיגְס פְרוֹילַיין"** והחווה אל הכיסא שלצדו. מלחך הפנכה שישב שם זינק ופינה לה את המקום.

    [*. בהתאמה: עוגת עוקץ הדבורה, עוגת שמרים ועוגת גבינה; עוגת דובדבנים.]

    [**. יום טוב, עלמה נכבדה.]

    "אוּנזֶרֶה אֵנגלישֶה פרוֹינדין,"* אמר אל המקורזלת, שנשפה באטיות את עשן הסיגריה, סקרה אותה בחוסר עניין ולבסוף אמרה, "גוּטן טאג". מבטא ברלינאי.

    [*. החבֵרה האנגלייה שלנו.]

    על הרצפה ליד כיסאה הניחה את תיק היד שלה, הכבד ממשאו, והזמינה שוקולָדֶה. הוא עמד על כך שתטעם את הפְלָאוּמֶן שטרוֹיזֶל.*

    [*. עוגת שזיפים.]

    "אֶס רֵייגְנֶט," אמרה כדי להגיד משהו. "יורד גשם."

    "כן, יורד גֵיישם," אמר במבטא כבד. הוא צחק, שבע רצון מן הניסיון שלו לדבר אנגלית. כל היושבים סביב השולחן הצטרפו אל צחוקו. "בראבו," אמר אחד מהם. "זֶר גוּטֶס אֵנגליש." מצב רוחו היה טוב, ובקצה אצבעו נקש על שפתיו בחיוך משועשע, כמאזין לנגינה בראשו.

    העוגה היתה טעימה להפליא.

    "אֵנטשוּלדיגוּנג," התנצלה, התכופפה אל תיקה ופשפשה בו כדי למצוא ממחטה. פינות תחרה שעליהן ראשי תיבות שמה - אב"ט - מתנת יום הולדת מפּמי. בנימוס מחתה את פירורי השטרויזל מעל שפתיה, התכופפה שוב כדי להחזיר את הממחטה לתיק, ושלפה את החפץ הכבד שהיה מונח שם. אקדח צבאי ישן של אביה, מהמלחמה הגדולה. וֶבּלי V.

    תנועה שהתאמנה עליה עשרות פעמים. ירייה אחת. בזריזות, זה הכי חשוב. ובכל זאת, לרגע, כששלפה את האקדח וכיוונה אל לבו, נוצרה בועת זמן מושעית, שבה נעצר הכול.

    "פיהרר," אמרה ופוצצה את הבועה. "פִיר זִי."*

    [*. בשבילךָ.]

    סביב השולחן נשלפו אקדחים וכוּונו אליה. נשימה אחת. ירייה אחת.

    אורסולה לחצה על ההדק.

    חשיכה ירדה.

    קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, "מאחורי התמונות במוזיאון", ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו.

    סקירות וביקורות

    שבע נשמות 'חיים ועוד ‭ ,'םייח‬ ספרה הבריטי־לעילא של קייט אטקינסון, הוא רומן מהנה ומרשים מאוד זה ספר בריטי מאוד. וזה נאמר לשבח (לעיתים אני תוהה אם יש בכלל אפשרות אחרת‭.(‬ קייט אטקינסון (ילידת ‭ (1951‬משחזרת כאן את הישגו של רומן הביכורים המורבידי-קומי הנהדר שלה, 'מאחורי התמונות במוזיאון' ‭ ‬‭.1... אריק גלסנר 7 לילות 17/01/2014 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות

    עוד על הספר

    סקירות וביקורות

    שבע נשמות 'חיים ועוד ‭ ,'םייח‬ ספרה הבריטי־לעילא של קייט אטקינסון, הוא רומן מהנה ומרשים מאוד זה ספר בריטי מאוד. וזה נאמר לשבח (לעיתים אני תוהה אם יש בכלל אפשרות אחרת‭.(‬ קייט אטקינסון (ילידת ‭ (1951‬משחזרת כאן את הישגו של רומן הביכורים המורבידי-קומי הנהדר שלה, 'מאחורי התמונות במוזיאון' ‭ ‬‭.1... אריק גלסנר 7 לילות 17/01/2014 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות
    חיים ועוד חיים קייט אטקינסון

    הֱיוּ בְּנֵי חַיִל

    נובמבר 1930

     

      *

    [*. מתוך נאומו של צ'רציל ב־19 במאי 1940, על פי חשמונאים א' ג, נח: "התקדשו למחר והיו לבני חיל, להילחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו." (כל ההערות הן מאת המתרגמת.)]

     

     

     

    הבל מעופש של עשן טבק ואוויר דביק ולח חבט בה כשנכנסה לבית הקפה. גשם ירד בחוץ, וטיפות מים עדיין רטטו כאגלי טל דקיקים על מעילי הפרווה של כמה מן היושבות בפנים. מלצרים בסינרים לבנים התרוצצו הלוך ושוב וסיפקו את צורכיהם של אנשי מינכן המתענגים על שעת פנאי - קפה, עוגה ורכילות.

    הוא ישב לשולחן בקצה האחורי של החדר, מוקף בחסידיו ובמעריציו הקבועים. ביניהם ישבה גם אישה שלא היתה מוּכּרת לה, בקרזול צהוב־פלטינה ובאיפור כבד - שחקנית כנראה. המקורזלת הציתה סיגריה והפכה את העישון למופע פאלי. כולם ידעו שהוא מעדיף נשים צנועות ובריאות, ועדיף מבוואריה. עם כל שמלות הסרפן האלה והגרביים עד הברך, אלוהים ישמור.

    השולחן היה גדוש. בּינֶן שְטיךְ, גוּגל הוּפּף, קאזֶה קוּכְן. הוא אכל פרוסת קירְש טוֹרטֶה.* הוא אהב לאכול עוגות. לא פלא שהוא נראה בצקי כל כך. מוזר שלא פיתח סוכרת. הגוף הרך והדוחה, שמעולם לא נחשף לעין הציבור (בעיני רוחה ראתה בצק מתחת לבגדים). גבר לא גברי. הוא חייך כשהבחין בה, התרומם קלות בכיסאו, אמר, "גוּטְן טאג, גנֵיידיגְס פְרוֹילַיין"** והחווה אל הכיסא שלצדו. מלחך הפנכה שישב שם זינק ופינה לה את המקום.

    [*. בהתאמה: עוגת עוקץ הדבורה, עוגת שמרים ועוגת גבינה; עוגת דובדבנים.]

    [**. יום טוב, עלמה נכבדה.]

    "אוּנזֶרֶה אֵנגלישֶה פרוֹינדין,"* אמר אל המקורזלת, שנשפה באטיות את עשן הסיגריה, סקרה אותה בחוסר עניין ולבסוף אמרה, "גוּטן טאג". מבטא ברלינאי.

    [*. החבֵרה האנגלייה שלנו.]

    על הרצפה ליד כיסאה הניחה את תיק היד שלה, הכבד ממשאו, והזמינה שוקולָדֶה. הוא עמד על כך שתטעם את הפְלָאוּמֶן שטרוֹיזֶל.*

    [*. עוגת שזיפים.]

    "אֶס רֵייגְנֶט," אמרה כדי להגיד משהו. "יורד גשם."

    "כן, יורד גֵיישם," אמר במבטא כבד. הוא צחק, שבע רצון מן הניסיון שלו לדבר אנגלית. כל היושבים סביב השולחן הצטרפו אל צחוקו. "בראבו," אמר אחד מהם. "זֶר גוּטֶס אֵנגליש." מצב רוחו היה טוב, ובקצה אצבעו נקש על שפתיו בחיוך משועשע, כמאזין לנגינה בראשו.

    העוגה היתה טעימה להפליא.

    "אֵנטשוּלדיגוּנג," התנצלה, התכופפה אל תיקה ופשפשה בו כדי למצוא ממחטה. פינות תחרה שעליהן ראשי תיבות שמה - אב"ט - מתנת יום הולדת מפּמי. בנימוס מחתה את פירורי השטרויזל מעל שפתיה, התכופפה שוב כדי להחזיר את הממחטה לתיק, ושלפה את החפץ הכבד שהיה מונח שם. אקדח צבאי ישן של אביה, מהמלחמה הגדולה. וֶבּלי V.

    תנועה שהתאמנה עליה עשרות פעמים. ירייה אחת. בזריזות, זה הכי חשוב. ובכל זאת, לרגע, כששלפה את האקדח וכיוונה אל לבו, נוצרה בועת זמן מושעית, שבה נעצר הכול.

    "פיהרר," אמרה ופוצצה את הבועה. "פִיר זִי."*

    [*. בשבילךָ.]

    סביב השולחן נשלפו אקדחים וכוּונו אליה. נשימה אחת. ירייה אחת.

    אורסולה לחצה על ההדק.

    חשיכה ירדה.