דיוקנו של הזמן האבוד

אזעקה

אַ           אַ           אַ            אַ            אַ           זעקה זועקת!
האזעקה זועקת בחושך  ופיפי חם יוצא  לשלומיק במיטה בחושך והאזעקה עולה ויורדת בחושך ואף אחד לא בא.
הפיפי של שלומיק בפיז'מה כבר קר ושורף ופתאום מרימים את שלומיק למעלה על הידיים בחושך, אבא מרים את שלומיק בחושך ונושם. נושם.
שלומיק על הידיים של אבא בחושך, ורואים את הקיר השחור של המדרגות של המשטרה נוסע ונוסע למעלה, אבל הרגליים של  אבא הולכות טך. טך.  טך.  למטה ולמטה ולמטה למקלט של המשטרה.
שלומיק מתעורר כבר על הברכיים של אבא במקלט איפה שיש מלמעלה את המנורה עם הברזלים שעושה אור חלש ועל הברזלים של הספסלים של המקלט יש את האנשים של המשטרה גם כן עם פיז'מות אבל הם לא אומרים כלום.
על הברזלים של הספסלים של המקלט על יד שלומיק  יש גם את אימא על יד אבא ויש את נָעֳרִי והראש של נערי וחלק של הגב של נערי בתוך החלוק של אימא אבל שלומיק יודע שזה נערי בעד זה שנערי היא האחות של שלומיק ויש לה את אותם האבא והאימא כמו שלומיק אפילו שהיא גדולה בת שמונה.
החלוק של אימא זה כמו הברזלים של הספסלים ושלומיק יודע איזה צבע זה: אפור. ובצד השני של אימא יש את סוֹפקָה בת דודה של שלומיק והיא בת שמונה וקצת ויש לה אבא ואימא אחרים אִידָה ויוּדָה והיא  לפעמים יושנת בבית שלהם ולפעמים בבית של אבא ואימא של שלומיק.
הפיפי קר ושורף. 
יושבים על הברזלים של הספסלים גם מִיסִיס בְּרָאוּן וְאִיֶן ואֶנְדְרִיוּ וְוִוינִי מהדלת ממול הדלת של שלומיק אפילו שהם אנגלים ואִיֶן רע קצת כמו היטלר בעד זה שפעם הוא אמר לנערי דֶטִי ג'וּ וזה לא יפה לדבר ככה ואבא אמר לנערי בפעם הבאה שהוא יגיד את זה תקחי מעדר ותרביצי לו על הראש ואימא צחקה הוֹ הו הו ואמרה שהבית של מיסיס בראון מלוכלך כמו דיחזירים ופעם בחצר אנדריו הראה לשלומיק את הפיפי שלו ואמר שזה וִויוִוי  והפיפי שלו היה כמו בננה קטנה אבל הפיפי של שלומיק בפיג'מה קר ושורף וגם  אדון ברברמן וגברת ברברמן מהחצר ושׁרונה מהחצר יושבים על הברזלים של הספסלים ושלומיק שומע את הרעמים ופתאום אדון ברברמן אומר: האיטלקים מפציצים את שׂרוֹנה,  ואבא קצת צוחק ולוחש: שטויות (1) וזה באמת היה מצחיק כי לילדה מהחצר קוראים שרונה ומתי ששורף בפיפי שמים  טַלְק.
ופתאום א א א א א א  ארגעה! וכלום קמים והולכים בשקט לאט והראש של שלומיק מתחבא איפה שחם 
על יד הראש של אבא.

יֵין הניצחון  

שלומיק יודע  שהבקבוק של יֵין הניצחון מתחבא למעלה בארון של ההול איפה שהחושך מתחבא וגם האקדוֹחַ הענקי של אבא בנרתיק מוחבא שמה , אבל נרתיק זה לא תיק , זה נר-תיק , והצבע של הנרתיק חאקי נערי אמרה. אבל לשלומיק אסור לעמוד על כיסא ולהסתכל על האקדוח וליגוע ביין הניצחון. אימא לא מרשה. בניצחון כולם ישתו יין ניצחון מהבקבוק הארוך של יין הניצחון ואפילו לשלומיק ירשו לשתות קצת ואחרי שהיין יהיה בתוך הבטן של שלומיק יראו שבחלק מהבקבוק יש עוד קצת יין ובחלק סתם זכוכית. אבל הבקבוק שיש לאבא מתחת למיטה הצבע שלו לא לבן, הצבע שלו ירוק, אבל כמעט לא יודעים שזה ירוק בעד זה שזה ירוק כמו שחור אבל יש לו קצת לבן כזה על יד המקום הפתוח שיוצא ממנו כזה ריח מסריח. אבל לאימא אין בקבוק כזה מתחת למיטה בחדר איפה שהיא יושנת וניצחון זה וי כמו שאבא עשה עם שתי אצבעות וזה היה קצת מפחיד וגם דוד צ'רצ'יל עשה כזה וי עם האצבעות בְקולנוע רמה בַיומן ודוד צ'רצ'יל הוא טוב והיטלר הוא רע אבל שלומיק הכי אוהב שאבא עושה את היטלר, אבל מתי ששלומיק אומר לאבא: אבא, תעשה את היטלר! אבא אומר לא עכשיו, אבל אם שלומיק מבקש הרבה פעמים אז אבא שם את השערות ככה הצידה וצועק דִי צְ'חוּטְן! די צ'חוטן! כמו היטלר בקול כמו שצרודים ופתאום אבא נופל על השטיח בקַבינְיֶט  ומתחיל לאכול את השטיח בעד זה שמתי שהיטלר מתרגז הוא נשכב על השטיח ואוכל אותו אבל דוד צ'רצ'יל ינצח את היטלר ושלומיק אוהב את דוד צ'רצ'יל ורוצה שדוד צ'רצ'יל יקח אותו על הידיים בעד זה שדוד צ'רציל גם כן שמן כמו אבא וגם לדוד צ'רצ'יל יש בגדים של שוטר וכובע של שוטר כמו לאבא ואחר כך נגמר היומן וכבר לא ראו את דוד צ'רצ'יל והתחילו לראות סרט מיקי מאוס על במבי והיה הרבה אש היתה שריפה ביער וכל החיות ברחו ומתי ששלומיק בכה אימא שאלה אותו בלחש אם הוא בוכה בגלל שהוא עצוב ושלומיק ענה לא, אני בוכה מיופי ואימא נתנה לו נשיקה על הראש ואמרה בלחש לאבא ולנורי שהוא אמר את זה. ופעם שלומיק ראה שריפה אמיתית בגן הניצחון, מתי שדודה מִיָה לקחה את שלומיק ועוד ילדים ששלומיק לא מכיר לטייל לגן הניצחון ושלומיק התחבא ורץ לגן הניצחון לבד בעד זה שהוא רצה שדודה מיה והילדים יגידו איך ידעת איפה זה גן הניצחון? אבל על יד המדרגות של גן הניצחון בית אחד זז וזז ורעד ואחר כך ראו עשן והאנשים ברחו וצעקו שריפה! שריפה! ופתאום שלומיק ראה את דודה מיה בוכה וצועקת עליו ולקחו אותו הביתה ואימא נתנה לו מכות בתוסיק, אבל דודה מיה היא לא דודה אמיתית של שלומיק כמו אידה ויודה, היא רק גרה בַחצר ושלומיק תמיד רוצה להסתכל עליה וכל פעם יוצא לחצר אולי הוא יראה אותה אולי הוא יראה אותה  והיא יפה,  אפילו ששלומיק לא יודע מה זה שאומרים שמישהי יפה,  אבל פעם הילדים בחצר צעקו עכברוש! עכברוש! ופתאום הדודה מיה רצה עם מעדר  וצעקה לשלומיק  זוז! זוז! בקול כמו שצרודים והפנים שלה היו של רעה והיא הרביצה לעכברוש והרביצה והרביצה והרביצה עם המעדר והעכברוש שכב על הצד והזיז מהר מהר את הרגליים ויצא לו קצת דם ואחר כך שלומיק פיחד שהוא עוד פעם יראה את הדודה מיה מרביצה לעכברוש  וגם מתי שהיא צעקה עליו בשריפה.

ילד, איך קוראים לך?
ילד, איך קוראים לך?
שלמה אריאל.
ואיפה אתה גר?
במשטרת רמת גן.
ואיך קוראים לאבא שלך?
יצחק אריאל והוא קצין במשטרה.

פנס קסם 

נערי וסופקה צועקות: אורה! שרונה! בואו למחסן! עושים פנס קסם! וגם שלומיק רץ מהר למחסן לראות פנס קסם אבל נערי אומרת: אתה לא! ולשלומיק נהיה חם בראש והוא נופל על הרצפה ומרביץ לרצפה וצועק אבל אחרי שהוא קם הוא רואה שהדלת של המחסן קצת פתוחה והוא נכנס ורואה בחושך אור צהוב קטן על הקיר ומין אנשים קטנים שחורים וחיות שחורות קטנות ונערי מחזיקה ביד בחושך קופסה עם נר דולק בפנים וסופקה שמה ניירות על הקופסה ומתי שהיא שמה נייר אחר רואים באור הצהוב הקטן על הקיר אנשים שחורים קטנים אחרים וחיות שחורות קטנות אחרות ושלומיק מרגיש את החושך ושלומיק מרגיש שזה באמת קסם ושזה שלומיק שרואה את הקסם הזה ושלומיק כל כך רוצה שיהיה עוד ועוד חושך כזה שמרגישים ועוד ועוד אור צהוב כזה על הקיר ועוד קסם כזה מפנס ואחר כך מתי שנערי וסופקה ואורה ושרונה הולכות שלומיק נשאר במחסן בחושך בשביל להרגיש עוד את החושך הזה ומתי ששומעים את הקול של אימא שלומיק! לאן הוא נעלם? שלומיק לא אומר כלום ולא יוצא מהמחסן אפילו שהוא יודע שאימא תכעס.