בטן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בטן
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2018
  • קטגוריה: פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 150 עמ' מודפסים
רותי שלו, מחברת הספר ׳בטן׳ (הוצאת כרמל, 2000), 
מלווה כבר שנים תהליכי ריפוי והתעוררות של יחידים וזוגות.
סיפור ההחלמה מטראומת התעללות בילדות היה הנתיב לפיתוח שיטת העבודה הייחודית שלה, לשיקום תשוקה לחיים ואמונה מחודשת בכוחה של אהבה. 
רותי, אימא לשתי בנות. יזמית חברתית, מנהלת בית חינוך קהילתי, מלווה קהילות משימתיות בעולם, מנחה ארגונים ומאמנת מנהלים ומנהיגים חברתיים. 

תקציר

חלקו הראשון של הספר פורש תמונות מילדותה של המחברת, שנפגעה מגילוי עריות על-ידי אביה. זהו קובץ חוויות שנגזרות מתוך מציאות של בדידות ופחד. הקול הוא קולה של ילדה החושפת את כאבה, לבטיה וסודותיה, בשפה חושנית וקולחת, ללא בושה או מבוכה. בחלק השני מתועדת חווית ההתמודדות עם המשקעים הרגשיים והפיזיים שהותירה הפגיעה, מנקודת ראותה של אישה בוגרת המסכמת פרק ופותחת חדש. "רותי בחרו לקרוא לך, כשמה של בובה אהובה. הגחת, חדרת אל עולמנו באוקטובר 73', אל המלחמה נולדת. ואת ספגת את קולות השבר ואימצת את לקחי המלחמה - ניצחת את אהבת אביך, והוא שנלקח במלחמה אחרת, פינה לך את הזירה, כי רק כך יכולת להירפא מהנגע. קורה לפעמים שחל עיוות, חזק ומשונה, נוראי, עיוות שמתרחש כאן על פני האדמה. יותר מכך, בתוך הבית שעל פני האדמה, בלב לבו. הנפשות הפועלות הן בני הבית - אבא, אמא, בן ובת. משפחה. והרפש המבחיל עדיין אופף אותך מדי פעם, ואת נעלמת, מתעטפת, מתחברת אל כאב המלחמה. ועדיין, טווה את מארג האהבה לשמה. תודה לך על רגע של חסד, במפגש שבין שפלות אדם אל מול התעלותה של רוח.

רותי שלו, ילידת ישראל.
מחברת הספר ׳בטן׳ שראה אור בשנת 2000 בהוצאת כרמל.  ו׳מעשה אהבה׳ שיראה אור בקרוב.
עוסקת בליווי נשים וגברים, קבוצות וארגונים בתהליכי התפתחות והגברת מודעות. 

פרק ראשון

ההקדמה והמבוא, יחד
 
כל-כך חיכיתי לרגע, והנה זה כאן.
לפעמים אומרים – "הצצה נדירה לתוך עולמו של...".
אבל הכתיבה והקריאה הזאת הן לא הצצה.
הקסם בכתיבה הזאת הוא השיתוף. וההשתתפות.
אותך לקחתי בחשבון כל הדרך. ונהניתי מכל רגע.
רותי הפרטית הפכה ציבורית.
וזה לא רק נעים. גם מכביד.
אבל פתאום הוגשם חלום, פתאום הפרטית, המכונסת, הלא מובנת, יצרה שפה.
הדיבור הכמוס, האישי הוא עכשיו גם שלך. לא רק איתך.
אותך. שלך.
וההתרגשות הגדולה באמת היא מהרגעים שבהם תבוקע האלמוניות של כל מי שרק ביקש וקולו לא נשמע.
מי שמגמגם מרוב בושה.
מי שלא נמצאה לו שפה.
כי השער הזה אל עולם אילם, לא מדובר, עולם שאינו – זו שמחתי הגדולה.
זאת התקווה, התשובה – אולי אפילו הניצחון על שממת האבדון.
יש שפה של אהבה גדולה.
ואתם כבר לא לבד. והם כבר לא לבד. ואנחנו לא לבד.
כי אני כבר לא לבד. כי אין יותר לבד.
כי האחר והבלתי-אפשרי, המחליא והמהפנט, המעודד והמעורר,
כולם הפכו לבני בית.
והבית הוא בית אחד, משותף.
השקיפות נטרלה את הבדידות והזרות.
הסיפור הוא אסופה של רגעים ששׁרטו וליטפו אותי הרבה שנים.
והסוף הוא טוב.
אני אוהבת ואהובה.
הספר נכתב לכבודן של האמונה והשמחה שהפכו את החלום לאפשרות.
אבל לא פחות, נכתבו הזמנים שעברו, לכבוד כל מי שעדיין לא מאמין וזקוק נואשות לשוקו וליטוף.
אז זה הליטוף ממני. תקווה אמונה ואמון.
אין לבד, אפילו אם נדמה.
הרבה זמן אני מדמיינת ומתענגת על רשימת התודות המיוחדות.
והתודה הראשונה היא על הזכות לקבל ולהכיל אהבה.
החברות היקרות קרן ומזל ואיילת, שלהן חלק משמעותי בבקיעתו של הספר לעולם, אחי האהוב והאחד, שהיה ונמצא אפילו בלי דעת.
הוא חייך ותמך בלי תנאי והיה לי לאח.
והתודה הגדולה גדולה למטפלות המופלאות שלי עירית וצילה, שהאמינו גם כשנדמה היה שאין במה.
תודה על האהבה הגדולה, על הזכות והמדויקות, על הערבות והשותפות.
תודה לרוית ורמי שחידדו את כנותי ובררו עיקר מטפל.
בזכותם, בדרכם המיוחדת והקשה, הזכירו לי מאין באתי ולאן פני.
ותודה לאמא שהיא היא, תודה לך שאת את.
תודה ובבקשה
רותי. שלו.
רותי שלו, מחברת הספר ׳בטן׳ (הוצאת כרמל, 2000), 
מלווה כבר שנים תהליכי ריפוי והתעוררות של יחידים וזוגות.
סיפור ההחלמה מטראומת התעללות בילדות היה הנתיב לפיתוח שיטת העבודה הייחודית שלה, לשיקום תשוקה לחיים ואמונה מחודשת בכוחה של אהבה. 
רותי, אימא לשתי בנות. יזמית חברתית, מנהלת בית חינוך קהילתי, מלווה קהילות משימתיות בעולם, מנחה ארגונים ומאמנת מנהלים ומנהיגים חברתיים. 

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2018
  • קטגוריה: פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 150 עמ' מודפסים
בטן רותי שלו
ההקדמה והמבוא, יחד
 
כל-כך חיכיתי לרגע, והנה זה כאן.
לפעמים אומרים – "הצצה נדירה לתוך עולמו של...".
אבל הכתיבה והקריאה הזאת הן לא הצצה.
הקסם בכתיבה הזאת הוא השיתוף. וההשתתפות.
אותך לקחתי בחשבון כל הדרך. ונהניתי מכל רגע.
רותי הפרטית הפכה ציבורית.
וזה לא רק נעים. גם מכביד.
אבל פתאום הוגשם חלום, פתאום הפרטית, המכונסת, הלא מובנת, יצרה שפה.
הדיבור הכמוס, האישי הוא עכשיו גם שלך. לא רק איתך.
אותך. שלך.
וההתרגשות הגדולה באמת היא מהרגעים שבהם תבוקע האלמוניות של כל מי שרק ביקש וקולו לא נשמע.
מי שמגמגם מרוב בושה.
מי שלא נמצאה לו שפה.
כי השער הזה אל עולם אילם, לא מדובר, עולם שאינו – זו שמחתי הגדולה.
זאת התקווה, התשובה – אולי אפילו הניצחון על שממת האבדון.
יש שפה של אהבה גדולה.
ואתם כבר לא לבד. והם כבר לא לבד. ואנחנו לא לבד.
כי אני כבר לא לבד. כי אין יותר לבד.
כי האחר והבלתי-אפשרי, המחליא והמהפנט, המעודד והמעורר,
כולם הפכו לבני בית.
והבית הוא בית אחד, משותף.
השקיפות נטרלה את הבדידות והזרות.
הסיפור הוא אסופה של רגעים ששׁרטו וליטפו אותי הרבה שנים.
והסוף הוא טוב.
אני אוהבת ואהובה.
הספר נכתב לכבודן של האמונה והשמחה שהפכו את החלום לאפשרות.
אבל לא פחות, נכתבו הזמנים שעברו, לכבוד כל מי שעדיין לא מאמין וזקוק נואשות לשוקו וליטוף.
אז זה הליטוף ממני. תקווה אמונה ואמון.
אין לבד, אפילו אם נדמה.
הרבה זמן אני מדמיינת ומתענגת על רשימת התודות המיוחדות.
והתודה הראשונה היא על הזכות לקבל ולהכיל אהבה.
החברות היקרות קרן ומזל ואיילת, שלהן חלק משמעותי בבקיעתו של הספר לעולם, אחי האהוב והאחד, שהיה ונמצא אפילו בלי דעת.
הוא חייך ותמך בלי תנאי והיה לי לאח.
והתודה הגדולה גדולה למטפלות המופלאות שלי עירית וצילה, שהאמינו גם כשנדמה היה שאין במה.
תודה על האהבה הגדולה, על הזכות והמדויקות, על הערבות והשותפות.
תודה לרוית ורמי שחידדו את כנותי ובררו עיקר מטפל.
בזכותם, בדרכם המיוחדת והקשה, הזכירו לי מאין באתי ולאן פני.
ותודה לאמא שהיא היא, תודה לך שאת את.
תודה ובבקשה
רותי. שלו.