ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
738 ימים - אב במסע

תקציר

אותו הרגע לא היה לי כבר שום ספק שאני, היושב בביתי וצופה בסרטון ביוטיוב, רואה איך בני נלקח בשבי על ידי ארגון טרור. בני הלוחם נמצא עכשיו בידי ארגון טרור. חי? מת? מי יודע. מה עושים עכשיו?

ב-7 באוקטובר 2023 הפך יהודה כהן בעל כורחו לאבא של חטוף. עד מהרה, כשההלם הראשוני החל להתפוגג, הוא גילה שהמובן מאליו מבוטל, ועליו לצאת למאבק. בעוד מלחמה רב זירתית מטלטלת את המדינה, הוא מצא את עצמו בחזית של מלחמה אחרת, עיקשת, חסרת פשרות, למען מטרה אחת: הצלת חיי בנו.

במסע שנמשך שנתיים הוא נאבק ללא לאות נגד כוחות גדולים ממנו, ובעיקר נגד מי שהיו אמורים לעמוד לצידו. מנווט בין שקרים ואינטרסים, בין תומכים ובין מנאצים, צועק אל מי שאוזניהם נאטמו וליבם גס. מיטלטל בין אימה לתקווה, לא נכנע לייאוש, עד שבנו שב הביתה.

אב במסע הוא ספר מרתק. חד, קשוח, לא מתפשר, משובץ בהמון רגעים של אבסורד קיומי, אך כל כך יומיומי. הוא מספק מבט אישי מבפנים על המאבק למען שחרור החטופים, שמדינה שלמה הייתה עדה לו.

יהודה כהן, איש היי-טק, מתגורר עם משפחתו ברחובות. הוא לא התכוון לכתוב ספר, אבל הסיפור הפרטי שלו, הוא הסיפור של ישראל שאחרי 7 באוקטובר.

עת השתחררתי / רן בן נון
כתב האישום החריף של אב לחייל חטוף
עת השתחררתי / רן בן נון
כתב האישום החריף של אב לחייל חטוף
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 ראה יהודה כהן, איש הייטק ואיש משפחה מרחובות, את בנו, חייל בשריון, נחטף לעזה. ככה, בסרטון שרץ ברשת, כמו כולם. ספרו של כהן, 738 ימים – אב במסע, הוא סיפור המאבק לשחרורו של הבן משבי חמאס. שמו של הבן כלל לא מוזכר בספר, וזה לגמרי בכוונה. במקום, יש בו כתב אישום זועם, שכולו כעס על מעשים טפשיים, אכזריים, מרושעים של שלל אנשי ציבור ושלטון ובראשם האיש שלא העירו אותו, שלו יהודה כהן קורא במגוון שמות: השקרן, המממן, המפקיר, מהנדס התודעה, המתבכיין, ,הסרבן, המתחנף, הנאשם, המבוקש. אפילו סתם המה-שמו, שמות שעליהם הוא חוזר שוב ושוב עד שהם ממש נטמעים בתודעת הקורא, שזה מזכיר קצת את השיטות של הצד השני, אבל היי – מה שעובד. כאן הוא חושף את כלי הנשק העיקרי שלו – ציניות מפלחת קרביים ומרירות שמחלחלת עמוק, של מי שהמדינה בגדה בו והפקירה את בנו.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • כשנראה אותך שוב/ רייצ'ל גולדברג־פולין
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • מכיל קטעים קשים לקריאה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אסון הטבח פוגש את כהן יום לפני טיסת עסקים מסביב לעולם. בנו הגדול מוזעק לשירות בצפון, ואילו הקטן משרת בעזה. הבן הזה היה בטנק המפורסם, מעלה העשן, ובאחד הסרטונים הוא מצולם כשהוא נגרר על הקרקע על ידי מחבלי נוחבה בשעה 7.30. בחוסר אונים, האב החרד מתקשר למוקד פיקוד העורף ומתבקש להשאיר פרטים. רק ביום ראשון בחצות מגיעים אליו שלושה נציגי שו"ן, יחידת השבויים והנעדרים, ובראשם קצין המספק הסברים קלושים. וזוהי רק הפתיחה למופע רשלנות וחפיפניקיות, ישראבלוף אינסופי, עם הרבה שאלות שאין עליהן תשובה והתנהלות שלומיאלית, במקרה הטוב. הכל מתואר בסגנון דיבורי ישיר ופתוח שכולו כנות טוטאלית, כמו שיחה עם חבר טוב על כוס בירה, ובליבה אמירות ישירות וחד משמעיות, על האויבים בעזה, ג'יהאד וחמאס, והאויב שיושב בירושלים. כן, אתם יודעים בדיוק מי זה. מכאן כהן שב ועוקב אחר הימים שלפני הטבח: ציוד לא תקין, שאננות, זלזול באויב, אפס מוכנות, הליכה לפי הספר וכל יתר החלקים הבאושים של מה שנהוג לכנות בשם הכללי, הקונספציה. בהמשך, את אותות החיים מבנו הוא מקבל לא מהצבא או הממשלה, אלא מהתקשורת וממשפחות חטופים אחרות. התנהלות המדינה מבישה ומקוממת, מנגנון של רמייה, טיוח וניצול. אי אפשר לקרוא את זה ולא לכעוס, עז שכבר לא ניתן להכיל עוד את הזעם, ולהעריך ולהעריץ את הכוחות שהיו לו להמשיך ולא לוותר, גם כשהמערכת המסואבת התנכלה לו וניסתה לדרוס אותו, בהתנהלות שנעה ללא הפסקה בין סרבול מביך לרשעות מקוממת, כשהכל מפורט, מנומק, מדוקדק, ישר לפנים, עובדות שלא ניתן להתחמק מהן או להתווכח איתן, כשל רב מערכתי מזעזע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • 738 יום הוא סיפור קפקאי קלאסי על האזרח הקטן מול המערכת הגדולה והאטומה. אצל כהן האזרח אולי קטן אבל הוא לא חלש; מיום ליום הוא מגלה בעצמו כוחות חדשים והופך לדמות מרשימה, גיבור אמיתי, בשר ודם, שעבר לעולם מקביל, מציאות אלטרנטיבית גיהינומית שכולה גזלייטינג, אימה ותעתוע. לנגד עיניו מוקמים פורומים של משפחות חטופים התומכות בממשלה ומתנגדות לפעולות מטה המשפחות, ואט-אט הכל הופך לעסקונה קטנה ונכלולית: חלוקת ספרי תהילים וסיכות הזדהות במקום יציאה לרחובות, הקראת מגילות במקום נאומים חוצבי להבות שלשלטון לא נעים לשמוע. אז הוא מבין שבשביל להילחם באמת הוא צריך לעבור לקפלן, אלה שסומנו על ידי הממשלה כבוגדים, אלה שסוף סוף הקשיבו לו, הבינו ואפילו הריעו. כך נוצרה קבוצת בגין, אלה שנאבקים באמת במי שאשם באמת. המסר הוא אחד: דעו עם מי יש לכם עסק פה, כמה הוא מסוכן, ציני ואכזרי. אנחנו יודעים היטב, אך עדיין הדברים נקראים בתדהמה. לא יכול להיות שככה זה עובד באמת, לא ייאמן שכך הדברים מתנהלים. יש כאן המון פוליטיקה, מטבע הדברים, ופוליטיקה, כידוע, היא עסק מלוכלך, ומי שחייב לעסוק בפוליטיקה כדי להציל את בנו חייב גם להתלכלך. מפגישות תחנונים בפני עוזרים פרלמנטריים של סנאטורים בוושינגטון ועד אינטריגות קטנות וגועליות במטה החטופים, 738 מרגיש לפעמים כמו צלילה לתוך מדמנה מצחינה ודחוסה כל כך, שלפעמים צריך לעצור את רצף הקריאה רק כדי לעלות ולקחת אוויר. יש פה גם מעין מדריך לאזרח הקטן במלחמתו בעריץ הגדול. אם חס וחלילה קרה לכם הרע מכל, זה מה שעליכם לעשות. כלל מס 1, אל תאמינו לאף אחד; כמו שאמר בשעתו ד"ר האוס, כולם משקרים. כל הזמן. כלל מס' 2, כל האמצעים כשרים והבושה מתה; תעשו כל מה שצריך בלי להתנחמד, בלי להתרפס ובלי לדפוק חשבון לאף אחד. הכלל השלישי, והוא אולי העצוב מכולם - מעכשיו אתם לגמרי לבד. אולי תפגשו אנשים טובים באמצע הדרך, כמה מהם מוזרים ומפתיעים ממש, בכלל לא מי שציפיתם, אבל בגדול זה הכל עליכם, הכל. הוא לא כותב זאת בפירוש, אבל אלו המסקנות הבלתי נמנעות העולות מדבריו. ומתוך כל זה כך עולה דמותו של כהן עצמו, אמיץ, חסר פחד, מרשים ומעורר השראה. לא מתבייש להיות מה שנקרא "רדיקלי" כשצריך: כן לאמברגו נשק על ישראל אם הנשק משמש לצכים פוליטיים ולג'נוסייד, כן לסנקציות בינלאומיות על ממשלת החורבן, כן לפתרון שתי מדינות לשני העמים; רעיונות שפעם נחשבו לסבירים ולגיטימיים והיום כבר מוגדרים כשמאל הזוי וקיצני, כמה עצוב.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה לא ספר במובן ה"ספרותי" של המילה. יותר ספר שחשיבותו בעצם קיומו.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • לוק ברנרד, המלאך השומר, העוזר הכי מפתיע, שנראה כמו האד-באנגר חובב מטאל אבל מוביל את כהן בערמומיות במסדרונות הכי חשובים ומשפיעים. איזה מזל שיש חברים כאלה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "עוד זווית חשובה ותעמולתית שמהנדס תודעתנו טוב בה, ניסוח דברים בצורה שטחית ופשטנית. כמו ברמה ובתחכום של סיפורי עמי ותמי. זה מכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. הסבר שטחי ובסיסי, לא מורכב מדי, עם זריקת שקר וזרזיף רעל — וזה עובד מצוין על הביביסט המצוי."
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • כיכר החטופים, כמובן. היא חזרה להיות רחבת מוזיאון תל אביב, וכמה טוב שכך, אבל כל הזכרונות הכואבים עדיין שם.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • נקווה שאף אחד, בישראל ובעולם, לא ייאלץ לכתוב עוד ספרים כאלה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • יהודה כהן מצייר תמונה עגומה מאוד של מדינה שפעם היתה מעוז של הייטק ותקווה לשלום, והיום היא סנטימטר מתיאוקרטיה משיחית אפלה ומסוכנת, לאזרחיה ולשכנותיה. הריקבון שפושה בכל פינה, הרעל שמחלחל לכל נשמה, החנפנות העלובה, ההתרפסות לרגלי המנהיג העליון, איבוד עמוד השדרה המוביל לאובדן צלם אנוש. טרגדיה בהילוך איטי שהיא חיינו. ואז פתאום זה נגמר. מ-7 באוקטובר 2023 ועד 13 באוקטובר 2025. מהחטיפה ועד לחזרת הבן האובד ב-9.02 בבוקר. 738 ימים של סיוט. שנתיים ושישה ימים. תזכרו את זה באוקטובר 2026 - תזכרו את זה כל הדרך אל הקלפי.