ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
יומן הריק

תקציר

שִיבָּטָה, צעירה לא נשואה שעובדת במפעל לייצור גלילי נייר בטוקיו, מטפלת בכל המשימות חסרות השם במחלקה. היא זו שמכינה קפה ומפנה את הכוסות, מחליפה דיו במדפסת ודואגת לניקיון הכיור שבמטבח - והכול רק משום שהיא האישה היחידה במחלקה. יום אחד, כשנרמז לה לפנות כוסות מלוכלכות אחרי ישיבה שאפילו לא השתתפה בה, היא מחליטה שהגבול נחצה ומכריזה שהיא בהיריון - ומייד כל היחס אליה משתנה. 

השקר גורם לה לתעות במבוך של הונאות, אך מהצד השני הוא מחדד אמיתוֹת חברתיות ובאמצעותו מצליחה אֵמי יָאגי למתוח ביקורת חריפה על האפליה המגדרית, שממשיכה להתקיים גם בעולם העבודה העכשווי. 

יומן הרִיק זכה ביפן בפרס אוסאמו דזאי לרומן ביכורים, נבחר לאחד מספרי השנה הטובים ביותר לשנת 2022 על ידי הניו יורקר והפייננשל טיימס, תורגם ליותר מעשרים שפות וקיבל ביקורות נלהבות.

"קריאה סוחפת עד העמוד האחרון ועד המסקנות הנוקבות שהספר מציג." פבלישרס ויקלי 

היריון מדומה / רן בן-נון
אמי יאגי בועטת בפטריארכיה במקום הרגיש ביותר
היריון מדומה / רן בן-נון
אמי יאגי בועטת בפטריארכיה במקום הרגיש ביותר
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • היא רק אמרה שהיא בהריון, והכל פתאום הסתדר. היא כבר לא השפוטה של המחלקה למרות שהיא האישה היחידה במשרד האפרורי המשמים שבו היא עובדת, כבר לא צריכה להכין קפה לישיבות שהיא אפילו לא משתתפת בהן ולשטוף את הכוסות אחריהן. עכשיו שעות העבודה של שיבטה, רווקה בת 34, הרבה יותר נוחות; היא הולכת מוקדם הביתה, מבשלת לעצמה ארוחות בריאות ומתפנקת באמבטיות מלח, עורה זוהר ורך, גופה רגוע ומשוחרר. יש רק בעיה קטנה: גיבורת יומן הריק השנון והארסי של אמי יאגי בכלל לא בהריון.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • בשולי הנוחות/ סייקה מורטה
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כתוב בדיוק יפני.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • זה ספר שזועק מוות לפטריארכיה, אבל בשקט, באיפוק יפני מושלם. זהו המרד השקט. זה כה נעים, ששיבטה נכנסת לתפקיד בצורה קצת מוגזמת, נהנית ממנעמי החיים ומההתחשבות היתרה מכל עבר, עד שלרגעים נדמה כאילו היא עצמה כבר מאמינה שהיא אכן בהיריון. היא רק צריכה להיזהר מהשכן הנודניק הדאגן מהקיוביקל הסמוך. בהומור מוזר ומאופק מתארת יאגי להפליא את דור ה-30 ומשהו היפני, שחולף ליד החיים בלי לגעת בהם. לשיבטה יש עין בוחנת שרואה הכל אחרת, מתבוננת מהצד, במעין תיעוד מנטלי רציף של מציאות שחלקה בה שולי, זעיר. זו בדידות בהמון, אפס סיכוי לקשר אנושי אמיתי מכל סוג שהוא. כל זה מלווה בחושניות חייזרית וגוף שמתעורר לחיים באופן פסיכוסומטי מוזר, כמו עוקב אחר שלבי ההיריון המדומה באמצעות עליה וירידה במשקל, התקפי זלילה ושאר תסמינים שמצאה בחוברת הדרכה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • בערב חג המולד שיבטה מזדהה עם דמותה של הבתולה הקדושה, עוברת לבירה נטולת אלכוהול, מחליטה שהתינוק הוא בן ומעניקה שלו שם; האשליה הולכת וגדלה עם הבטן, האמיתית והמזויפת. היא קוראת לו סוראטו, שילוב של ריק ושל שמיים ביפנית, ומתמכרת לשיעורי אירובי בהיריון כמו במחול פגאני שבטי עתיק. שיבטה מצטרפת למשפחת האדם, מתחברת לשורשים, כבר לא לבד, עכשיו יש לה חברות חדשות. אבל כשהן הולכות לגינקולוג, היא הולכת לרופא השיניים. זהו ההומור של יאגי, שחור משחור ומריר מאוד, ורוב רובו על חשבון הגיבורה האומללה, שכמו מודעת למצבה, אבל לא באמת, לא עד הסוף, חיה באיזו דלוזיה מתמשכת שמובילה לאבדון רגשי ופיזי.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • מבקרים מסוימים טענו שזה ספר של גימיק, ותו לא. קצת הגזימו.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • החברה יוקינו, שמספרת לה שהתגרשה. שיבטה אומרת שיוקינו תמיד עושה דברים בלי שאף אחד ירגיש, ואז מוסיפה: כנראה כולם כאלה, יוקינו פשוט מדברת על זה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אנשים נעלמים תמיד במקום להצהיר על ניתוק היחסים. הם מעדיפים להיעלם בשקט. כל כך בשקט ששני הצדדים אפילו לא שמים לב"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • טוקיו של שיבטה היא המקום להיעלם בו בהמון. הכל קורה בה כל הזמן, ובעצם לא קורה כלום. בררררררר
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. יאגי היא כישרון על. נשמח לקרוא ממנה עוד ועוד.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ואז, בשליש האחרון של הספר, בשבוע ה-36 להיריון לכאורה, מתחולל טוויסט אימתני גאוני ברמת ה-וו-ט-ף, שאחריו גם אנחנו, כמו שיבטה, כבר מבולבלים לגמרי ולא ממש בטוחים מה קורה. ובעצם, זה לא כזה משנה, כי רק דבר אחד חשוב - פאק דה פטריארכיה.