מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
בעלי
מוד ונטורה

תקציר

המספרת היא מתרגמת ומורה לאנגלית כבת ארבעים. יש לה חיים מושלמים - בית יפה בפרברים, שני ילדים ובעיקר בעל אידאלי, מנהל מצליח בחברה פיננסית, שהיא נשואה לו כבר שלוש-עשרה שנה.

הבעיה העיקרית שלה בחיים היא שהיא עדיין מאוהבת בבעלה. היא מאוהבת בו כמו ביום הראשון. כאילו היתה בת חמש-עשרה. לגמרי. יותר מדי. היא מאוהבת בו בטירוף.

ואם לא די בכך, היא כותבת הכול, וגם זאת יכולה להיות בעיה.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת. הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
האישה שאיתי / רן בן-נון
האם "בעלי" הוא טקסט חתרני או מניפסט סאחי
לקריאת הפרק הראשון
האישה שאיתי / רן בן-נון
האם "בעלי" הוא טקסט חתרני או מניפסט סאחי
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • היא מורה לאנגלית בתיכון ומתרגמת בת 40 ומשהו, אמא לשניים, בני 7 ו-9, ונשואה מזה 13 שנה לאיש פיננסים מסודר, שהיא מאוהבת בו בטירוף ממש כמו ביום שבו הכירו; בוהה בו בבוקר לפני שהוא מתעורר ומחכה לו בציפיה מתוחה בערב לפני שהוא חוזר מהעבודה. מה לא בסדר איתה? לכאורה כלום, אבל ברור שמשהו שם בפנים משובש לגמרי, אובססיבי, אפילו קצת רעיל. זו האימה שבנורמליות, הטירוף העמוק שבסאחיות וזהו "בעלי", השנון לפרקים, של מוד ונטורה הצרפתייה.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • KKK/ פאולינה טוכשניידר
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • לרוב די קל.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • הספר עוקב אחר שבוע בחייה של הגיבורה, יום אחר יום. יש בה משהו קריפי ואפל, נסתר. היא כאילו תמיד בתפקיד, בתוך דמות, נערה מבית פשוט שעלתה מאשפתות והצליחה ללכוד את גבר החלומות באמצעות שליטה מושלמת בכל מנעד ההתנהגות הנשית הנכונה: היא יפהפיה שדומה לניקול קידמן, ציפורניה תמיד עשויות לעילא ולראשה תסרוקת גרייס קלי, בלונד קרחוני מושלם ובלתי מושג, וגופה מפוסל לעילא ביוגה וטניס. בעצם, הגיבורה היא קורבן של נסיבות, של חברה מעמדית אכזרית שדורשת זיוף מתמיד. התנועה כלפי מעלה מושגת בדם, יזע וספרי נימוסין והליכות; זו אישה שכל מטרתה בחיים היא להיות נחשקת. הגיבורה מסרבת לקבל את המעבר הטבעי מהתאהבות לאהבה יומיומית, אצלה זה לא קורה והיא מתוסכלת מהשינוי שעובר על בעלה. הוא כבר לא מאוהב כבראשונה; היא רוצה רק אותו, הוא זקוק לחברה והיא שונאת את זה. חברים, ואפילו הילדים, רק גוזלים מתשומת הלב שלו שצריכה להיות מופנית כולה אליה. היא אמא לא מספיק טובה, אבל באמת, לא כקונספט, רק מבצעת תפקיד, מעבירה את הזמן איתם כדי שתוכל להיות שוב לבד עם בעלה, אמא לא באמת מסורה.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • היא מנהלת פנקס שחור קטן שבו היא רושמת לעצמה כל תקרית מרגיזה וכל חריגה מציפיותיה המדויקות: הוא סיפר על משהו שקרה להם ביחד בלי להזכיר אותה; הוא הודה שהחודשים הראשונים עם בנם הבכור היו קשים; הוא לא אמר לילה טוב; הוא השווה אותה במהלך משחק חברתי לפרי פשוט, עממי ובנאלי כמו קלמנטינה, שריטה עמוקה שהיא לא מצליחה לשחרר לכל אורך הסיפור. כל אלה הם פשעים ועבירות קלות שיש לתעד ובבוא היום לגבות עליהם מחיר מלא. לכל חריגה כזו מוצמד עונש תואם, ולפעמים העונש הוא בלתי מידתי בהפרזה יתרה (תלוי כמה היא שיכורה). היא בולשת אחריו ללא הרף, מחטטת לו בכיסים ובתיק העבודה, פורצת לו למחשב, מפשפשת בדואר, ואפילו מקליטה את שיחותיהם ומאזינה שוב לכל אמירה בקפידה. זו לא אהבה אלא אובססיה רעילה; היא תמיד במתח, תמיד מקנאה, תמיד על המשמר, לא מחמיצה שום פרט. היקום סביבה מלא רמזים קוסמיים מאגיים, כמעט קבליים, לאהבה ומשיכה. לכל יום יש צבע משלו, לכל מספר יש משמעות; העולם הוא חידה שמסרבת להתפענח ובבסיסה נמצאת התהייה הקיומית האחת והיחידה - האם ועד כמה בעלה עדיין אוהב אותה ונמשך אליה.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • לפעמים היא יותר מתישה ומעצבנת מאשר מגניבה, ויהיו גם לא מעט קוראים - בעיקר קוראות - שיתאכזבו מאוד מסוף הסיפור.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • אדריאן, זה שהיה שם לפני בעלה, במשך שנתיים, ואהב אותה יותר משהיא אהבה אותו. איזה פספוס.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "אם אנחנו כבר רבים, זה חייב להיות לפחות על קנאה וספקות עמוקים, דרמה קיומית והתבוננות עצמית כואבת. אני מאמינה שחיוני לזוג שהריבים שלו מדברים על אהבה"
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • צרפת הכפרית, העשירה, הבורגנית והיפה. מי אמר פרובאנס ולא קיבל.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • כן. מוד ונטורה רק בתחילת הדרך. נקרא ממנה עוד דברים יפים וטובים.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • יש לה דרכים מאוד, מאוד לא שגרתיות לשימור התשוקה והמסתורין בחיי הנישואים, אבל איזה מין חיים אלה בכלל, שאין בהם רגע מנוחה ומרגוע. הגיבורה של ונטורה היא דמות פוסט פמיניסטית שמנסחת אמירה מאוד בוטה על האהבה כמעין מלכודת שכובלת נשים לתפקידיהן הישנים, לחולשה ותלות, לחוסר אונים; וואולי, כפי שמתגלה לקראת הסוף, "בעלי" הוא בעצם המניפסט הבורגני הסאחי האולטימטיבי – המשפחה והזוגיות מעל לכל.
עוד ביקורות לספרים