ביקורת העורך

ביער הסמוך למוסד פסיכיאטרי, צייד מוצא גופת אישה בשלג. הוא מחליק לכיסו את שרשרת הזהב שלה, שעליה תלויים מפתח וטבעת. שנים אחר כך אחיה של אותה אישה צעירה, צוללן חילוץ ושמו בובי וסטרן, נקרא באישון לילה לחלץ גופות וציוד ממטוס שהתרסק על נוסעיו במפרץ מקסיקו. בעודו סורק בפנס את זירת האירוע, הוא מגלה שלא רק שאין זכר לתיק הטייס ולקופסה השחורה; גם אחד הנוסעים חסר.

כעֵד לאותו אירוע מסתורי ואולי בכלל בשל קשריו המשפחתיים וירושה שספק ממתינה לו במקום כלשהו, בובי מוצא עצמו יעד לחקירות וחיפושים בביתו, וגם אם אין לו מושג במה הוא נחשד ומי חושד בו ומדוע, הוא מבין שלמען ביטחונו מוטב שיצא לדרך. מיוסר מרגשי אשמה ומגעגועים לאחותו האהובה שמתה ותוהה על הנסיבות שהפכו אותו לנרדף, בובי נעטף בזיכרונותיו ונדחק בהדרגה לשולי החיים. שם באזור הדמדומים יש אולי עוד סיכוי למפגשים שמתעלים מעל מגבלות הזמן והמקום, ושם אולי צפונה גם האפשרות לגאולה.

הנוסע הוא החלק הראשון ביצירתו המונומנטלית והאחרונה של קורמאק מקארתי, מגדולי הסופרים של המאה, שעליה עמל בשש־עשרה השנים האחרונות לחייו. סטלה מאריס הוא החלק השני. הספר שלפנינו מתחיל כמותחן קונספירטיבי, אך במהרה מתברר שהוא חותר תחת כל הגדרות של ז’אנר וממאן להתפענח כפשוטו. בסגנונו הייחודי, מקארתי עוסק בו בשאלות החיים הגדולות, באֵבל, גבריות, שפיות, מוסר, קשרי משפחה וחמלה. 

עוד ראו בהוצאת מודן ספריו של מקארתי הדרך, זוכה פרס פוליצר, וקו אורך דם או אדום של ערב במערב.

הנוסע הופיע ברשימת הספרים הטובים של הניו יורק טיימס של שנת 2022.