ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
מספיק מציאות

תקציר

שושנה לסרי רצתה ללמוד פילוסופיה, וקשיי פרנסה הוליכו אותה להתמחות בהנדסת מבני נתונים. המוזיקה הייתה כל עולמו של ראם גיגי, ולקות עצבית גלגלה אותו להיות מדען אקלים. הסיפור שלהם – הזוג הנשוי הראשון בסיפורת של שמעון אדף; פגישתם האקראית לכאורה, מתחי הזוגיות, ההורות – משתרע על פני ארבעה עשורים של מציאות ישראלית. 

שם הספר מספיק מציאות יכול לרמז ששמעון אדף מציע לנו, בתקופה הקשה שבה אנו נמצאים, סוג של אסקפיזם, בריחה לעולמות אחרים, גדושי מסתורין. ואמנם, הרומן תפור בחוט של מסתורין, אבל, אין זה מסתורין פנטסטי או רליגיוזי, אלא מסתורין כלכלי-פוליטי, המשמש כלי בידי אליטה לא מזוהה לנכס לעצמה עוצמה ולפגוע בפרטיותם ובחירותם של בני אדם.  

נראה כי במספיק מציאות מתעמק שמעון אדף, שהוא, לעניות דעתי, הסופר הישראלי החשוב ביותר בזמננו, ביחסים המורכבים שבין פוליטיקה ומיתולוגיה בהווה הישראלי המעורער והנפיץ, ובמקומן של האמת ומראית העין של האמת בתוך היחסים הללו. 

                                                                                               יגאל שוורץ 

זהו ספרו העשרים של שמעון אדף. יצירתו זיכתה אותו, בין השאר, בפרס ספיר, פרס ניומן ופרס לנדאו.

פסימיות קוסמית / רן בן נון
שמעון אדף בוחן את מבני העומק שמתחת למציאות
פסימיות קוסמית / רן בן נון
שמעון אדף בוחן את מבני העומק שמתחת למציאות
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בנעוריו הוא עובד כמפעיל מכונת כביסה במפעל לייצור סריגים, ובהפסקות כותב שירה. בהתאמה, שפתו גבוהה ועשירה, מאתגרת, חדשנית, עברית מדהימה שעוד לא קראנו – העברית של שמעון אדף. הזיכרון אצלו הוא היאחזות של האני העכשווי שלו באני מהעבר, שהולך ונשמט ממנו, אז הוא מספר לפני שיעלם לחלוטין. לקראת סוף השירות הצבאי הוא מקליט משיריו עם נגן גיטרה מקומי, שמכיר לו קלידן מוכשר, ראם, שהוא גיבור ספרו החדש, "מספיק מציאות". אבל בעצם, לא ניתן לארגן את הספרות של שמעון אדף לתבניות מיושנות של עלילה, גיבורים ושאר ירקות עתיקות. זה לא עובד ככה, זה משהו שונה לגמרי. משהו שפשוט צריך לשבת ולקרוא, רצוי לאט מאוד. רק בהמשך מופיעה הגיבורה האמיתית של הספר, שושנה, שהגיעה מבית שמש לתל אביב, עשתה תואר ראשון בספרות ופילוסופיה עם הסבה למשהו יותר פרקטי, ובדיוק נפרדת מבן זוגה הדתל"ש החתיך, המתחכם והמעצבן להפליא – ביום שבו היא גם פותחת על הבוס ומאבדת את עבודתה כמתכנתת מסדי נתונים. כל זה קורה תוך כדי דיאלוגים נהדרים שבהם היא מפצחת את קוד הפלצנות התל אביבית וחושפת את ריקנותו ואווילותו. בקיצור, עד שראם מגיע, אנו כבר מאוהבים בשושנה לגמרי. היא עוברת לגור ביחידת דיור בבית דודתה מעצבת הטקסטיל, המושכת בחוטים עלומים, אימת יושבי המושב הדרומי, שגידלה את שושנה מגיל עשר, אחרי שאביה התמכר להימורים ואמה התרסקה ונמלטה לצרפת.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • ממילא גורלך נחרץ/ נורית גרץ
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כבד פלוס-פלוס.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אדף הוא אשף של מחוות לא רצוניות וסיגנלים תת הכרתיים; מבינים אצלו דברים בתחושות בטן, בלי לדעת איך זה קרה. זה מתחיל בתיאורי טבע מוטרפים, פסיכדליים, שמהם הוא גולש באלגנטיות אל הבלי בני האדם. כך מתגלה הנמסיס של הדודה, גורו רוחני המתקרא ישפה, שבילדותה של שושנה היה קוסם חובב, שהיא חשפה את תרמיותיו והשפילה אותו לעיני כל השכבה. עכשיו התורה הרוחנית שלו מוצבת מול הפילוסופיה של ויטגנשטיין, הדת שלה: כדי להסביר את המציאות צריך לצאת מחוצה לה, אבל אנו כבולים בתוך השפה. שושנה נמתחת וכמעט נקרעת תמיד מול הצורך העמום, המציק, הטורדני, בחברות, שאדף מאתר גם אצל מי שמזמן פרשה מן הציבור ובחרה בבדידות; כשהיא עוקבת אחר העסקים האפלים של דודתה וכוחות כלכליים עלומים רוחשים מתחת לעלילת הספר, ואולי הם העלילה עצמה ואנו רק כלי משחק במזימותיהם. אדף גורם לנו לחשוב על מבני העומק של המציאות שבה אנו חיים, על היסודות הבלתי נראים, על מערכת ההפעלה הגדולה של העולם. מספיק מציאות הוא מעין רומן בלשי שלא ברור אחר מה בולשים בו - משמעות החיים? כמו אצל ויטגנשטיין, זוהי חקירה פילוסופית.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ואז הסיפורים של שושנה וראם מתחברים במגע קסם גאוני בחלקו השני של הספר. היקום של אדף עשוי כולו מצירופי מקרים קוסמיים, דרכים מתפצלות ונפגשות. העברית שלו מרחפת בספירות עליונות מבלי לעצבן, גבוהה ונישאת מבלי להתנשא, זכה, יפהפייה, טהורה, עילאית, המלווה את ראם עד לזמן שבו הוא ושושנה כבר נשואים והורים לפעוטה, פועת, הנקראת על שם אלה אוגריתית עתיקה. שושנה נושאת כעת במשרה בכירה בקונגלומרט ביג דאטה תמנוני ואפל, ואילו ראם הוא מדען אקלים. הפרעה במרקם המציאות, זה מה שקולטים המכשירים שהציב בתחנת המחקר בירוחם, בשעה שפועת משמיעה בבכייה התינוקי את קריאת העורב השאובה מהמיתוס שלתוכו נולדה במעין טוויסט סטיבן קינגי. הממד המיסטי משתלב בעלילה באופן טבעי ואורגני, כמו רובד נוסף מובן מאליו, שתמיד היה שם, משחר ההיסטוריה. כשעולה החיבור בין התופעות המסתוריות שחוקר ראם לבין החברה שבה שושנה עובדת - זה פשוט מסחרר. אבל האם ההיכרות ביניהם היתה רק אינטרס מחקרי שלה בעבודתו? "מספיק מציאות" הוא ספרות שמיימית של מאסטר מיומן, הטווה קצות חוט ומחבר בין שנים ועידנים לרשת של הוויה קוסמית אורגנית שבליבה התגלות, חשיפה, הארה. אדף הוא גאון המקריות והאפשרויות הבלתי סבירות בעליל: החבר המוזיקאי המגניב של ראם, ה-bff האתיופית של פועת, הג'ינג'י המעצבן מהכיתה של שושנה בתיכון - כולם מתחברים למקלעת סבוכה, מורכבת, בנויה לתלפיות, מכונה אנושית ענקית שלכל בורג בה יש תפקיד מיוחד - רק שלא ממש ברור מהו בדיוק תפקידה של המכונה הזו, וזוהי החידה הגדולה מכולן, שאלת המשמעות, או כמו שאדף קורא לזה, תבניות העומק. ובשפה יותר פשוטה: האם הסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו הוא האחראי למשבר האקלים, האם התוכנית הסופית היא גיהינום עלי אדמות.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה באמת נורא נורא מסובך. גם בסוף לא תהיו בטוחים שהבנתם הכל.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • הדודה ברכה, עם מכונת התפירה שבתוכה נכלא דמון אגדי מיתולוגי. מעין וונדרוומן מושבניקית כל יכולה שלא כדאי להתעסק איתה. כשמכירים אותה, מבינים איך שושנה יצאה כזאת דמות פמיניסטית כל יכולה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "גינוני הנימוס מכתיבים, שיעדכנו זה את זו ממושכות בתלאותיהם וגבורותיהם הזעירות במאבקם נגד הריק, קרי, סך התחבולות והעוגנים שלמדו לכנות בשם חייהם".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • דווקא מתאים עכשיו מושב שליו ורגוע בדרום. קצת שקט זה כל מה שצריך מול האימה הקיומית.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן כן. אז מה אם זה לפעמים קשה - מתמודדים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • סאגה היסטורית על טבעית נפרשת מיציאת מצרים ועד למלחמת ששת הימים, בשילוב בין פיזיקה לקבלה ותורת הסוד, עם מגע של מיתולוגיה אוגריתית עלומה; שאיכשהו מתחברת בחוטי קסם לשגעת המאנגה היפנית שאוחזת בפועת, כשהעלילה נגדעת בחטף ובחלק האחרון שלה חוזר המספר בגוף ראשון, מההתחלה. כעת הוא כותב פסוקים שיריים קצרים, ספוגים בתרבות יפנית מקורוסאווה ועד מיאזאקי, שדרכם אנו מנסים במאמץ עילאי לברר מה עלה בגורלם של שושנה, ראם ופועת. כשסוף-סוף היא פוגשת את המספר ומבקשת את עזרתו להמשך מפעל חייהם של הוריה, פענוח הנסתר, המציאות שמתחת למציאות - ברור שהוא מסכים מיד.