החוש השביעי - המדריך לפיתוח התודעה

איך לקרוא את הספר הזה

הספר הזה לא נכתב כדי למהר דרכו.

וגם לא כדי "להבין" אותו עד הסוף.

הוא נכתב כהזמנה להאט, ולהקשיב.

בין הדפים תפגשו רעיונות, סיפורים, דימויים ותרגילים.

חלקם ידברו אל השכל,

אבל רבים מהם מבקשים לפגוש משהו אחר —

תחושה, ידיעה שקטה, היזכרות.

גם אם יש דמיון בין התרגילים או הסיפורים,

עדיין הם מביאים נקודת מבט מעט שונה.

אין חובה לקרוא ברצף.

אפשר לעצור.

לחזור אחורה.

לדלג.

או להישאר רגע עם פסקה אחת שמרגישה חיה במיוחד.

זה ספר שהוא תהליך שאינו נגמר.

בכל פעם שתקראו בו, תגלו משהו חדש.

אם משהו נוגע — תנו לו מקום.

אם משהו לא ברור — אפשר להניח לו.

הספר הזה משפיע גם כשלא הכול ברור.

כדאי לקרוא אותו לא רק בעיניים,

אלא גם בגוף —

לשים לב מתי מורגשת התרחבות, מתי התנגדות,

מתי משהו בפנים אומר "יש כאן משהו".

בספר שולבו סיפורי מקרה רבים,

שממחישים את הנושא שמדובר עליו בפרק.

הסיפורים האישיים הם אמיתיים,

מתוך הפעילויות של עודד ומפגשים וסדנאות שהעבירה נורית

(כל השמות שונו, כדי לשמור על פרטיות המשתפים).

השאלות שמופיעות בו אינן דורשות תשובה מיידית.

לפעמים עצם השהייה איתן

פותחת תנועה חדשה בתודעה.

זה אינו ספר של תשובות.

זה ספר של הקשבה.

וכמו כל הקשבה עמוקה —

הוא פועל בקצב אישי,

ובזמן הנכון לכל אחת ואחד.

במה ניגע בספר הזה

במהלך הקריאה ניגע בדברים שכולנו פוגשים,

אבל לא תמיד עוצרים להקשיב להם.

ניגע בתחושות שעולות לפני שיש להן שם,

בידיעה שמופיעה בלי הסבר,

וברגעים שבהם משהו בפנים אומר: יש כאן משהו,

גם אם עוד לא ברור מה.

ניגע בהבדל שבין מחשבה לאינטואיציה,

בין תגובה אוטומטית לבחירה מודעת,

ובין מה שאנחנו רגילים לעשות למה שמבקש להיוולד עכשיו.

ניגע גם בקשר שבין מה שקורה בתוכנו למה שמופיע סביבנו,

בסימנים עדינים, בהדהוד,

וביכולת להקשיב לעולם מבלי לאבד את עצמנו בתוכו.

זה ספר שנוגע בתודעה, אבל תמיד דרך החיים עצמם:

מערכות יחסים, החלטות, פחדים, תחושות הקלה,

ורגעים קטנים של אמת.

פתיחה

נורית אלדר — בין ידיעה להבנה

השינוי הגדול של חיי קרה ב-2013, כשהלכתי לנחם את דנה שבעלה נפטר. כבר במפגש הרגשתי אותו, ומאז החלה שנה מופלאה שבעקבותיה נולד הספר "מכתבים מהעולם הבא". החיבור שלי לעולם שמעבר הביא אותי לפתח קורסים וסדנאות ולהעביר תהליכים שמתבססים על חוכמה והיגיון שונים משהכרתי. הספר "החוש השביעי" הוא ספרי השישי. במהלך השנים הדרכתי וכיוונתי אלפי אנשים. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל תמיד היה לי קושי להתחבר למילה "תקשור".

בעיני רבים תקשור נשמע כמו משהו מיסטי — חיזוי עתידות, ידיעה על-טבעית, עולם של הבטחות גדולות. יכול להיות שיש אנשים שחווים את זה כך. אבל בשבילי, כבר מההתחלה, תקשור היה משהו אחר לגמרי.

לא ידיעה על העתיד, אלא יכולת הקשבה.

לא חיבור חיצוני בלבד, אלא גם חיבור עמוק לאדם שמולי.

לא פתרונות מהירים, אלא דיוק והבנה מה נכון.

ככל שהעמקתי בעבודה הזאת, הבנתי שמהות התקשור אינה רק מה יודעים, אלא גם איך יודעים.

זו יכולת קליטה שאפשר לפתח, יכולת לקלוט אנשים, מצבים ושדות רגשיים הרבה מעבר למה שהמילים מספרות. להרגיש מה מדויק לאדם מסוים, לא מתוך תיאוריה כללית, אלא מתוך חיבור ישיר אליו ולהכוונה הגבוהה שלו.

לדוגמה: אם מישהי שואלת אותי האם נכון לה להצטרף למשרה מסוימת בהייטק, משרה שנראית על הנייר מצוינת, עם תנאים מעולים, אבל מה שעולה בי זה שיש חוסר התאמה עבורה, אני לא יכולה להתעלם מזה.

התשובה שתעלה מתוך הקשבה תהיה שונה לגמרי מתשובה שנשענת רק על ניתוח רציונלי. כך זה גם בזוגיות, בהחלטות שונות חיים, בשאלות של שינוי, מימוש עצמי, תקיעות או כאב. ברגע שאני מקשיבה באמת לאדם, ולא רק לסיפור שהוא מספר על עצמו, ההכוונה שמתקבלת היא מדויקת יותר, ומותאמת לו.

הדבר החשוב ביותר שגיליתי לאורך השנים הוא שזה לא רק הכישרון המיוחד שלי. זה חוש. וחוש הוא דבר שאפשר לפתח. וזה מה שרציתי לעשות, לעזור לאנשים להתחבר ליכולות הגבוהות שלהם.

וכאן נכנס הקונפליקט הגדול שלי. אני אדם רציונלי. מאוד.

הגעתי מהעולם המדויק ביותר שיש — אדריכלות, הטכניון, לאחר שירות כקצינה בחיל האוויר.

חשיבה לוגית, מבנים, תהליכים, סיבה ותוצאה ליוו אותי בכל דרכיי. גם היום, אחרי שנים של עבודה תודעתית, יש בי ספק. ואני אוהבת אותו. הוא שומר אותי ערה, מחוברת לקרקע, לא נגררת אחרי הסברים שאין להם אחיזה.

ולכן היה לי ברור מההתחלה: אם אני הולכת לעסוק בעולם הזה, אני חייבת להבין אותו.

לא רק להרגיש. חיפשתי עוגנים. חיפשתי שפה. חיפשתי חיבורים למדע, לפיזיקה, לחקר התודעה. הפיזיקה הקוונטית פתחה לי חלון, לא כי הבנתי את המתמטיקה שלה לעומק, אלא כי הרעיונות שבה הדהדו בי חזק — חלקיקים שמשפיעים זה על זה גם מרחוק, סנכרון, מערכות שמתקשרות מעבר למה שנראה לעין, מציאות שאינה מקרית כפי שנדמה.

זה לא הוכיח את התקשור,

אבל זה נתן לזה הקשר,

היגיון רחב יותר למציאות.

במשך שנים המשכתי לעבוד, ללמד וללוות אנשים, ובתוך כל זה המשכתי לחפש נקודות אחיזה. ואז, לפני כשנתיים, קרה משהו משמעותי. פנתה אליי לימור שמש מאוניברסיטת חיפה, שחוקרת את המדע שמאחורי התקשור, וביקשה שאשתתף במחקר לדוקטורט שלה, שבודק כיצד תקשור משפיע על גלי המוח.

לא היססתי לרגע. רציתי לדעת.

המחקר היה עמוק, מרגש ובעיקר כן. לא אחשוף כאן את כל מה שקרה בתוכו, אבל כשהגיעו התוצאות והיה ברור שמשהו ממשי משתנה בגלי המוח, הייתה שם הקלה גדולה. לא כהוכחה מוחלטת, אלא כהכרה — קורה כאן משהו אמיתי, מדיד, שאי אפשר להמציא.

במסגרת המחקר הכרתי את פרופסור עודד מימון, כשהוזמנתי לדבר בכנס מדע ותודעה באוניברסיטת חיפה. הוא היה שותף למחקר וגם הוביל את הפאנל בכנס. כבר מהרגע הראשון הרגשתי חיבור — אנושי ואינטלקטואלי.

אחרי הכנס ניגשתי אליו ושאלתי בהתרגשות: "עודד, מה דעתך שנכתוב ספר יחד?" לשמחתי הגדולה, הוא הסכים. מאותו רגע התחילו בינינו מפגשים שהיו עבורי חוויה יוצאת דופן.

מצד אחד, הידע שלי, שנולד מתוך הקשבה ושנים של עבודה עם אנשים.

מצד שני, עולמו של עודד — מחקר, מתמטיקה, מודלים, חקר התודעה.

והדבר המפתיע ביותר היה לגלות שאנחנו לא מתרגמים זה את זה, אלא מדברים באותה שפה.

הספר הזה נולד בדיוק מהמקום הזה, מהמפגש בין ידיעה להבנה, בין הקשבה לחקירה,

בין רוח למציאות — בלי לוותר על אף אחד מהצדדים.

הוא נכתב בקלות מפתיעה, כאילו חיכה לצאת אל העולם ומצא — סוף-סוף ערוץ.

מתוך עבודתי נולדה בי ידיעה עמוקה, הבנתי שהחושים האנושיים ניתנים לפיתוח, שהתודעה אינה רעיון מופשט אלא תהליך פעיל, ושזו החמצה גדולה לא להשתמש בה.

הספר הזה מיועד לכל מי שמוכן לשחק עם האפשרות שאפשר לקלוט יותר,

להבין טוב יותר אנשים, מצבים וסימנים,

לקבל החלטות מדויקות,

ולהקשיב לחיים בצורה פשוטה, בהירה ומחוברת.

גם אם אתם ספקנים.

ואולי, במיוחד אם אתם כאלה.

הספר הזה הוא המתנה שלי גם אליכם.

פרופסור עודד מימון — תודעה זהה למציאות

כבר שנים רבות אני חוקר תודעה בדרכים שונות. הביטוי המרכזי שלי היה, במשך שנים, מתמטי ומדויק — מודלים, נוסחאות, מבנים לוגיים. בשלב מסוים הרגשתי שהקודים לבדם אינם מספיקים,

ושחסרות דרכי ביטוי והתנסות ברבדים עמוקים נוספים. לכן החלטתי להתחיל לימודי עומק בפסיכותרפיה ובשמאניזם. במרחבים הרחוקים של הג’ונגל האמזוני פגשתי עולם שנראה, לכאורה, הפוך לחלוטין מהאקדמיה המערבית.

אבל ככל שהעמקתי, התבהר לי שמדובר באותה תודעה, באותה מציאות שבה כולנו חיים,

ובאותה דרך אנושית שבה כולנו הולכים.

שני צידי המטבע — המדעי והרוחני — אינם סותרים זה את זה.

הם יכולים להתאחד, לקדם את התיאוריה, להעמיק את חוויית המהות,

ובעיקר להעשיר ולהאיר את חיי הפרט והכלל.

מהמפגש הזה נולדו ספרים, מחקרים וקורסים אקדמיים חדשים בהנדסה ומדעים מדויקים, בהם ספר מתמטי שייסד את תחום הלוגיקה הרכה, ובקרוב יצא ספר נוסף שמציג תיאוריה פילוסופית מאוחדת של המטפיזיקה של התודעה (יחד עם ואבישי גלילי, מהמעבדה למחקר בלוגיקה רכה ותודעה שאני מוביל באוניברסיטה).

בהוראה שלי בקורס "צייר לי תודעה" במדעי הרוח באוניברסיטה, ראיתי תופעה ברורה: לצד העניין התיאורטי העמוק, קיימת בקשה הולכת וגוברת לשפה נגישה, חווייתית ובהירה ותשובה לשאלות:

איך מיישמים את הרעיונות האלה בחיים עצמם?

איך הם מועילים לנו ביומיום?

ואיך הם יכולים להעשיר ולהיטיב את חיינו?

במקביל, אני חוקר שנים רבות את הבינה המלאכותית, תחום ותיק שפרץ לאחרונה בסערה לחיינו, ויישאר כאן. רשימת סטנפורד-אלסווייר לשנת 2024 הציבה אותי באחוזון העליון של מדעני הבינה המלאכותית בעולם. אחת התופעות שמטרידות אותי בהקשר של הבינה המלאכותית היוצרת היא הירידה ביכולת של האדם לסמוך על עצמו, בדומה לאופן שבו אפליקציות ניווט החליפו אצלנו יכולות טבעיות.

גם כאן עולה הצורך לברר מחדש את מותר האדם,

ואיך מחזקים חוסן פנימי בעולם של טכנולוגיה מתקדמת (נושאי מחקרי כיום).

לכל אלה מצטרף תחביב ותיק שלי — שַיִט במפרשיות.

ההפלגה הארוכה מארצות הברית לישראל, שבה הייתי סקיפר במפרשית קטנה (39 פיט), לימדה אותי להכיר את הרוח הגדולה, וללמוד להיעזר בה במקום להילחם בה.

מהמפגש בין כל העולמות האלה נולדה תובנה אחת פשוטה: טמונות בנו יכולות עמוקות, אנושיות, שראוי להכיר ולפתח באופן מעשי — כדרך חיים. המציאות שאנו תופסים וחיים בה רחבה כגודל התודעה שלנו.

לאחר שהוצאתי לאור חמישה עשר ספרים מדעיים (כולם באנגלית חוץ מ"מהי תודעה"), התבקשתי על ידי חברים רבים לכתוב ספר תודעה שנגיש וזמין לכולם, ללא הנחת ידע מוקדם.

את נורית הכרתי כאשר הובלתי פאנל בתקשור בכנס מדע ותודעה באוניברסיטת חיפה.

המושב היה עבורי פריצת דרך, וגם עבור קהל שצמא לשיח מאחד בין רוח למדע.

אני הצגתי מודלים ונוסחאות ואת משמעות הלוגיקה הרכה בחיים ובתקשור.

נורית פרשה את עולמה והוסיפה את דרכה הייחודית.

כבר מהרגע הראשון הרגשתי חיבור זורם, וממנו נולדו המפגשים שבהם חובר הספר הזה.

הספר שלפניכם הוא תוצאה של חיבור אמיתי —

בין חקירה מדעית להקשבה אנושית,

בין תיאוריה לחיים,

ובין הבנה לידיעה,

והוא מתנה לכל מי שמוכן להיפתח לכך ששינוי התודעה מביא לשינוי המציאות, ופורש מרחבי חיים חדשים.

החוש השביעי — למה ההיגיון כבר לא מספיק

אנחנו חיים בעידן חדש.

דבר כבר לא נשאר כפי שהיה. טכנולוגיות משנות את פני החברה, משברים גלובליים קוטעים את השגרה, העתיד נעשה בלתי צפוי.

השאלה הגדולה של המהפכה הזאת היא לא מה יקרה מחר, אלא איך נהיה מוכנים לפגוש אותו.

כל מה שלמדנו עד היום, כל מה שתכננו, כל הידע והניסיון שצברנו — כולם אמנם חשובים, אך אין די בהם. הם אולי יכולים להסביר את מה שכבר קרה, אבל הם לא תמיד יצליחו להאיר את הדרך אל מה שמתהווה כעת.

כדי לנוע בעולם כזה, עלינו לפתח חושים חדשים. חושים שלא מסתפקים במידע הגלוי, אלא קולטים את מה שמתרחש מתחת לפני השטח.

חושים חדשים, שמקשיבים פנימה — אל הגוף, אל הרגש, אל הידיעה השקטה, וגם החוצה — אל השדה, אל הסימנים, אל האנשים שסביבנו. חושים שמאפשרים לנו להקשיב לעולם שמעבר לעין ולחיות מתוך בהירות ושקט פנימי.

אלה החושים של המחר.

החוש השישי — ההקשבה פנימה.

החוש השביעי — ההקשבה החוצה.

הם אינם כישרון נדיר השמור למעטים, אלא יכולות אנושיות טבעיות שכולנו יכולים ללמוד, לתרגל ולחזק.

הם הופכים להיות ציוד החובה שלנו — כדי שלא נלך לאיבוד בעולם שמשתנה במהירות, אלא נוכל למצוא בו בהירות, ביטחון ודרך.

זהו ספר על מסע. על גילוי.

מסע של הקשבה חדשה לעצמנו ולעולם.

מסע שבו נגלה שיש לנו יכולות לדעת מבלי לחשוב.

מסע שבו נבין שברגע שנלמד לפתח את החושים החדשים — נוכל לא רק להבין את ההווה, אלא גם לפגוש את המחר.

הספר הזה אינו ספר קריאה רגיל, אלא ספר של התבוננות והקשבה.

זהו מדריך פשוט לתודעה חדשה ולחיים עם בהירות וחיבור.

הוא ייקח אתכם צעד אחר צעד, להיכרות עם התודעה, ייתן לכם כלים להרחיב אותה ולהתחבר לשדה האנרגטי, כדי לחיות את החיים ביותר ביטחון, ודאות ומלאות.

בואו הצטרפו למסע בלב פתוח ובתודעה רחבה.

פרק 1:

מהי תודעה — ולמה כל שינוי מתחיל בה

התודעה היא לא מה שאנחנו חושבים. היא זאת שיודעת שאנחנו חושבים.

פתיחה

כשאנחנו מזהים את מי שחווה ולא רק את מה שקורה, נפתח פתח לחיים של בחירה, שלווה ודיוק פנימי.

כשאנחנו שואלים את עצמנו "מה קורה איתי?" — אנחנו כבר בתודעה.

וכשאנחנו שואלים "מי זה ששואל?" — אנחנו בתודעה עמוקה יותר.

אבל רוב הזמן אנחנו פשוט פועלים — נושמים, מגיבים, עושים, מרגישים, חושבים.

בלי לעצור לרגע ולשאול: מי זה שחווה את כל זה?

התודעה היא לא הרגש, לא המחשבה, ולא הגוף — אלא מי שיודעת עליהם.

היא זו שמסתכלת, שמרגישה, שמתבוננת, ולאט לאט לומדת להבחין.

לדוגמה: נסו להיזכר ברגע שבו התעצבנתם בתור בסופרמרקט. אם באותו זמן הבחנתם ש"משהו" בכם רותח — זו התודעה שמביטה ברגש. ואם העליתם מייד אפשרות לנשום עמוק או לחייך לקופאית — זו תודעה שמתחילה לבחור.

התודעה כרובד פנימי

כשאנחנו מדברים על תודעה, איננו מתכוונים למושג המופשט, כפי שהוא נחקר באוניברסיטה, אלא לתופעה הישירה — לעצם הידיעה שאנחנו כאן, עכשיו, ברגע זה. אמנם התודעה נחקרת כמושג תיאורטי בתחומים רבים — פילוסופיה, פסיכולוגיה ומדעים. אך כאן, אנו מתבוננים בה במטרה להבין את ההתנהגות היומיומית שלנו.

מדענים שחקרו את רשת ברירת המחדל (Default Mode Network) גילו כי ברגעים של "נהיגה באוטומט" המוח נכנס למצב של נדידה מחשבתית. זהו מצב שבו אנחנו פועלים, אבל הקשב אינו נוכח בחוויה. מחקרים חדשים הראו שברגעים כאלה אפשר לזהות פעילות חשמלית ייחודית באזורים עמוקים במוח — תזכורת לכך שגם למדעי המוח יש דרך להסביר למה לעיתים אנחנו "לא כאן".

תודעה היא הידיעה שאנחנו חווים

כשאנחנו עצובים — התודעה היא זו שיודעת על העצב.

כשאנחנו נרדמים — היא זו שמשתנה.

וכשאנחנו מתעוררים — היא זו שנפתחת.

הרחבת התודעה היא לא להפוך למישהו אחר, אלא להתחיל לראות יותר, לחוות יותר, לדעת שאנחנו יודעים.

דוגמאות:

כשהילד בוכה ואנחנו מרגישים דקירה בלב — התודעה היא היכולת לשים לב לדקירה הזו, לפני שאנחנו מגיבים.

כשאנחנו כותבים אימייל ומזהים, מתוך מודעות, את הרגע שבו היד מקלידה מהר מדי — התודעה היא זו שמאותתת לנו לעצור ולנסח את ההודעה בנחת.

בזמן מדיטציה קצרה באמצע יום עבודה, אנו מתבוננים בזרם המחשבות שלנו כאילו היו עננים חולפים — התודעה היא זו שמתבוננת במחשבות עצמן.

מדע, רוח ומה שביניהם

מדענים חוקרים את התודעה דרך סריקות מוח, נוירוביולוגיה ופעילות חשמלית. זה חשוב, אבל הידע שמתקבל הוא ידע עקיף, ואינו מסביר מהי התודעה עצמה.

אנשי רוח מתארים את התודעה כניצוץ נשמתי, אור, או תודעת-על.

גם זה חשוב ונכון, אבל לפעמים גורם לאנשים להתנגדות כי זה נשמע רוחני מדי.

אנחנו מציעים גישה אחרת: התודעה היא הגשר בין החוויה לבין הידיעה.

היא זו שקולטת, מבינה ומתרגמת את כל מה שקורה בתווך — בין החוויה למציאות.

לדוגמה: לפי מחקרים שנעשו על הצלחה בספורט, כשכדורגלן נמצא במצב של מיקוד מוחלט, החשיבה הביקורתית שלו נחלשת, והביצועים שלו משתפרים. הוא לגמרי מרוכז בכדור ובמגרש, והשיפוטיות שלו נעלמת. ברגעים אלה התודעה שלו מכוונת כולה אל הכאן ועכשיו, ומאפשרת לחוויה להתמזג עם הידיעה הפנימית שלו. הוא לא חושב במודע על כל תנועה שהוא עושה, אלא זורם עם החוויה ומתנהל כפי שהוא יודע.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*