מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:דנה קרן

ליאת פלדמן

כשהיא תקועה בכתיבה היא שוטפת כלים; היא חושבת שספר צריך לעלות כמו ארוחה במקדונלדס; ומיד כשהיא קמה בבוקר היא כותבת שיירי חלומות. ליאת פלדמן (אובססיה - דו"ח מעקב) עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • "האורח המסתורי" מאת גרגואר בוייה. הוא כמו בבושקה של ספרים, חידות ופתרונים. המחבר חוזר לארוחת ערב אליה הוזמן על תקן שעשוע חברתי לאורחים, אבל היא שימשה לו צופן לפענח מדוע אהובתו נטשה אותו בפתאומיות. חייו הריקים לאחר עזיבתה, הציפיה לקראת המפגש, האכזבה, הפענוח, הדהרה הספרותית קדימה עם ההבנה שנוחתת עליו, עושים ספר משובח. כל אלו מועצמים כאשר יודעים שהסופר אכן הוזמן בעבר לארוחת ערב כזו, אצל האמנית סופי קאל, שלא ממש התיחסה אליו אז. לימים, נעשה אהובה, ולימים אחרים, נפרד ממנה בהודעת מייל, שהיא הפכה בתורה לתערוכת אמנות בשם "שמרי על עצמך", כשם מילות הפרידה שלו ממנה.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אני מתייחסת ביראת קודש לכתיבת ספר, משום כך לא התחלתי הרבה ספרים והפסקתי לכתוב אותם. למעשה, כרגע אני בעיצומו של מאבק עם ספר, גם הוא אישי, ואולי יותר שערורייתי מהראשון. לעת עתה הנחתי אותו בצד למנוחה (לא הפסקתי, שיהיה ברור!), ואני שרויה בעיצומה של כתיבת תסריט לסרט עלילתי, העוסק גם הוא, מפתיע, באהבה בלתי אפשרית.
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • רק המחשבה על אי בודד מטילה עלי אימה, אני מניחה שאקח ספר של כישורי הישרדות, וכנראה אשרוף אותו כי לא אצליח להפיק אש מעבר לניצוץ אחד, אם בכלל.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • אני אדם שזקוק לחוויית רחוב הומה, ולהתערות באנשים ברמה יומיומית, אז כל הקונספט של אי בודד רחוק ממני. אבל, ב"סנדק 2" מופיע בית המשפחה, מעין חווילה, באזור אגם טאהו, בצפון קליפורניה. מבנה האבן, ספון עץ ואחים מפצפצים, טובל ביערות מושלגים ומשקיף על אגם. כזה.
  • כשאת תקועה בכתיבה, מה עובד בשבילך?
  • לא מזמן האזנתי להרצאה של תסריטאי הוליוודי שסיפר, שלמד שיש אנשים שיכולים לכתוב שעות, ויש אנשים שעובדים בפרצי פעלתנות. אני כנראה נמנית על הסוג השני. אני יכולה לכתוב מהר מאוד לזמן קצר יחסית. כשאני נתקעת, או מאבדת ריכוז (וזה קורה די הרבה), אני אעשה אחד מכמה דברים. אצא למרפסת, אעשן ואגלול ברשתות חברתיות, שם אלמד המון דברים לא רלבנטים לחיי ושרובם אינם נכונים, אבל כן אתקל בהמלצות לסרטים וסדרות שאצפה בהן מאוחר יותר. הדבר השני, אותו אני עושה הרבה, הוא לצאת להליכה – ברחוב, לכיוון הים, בשכונה. ההנעה הסדורה של הרגליים והגוף משחררת הרבה פעמים משהו במחשבות. דבר שלישי שכמעט תמיד עובד - אני אתקלח או אשטוף כלים. אני מוצאת שעבורי (וסליחה ארכימדס שאני נתלית בך), מים זורמים מזרימים תנועה פנימית.
  • כמה ספר חדש צריך לעלות?
  • באופן אישי, אני אוהבת לקנות ספרים, למרות הספריות המשובחות. אני אוהבת שהם מקיפים אותי. אני מעריכה את הדם היזע והדמעות (לפעמים הקונקרטיים) שהושקעו בכתיבת ספר, ואין לי עניין מיוחד עם מחירו. כמובן שחלק קטן ממנו מגיע לסופר, אבל זו סוגיה אחרת. בעולם אוטופי, הייתי רוצה שספר יעלה כמו ארוחה במקדונלדס.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • אופתע, אם הם יהיו טובים (ואני מניחה שאתם מתכוונים שכן) אהיה גאה. אני מקפלת כאן שתי הנחות. האחת, שכאם אני רואה את עצמי אחראית להם מעתה ועד עולם, והשניה שתהיה להם גם דיי ג'וב, כן?
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • מתחשק לי לומר כתיבה טובה. נאמר זאת כך, ביום שבו כתבתי או עשיתי משהו משמעותי - אשמח לארוחה טובה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • מה זה סקס טוב? אם הכוונה לציפיה לקראת מפגש אינטימי שהציפיה אליו נבנתה כמו מיתר שעומד להתפקע – התשובה ברורה. בעצם, גם אם לא התכוונתם לזה, אלך על התשובה הברורה.
  • מתי ואיפה את כותבת?
  • לרוב אני כותבת רק בבית, ובו החלל הציבורי גדול, פתוח ורחב, ושולחני סמוך אל חלון הפונה אל הרחוב. לא הייתי רוצה להסתגר בחדר עבודה, ומעולם לא עשיתי זאת, למרות שביתי מאכלס שני מתבגרים ושני חתולים. אני אוהבת את התנועה שלהם בבית וסביבי, ומורגלת בפיתולי הקלדה כי חתול או שניים מתכרבלים עלי או על המחשב. אני כותבת כמעט מיד כשאני קמה אבל אלו יותר שיירי חלומות, מחשבות, מעין התנעה פנימית של מצב הערות. כתיבה במובן של עבודת הכתיבה אני מעדיפה לעשות בשעות הבוקר המאוחר ולפנות ערב.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות. יש מצב?
  • מצחיק שאתם שואלים על הישרדות – תכנית שהיה לי חלק משמעותי בהפקתה בישראל, כששימשתי סמנכ"ל התכניות של ערוץ עשר בשעתו. מעולם לא הבנתי כיצד אנשים מסוגלים לעזוב את משפחתם ויקיריהם לאי מוכה גשמים, יתושים, וזרים מוחלטים, שחלקם בלתי נסבלים. מכיוון שברור לי (וגם ילדיי אמרו לא פעם) שוודאי אודח בפרק הראשון, אז אולי אני מוכנה לנסות.
  • רוציפ להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • ברורררר. אני לא אוהבת מיוזיקלס לא בתיאטרון ולא בקולנוע, אבל חלום. הפאתוס, המופרכות, החיבור התמוה בין מעמד דרמטי לפציחה בשיר – כל המאפיינים של מיוזיקל - מתאימים מאוד לרומן על אהבה נכזבת.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהלת רומן?
  • קל. עם קרול אירד מהרומן "קרול", או בשמו המקורי - "מחירו של מלח" מאת פטרישיה הייסמית'. בטח אחרי שקייט בלאנשט גילמה אותה בסרט "קרול". היא גם אלגנטית, מתוחכמת, יש לה חוש הומור דק. היא מקרינה קרירות מרוחקת, אבל זו חזות. היא אמיצה ומוכנה לשלם מחירים עבור הבחירות שלה, כמו הבחירה להתאהב בתרז הצעירה ממנה, במהלכו של הליך גרושין קשה. אציין רק כי הסיפור נבנה בדעתה של הייסמית' לאחר שהיא עצמה נמשכה לאישה אלגנטית כזו, ועקבה אחריה כדי לראות היכן היא גרה וכיצד חייה הביתיים נראים (פרשה זו היתה בסיס לספר אחר נהדר של הייסמית', "קריאת הינשוף"). מי שיקרא את ספרי "אובססיה" יבין מדוע זה מדבר אלי.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • רק נבהיר שאני חוזרת במעמד סביר פלוס ולא צריכה לשנות משהו, כמו דאג וטוני ב"מנהרת הזמן". בצעירותי רציתי לרכב עם "בילי" הנער, היום אני לא חושבת שארצה לישון על דרדרים בערבה כשאוכף משמש לי כרית. רציתי להצטרף לאלברט שוייצר בחקר אפריקה, אבל לא כשהו פוגש את ד"ר ליוינגסטון מוכה מלריה במעבה הג'ונגל, אלא כשהוא לוגם משקה קריר בבר עשוי שיש מרוקע, עם מדפי עץ ועלי דקל מסוככים עליו בקהיר. הייתי רוצה להיות בין הראשונים שנכנסו לתוך הפירמידות. אני רואה שכל הדמיונות שלי כצעירה נגועים בקולוניאליזם ונמצאים היום בצד הלא נכון של ההסטוריה, אבל הם עדיין נראים לי הרפתקניים.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • אני יודעת שאני אמורה לענות משהו חשוב, אבל מתחשק לי פשוט להודות שזו תהיה שוב - קייט בלאנשט. נראה לי שאוכל לגלגל איתה שיחה מעוררת ומהנה. האנשים פורצי הדרך היום בתחום הטכנולוגיה, נראים לי פחות נגישים, והאמת פחות מעניינים לשיחה. לפני חמישים שנה הייתי שמחה לפגוש את ריצ'רד פיינמן, הפיסיקאי שלקח חלק בפיתוח פצצת האטום בין השאר. אבל הוא לא היה חמור סבר כמו אופנהיימר, הוא היה אקסצנטרי בדרכים קלילות יותר, לכאורה. הייתי שמחה לדבר איתו.
  • מי הסופר הגדול בעולם?
  • מפתה לומר קרל אובה קנאוסגרד. מי שפרסם שבעה כרכים של סיפור חייו ממצב את עצמו מראש כ"סופר גדול" בעולם. חוץ מזה שהוא קצת רוק סטאר של הספרות, הוא גם מעין נטפליקס - את סדרת הספרים שלו קראתי בבינג'. הוא מזמין את הקורא לצרוך את חייו שלו בבינג'. הוא גם מעורר אמביוולנטיות ובלתי נסבל לפעמים, אבל זה חלק מהענין.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר.
  • אני נרגשת, לחוצה, תוהה מה תהיינה התגובות, האם מישהו יקרא בכלל, אבל בעיקר שמחה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • לו הייתי צריכה ללמוד מקצוע היום הייתי מבולבלת כל כך. אני יודעת שאני אמורה לומר משהו עם AI אבל אני לא מצליחה. מה שהכי היה מדליק אותי, כעבודה-עבודה הוא להיות בלשית במחלק רצח.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות עבודה רצופות?
  • הכי הרבה שעות ברצף כתבתי דווקא בעבודת הדוקטורט שלי, ולא בכתיבה ספרותית. היה לי לוח זמנים הרבה יותר צפוף אז, עבדתי במשרה מלאה, ילדיי היו קטנים. אבל כידוע, ככל שעיתותיו של אדם בידיו, כך קשה לו להיות יעיל – לפחות האדם הזה שהוא אני. יכולתי לבלות אז שבת שלמה בכתיבה.
  • כושר גופני, מה את עושה בעניין?
  • אני אוהבת להיות פעילה. באופן רגיל אני משתדלת ללכת הרבה, לפחות הליכת בוקר לים, להתאמן עם משקל, ולצערי בזמן האחרון לעבוד על שרירי הישבן – שמסתבר שחולשתם אחראית לעודף עומס על הגב שלי. אני יוצאת לחתור בסאפ, כמהלך יותר מדידטיבי – ניע המים והתנועות החזרתיות מכניסות להלך רוח כזה, יש יאמרו משעמם – אבל הרבה מחשבות חדשות עלו בי כשחתרתי.
עוד ראיונות עם סופרים