ממה עשוי התפוח?
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ממה עשוי התפוח?
מכר
מאות
עותקים
ממה עשוי התפוח?
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ממה עשוי התפוח?

4.5 כוכבים (19 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 173 עמ' מודפסים

עמוס עוז  1939-2018 . נולד בירושלים בשנת 1939. בגיל 15 עזב את הבית והצטרף לקיבוץ חולדה, ושם חי עד שעבר לגור בערד, כדי להקל על מחלת האסתמה של בנו. היום הוא מחלק את חייו בין ערד לתל אביב.

עוז למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 22 החל לפרסם את סיפוריו. בשנת 1965 יצא לאור קובץ סיפוריו הראשון, "ארצות התן". הרומן הראשון שלו "מקום אחר" יצא לאור בשנת 1966 ומאז כתב ספר חדש כמעט כל שנה.

עוז הרבה לפרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאי פוליטיקה, ספרות ושלום, בכל העיתונים המובילים בארץ ובעולם.

ספריו תורגמו לעשרות שפות והוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס ישראל לספרות בתשנ"ח, פרס גתה לשנת 2005 על האוטוביוגרפיה הספרותית "סיפור על אהבה וחושך", ופרס היינריך היינה לשנת 2008 על מכלול יצירתו. בשנת 2006 העניק סנט האוניברסיטה העברית בירושלים לעוז תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד. מזה מספר שנים שמו מועלה כמועמד לזכייה בפרס נובל לספרות.

 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

מה‭ ‬גורם‭ ‬לעמוס‭ ‬עוז‭ ‬להתחיל‭ ‬לכתוב‭ ‬סיפור‭ ?‬איך‭ ‬משפיעות‭ ‬עליו‭ ‬ביקורות‭ ‬רעות‭?‬ כיצד‭ ‬עיצבו‭ ‬שנות‭ ‬התבגרותו‭ ‬את‭ ‬יחסו‭ ‬לארוטיקה‭ ?‬מה‭ ‬הוא‭ ‬חושב‭ ‬על‭ ‬השינויים‭ ‬הקיצוניים‭ ‬שהתחוללו‭ ‬במהלך‭ ‬חייו‭ ‬ביחסים‭ ‬שבין‭ ‬גברים‭ ‬ונשים‭?‬ ועל‭ ‬מה‭ ‬הוא‭ ‬מתחרט‭ ,‬כאָב‭ ‬וכסופר‭ ?‬אלה‭ ‬מקצת‭ ‬השאלות‭ ‬שעליהן‭ ‬עוז‭ ‬עונה‭ ‬בספר‭ ‬השיחות‭ ‬האישי‭ ‬הזה‭,‬ שמבין‭ ‬דפיו‭ ‬מצטייר‭ ‬דיוקן‭ ‬לא‭ ‬מוּכּר‭ ‬שלו‭. ‬ 

 

ממה‭ ‬עשוי‭ ‬התפוח‭?‬‭‬ מבוסס‭ ‬על‭ ‬פגישות‭ ‬שהתקיימו‭ ‬במשך‭ ‬כמה‭ ‬שנים‭ ‬בין‭ ‬עמוס‭ ‬עוז‭ ‬לשירה‭ ‬חדד‭,‬ שערכה‭ ‬את‭ ‬ספריו‭ ‬האחרונים‭.‬ בין‭ ‬השניים‭ ‬נרקמה‭ ‬שיחה‭ ‬בין‭ ‬סופר‭ ‬לעורכת‭,‬ בין‭ ‬שני‭ ‬דורות‭,‬ בין‭ ‬גבר‭ ‬לאישה‭;‬ שיחה‭ ‬כנה‭ ‬ומשוחררת‭ ‬שלעיתים‭ ‬העלתה‭ ‬בהם‭ ‬חיוך‭ ‬ולעיתים‭ ‬הביאה‭ ‬אותם‭ ‬לידי‭ ‬ויכוח‭.‬ שיחה‭ ‬שנגעה‭ ‬בפחדים‭ ‬ובחלומות‭ ‬של‭ ‬עוז‭,‬ לא‭ ‬רק‭ ‬כסופר‭ ‬ואיש‭ ‬רוח‭ ‬ישראלי‭ ‬מרכזי‭,‬ אלא‭ ‬גם‭ ‬כאדם‭ ‬פרטי‭ ,‬אב‭ ‬וסב‭,‬ מאהב‭ ‬וחבר‭.‬ 

פרק ראשון

לב מפולח בחץ
 
 
מה מניע את היד הכותבת שלך?
בחצר של גימנסיה רחביה בירושלים היה עץ איקליפטוס ועליו מישהו חרט לב מפולח בחץ. על הלב המפולח, משני צידי החץ, היה כתוב: גדי — רותי. אני זוכר שכבר אז, הייתי אולי בן שלוש־עשרה, חשבתי: בטח עשה את זה הגדי הזה, לא רותי. למה הוא עשה את זה? הוא לא ידע שהוא אוהב את רותי? היא לא ידעה שהוא אוהב אותה? ונדמה לי שכבר אז אני אמרתי לעצמי: אולי משהו בתוכו ידע שזה יעבור, שהכול עובר, שהאהבה הזאת תיגמר. הוא רצה להשאיר משהו. רצה שלאהבה יישאר זכר גם כשהיא תחלוף. וזה דומה מאוד לדחף לספר סיפורים, לכתוב סיפורים: להציל משהו מציפורני הזמן והשכחה. גם זה וגם הרצון לתת הזדמנות שנייה למה שכבר לא תהיה לו אף פעם הזדמנות שנייה. גם זה. הכוחות שמניעים את היד הכותבת הזאת הם גם הרצון שלא יימחק, שלא יהיה כאילו לא היה — לאו דווקא דברים אישיים שקרו לי. אותי, למשל, אף פעם לא שכרו לגור בעליית גג של בית נושן ולדבר שעות, בתשלום, עם איזה נכה זקן, כמו כשקורה לשמואל אש ב'הבשורה על פי יהודה'. זה לא קרה לי. אבל היו בירושלים אנשים שדיברו קצת כמו גרשום ואלד. הם היו, ועכשיו הם אינם. אחד הדברים שרציתי הוא שזה לא יישכח. הירושלים הזאת של המשכילים שבוערים באש, שעומדים ברגל אחת בברנר ורגל אחת בתנ״ך ורגל אחת בחצר של בן גוריון ורגל אחת אצל ניטשה ועוד רגל אצל דוסטויבסקי, או אצל ז'בוטינסקי. 
ואתה מרגיש שהמוטיבציות שלך לכתוב משתנות עם השנים, או שהן נשארות דומות ביסודן? 
אני לא יודע, שירה, אני חושב שזה אותו דבר, אבל אני לא בטוח. כמעט אף פעם אני לא שואל את עצמי על המוטיבציות שלי לכתוב. כשאני מתיישב פה לפני חמש בבוקר, אחרי ההליכה ברחובות הריקים, מתיישב עם הכוס קפה הראשונה, אני אף פעם לא שואל את עצמי מה המוטיבציה. פשוט כותב. 

עמוס עוז  1939-2018 . נולד בירושלים בשנת 1939. בגיל 15 עזב את הבית והצטרף לקיבוץ חולדה, ושם חי עד שעבר לגור בערד, כדי להקל על מחלת האסתמה של בנו. היום הוא מחלק את חייו בין ערד לתל אביב.

עוז למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 22 החל לפרסם את סיפוריו. בשנת 1965 יצא לאור קובץ סיפוריו הראשון, "ארצות התן". הרומן הראשון שלו "מקום אחר" יצא לאור בשנת 1966 ומאז כתב ספר חדש כמעט כל שנה.

עוז הרבה לפרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאי פוליטיקה, ספרות ושלום, בכל העיתונים המובילים בארץ ובעולם.

ספריו תורגמו לעשרות שפות והוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס ישראל לספרות בתשנ"ח, פרס גתה לשנת 2005 על האוטוביוגרפיה הספרותית "סיפור על אהבה וחושך", ופרס היינריך היינה לשנת 2008 על מכלול יצירתו. בשנת 2006 העניק סנט האוניברסיטה העברית בירושלים לעוז תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד. מזה מספר שנים שמו מועלה כמועמד לזכייה בפרס נובל לספרות.

 

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 173 עמ' מודפסים
ממה עשוי התפוח? עמוס עוז, שירה חדד
לב מפולח בחץ
 
 
מה מניע את היד הכותבת שלך?
בחצר של גימנסיה רחביה בירושלים היה עץ איקליפטוס ועליו מישהו חרט לב מפולח בחץ. על הלב המפולח, משני צידי החץ, היה כתוב: גדי — רותי. אני זוכר שכבר אז, הייתי אולי בן שלוש־עשרה, חשבתי: בטח עשה את זה הגדי הזה, לא רותי. למה הוא עשה את זה? הוא לא ידע שהוא אוהב את רותי? היא לא ידעה שהוא אוהב אותה? ונדמה לי שכבר אז אני אמרתי לעצמי: אולי משהו בתוכו ידע שזה יעבור, שהכול עובר, שהאהבה הזאת תיגמר. הוא רצה להשאיר משהו. רצה שלאהבה יישאר זכר גם כשהיא תחלוף. וזה דומה מאוד לדחף לספר סיפורים, לכתוב סיפורים: להציל משהו מציפורני הזמן והשכחה. גם זה וגם הרצון לתת הזדמנות שנייה למה שכבר לא תהיה לו אף פעם הזדמנות שנייה. גם זה. הכוחות שמניעים את היד הכותבת הזאת הם גם הרצון שלא יימחק, שלא יהיה כאילו לא היה — לאו דווקא דברים אישיים שקרו לי. אותי, למשל, אף פעם לא שכרו לגור בעליית גג של בית נושן ולדבר שעות, בתשלום, עם איזה נכה זקן, כמו כשקורה לשמואל אש ב'הבשורה על פי יהודה'. זה לא קרה לי. אבל היו בירושלים אנשים שדיברו קצת כמו גרשום ואלד. הם היו, ועכשיו הם אינם. אחד הדברים שרציתי הוא שזה לא יישכח. הירושלים הזאת של המשכילים שבוערים באש, שעומדים ברגל אחת בברנר ורגל אחת בתנ״ך ורגל אחת בחצר של בן גוריון ורגל אחת אצל ניטשה ועוד רגל אצל דוסטויבסקי, או אצל ז'בוטינסקי. 
ואתה מרגיש שהמוטיבציות שלך לכתוב משתנות עם השנים, או שהן נשארות דומות ביסודן? 
אני לא יודע, שירה, אני חושב שזה אותו דבר, אבל אני לא בטוח. כמעט אף פעם אני לא שואל את עצמי על המוטיבציות שלי לכתוב. כשאני מתיישב פה לפני חמש בבוקר, אחרי ההליכה ברחובות הריקים, מתיישב עם הכוס קפה הראשונה, אני אף פעם לא שואל את עצמי מה המוטיבציה. פשוט כותב.