לא כמו כולם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לא כמו כולם
מכר
מאות
עותקים
לא כמו כולם
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

לא כמו כולם

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    אורה קרופיק נולדה בשנת 1959 בתל אביב. גדלה בהרצליה. בעלת תואר ראשון ושני בחינוך. עוסקת בתחום החינוך והוראת הספרות בכיתות היסוד. למדה בסדנה לכתיבת סיפורים לילדים בהנחיית נורית זרחי בבית אריאלה. נשואה ואם לשלושה.

    תקציר

    סתמתי את האוזניים ועצמתי את העיניים. דמעות התחילו לזלוג לי על הלחיים. כל כך שנאתי את הדמעות האלו. אני לא יודעת איך, אבל שירה התיישבה פתאום לידי וחיבקה אותי. הרגשתי מוזר. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו בכיתה הזאת מחבק אותי.
     
    שירה מגיעה לכיתה חדשה, והמחנכת מושיבה אותה ליד נטע, ילדה מופנמת שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הבנות האחרות בכיתה מלגלגות על נטע ולא מקבלות אותה לחברתן, ושירה נקרעת בין הרצון שלה להיות מקובלת ובין החיבה שהיא רוחשת לנטע. 
     
    הסיפור מסופר דרך שתי נקודות מבט – זו של שירה, הילדה החדשה, וזו של נטע, הילדה הלא מקובלת. בדרך זו מצליחה הסופרת אורה קרופיק, שזהו ספרה התשיעי לנוער, ללכוד באופן מעמיק ומרגש את עולמן של השתיים ולהציף אל פני השטח את הבעיות החברתיות שעליהן להתמודד איתן.
    ספריה הקודמים של המחברת, ביניהם "חברות עם שחר", "תראי אותך", "מריה", "הפרויקט של מיכל" ו"דור לא מושלם", זכו לביקורות מצוינות ולהצלחה רבה, והפכו בני בית על מדפיהם של נערים ונערות רבים בישראל.  

    פרק ראשון

    פרק 1
     
    שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים, נפתחה הדלת של כיתה ד'1 וילדה לא מוכרת נכנסה. היא לא הייתה גבוהה במיוחד ולא רזה במיוחד. חולצת בית הספר הכחולה שלבשה הייתה צמודה לגופה וכיסתה במעט את מכנסי הג'ינס הקצרים. היא נראתה מבוהלת גם כשאבא שלה נכנס איתה וחייך אל כולם כאילו שהוא מכיר אותם זמן רב. דנה, מחנכת הכיתה, לחצה את ידו וליטפה את שיערה החום והארוך של הילדה.
    "תכירו את התלמידה החדשה שהגיעה אלינו", פנתה אל שאר התלמידים, "זאת שירה".
    עיניה הירוקות והגדולות הביטו בהם. לחייה היו סמוקות. "שירה הגיעה אלינו מבאר שבע".
    "מבאר שבע?" שאל יאיר, "כל כך רחוק?"
    "מסתבר שגם מרחוק מגיעים", אמרה דנה וחייכה.
    "הגעתם על גמל?" התעניין מיכאל וגרר אחריו גל צחוק.
    שירה הביטה באבא שלה ושניהם חייכו. "ידענו שתשאלו את השטות הזאת", אמרה.
    "שירה, הגעת לכיתה נהדרת", אמרה דנה, "כאן כולם חברים של כולם".
    "נכון", אמר יואב, "כל הזמן במסיבות ועניינים".
    לאחר ששירה נפרדה מאביה, הזמינה אותה דנה לשבת ליד נטע וביקשה שתספר על עצמה.
     
    "נולדתי וגדלתי בבאר שבע", סיפרה שירה, "אבא שלי היה איש קבע בחיל האוויר עד לפני שנה. כשהוא השתחרר מהצבא הוא חיפש עבודה בתחום המחשבים ומצא משהו באזור הזה. אימא שלי היא מדריכת פילאטיס. היא לא כל כך התלהבה לעזוב את הקבוצות שלה ולעבור לפה".
    "ואת? התלהבת?" שאלה מיקה.
    "נראה לך? מה פתאום. רציתי להישאר עם החברים שלי".
    "אני בטוחה שתמצאי מהר חברים חדשים", אמרה דנה ושאלה: "באיזה רחוב את גרה?"
    "חבצלת החוף".
    "חבצלת החוף? איזה קטע, אני גרה שם", אמרה מיקה.
    "גם אני", אמר איתן.
    "יש עוד מישהי שגרה שם", אמרה דנה וחייכה אל נטע, "נכון, נטע?"
    "מה?" שאלה נטע ואחר כך הנהנה בראשה, "נכון. גם אני".
    חיוכה של שירה התרחב כשדנה הציעה שנטע והיא ילכו ביחד לבית הספר.
    "יש מצב", היא אמרה, "גם אחותי הקטנה לומדת פה. בכיתה ב'".
    "גם אחי! גם אחותי!" נשמעו קולות מכל כיוון.
    "טוב, הבנו", ניסתה דנה להשתיק אותם, "עוד מעט שירה תחשוב שלכל אחד מכם יש אח או אחות בכיתה ב'".
    "יש לי גם אח בכיתה ז'", הוסיפה שירה.
    "גם לי! גם לי!" נשמעו שוב קולות מכל כיוון.
    "אז אתם שלושה ילדים במשפחה?" שאלה דנה.
    "כן", ענתה שירה.
    "איך קוראים להם?" שאלה מיקה.
    "לאחי הגדול קוראים מיתר ולאחותי רוני".
    "מה המשותף לכל השמות?" שאלה דנה.
    "שהם יפים", אמר מיכאל ועורר גל צחוק.
    "שהם שייכים למוזיקה", אמר יאיר.
    "טוב, אתה הגאון של הכיתה, ברור שתדע", אמר יהונתן.
    "בכיתה שלי כולם גאונים", אמרה דנה ופנתה שוב לשירה. "לפני שנתחיל בשיעור, נשמח לשמוע מה התחביבים שלך".
    "אה..." אמרה שירה, "אני אוהבת לתופף, לשיר, לרקוד, לשמוע מוזיקה ולקרוא ספרים".
    "את כל זה עשית בבאר שבע?" שאל מיכאל.
    "תתפלא", אמרה לו, "בבאר שבע, חוץ מגמלים, יש גם חוגים טובים".
    דנה איחלה לה הסתגלות מהירה וביקשה ממנה לשתף אותה בכל בעיה או בקשה. אחר כך ביקשה מכולם להוציא מחברת עברית ולקרוא מה הם כתבו על חוויותיהם מראש השנה האחרון.

    אורה קרופיק נולדה בשנת 1959 בתל אביב. גדלה בהרצליה. בעלת תואר ראשון ושני בחינוך. עוסקת בתחום החינוך והוראת הספרות בכיתות היסוד. למדה בסדנה לכתיבת סיפורים לילדים בהנחיית נורית זרחי בבית אריאלה. נשואה ואם לשלושה.

    עוד על הספר

    לא כמו כולם אורה קרופיק
    פרק 1
     
    שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים, נפתחה הדלת של כיתה ד'1 וילדה לא מוכרת נכנסה. היא לא הייתה גבוהה במיוחד ולא רזה במיוחד. חולצת בית הספר הכחולה שלבשה הייתה צמודה לגופה וכיסתה במעט את מכנסי הג'ינס הקצרים. היא נראתה מבוהלת גם כשאבא שלה נכנס איתה וחייך אל כולם כאילו שהוא מכיר אותם זמן רב. דנה, מחנכת הכיתה, לחצה את ידו וליטפה את שיערה החום והארוך של הילדה.
    "תכירו את התלמידה החדשה שהגיעה אלינו", פנתה אל שאר התלמידים, "זאת שירה".
    עיניה הירוקות והגדולות הביטו בהם. לחייה היו סמוקות. "שירה הגיעה אלינו מבאר שבע".
    "מבאר שבע?" שאל יאיר, "כל כך רחוק?"
    "מסתבר שגם מרחוק מגיעים", אמרה דנה וחייכה.
    "הגעתם על גמל?" התעניין מיכאל וגרר אחריו גל צחוק.
    שירה הביטה באבא שלה ושניהם חייכו. "ידענו שתשאלו את השטות הזאת", אמרה.
    "שירה, הגעת לכיתה נהדרת", אמרה דנה, "כאן כולם חברים של כולם".
    "נכון", אמר יואב, "כל הזמן במסיבות ועניינים".
    לאחר ששירה נפרדה מאביה, הזמינה אותה דנה לשבת ליד נטע וביקשה שתספר על עצמה.
     
    "נולדתי וגדלתי בבאר שבע", סיפרה שירה, "אבא שלי היה איש קבע בחיל האוויר עד לפני שנה. כשהוא השתחרר מהצבא הוא חיפש עבודה בתחום המחשבים ומצא משהו באזור הזה. אימא שלי היא מדריכת פילאטיס. היא לא כל כך התלהבה לעזוב את הקבוצות שלה ולעבור לפה".
    "ואת? התלהבת?" שאלה מיקה.
    "נראה לך? מה פתאום. רציתי להישאר עם החברים שלי".
    "אני בטוחה שתמצאי מהר חברים חדשים", אמרה דנה ושאלה: "באיזה רחוב את גרה?"
    "חבצלת החוף".
    "חבצלת החוף? איזה קטע, אני גרה שם", אמרה מיקה.
    "גם אני", אמר איתן.
    "יש עוד מישהי שגרה שם", אמרה דנה וחייכה אל נטע, "נכון, נטע?"
    "מה?" שאלה נטע ואחר כך הנהנה בראשה, "נכון. גם אני".
    חיוכה של שירה התרחב כשדנה הציעה שנטע והיא ילכו ביחד לבית הספר.
    "יש מצב", היא אמרה, "גם אחותי הקטנה לומדת פה. בכיתה ב'".
    "גם אחי! גם אחותי!" נשמעו קולות מכל כיוון.
    "טוב, הבנו", ניסתה דנה להשתיק אותם, "עוד מעט שירה תחשוב שלכל אחד מכם יש אח או אחות בכיתה ב'".
    "יש לי גם אח בכיתה ז'", הוסיפה שירה.
    "גם לי! גם לי!" נשמעו שוב קולות מכל כיוון.
    "אז אתם שלושה ילדים במשפחה?" שאלה דנה.
    "כן", ענתה שירה.
    "איך קוראים להם?" שאלה מיקה.
    "לאחי הגדול קוראים מיתר ולאחותי רוני".
    "מה המשותף לכל השמות?" שאלה דנה.
    "שהם יפים", אמר מיכאל ועורר גל צחוק.
    "שהם שייכים למוזיקה", אמר יאיר.
    "טוב, אתה הגאון של הכיתה, ברור שתדע", אמר יהונתן.
    "בכיתה שלי כולם גאונים", אמרה דנה ופנתה שוב לשירה. "לפני שנתחיל בשיעור, נשמח לשמוע מה התחביבים שלך".
    "אה..." אמרה שירה, "אני אוהבת לתופף, לשיר, לרקוד, לשמוע מוזיקה ולקרוא ספרים".
    "את כל זה עשית בבאר שבע?" שאל מיכאל.
    "תתפלא", אמרה לו, "בבאר שבע, חוץ מגמלים, יש גם חוגים טובים".
    דנה איחלה לה הסתגלות מהירה וביקשה ממנה לשתף אותה בכל בעיה או בקשה. אחר כך ביקשה מכולם להוציא מחברת עברית ולקרוא מה הם כתבו על חוויותיהם מראש השנה האחרון.