מנספילד פארק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנספילד פארק
מכר
מאות
עותקים
מנספילד פארק
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מנספילד פארק

4.8 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ג'יין אוסטן

גֵ'יין אוֹסטֶן (באנגלית: Jane Austen;‏ 16 בדצמבר 1775 - 18 ביולי 1817) הייתה סופרת אנגליה, שהרומנים שכתבה התמקדו בדרכן אל הנישואים של עלמות צעירות מן האצולה הזעירה באנגליה. למרות הטווח המצומצם של הנושאים שבהם עסקה, הגיוון הדל ברקע המעמדי של גיבוריה ומיעוט האירועים הדרמטיים, כבשה אוסטן מקום של כבוד בקאנון הספרותי המערבי, בין השאר בזכות כשרונה בטוויית עלילה, אבחנותיה החדות והמעמיקות, וכתיבתה השנונה, המלוטשת ומלאת ההומור.

אוסטן חיה בתקופה של שינויים דרמטיים, בתחילתה של המהפכה התעשייתית ובימי מלחמות נפוליאון, כאשר שינויים חברתיים דרמטיים התחוללו באנגליה ומחוצה לה. כל אלו כמעט ולא מצאו ביטוי בספריה, המתמקדים כמעט באופן בלעדי בחייהם של בני מעמד 'הג'נטלמן הכפרי' - בעלי משרות ורנטות החיים בחסות האציל המקומי, ובעלי אדמות שאינם בני אצולה - ובמכלול הערכים המאפיינים בני מעמד זה, במיוחד אל מול בני האצולה.

ביצירתה של אוסטן משולבת ביקורת מלגלגת על הגישה הרומנטית שרווחה ברומנים שנכתבו בסוף המאה ה-18, עם עיסוק בקשיי חייהן הממשיים של נשים התלויות מבחינה כלכלית בגברים ונדרשות להינשא כדי להבטיח את מעמדן. ברבים מהרומנים של אוסטן מוקדש מקום רב למצבים קומיים, אך ברומנים המאוחרים יותר שלה הולכת וגוברת נימה פסימית וקודרת יותר. התיאור הדקדקני והמפורט של אורחות חיי מעמד האצולה הזעירה, כמו גם האפיון המדויק של אופן חשיבתם והמבנה החשיבתי והרגשי של גיבוריה מבשרים את עלייתו של הרומן החברתי-ריאליסטי, שהתפתח במאה ה-19. עיסוקה בסוגיות מוסריות, בדומה לסמואל ג'ונסון, שהשפיע רבות על כתיבתה, ממשיך נטייה קיימת בספרות האנגלית.

במהלך חייה לא זכתה אוסטן להכרה ולהערכה רבה, בין השאר משום שספריה פורסמו בעילום שם. במאה ה-19, אף שספריה המשיכו להימכר, הייתה ההערכה לאוסטן נחלתה של אליטה ספרותית מצומצמת יחסית. לאחר פרסום "הממואר על ג'יין אוסטן", שכתב אחיינה ב-1869, גבר העניין ביצירתה, ומתחילת המאה ה-20 החל להתפתח מחקר ספרותי ענף שעסק ביצירתה. באמצע המאה העשרים נחשבה אוסטן סופרת גדולה בעיני רבים מחוקרי הספרות, ובמחצית השנייה של המאה התרבו המחקרים שבחנו את הרומנים שלה מזווית אמנותית, אידאולוגית, היסטורית ופמיניסטית. לפופולריות של אוסטן תרם העניין הגובר בהיסטוריה של המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, והעיבודים הרבים שהופקו ליצירותיה בקולנוע ובטלוויזיה.

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

פאני פרייס בת העשר מוזמנת לגור אצל קרוביה העשירים, משפחת ברטרם, באחוזתם מנספילד פארק. אך מהו מקומה של קרובת משפחה שמצד אחד מבקשים להעתיר עליה חסד, ומצד שני מעוניינים לוודא שלא תשכח כי אינה שוות מעמד לשאר בני הבית, וכי לעולם לא תוכל להיות? יחסם של בני משפחת ברטרם אליה נע בין ריחוק ובוז לבין התפיסה שעליה לשרת אותם, ופאני מוצאת נחמה רק בטוב לבו של בן דודה אדמונד. עם השנים משתנים רגשותיה של פאני כלפי אדמונד מידידות והכרת טובה לאהבה חסרת תוחלת, אלא שאז מגיעים אל מנספילד פארק האחים הנרי ומרי קרופורד, ונוכחותם טורפת את חייה של פאני ואת חיי בני המשפחה כולם. מתוך מעמדה המורכב נאלצת פאני פרייס להילחם על ערכיה, על אופייה ועל אהבת נעוריה.
במנספילד פארק, הרומן השלישי פרי עטה, משרטטת ג'יין אוסטן דיוקן מהימן ונוקב של ערכים משתנים ונאמנות מוטלת בספק. בכתיבתה השנונה והחדה כתמיד, המובאת כאן בתרגומה החדש הקולח של לי עברון, אוסטן מסירה את המסכות מעל התנהגותם של גיבוריה וחושפת לעיני הקורא את ישרי הלב ואת אלו שמוסריותם ראויה לביקורת.
לתרגום החדש מצורפת אחרית דבר מאת ד״ר הלנה קלי, חוקרת כתביה של ג׳יין אוסטן, המגלה לנו את הרבדים העמוקים של מנספילד פארק – את הביקורת הנוקבת שמותח הרומן על סחר העבדים באיים הבריטיים ועל חלקה של הכנסייה האנגליקנית בו.

פרק ראשון

1
 
לפני כשלושים שנה התמזל מזלה של העלמה מריה ווֹרְד מהַנטינגטוֹן, שרכושה הסתכם בשבעת אלפים פאונד בלבד, והיא כבשה את לבו של סר תומס בֶּרטְרַם ממֶנספילד פַּארק שבמחוז נוֹרְתְהֶמפּטוֹן, וכך עלתה למעלת אשת בַּרוֹנֶט וזכתה בכל הנוחות והמותרות הנלווים לבית נאה ולהכנסה גדולה. הנטינגטון כולה היללה את הזיווג המעולה, ודודהּ, עורך הדין, אף הודה במו פיו ששלושת אלפים פאונד לפחות חסרו לה כדי להיות ראויה לו באמת. היו לה שתי אחיות שיכלו לצאת נשכרות מהעפלתה; ומי ממכריהן שסבר כי העלמה ווֹרד הבכורה והעלמה פרנסס יפות לא פחות מהעלמה מריה, לא היססו לחזות שגם הן יינשאו נישואים מוצלחים כמעט כמו אחותן. ואולם מספר הגברים בעלי ההון הרב בעולמנו נופל ממספר הנשים היפות הראויות להם. כעבור שש שנים נענתה העלמה וורד לכומר מר נוֹריס, ידידו של גיסהּ, וקשרה את גורלה בגורלו אף שלא היה לו כמעט הון משלו; ואילו העלמה פרנסס הצליחה אפילו פחות ממנה.
ביסודו של דבר זיווּגה של העלמה וורד לא היה נחות — סר תומס העניק בחפץ לב לידידו את מִשרת הכומר של מנספילד ואת הנחלה וההכנסה הנלווֹת לה, ומר ומרת נוריס יצאו לדרך האושר הזוגי מצוידים כמעט באלף פאונד לשנה. אבל העלמה פרנסס נישאה, כמו שאומרים, למורת רוחה של משפחתה, וכיוון שדבקה בקצין מחיל הים שלא עמדו לזכותו לא השכלה, לא הון ולא קשרים, הייתה הבשורה מרה במיוחד. נראה שלא יכלה לבחור בחירה הולמת פחות. סר תומס ברטרם היה אמנם בעל דעה ובעל מאה, ומתוך עיקרון וגאווה גם יחד, מתוך משאלה כללית לנהוג כראוי ומתוך שאיפה לראות את כל קרוביו במעמד מכובד, היה שמח לרתום את השפעתו לרווחת אחותה של ליידי ברטרם; אבל מקצועו של בעלה היה מחוץ לתחום השגתו; ובטרם עלה בידו לתכן איזו תכנית אחרת לסיוע, כבר נוצר קרע מוחלט בין האחיות. הקרע נבע מהתנהגותה של כל אחת מהן, כפי שקורה בדרך כלל בעקבות נישואים נעדרי שיקול דעת. כדי לחסוך מעצמה נזיפות חסרות תועלת, לא כתבה גברת פרייס למשפחתה על הנושא עד שנישאה ממש. ליידי ברטרם, שניחנה בשלוות נפש ובמזג נינוח וסובלני להפליא, הייתה מסתפקת בוויתור על אחותה בלי להקדיש לעניין ולוּ מחשבה נוספת; אבל לגברת נוריס היה מזג פעלתני, והיא לא נחה ולא שקטה עד שכתבה לפאני מכתב ארוך וזועם שבו הצביעה על חוסר התבונה שבהתנהגותה והזהירה אותה מפני כל הרעות העשויות לצמוח לה ממנה. גברת פרייס, בתורה, נפגעה וכעסה, ובתשובתה — שֶבּה שפכה קיתונות של מרירות על שתי האחיות, ושבוטאו בה הרהורים חסרי כבוד כל כך על גאוותו של סר תומס עד שגברת נוריס לא יכלה בשום אופן לשמור אותם לעצמה — הקיץ הקץ על כל קשר ביניהן למשך תקופה ארוכה.
בתיהן היו מרוחקים כל כך זה מזה, וחוגיהן החברתיים שונים כל כך, עד שבאחת־עשרה השנים הבאות נמנעה מהן כמעט כל אפשרות לשמוע זו על קיומה של זו, והיה זה לפלא בעיני סר תומס איך מדי פעם בפעם יכלה גברת נוריס לספר להם, בקול כעוס, שפאני הביאה לעולם עוד ילד.
ואולם, בתום אחת־עשרה שנה לא יכלה עוד גברת פרייס להרשות לעצמה לטפח גאווה או טינה, או לאבד קשר עם כל אדם שיש ביכולתו לסייע לה. משפחתה הגדולה הוסיפה להתרחב, בעלה לא היה כשיר עוד לשירות פעיל, אך חיבתו לחברה ולמשקה טוב לא פחתה, ולא היה די בהכנסתם המועטה לספק את צורכיהם. לפיכך הייתה להוטה לזכות מחדש בידידים שהקריבה בפזיזותה, והיא שלחה לליידי ברטרם מכתב שכולו חרטה וייאוש, שזעק מעודף ילדים ומחוסר בכל דבר אחר, עד כדי כך שבלב כולם ניעורה נכונות להתפייס. היא התכוננה למשכב הלידה התשיעי; ולאחר שביכתה את העובדה הזאת והפצירה בהם לעשות חסד ולתמוך בַּילד העתיד לבוא לעולם, לא יכלה להסתיר שחשה כי הם עשויים למלא תפקיד מכריע גם באחזקת שמונת הילדים שכבר באו אליו. בכורה בן העשר הוא בחור עז רוח המשתוקק להרחיב אופקים; אבל מה היא יכולה לעשות? האם יש סיכוי שיוכל להביא תועלת כלשהי לסר תומס בניהול רכושו באיי הודו המערבית? שום משרה לא תהיה פחותה מדי בשבילו; ומה דעתו של סר תומס על ווּליץ'? ואיך אפשר לשלוח ילד אל המזרח?
המכתב לא נשלח לשווא. הוא כונן מחדש שלום ויחסי חביבות. סר תומס שלח מילים טובות ועצות ידידותיות, ליידי ברטרם שלחה כסף ובגדי תינוקות, וגברת נוריס כתבה את המכתבים.
אלו היו תוצאותיו המידיות, וכעבור שנה הפיקה ממנו גברת פרייס תועלת חשובה עוד יותר. לא אחת אמרה גברת נוריס לאחרים שאינה מצליחה להפסיק לחשוב על אחותה המסכנה ומשפחתה, ושחרף כל העזרה שהגישו לה, הייתה רוצה לעזור לה יותר; ובסופו של דבר לא יכלה אלא להודות בפה מלא שהייתה רוצה לפטור את גברת פרייס לגמרי מן העול ומן ההוצאות שבגידול אחד מילדיה.
"שמא יישאו בכוחות משותפים בנטל הטיפול בבת הבכירה? הילדה כעת בת תשע שנים, גיל הדורש תשומת לב רבה יותר מכפי שאמה המסכנה יכולה להעניק. בעבורם יהיו הטרחה וההוצאות כאין וכאפס לעומת נדיבותו של המעשה."
גברת ברטרם הסכימה איתה מיד. "נראה לי שלא נוכל לעשות מעשה טוב מזה," אמרה. "נדאג שיביאו את הילדה."
סר תומס לא נתן את הסכמתו מיד ובלי הסתייגויות. הוא שקל והיסס; מדובר באחריות גדולה; ילדה שמגדלים אותה כך, יש לספק את מלוא צרכיה, אחרת תהיה עקירתה ממשפחתה מעשה אכזרי ולא מעשה של נדיבות. הוא חשב על ארבעת ילדיו שלו, על שני בניו, על התאהבויות בין דודנים וכדומה; אבל ברגע שהחל לשטוח את טיעוני הנגד שלו מיהרה גברת נוריס לקטוע אותו ולהשיב על כולם, בין שנאמרו ובין שלא.
"סר תומס היקר, אני בהחלט מבינה את כוונתך ומעריכה את הנדיבות ואת הרגישות הניכרות בשיקוליך, הניכרות בהתנהגותך תמיד; ובעיקרו של דבר אני מסכימה איתך בכל לבי. חובתו של אדם לעשות ככל שניתן למען ילד שבמובן זה או אחר נטל על עצמו אחריות לו, וברור לי שהייתי מוכנה לחלוק עם הילדה את פת הלחם האחרונה שלי. לי אין ילדים משלי, ולמי אוכל להעניק את המעט שיש לי אם לא לילדי אחיותי? ואני בטוחה שמר נוריס הגון מכדי... אבל אתה יודע שאינני מוכשרת למילים ולהצהרות. הרי לא נניח למכשול פעוט להרתיע אותנו מפני עשיית טוב. נעניק לילדה חינוך טוב ונציג אותה בחברה כראוי, וסביר להניח שהיא תצליח להסתדר היטב בחיים בלי שיידרשו הוצאות נוספות. אחיינית שלנו, סר תומס, אם יורשה לי לומר, אחיינית שלך, מכל מקום, לא תגדל בסביבה הזאת בלי לצאת נשכרת. אינני אומרת שהיא תהיה יפה כמו דודניותיה, סביר להניח שלא תהיה; אבל היא תוצג בפני החֶברה המקומית בנסיבות מבטיחות כל כך, שייתכן מאוד שתוכל להתבסס במעמד ראוי. אתה חושב על בניך, האם אינך יודע שמכל הדברים שיכולים לקרות בעולם, הדבר הזה סביר פחות מכול? הרי הם יגדלו תמיד יחד, כמו אחים ואחיות. זה לא ייתכן מבחינה מוסרית. מעולם לא שמעתי על מקרה כזה. למעשה, זוהי הדרך הבטוחה היחידה למנוע את היווצרותו של קשר כזה. נניח שהיא נערה יפה, אם טום או אדמונד יראו אותה בפעם הראשונה בעוד שבע שנים מהיום, אני מעזה לומר שטובה לא תצמח מזה. די בעצם המחשבה שהנחנו לה לגדול הרחק מאיתנו, בעוני ובהזנחה, כדי לגרום לכל אחד מן הבנים היקרים האלה, טובי המזג, להתאהב בה. אבל אם תגדֵל אותה לצדם מעכשיו, ואפילו תהיה יפה כמלאך, היא לעולם לא תהיה להם יותר מאחות."
"יש מידה רבה של אמת בדברייך," השיב סר תומס, "וחלילה לי להציב מכשולים דמיוניים בפני תכנית שהולמת כל כך את מצבם היחסי של כל הנוגעים בדבר. התכוונתי רק להעיר שאין להתחייב לה מתוך קלות דעת, ושכדי שתהיה בה תועלת של ממש לגברת פרייס, וכדי שמעשינו יהיו ראויים באמת לשבח, עלינו להבטיח לילדה, ומכל מקום לראות את עצמנו מחויבים להבטיח לה בעתיד על פי הנסיבות, את האמצעים הדרושים לאישה כדי לחיות כראוי לבת החברה הגבוהה גם אם לא תצוץ הצעה להתבססות במעמד טוב כזה שאת מצפה לה בביטחון רב כל כך."
"אני מבינה אותך היטב," קראה גברת נוריס. "אתה התגלמות הנדיבות וההתחשבות, ואני בטוחה שבנקודה זו לעולם לא נהיה חלוקים. אתה יודע היטב שאני נכונה תמיד לעשות את כל מה שביכולתי למען אהובי לבי; ואף שלעולם לא אוכל לרחוש לילדה הזאת ולו מאית מן האהדה שאני רוחשת לילדיך היקרים, ואף שלא אוכל לראות בה, בשום מובן, את ילדתי שלי, אשנא את עצמי אם אהיה מסוגלת להזניח אותה. האין היא בת אחות? האם אוכל לשאת את מחסורה כשלי עצמי יש פת לחם לתת לה? סר תומס יקירי, חרף כל חסרונותי, יש לי לב חם; וענייה ככל שאהיה, מוטב לי לוותר על הצרכים הבסיסיים שלי ולא לנהוג בחוסר נדיבות. לכן, אם אינך מתנגד, אכתוב לאחותי המסכנה מחר ואציג בפניה את ההצעה; וברגע שיוסדר העניין, אני אדאג להביא את הילדה למנספילד; אתה לא תצטרך להטריח את עצמך בעניין הזה. בטרחתי שלי, כפי שידוע לך, אינני חוסכת. אשלח את נני ללונדון, והיא תוכל לישון אצל בן דודהּ עושה האוכפים, והילדה תפגוש אותה שם. בקלות יוכלו לשלוח אותה מפּוֹרטסמוּת העירה במרכבה ציבורית, בהשגחתו של כל אדם אמין שעשוי לנסוע בה. אין ספק שתמיד נוסעת בכל מרכבה כזאת אשת סוחר מכובד או מישהי מסוג זה."
סר תומס התנגד למתקפה על בן דודה של נני, אך מלבד זאת לא השמיע עוד כל התנגדות, ולאחר שנקבעה נקודת מפגש מכובדת יותר וחסכונית פחות, נחשב העניין למסודר, והנוגעים בדבר נהנו מכל החדווה הכרוכה בתכנית שנועדה להיטיב. ואולם למעשה, תחושות הסיפוק לא היו צריכות להתחלק חלוקה שווה; משום שסר תומס גמר אומר בלבו להיות לה, לילדה הנבחרת, מיטיב אמת לתמיד, ואילו לגברת נוריס לא הייתה כל כוונה להוציא עליה כספים כלשהם. בכל הנוגע לסידורים, לדיבורים ולתכנונים לא היה גבול לנדיבותה; ואיש לא היטיב ממנה להכתיב לזולתו רוחב לב; אך אהבתה לכסף לא נפלה מאהבתה לניהול, והיא ידעה היטב איך לחסוך את כספה שלה ולבזבז את כספם של חבריה. כיוון שההכנסה שזכתה בה כשנישאה הייתה מצומצמת מכפי שציפתה בשעתה, דימתה בנפשה שיהיה עליה לנקוט חיסכון מחמיר; תחילה החליטה לנהוג כך מתוך זהירות, אך במהרה, באין לה ילדים משלה, הפכה החסכנות לתכלית כשלעצמה. אילו הייתה לה משפחה לפרנס, ייתכן שגברת נוריס לא הייתה חוסכת את כספה; אבל כיוון שלא היו לה דאגות כאלה, לא היה דבר שישים רסן לחסכנותה או יפחית את הנוחות שבאגירת תוספת שנתית להכנסה שמעולם לא השתמשו בכולה. מתוך עיקרון מקסים זה, ששום חיבת אמת לאחותה לא התחרתה בו, היא יכלה לשאוף רק לשבחים על שהגתה ותכננה מעשה צדקה יקר כל כך, ותו לא; אם כי ייתכן שמתוך היכרות קלושה עם עצמה, פסעה אל בית הכומר אחרי השיחה הזאת בשכנוע פנימי נעים שהיא האחות והדודה הנדיבה ביותר בעולם כולו.
כשעלה הנושא בשנית, היא הסבירה את עמדתה באופן מפורט יותר; ובתשובה לשאלתה השלווה של ליידי ברטרם, "לאן תבוא הילדה קודם, אחותי, אלייך או אלינו?" שמע סר תומס, במידה לא מבוטלת של הפתעה, כי בשום פנים ואופן אין ביכולתה של גברת נוריס לקחת על עצמה שום חלק בטיפול הישיר בה. הוא ראה בה תוספת רצויה במיוחד לבית הכומר, בת לוויה מתאימה לדודה שאין לה ילדים משלה; אך התברר שטעה טעות גמורה. גברת נוריס מצטערת מאוד לומר שבמצב העניינים הנוכחי, לא בא בחשבון שהילדה תתגורר איתם. בריאותו הרופפת של מר נוריס המסכן לא תאפשר זאת; הוא אינו מסוגל לסבול רעש של ילדים יותר משהוא מסוגל לעוף; אם יתגבר אי פעם על מיחושי הצינית שלו, יהיו פני הדברים שונים לגמרי; או אז היא תשמח מאוד למלא את חלקה, בלי להתחשב כלל באי־הנוחות הכרוכה בכך; אבל בימים אלו מר נוריס גוזל כל רגע מזמנה, ואפילו עצם אזכורו של דבר כזה יטריד אותו.
"מוטב אפוא שתבוא אלינו," אמרה ליידי ברטרם בשלווה עילאית. אחרי שתיקה קצרה הוסיף סר תומס בהדרת כבוד, "כן; הבית הזה יהיה ביתה. אנחנו נשתדל למלא את חובתנו כלפיה, וכאן, לפחות, תיהנה מהיתרון של חברת ילדים בני גילה ושל מורה קבועה."
"אמת ויציב," קראה גברת נוריס. "ושני השיקולים האלה חשובים מאוד; ומבחינתה של העלמה לי, הרי זה היינו הך אם עליה ללמד שלוש ילדות או רק שתיים — אין שום הבדל. חבל שאינני יכולה להועיל יותר; אבל אתם רואים שאני עושה כל מה שביכולתי לעשות. אני לא אחת מאותם אנשים שחוסכים מעצמם מאמץ. ונני תביא אותה, גם אם יקשה עלי להיפרד מהיועצת הראשית שלי לשלושה ימים. אני מניחה, אחותי, שתשכני את הילדה בעליית הגג הקטנה הלבנה, ליד חדרי הילדים הישָנים. זה יהיה המקום הטוב ביותר עבורה, קרוב כל כך לעלמה לי ולא רחוק מהבנות, וקרוב למשרתות, שכל אחת מהן יכולה לעזור להלביש אותה ולטפל בבגדים שלה, כי אני מניחה שלא תחשבי שהוגן לצַפות מאֶליס לשרת אותה כמו את הילדות האחרות. ובאמת, אני לא מצליחה לחשוב על שום מקום אחר שבו תוכלי לשכן אותה."
ליידי ברטרם לא השמיעה כל התנגדות.
"אני מקווה שהיא תתגלה כילדה טובת מזג," המשיכה גברת נוריס, "ולא תקל ראש במזלה הטוב, היוצא מגדר הרגיל, שזימן לה ידידים כאלה."
"אם יהיה מזגה קלוקל ממש," אמר סר תומס, "אסור יהיה לנו, לטובת ילדינו שלנו, להשאירה בבית; אבל אין סיבה לצפות לרעה גדולה כל כך. ודאי נמצא בה הרבה תכונות טעונות שיפור, ועלינו להתכונן לבורות מופלגת ולהליכות גסות במידה מטרידה; אבל אלו פגמים שניתן לתקנם; וכמו כן, אני סבור שאין בהם סכנה לחבריה. אילו היו בנותי צעירות ממנה, הייתי שוקל בכובד ראש אם אמנם ראוי להציג בפניהן חֲבֵרה כזאת; אך במצב העניינים הנוכחי אני מקווה שאין יסוד לחשוש להן, ויש יסוד לקוות לגדולות ונצורות עבורה, הודות להתקשרות ביניהן."
"בדיוק כך אני סבורה," קראה גברת נוריס. "וזה בדיוק מה שאמרתי לבעלי הבוקר. עצם השהייה בקרבת בנות הדודה תהיה בבחינת שיעור חשוב לילדה; וגם אם העלמה לי לא תלמד אותה דבר, היא תלמד מהן להיות טובה וחכמה."
"אני מקווה שהיא לא תציק לכלבלבי המסכן שלי," אמרה גברת ברטרם, "רק עכשיו הצלחתי לשכנע את ג'וליה להניח לו לנפשו."
"יעמוד בפנינו אתגר, גברת נוריס," אמר סר תומס, "יהיה עלינו ליצור הבחנה נאותה בין הבנות כשיתבגרו; לשמר ברוחן של בנותי את תודעת מי שהן, בלי שיחשבו רעות על בת דודתן; ולוודא שהיא תזכור שאינה אחת העלמות ברטרם, בלי לדכא את רוחה יתר על המידה. הייתי רוצה שהן תהיינה חברות טובות מאוד, ובשום אופן לא אעודד את בנותי לנהוג ולו שמץ יהירות כלפי קרובת משפחתן; אבל אין הן יכולות להיות שוות. מעמדן, הונן, זכויותיהן והירושה הצפויה להן יהיו שונים תמיד. זה עניין רגיש מאוד, ויהיה עלייך לסייע לנו בניסיונותינו לגבש את קו ההתנהגות הנכון."
גברת נוריס עמדה בהחלט לשירותו; ואף שהסכימה איתו בכל לב שמדובר במשימה קשה מאוד, עודדה אותו לקוות שבכוחות משותפים יצליחו לבצעה בקלות.
נקל להאמין שלא לשווא כתבה גברת נוריס לאחותה. גברת פרייס אמנם הופתעה מן הבחירה בבת, והרי יש לה בנים מצוינים ובשפע, אבל קיבלה את ההצעה בהכרת טובה רבה ובישרה להם שבתה ילדה טובת מזג ונעימת הליכות עד מאוד, ושהיא סבורה שלעולם לא תהיה להם סיבה להתנער ממנה. מלבד זאת ציינה שהילדה עדינה וחלשה מעט, אך גדולה תקוותה ששינוי האקלים ייטיב איתה. אישה מסכנה! ודאי סברה ששינוי אקלים ייטיב עם רבים מילדיה.

ג'יין אוסטן

גֵ'יין אוֹסטֶן (באנגלית: Jane Austen;‏ 16 בדצמבר 1775 - 18 ביולי 1817) הייתה סופרת אנגליה, שהרומנים שכתבה התמקדו בדרכן אל הנישואים של עלמות צעירות מן האצולה הזעירה באנגליה. למרות הטווח המצומצם של הנושאים שבהם עסקה, הגיוון הדל ברקע המעמדי של גיבוריה ומיעוט האירועים הדרמטיים, כבשה אוסטן מקום של כבוד בקאנון הספרותי המערבי, בין השאר בזכות כשרונה בטוויית עלילה, אבחנותיה החדות והמעמיקות, וכתיבתה השנונה, המלוטשת ומלאת ההומור.

אוסטן חיה בתקופה של שינויים דרמטיים, בתחילתה של המהפכה התעשייתית ובימי מלחמות נפוליאון, כאשר שינויים חברתיים דרמטיים התחוללו באנגליה ומחוצה לה. כל אלו כמעט ולא מצאו ביטוי בספריה, המתמקדים כמעט באופן בלעדי בחייהם של בני מעמד 'הג'נטלמן הכפרי' - בעלי משרות ורנטות החיים בחסות האציל המקומי, ובעלי אדמות שאינם בני אצולה - ובמכלול הערכים המאפיינים בני מעמד זה, במיוחד אל מול בני האצולה.

ביצירתה של אוסטן משולבת ביקורת מלגלגת על הגישה הרומנטית שרווחה ברומנים שנכתבו בסוף המאה ה-18, עם עיסוק בקשיי חייהן הממשיים של נשים התלויות מבחינה כלכלית בגברים ונדרשות להינשא כדי להבטיח את מעמדן. ברבים מהרומנים של אוסטן מוקדש מקום רב למצבים קומיים, אך ברומנים המאוחרים יותר שלה הולכת וגוברת נימה פסימית וקודרת יותר. התיאור הדקדקני והמפורט של אורחות חיי מעמד האצולה הזעירה, כמו גם האפיון המדויק של אופן חשיבתם והמבנה החשיבתי והרגשי של גיבוריה מבשרים את עלייתו של הרומן החברתי-ריאליסטי, שהתפתח במאה ה-19. עיסוקה בסוגיות מוסריות, בדומה לסמואל ג'ונסון, שהשפיע רבות על כתיבתה, ממשיך נטייה קיימת בספרות האנגלית.

במהלך חייה לא זכתה אוסטן להכרה ולהערכה רבה, בין השאר משום שספריה פורסמו בעילום שם. במאה ה-19, אף שספריה המשיכו להימכר, הייתה ההערכה לאוסטן נחלתה של אליטה ספרותית מצומצמת יחסית. לאחר פרסום "הממואר על ג'יין אוסטן", שכתב אחיינה ב-1869, גבר העניין ביצירתה, ומתחילת המאה ה-20 החל להתפתח מחקר ספרותי ענף שעסק ביצירתה. באמצע המאה העשרים נחשבה אוסטן סופרת גדולה בעיני רבים מחוקרי הספרות, ובמחצית השנייה של המאה התרבו המחקרים שבחנו את הרומנים שלה מזווית אמנותית, אידאולוגית, היסטורית ופמיניסטית. לפופולריות של אוסטן תרם העניין הגובר בהיסטוריה של המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, והעיבודים הרבים שהופקו ליצירותיה בקולנוע ובטלוויזיה.

סקירות וביקורות

אחוזת ראשונים 'מנספילד פארק' הוא יצירה אפלה ומאתגרת יותר מספריה הפופולריים של ג'יין אוסטן פאני פרייס, גיבורת הרומן השלישי של ג'יין אוסטן, מעולם לא הייתה חביבת הקהל.'מנספילד פארק', שהתפרסם ב-‭,1814‬ כשאוסטן הייתה סופרת פופולרית בזכות הרומנים 'תבונה ורגישות' ו'גאווה ודעה קדומה', התקבל בקרירות. אוסטן מסרה עותקי קריאה לבני משפחה וידידים, כדי לשמוע מהם חוות דעת כנה, אבל אפילו אמ? לא התרשמה מאישיותה של פאני פרייס וקבעה שהיא אינה אלא "תפלה".

קורא בן-ימינו ודאי יירתע מפאני עוד יותר: צעירה נוקשה וחסרת חוש הומור, אישה שהרף המוסרי שלה כה גבוה, עד שהוא אוטם את ליבה מפני הקסם האישי של מחזר? המבוקש הנרי קרופורד, ומטרפד כך פוטנציאל ספרותי רומנטי קלאסי - הולכת שולל, שברון לב ולבסוף תקנה. יתרה מזאת: אם גיבורותיה הפופולריות יותר של אוסטן - אליזבת בנט מ'גאווה ודעה קדומה' ואלינור דאשווד מ'תבונה ורגישות' - נדמות לנשים מתוחכמות ושנונות שיכלו לדלג בקלות למאה ה‭21-‬ ולדור בה כאחת מאיתנו, הרי שפאני אינה דומה במאום לגיבורותיה של התרבות העכשווית. בהיותן גחמניות, נרקיסיסטיות ואף וולגריות לעיתים, ודאי היו בנות-זמננו מתוארות בפיה של פאני כמו מרי קרופורד, הדמות המשוחררת ביותר בספר: "נפש מבולבלת שסטתה מדרך הישר בעוד היא עצמה אינה ערה לכך; נפש אפלה הסבורה שהיא שטופת אור".

נסיבות חייה של פאני דווקא יכלו לצייד אותה בחספוס ובערמומיות: אמה נישאה לגבר חסר ממון, שתיין וקצין פורש מחיל הים, ואילו אחיותיה של אמה היטיבו להינשא לכומר מכובד ולברונט אמיד, בעל האחוזה מנספילד פארק. פאני גדלה אפוא בעיר נמל מרוחקת בקרב משפחה קשת יום ומרובת ילדים, ובגיל עשר, במסגרת טובה שעושים דודיה העשירים לאמה, היא נשלחת לחיות עימם באחוזתם הכפרית שבמזרח אנגליה. אך מזגה הצייתני של פאני אינו ממריד אותה נגד בני חסותה החדשים, להפך: היא מקבלת בהכנעה את מעמדה כשארת בשר נחותה, שעיקר תפקידה הוא לשעשע את דודתה, ליידי ברטרם המנומנמת. דוד?, סר תומס, נוהג בה בנועם מרוחק; שתי בנותדודתה היפהפיות עיוורות לקיומה; דודתה אשת הכומר, גברת נוריס, נוגשת בה בכל הזדמנות; ובן דודה הבכור, טום ברטרם, הוא צעיר הולל ואנוכי שעסוק בענייניו.

הנפש היחידה שמטה את ליבה אל פאני היא בן-דודה אדמונד, האח הצעיר במשפחה, גבר רגיש אך צדקני והססני, שדואג לשלומה ומעצב את תפיסת עולמה. פאני מתמסרת לאדמונד לחלוטין: תחילה כאח גדול, ובבגרותה היא מתאהבת בו בסתר והופכת לאשת סודו הנאמנה, אוזן קשבת לחיבוטיו הרומנטיים כלפי מרי קרופורד, אורחת נוצצת מלונדון שבאה להשתכן באחוזה. כך נועלת אוסטן בפני גיבורת ספרה כל אפשרות לתהפוכות רומנטיות, ומכאן כישלונו המסחרי של 'מנספילד פארק'.

אלא שדווקא המניעה הזאת היא שהופכת את הרומן ליצירה סובטילית, אפלה ומאתגרת יותר מהרומנים האהודים של אוסטן. אם שרלוט ברונטה, אף היא סופרת בת המאה ה-‭,19‬ דיברה בביטול על גיבורי ספריה של אוסטן וטענה כי "לא הייתי מעוניינת לחיות עם הגברות והאדונים שלה, בבתיהם האלגנטיים אך המוגבלים", הרי שדווקא אותה מערכת סגורה, "פריבילגית" ומנותקת במוצהר (אלה ימים מהפכניים המאיימים על הסדר הישן; לסר תומס אחוזה עם עבדים באנטיגואה, אך נושא העבדות - אף שככל הנראה העסיק את אוסטן בחייה האישיים - אינו מטופל בספר וודאי שאינו עיקרו, כפי שמנסה לטעון אחרית הדבר), מאפשרת בחינה מטוהרת של אמות המוסר ומנעמי המעמד של יושביה.

עד מחצית הספר פאני אינה אלא כלי בידיה של אוסטן, ובאמצעותה היא חושפת את אטימותם של יושבי מנספילד, את רצונם הטוב שאינו מתעלה לכדי אצילות נפש אמיתית, את זרע הפורענות שטמון בהם בלא ידיעתם. כל הרמזים האלה דורשים מהקורא אורך רוח וחדות עין, מפני שלכאורה, אותו בית "אלגנטי אך מוגבל" אינו מספק די דרמה ופיתולים עלילתיים. האירוניה של אוסטן תופסת כאן את מרכז הזירה. מרי קרופורד, שגוזלת מפאני את סוסה האהוב, מסבירה לה ש"על אנוכיות יש לסלוח תמיד, (‭...‬) משום שאין כל תקווה למצוא לה תרופה", ועל שאיפותיו הנעלות של אדמונד להסמכה לכמורה היא אומרת, "לכומר אין מה לעשות מלבד להיות מרושל ואנוכי; לקרוא עיתון, לעקוב אחר מזג האוויר ולהתווכח עם אשתו". דודה נוריס הצבועה, שנואת נפשה של אוסטן, זוכה לרשת את שמו של סוחר עבדים ידוע לשמצה שחי בעת ההיא בליברפול.

משוחררת מכבלי "נקודת המבט" של הספרות המודרנית, המחייבים את המספר למקד את תודעתו בגיבור אחד או לסקור את דמויותיו ממעוף הציפור, אוסטן נהנית מן החירות לעבור בין דמויותיה, ראשית כמשנית, לחדור רגע אל מחשבותיהן, לערטל אותן לעיני הקורא ולגחך עליהן בעוקצנות. אך לקראת מחציתו של הספר עוברת פאני אל קדמת הסיפור, והעוקצנות הופכת לחיתוך בבשר החי. בעת היעדרו של סר תומס, מחליטים יושבי מנספילד הצעירים להפיג את השעמום בהעלאת מחזה "לא יאה" בשם 'שבועת אוהבים', וחלוקת התפקידים ביניהם חושפת את יצריהם האסורים ואת היריבויות הקמאיות ביותר בין בני משפחה. פאני משקיפה על כל זה מן הצד, לא מחמיצה אף זיוף, וחורצת דעה ברורה על מחזרה לעתיד, הנרי קרופורד, צעיר עשיר מלונדון, ששתי בנות-דודתה מאוהבות בו. בעיניה, הנרי הוא "מזלזל כל כך, אדיש כל כך, חסר רגישות", ואולי דווקא משום כך, מתאהב הנרי דווקא בפאני.

החלטתו של הנרי לשאת את פאני לאישה מחלצת בבת אחת את כל דחפיהם האפלים ביותר של הגברים בספר, ושידוליהם המצמררים, שאינם בוחלים בסחטנות צינית ואף בהגלייתה של פאני ממנספילד לבית הוריה, מתגבשים לכדי "אונס נאור" של ממש. ברגע של הארה פמיניסטית, אחרי שנכזבה מתמיכת הנשים שסביבה, אומרת פאני כי "דווקא אישה, כל אישה, הייתה צריכה לחוש בקיומה של האפשרות שגבר (‭...‬) לא יזכה באהבתה של בת-מינה גם אם הוא חביב על הכל". כך מתנקז הספר לכדי פרקי סיום יפהפיים, ובהם נדמה לרגעים שפאני תשלם על מרדנותה בדרדורה הסופי למעמדה הקודם, בשעה שגם בני משפחת ברטרם האריסטוקרטים קורסים זה אחר זה אל גורלותיהם הטרגיים.

האפילוג מתחיל בהצהרתה של אוסטן: "יתעכבו האחרים על ייסורים ועל אשמה. אני מרפה מנושאים גועליים כאלה מהר ככל האפשר, וקצרה רוחי להשיב את כל החפים מפשע אל חיקה של רווחה יחסית ולהיפטר מכל השאר". או אז היא מפרטת מה עלה בגורלם של כל גיבורי הספר ומרככת את אסונותיהם, במה שנדמה כמין מס של סופרת פופולרית, שמקפידה להחליף את הטעם המר על לשונותיהם של קוראיה בממתיק מלאכותי. ייתכן גם שכהרגלה של אוסטן, יש כאן רמיזה עוקצנית לשרלוט ברונטה המתנשאת ולדומיה. כך או כך, קורא עכשווי, המורגל כל כך באגרופים שלופים של אלימות ומיניות, יזכה כאן בשיעור מאלף על השפעתן המסממת פי-כמה של קדרות מרומזת וטרגיות איטית, אך הרסנית באמת.

בתמונה: איור של ג'ון האסל ל'מנספילד פארק'
ענת עינהר 7 לילות 21/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"מנספילד פארק" של ג'יין אוסטן: על קו התפר בין בידור לאמנות אריאנה מלמד הארץ 08/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

סקירות וביקורות

אחוזת ראשונים 'מנספילד פארק' הוא יצירה אפלה ומאתגרת יותר מספריה הפופולריים של ג'יין אוסטן פאני פרייס, גיבורת הרומן השלישי של ג'יין אוסטן, מעולם לא הייתה חביבת הקהל.'מנספילד פארק', שהתפרסם ב-‭,1814‬ כשאוסטן הייתה סופרת פופולרית בזכות הרומנים 'תבונה ורגישות' ו'גאווה ודעה קדומה', התקבל בקרירות. אוסטן מסרה עותקי קריאה לבני משפחה וידידים, כדי לשמוע מהם חוות דעת כנה, אבל אפילו אמ? לא התרשמה מאישיותה של פאני פרייס וקבעה שהיא אינה אלא "תפלה".

קורא בן-ימינו ודאי יירתע מפאני עוד יותר: צעירה נוקשה וחסרת חוש הומור, אישה שהרף המוסרי שלה כה גבוה, עד שהוא אוטם את ליבה מפני הקסם האישי של מחזר? המבוקש הנרי קרופורד, ומטרפד כך פוטנציאל ספרותי רומנטי קלאסי - הולכת שולל, שברון לב ולבסוף תקנה. יתרה מזאת: אם גיבורותיה הפופולריות יותר של אוסטן - אליזבת בנט מ'גאווה ודעה קדומה' ואלינור דאשווד מ'תבונה ורגישות' - נדמות לנשים מתוחכמות ושנונות שיכלו לדלג בקלות למאה ה‭21-‬ ולדור בה כאחת מאיתנו, הרי שפאני אינה דומה במאום לגיבורותיה של התרבות העכשווית. בהיותן גחמניות, נרקיסיסטיות ואף וולגריות לעיתים, ודאי היו בנות-זמננו מתוארות בפיה של פאני כמו מרי קרופורד, הדמות המשוחררת ביותר בספר: "נפש מבולבלת שסטתה מדרך הישר בעוד היא עצמה אינה ערה לכך; נפש אפלה הסבורה שהיא שטופת אור".

נסיבות חייה של פאני דווקא יכלו לצייד אותה בחספוס ובערמומיות: אמה נישאה לגבר חסר ממון, שתיין וקצין פורש מחיל הים, ואילו אחיותיה של אמה היטיבו להינשא לכומר מכובד ולברונט אמיד, בעל האחוזה מנספילד פארק. פאני גדלה אפוא בעיר נמל מרוחקת בקרב משפחה קשת יום ומרובת ילדים, ובגיל עשר, במסגרת טובה שעושים דודיה העשירים לאמה, היא נשלחת לחיות עימם באחוזתם הכפרית שבמזרח אנגליה. אך מזגה הצייתני של פאני אינו ממריד אותה נגד בני חסותה החדשים, להפך: היא מקבלת בהכנעה את מעמדה כשארת בשר נחותה, שעיקר תפקידה הוא לשעשע את דודתה, ליידי ברטרם המנומנמת. דוד?, סר תומס, נוהג בה בנועם מרוחק; שתי בנותדודתה היפהפיות עיוורות לקיומה; דודתה אשת הכומר, גברת נוריס, נוגשת בה בכל הזדמנות; ובן דודה הבכור, טום ברטרם, הוא צעיר הולל ואנוכי שעסוק בענייניו.

הנפש היחידה שמטה את ליבה אל פאני היא בן-דודה אדמונד, האח הצעיר במשפחה, גבר רגיש אך צדקני והססני, שדואג לשלומה ומעצב את תפיסת עולמה. פאני מתמסרת לאדמונד לחלוטין: תחילה כאח גדול, ובבגרותה היא מתאהבת בו בסתר והופכת לאשת סודו הנאמנה, אוזן קשבת לחיבוטיו הרומנטיים כלפי מרי קרופורד, אורחת נוצצת מלונדון שבאה להשתכן באחוזה. כך נועלת אוסטן בפני גיבורת ספרה כל אפשרות לתהפוכות רומנטיות, ומכאן כישלונו המסחרי של 'מנספילד פארק'.

אלא שדווקא המניעה הזאת היא שהופכת את הרומן ליצירה סובטילית, אפלה ומאתגרת יותר מהרומנים האהודים של אוסטן. אם שרלוט ברונטה, אף היא סופרת בת המאה ה-‭,19‬ דיברה בביטול על גיבורי ספריה של אוסטן וטענה כי "לא הייתי מעוניינת לחיות עם הגברות והאדונים שלה, בבתיהם האלגנטיים אך המוגבלים", הרי שדווקא אותה מערכת סגורה, "פריבילגית" ומנותקת במוצהר (אלה ימים מהפכניים המאיימים על הסדר הישן; לסר תומס אחוזה עם עבדים באנטיגואה, אך נושא העבדות - אף שככל הנראה העסיק את אוסטן בחייה האישיים - אינו מטופל בספר וודאי שאינו עיקרו, כפי שמנסה לטעון אחרית הדבר), מאפשרת בחינה מטוהרת של אמות המוסר ומנעמי המעמד של יושביה.

עד מחצית הספר פאני אינה אלא כלי בידיה של אוסטן, ובאמצעותה היא חושפת את אטימותם של יושבי מנספילד, את רצונם הטוב שאינו מתעלה לכדי אצילות נפש אמיתית, את זרע הפורענות שטמון בהם בלא ידיעתם. כל הרמזים האלה דורשים מהקורא אורך רוח וחדות עין, מפני שלכאורה, אותו בית "אלגנטי אך מוגבל" אינו מספק די דרמה ופיתולים עלילתיים. האירוניה של אוסטן תופסת כאן את מרכז הזירה. מרי קרופורד, שגוזלת מפאני את סוסה האהוב, מסבירה לה ש"על אנוכיות יש לסלוח תמיד, (‭...‬) משום שאין כל תקווה למצוא לה תרופה", ועל שאיפותיו הנעלות של אדמונד להסמכה לכמורה היא אומרת, "לכומר אין מה לעשות מלבד להיות מרושל ואנוכי; לקרוא עיתון, לעקוב אחר מזג האוויר ולהתווכח עם אשתו". דודה נוריס הצבועה, שנואת נפשה של אוסטן, זוכה לרשת את שמו של סוחר עבדים ידוע לשמצה שחי בעת ההיא בליברפול.

משוחררת מכבלי "נקודת המבט" של הספרות המודרנית, המחייבים את המספר למקד את תודעתו בגיבור אחד או לסקור את דמויותיו ממעוף הציפור, אוסטן נהנית מן החירות לעבור בין דמויותיה, ראשית כמשנית, לחדור רגע אל מחשבותיהן, לערטל אותן לעיני הקורא ולגחך עליהן בעוקצנות. אך לקראת מחציתו של הספר עוברת פאני אל קדמת הסיפור, והעוקצנות הופכת לחיתוך בבשר החי. בעת היעדרו של סר תומס, מחליטים יושבי מנספילד הצעירים להפיג את השעמום בהעלאת מחזה "לא יאה" בשם 'שבועת אוהבים', וחלוקת התפקידים ביניהם חושפת את יצריהם האסורים ואת היריבויות הקמאיות ביותר בין בני משפחה. פאני משקיפה על כל זה מן הצד, לא מחמיצה אף זיוף, וחורצת דעה ברורה על מחזרה לעתיד, הנרי קרופורד, צעיר עשיר מלונדון, ששתי בנות-דודתה מאוהבות בו. בעיניה, הנרי הוא "מזלזל כל כך, אדיש כל כך, חסר רגישות", ואולי דווקא משום כך, מתאהב הנרי דווקא בפאני.

החלטתו של הנרי לשאת את פאני לאישה מחלצת בבת אחת את כל דחפיהם האפלים ביותר של הגברים בספר, ושידוליהם המצמררים, שאינם בוחלים בסחטנות צינית ואף בהגלייתה של פאני ממנספילד לבית הוריה, מתגבשים לכדי "אונס נאור" של ממש. ברגע של הארה פמיניסטית, אחרי שנכזבה מתמיכת הנשים שסביבה, אומרת פאני כי "דווקא אישה, כל אישה, הייתה צריכה לחוש בקיומה של האפשרות שגבר (‭...‬) לא יזכה באהבתה של בת-מינה גם אם הוא חביב על הכל". כך מתנקז הספר לכדי פרקי סיום יפהפיים, ובהם נדמה לרגעים שפאני תשלם על מרדנותה בדרדורה הסופי למעמדה הקודם, בשעה שגם בני משפחת ברטרם האריסטוקרטים קורסים זה אחר זה אל גורלותיהם הטרגיים.

האפילוג מתחיל בהצהרתה של אוסטן: "יתעכבו האחרים על ייסורים ועל אשמה. אני מרפה מנושאים גועליים כאלה מהר ככל האפשר, וקצרה רוחי להשיב את כל החפים מפשע אל חיקה של רווחה יחסית ולהיפטר מכל השאר". או אז היא מפרטת מה עלה בגורלם של כל גיבורי הספר ומרככת את אסונותיהם, במה שנדמה כמין מס של סופרת פופולרית, שמקפידה להחליף את הטעם המר על לשונותיהם של קוראיה בממתיק מלאכותי. ייתכן גם שכהרגלה של אוסטן, יש כאן רמיזה עוקצנית לשרלוט ברונטה המתנשאת ולדומיה. כך או כך, קורא עכשווי, המורגל כל כך באגרופים שלופים של אלימות ומיניות, יזכה כאן בשיעור מאלף על השפעתן המסממת פי-כמה של קדרות מרומזת וטרגיות איטית, אך הרסנית באמת.

בתמונה: איור של ג'ון האסל ל'מנספילד פארק'
ענת עינהר 7 לילות 21/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"מנספילד פארק" של ג'יין אוסטן: על קו התפר בין בידור לאמנות אריאנה מלמד הארץ 08/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
מנספילד פארק ג'יין אוסטן
1
 
לפני כשלושים שנה התמזל מזלה של העלמה מריה ווֹרְד מהַנטינגטוֹן, שרכושה הסתכם בשבעת אלפים פאונד בלבד, והיא כבשה את לבו של סר תומס בֶּרטְרַם ממֶנספילד פַּארק שבמחוז נוֹרְתְהֶמפּטוֹן, וכך עלתה למעלת אשת בַּרוֹנֶט וזכתה בכל הנוחות והמותרות הנלווים לבית נאה ולהכנסה גדולה. הנטינגטון כולה היללה את הזיווג המעולה, ודודהּ, עורך הדין, אף הודה במו פיו ששלושת אלפים פאונד לפחות חסרו לה כדי להיות ראויה לו באמת. היו לה שתי אחיות שיכלו לצאת נשכרות מהעפלתה; ומי ממכריהן שסבר כי העלמה ווֹרד הבכורה והעלמה פרנסס יפות לא פחות מהעלמה מריה, לא היססו לחזות שגם הן יינשאו נישואים מוצלחים כמעט כמו אחותן. ואולם מספר הגברים בעלי ההון הרב בעולמנו נופל ממספר הנשים היפות הראויות להם. כעבור שש שנים נענתה העלמה וורד לכומר מר נוֹריס, ידידו של גיסהּ, וקשרה את גורלה בגורלו אף שלא היה לו כמעט הון משלו; ואילו העלמה פרנסס הצליחה אפילו פחות ממנה.
ביסודו של דבר זיווּגה של העלמה וורד לא היה נחות — סר תומס העניק בחפץ לב לידידו את מִשרת הכומר של מנספילד ואת הנחלה וההכנסה הנלווֹת לה, ומר ומרת נוריס יצאו לדרך האושר הזוגי מצוידים כמעט באלף פאונד לשנה. אבל העלמה פרנסס נישאה, כמו שאומרים, למורת רוחה של משפחתה, וכיוון שדבקה בקצין מחיל הים שלא עמדו לזכותו לא השכלה, לא הון ולא קשרים, הייתה הבשורה מרה במיוחד. נראה שלא יכלה לבחור בחירה הולמת פחות. סר תומס ברטרם היה אמנם בעל דעה ובעל מאה, ומתוך עיקרון וגאווה גם יחד, מתוך משאלה כללית לנהוג כראוי ומתוך שאיפה לראות את כל קרוביו במעמד מכובד, היה שמח לרתום את השפעתו לרווחת אחותה של ליידי ברטרם; אבל מקצועו של בעלה היה מחוץ לתחום השגתו; ובטרם עלה בידו לתכן איזו תכנית אחרת לסיוע, כבר נוצר קרע מוחלט בין האחיות. הקרע נבע מהתנהגותה של כל אחת מהן, כפי שקורה בדרך כלל בעקבות נישואים נעדרי שיקול דעת. כדי לחסוך מעצמה נזיפות חסרות תועלת, לא כתבה גברת פרייס למשפחתה על הנושא עד שנישאה ממש. ליידי ברטרם, שניחנה בשלוות נפש ובמזג נינוח וסובלני להפליא, הייתה מסתפקת בוויתור על אחותה בלי להקדיש לעניין ולוּ מחשבה נוספת; אבל לגברת נוריס היה מזג פעלתני, והיא לא נחה ולא שקטה עד שכתבה לפאני מכתב ארוך וזועם שבו הצביעה על חוסר התבונה שבהתנהגותה והזהירה אותה מפני כל הרעות העשויות לצמוח לה ממנה. גברת פרייס, בתורה, נפגעה וכעסה, ובתשובתה — שֶבּה שפכה קיתונות של מרירות על שתי האחיות, ושבוטאו בה הרהורים חסרי כבוד כל כך על גאוותו של סר תומס עד שגברת נוריס לא יכלה בשום אופן לשמור אותם לעצמה — הקיץ הקץ על כל קשר ביניהן למשך תקופה ארוכה.
בתיהן היו מרוחקים כל כך זה מזה, וחוגיהן החברתיים שונים כל כך, עד שבאחת־עשרה השנים הבאות נמנעה מהן כמעט כל אפשרות לשמוע זו על קיומה של זו, והיה זה לפלא בעיני סר תומס איך מדי פעם בפעם יכלה גברת נוריס לספר להם, בקול כעוס, שפאני הביאה לעולם עוד ילד.
ואולם, בתום אחת־עשרה שנה לא יכלה עוד גברת פרייס להרשות לעצמה לטפח גאווה או טינה, או לאבד קשר עם כל אדם שיש ביכולתו לסייע לה. משפחתה הגדולה הוסיפה להתרחב, בעלה לא היה כשיר עוד לשירות פעיל, אך חיבתו לחברה ולמשקה טוב לא פחתה, ולא היה די בהכנסתם המועטה לספק את צורכיהם. לפיכך הייתה להוטה לזכות מחדש בידידים שהקריבה בפזיזותה, והיא שלחה לליידי ברטרם מכתב שכולו חרטה וייאוש, שזעק מעודף ילדים ומחוסר בכל דבר אחר, עד כדי כך שבלב כולם ניעורה נכונות להתפייס. היא התכוננה למשכב הלידה התשיעי; ולאחר שביכתה את העובדה הזאת והפצירה בהם לעשות חסד ולתמוך בַּילד העתיד לבוא לעולם, לא יכלה להסתיר שחשה כי הם עשויים למלא תפקיד מכריע גם באחזקת שמונת הילדים שכבר באו אליו. בכורה בן העשר הוא בחור עז רוח המשתוקק להרחיב אופקים; אבל מה היא יכולה לעשות? האם יש סיכוי שיוכל להביא תועלת כלשהי לסר תומס בניהול רכושו באיי הודו המערבית? שום משרה לא תהיה פחותה מדי בשבילו; ומה דעתו של סר תומס על ווּליץ'? ואיך אפשר לשלוח ילד אל המזרח?
המכתב לא נשלח לשווא. הוא כונן מחדש שלום ויחסי חביבות. סר תומס שלח מילים טובות ועצות ידידותיות, ליידי ברטרם שלחה כסף ובגדי תינוקות, וגברת נוריס כתבה את המכתבים.
אלו היו תוצאותיו המידיות, וכעבור שנה הפיקה ממנו גברת פרייס תועלת חשובה עוד יותר. לא אחת אמרה גברת נוריס לאחרים שאינה מצליחה להפסיק לחשוב על אחותה המסכנה ומשפחתה, ושחרף כל העזרה שהגישו לה, הייתה רוצה לעזור לה יותר; ובסופו של דבר לא יכלה אלא להודות בפה מלא שהייתה רוצה לפטור את גברת פרייס לגמרי מן העול ומן ההוצאות שבגידול אחד מילדיה.
"שמא יישאו בכוחות משותפים בנטל הטיפול בבת הבכירה? הילדה כעת בת תשע שנים, גיל הדורש תשומת לב רבה יותר מכפי שאמה המסכנה יכולה להעניק. בעבורם יהיו הטרחה וההוצאות כאין וכאפס לעומת נדיבותו של המעשה."
גברת ברטרם הסכימה איתה מיד. "נראה לי שלא נוכל לעשות מעשה טוב מזה," אמרה. "נדאג שיביאו את הילדה."
סר תומס לא נתן את הסכמתו מיד ובלי הסתייגויות. הוא שקל והיסס; מדובר באחריות גדולה; ילדה שמגדלים אותה כך, יש לספק את מלוא צרכיה, אחרת תהיה עקירתה ממשפחתה מעשה אכזרי ולא מעשה של נדיבות. הוא חשב על ארבעת ילדיו שלו, על שני בניו, על התאהבויות בין דודנים וכדומה; אבל ברגע שהחל לשטוח את טיעוני הנגד שלו מיהרה גברת נוריס לקטוע אותו ולהשיב על כולם, בין שנאמרו ובין שלא.
"סר תומס היקר, אני בהחלט מבינה את כוונתך ומעריכה את הנדיבות ואת הרגישות הניכרות בשיקוליך, הניכרות בהתנהגותך תמיד; ובעיקרו של דבר אני מסכימה איתך בכל לבי. חובתו של אדם לעשות ככל שניתן למען ילד שבמובן זה או אחר נטל על עצמו אחריות לו, וברור לי שהייתי מוכנה לחלוק עם הילדה את פת הלחם האחרונה שלי. לי אין ילדים משלי, ולמי אוכל להעניק את המעט שיש לי אם לא לילדי אחיותי? ואני בטוחה שמר נוריס הגון מכדי... אבל אתה יודע שאינני מוכשרת למילים ולהצהרות. הרי לא נניח למכשול פעוט להרתיע אותנו מפני עשיית טוב. נעניק לילדה חינוך טוב ונציג אותה בחברה כראוי, וסביר להניח שהיא תצליח להסתדר היטב בחיים בלי שיידרשו הוצאות נוספות. אחיינית שלנו, סר תומס, אם יורשה לי לומר, אחיינית שלך, מכל מקום, לא תגדל בסביבה הזאת בלי לצאת נשכרת. אינני אומרת שהיא תהיה יפה כמו דודניותיה, סביר להניח שלא תהיה; אבל היא תוצג בפני החֶברה המקומית בנסיבות מבטיחות כל כך, שייתכן מאוד שתוכל להתבסס במעמד ראוי. אתה חושב על בניך, האם אינך יודע שמכל הדברים שיכולים לקרות בעולם, הדבר הזה סביר פחות מכול? הרי הם יגדלו תמיד יחד, כמו אחים ואחיות. זה לא ייתכן מבחינה מוסרית. מעולם לא שמעתי על מקרה כזה. למעשה, זוהי הדרך הבטוחה היחידה למנוע את היווצרותו של קשר כזה. נניח שהיא נערה יפה, אם טום או אדמונד יראו אותה בפעם הראשונה בעוד שבע שנים מהיום, אני מעזה לומר שטובה לא תצמח מזה. די בעצם המחשבה שהנחנו לה לגדול הרחק מאיתנו, בעוני ובהזנחה, כדי לגרום לכל אחד מן הבנים היקרים האלה, טובי המזג, להתאהב בה. אבל אם תגדֵל אותה לצדם מעכשיו, ואפילו תהיה יפה כמלאך, היא לעולם לא תהיה להם יותר מאחות."
"יש מידה רבה של אמת בדברייך," השיב סר תומס, "וחלילה לי להציב מכשולים דמיוניים בפני תכנית שהולמת כל כך את מצבם היחסי של כל הנוגעים בדבר. התכוונתי רק להעיר שאין להתחייב לה מתוך קלות דעת, ושכדי שתהיה בה תועלת של ממש לגברת פרייס, וכדי שמעשינו יהיו ראויים באמת לשבח, עלינו להבטיח לילדה, ומכל מקום לראות את עצמנו מחויבים להבטיח לה בעתיד על פי הנסיבות, את האמצעים הדרושים לאישה כדי לחיות כראוי לבת החברה הגבוהה גם אם לא תצוץ הצעה להתבססות במעמד טוב כזה שאת מצפה לה בביטחון רב כל כך."
"אני מבינה אותך היטב," קראה גברת נוריס. "אתה התגלמות הנדיבות וההתחשבות, ואני בטוחה שבנקודה זו לעולם לא נהיה חלוקים. אתה יודע היטב שאני נכונה תמיד לעשות את כל מה שביכולתי למען אהובי לבי; ואף שלעולם לא אוכל לרחוש לילדה הזאת ולו מאית מן האהדה שאני רוחשת לילדיך היקרים, ואף שלא אוכל לראות בה, בשום מובן, את ילדתי שלי, אשנא את עצמי אם אהיה מסוגלת להזניח אותה. האין היא בת אחות? האם אוכל לשאת את מחסורה כשלי עצמי יש פת לחם לתת לה? סר תומס יקירי, חרף כל חסרונותי, יש לי לב חם; וענייה ככל שאהיה, מוטב לי לוותר על הצרכים הבסיסיים שלי ולא לנהוג בחוסר נדיבות. לכן, אם אינך מתנגד, אכתוב לאחותי המסכנה מחר ואציג בפניה את ההצעה; וברגע שיוסדר העניין, אני אדאג להביא את הילדה למנספילד; אתה לא תצטרך להטריח את עצמך בעניין הזה. בטרחתי שלי, כפי שידוע לך, אינני חוסכת. אשלח את נני ללונדון, והיא תוכל לישון אצל בן דודהּ עושה האוכפים, והילדה תפגוש אותה שם. בקלות יוכלו לשלוח אותה מפּוֹרטסמוּת העירה במרכבה ציבורית, בהשגחתו של כל אדם אמין שעשוי לנסוע בה. אין ספק שתמיד נוסעת בכל מרכבה כזאת אשת סוחר מכובד או מישהי מסוג זה."
סר תומס התנגד למתקפה על בן דודה של נני, אך מלבד זאת לא השמיע עוד כל התנגדות, ולאחר שנקבעה נקודת מפגש מכובדת יותר וחסכונית פחות, נחשב העניין למסודר, והנוגעים בדבר נהנו מכל החדווה הכרוכה בתכנית שנועדה להיטיב. ואולם למעשה, תחושות הסיפוק לא היו צריכות להתחלק חלוקה שווה; משום שסר תומס גמר אומר בלבו להיות לה, לילדה הנבחרת, מיטיב אמת לתמיד, ואילו לגברת נוריס לא הייתה כל כוונה להוציא עליה כספים כלשהם. בכל הנוגע לסידורים, לדיבורים ולתכנונים לא היה גבול לנדיבותה; ואיש לא היטיב ממנה להכתיב לזולתו רוחב לב; אך אהבתה לכסף לא נפלה מאהבתה לניהול, והיא ידעה היטב איך לחסוך את כספה שלה ולבזבז את כספם של חבריה. כיוון שההכנסה שזכתה בה כשנישאה הייתה מצומצמת מכפי שציפתה בשעתה, דימתה בנפשה שיהיה עליה לנקוט חיסכון מחמיר; תחילה החליטה לנהוג כך מתוך זהירות, אך במהרה, באין לה ילדים משלה, הפכה החסכנות לתכלית כשלעצמה. אילו הייתה לה משפחה לפרנס, ייתכן שגברת נוריס לא הייתה חוסכת את כספה; אבל כיוון שלא היו לה דאגות כאלה, לא היה דבר שישים רסן לחסכנותה או יפחית את הנוחות שבאגירת תוספת שנתית להכנסה שמעולם לא השתמשו בכולה. מתוך עיקרון מקסים זה, ששום חיבת אמת לאחותה לא התחרתה בו, היא יכלה לשאוף רק לשבחים על שהגתה ותכננה מעשה צדקה יקר כל כך, ותו לא; אם כי ייתכן שמתוך היכרות קלושה עם עצמה, פסעה אל בית הכומר אחרי השיחה הזאת בשכנוע פנימי נעים שהיא האחות והדודה הנדיבה ביותר בעולם כולו.
כשעלה הנושא בשנית, היא הסבירה את עמדתה באופן מפורט יותר; ובתשובה לשאלתה השלווה של ליידי ברטרם, "לאן תבוא הילדה קודם, אחותי, אלייך או אלינו?" שמע סר תומס, במידה לא מבוטלת של הפתעה, כי בשום פנים ואופן אין ביכולתה של גברת נוריס לקחת על עצמה שום חלק בטיפול הישיר בה. הוא ראה בה תוספת רצויה במיוחד לבית הכומר, בת לוויה מתאימה לדודה שאין לה ילדים משלה; אך התברר שטעה טעות גמורה. גברת נוריס מצטערת מאוד לומר שבמצב העניינים הנוכחי, לא בא בחשבון שהילדה תתגורר איתם. בריאותו הרופפת של מר נוריס המסכן לא תאפשר זאת; הוא אינו מסוגל לסבול רעש של ילדים יותר משהוא מסוגל לעוף; אם יתגבר אי פעם על מיחושי הצינית שלו, יהיו פני הדברים שונים לגמרי; או אז היא תשמח מאוד למלא את חלקה, בלי להתחשב כלל באי־הנוחות הכרוכה בכך; אבל בימים אלו מר נוריס גוזל כל רגע מזמנה, ואפילו עצם אזכורו של דבר כזה יטריד אותו.
"מוטב אפוא שתבוא אלינו," אמרה ליידי ברטרם בשלווה עילאית. אחרי שתיקה קצרה הוסיף סר תומס בהדרת כבוד, "כן; הבית הזה יהיה ביתה. אנחנו נשתדל למלא את חובתנו כלפיה, וכאן, לפחות, תיהנה מהיתרון של חברת ילדים בני גילה ושל מורה קבועה."
"אמת ויציב," קראה גברת נוריס. "ושני השיקולים האלה חשובים מאוד; ומבחינתה של העלמה לי, הרי זה היינו הך אם עליה ללמד שלוש ילדות או רק שתיים — אין שום הבדל. חבל שאינני יכולה להועיל יותר; אבל אתם רואים שאני עושה כל מה שביכולתי לעשות. אני לא אחת מאותם אנשים שחוסכים מעצמם מאמץ. ונני תביא אותה, גם אם יקשה עלי להיפרד מהיועצת הראשית שלי לשלושה ימים. אני מניחה, אחותי, שתשכני את הילדה בעליית הגג הקטנה הלבנה, ליד חדרי הילדים הישָנים. זה יהיה המקום הטוב ביותר עבורה, קרוב כל כך לעלמה לי ולא רחוק מהבנות, וקרוב למשרתות, שכל אחת מהן יכולה לעזור להלביש אותה ולטפל בבגדים שלה, כי אני מניחה שלא תחשבי שהוגן לצַפות מאֶליס לשרת אותה כמו את הילדות האחרות. ובאמת, אני לא מצליחה לחשוב על שום מקום אחר שבו תוכלי לשכן אותה."
ליידי ברטרם לא השמיעה כל התנגדות.
"אני מקווה שהיא תתגלה כילדה טובת מזג," המשיכה גברת נוריס, "ולא תקל ראש במזלה הטוב, היוצא מגדר הרגיל, שזימן לה ידידים כאלה."
"אם יהיה מזגה קלוקל ממש," אמר סר תומס, "אסור יהיה לנו, לטובת ילדינו שלנו, להשאירה בבית; אבל אין סיבה לצפות לרעה גדולה כל כך. ודאי נמצא בה הרבה תכונות טעונות שיפור, ועלינו להתכונן לבורות מופלגת ולהליכות גסות במידה מטרידה; אבל אלו פגמים שניתן לתקנם; וכמו כן, אני סבור שאין בהם סכנה לחבריה. אילו היו בנותי צעירות ממנה, הייתי שוקל בכובד ראש אם אמנם ראוי להציג בפניהן חֲבֵרה כזאת; אך במצב העניינים הנוכחי אני מקווה שאין יסוד לחשוש להן, ויש יסוד לקוות לגדולות ונצורות עבורה, הודות להתקשרות ביניהן."
"בדיוק כך אני סבורה," קראה גברת נוריס. "וזה בדיוק מה שאמרתי לבעלי הבוקר. עצם השהייה בקרבת בנות הדודה תהיה בבחינת שיעור חשוב לילדה; וגם אם העלמה לי לא תלמד אותה דבר, היא תלמד מהן להיות טובה וחכמה."
"אני מקווה שהיא לא תציק לכלבלבי המסכן שלי," אמרה גברת ברטרם, "רק עכשיו הצלחתי לשכנע את ג'וליה להניח לו לנפשו."
"יעמוד בפנינו אתגר, גברת נוריס," אמר סר תומס, "יהיה עלינו ליצור הבחנה נאותה בין הבנות כשיתבגרו; לשמר ברוחן של בנותי את תודעת מי שהן, בלי שיחשבו רעות על בת דודתן; ולוודא שהיא תזכור שאינה אחת העלמות ברטרם, בלי לדכא את רוחה יתר על המידה. הייתי רוצה שהן תהיינה חברות טובות מאוד, ובשום אופן לא אעודד את בנותי לנהוג ולו שמץ יהירות כלפי קרובת משפחתן; אבל אין הן יכולות להיות שוות. מעמדן, הונן, זכויותיהן והירושה הצפויה להן יהיו שונים תמיד. זה עניין רגיש מאוד, ויהיה עלייך לסייע לנו בניסיונותינו לגבש את קו ההתנהגות הנכון."
גברת נוריס עמדה בהחלט לשירותו; ואף שהסכימה איתו בכל לב שמדובר במשימה קשה מאוד, עודדה אותו לקוות שבכוחות משותפים יצליחו לבצעה בקלות.
נקל להאמין שלא לשווא כתבה גברת נוריס לאחותה. גברת פרייס אמנם הופתעה מן הבחירה בבת, והרי יש לה בנים מצוינים ובשפע, אבל קיבלה את ההצעה בהכרת טובה רבה ובישרה להם שבתה ילדה טובת מזג ונעימת הליכות עד מאוד, ושהיא סבורה שלעולם לא תהיה להם סיבה להתנער ממנה. מלבד זאת ציינה שהילדה עדינה וחלשה מעט, אך גדולה תקוותה ששינוי האקלים ייטיב איתה. אישה מסכנה! ודאי סברה ששינוי אקלים ייטיב עם רבים מילדיה.