מבוא
הדברים שלהלן מציגים גישה של "מתודולוגיה כאוטו-ביוגרפיה": דיווח ממקור ראשון על ההתנסויות של החוקר במיזמים מסוימים והרהורים על מגוון סוגיות מתודולוגיות ואתיות שהוא ניצב בפניהן. בשימוש בתיבה "איך חוקרים" אתייחס לא למונח הכללי של חקירה (inquiry), ככל סוג של חיפוש ידע, אלא למונח המוגדר יותר של מחקר (research), כסוג מוגדר של חקירה המוקדש לייצור ידע כמטרתו העיקרית ומתנהל כמיזם מתמשך וממוקד המתבצע בידי בעלי מקצוע מיומנים במיוחד המיישמים מתודות – לדרכים מסוימות של איסוף או ניתוח נתונים – שפותחו קולקטיבית.1
הדברים כוללים הצגת מכלול דוגמאות הממחישות מצבים ממשייים שהחוקר נתקל בהם והתמודד איתם בצורה מוצלחת פחות או יותר.
בספר, על שני חלקיו, אסקור את המתודולוגיה שאני פועל לאורה במכלול מחקריי על הימין הקיצוני בישראל. ימין קיצוני יתייחס כאן לאותן תנועות חברתיות ומפלגות פוליטיות ששוללות את הדמוקרטיה בכלל ואת הדמוקרטיה הליברלית בפרט ומציעות במקומן חלופה מהותית אחרת ושמצדדות עקרונית באלימות כדרך חיים ופעולה.
היקף
בעבודת השדה שביצעתי כאנתרופולוג חברתי, תחום התמחותי הייחודי, ביליתי בשטח (בעיקר בתחומי הגדה המערבית אבל גם ברחבי המדינה בגבולות הקו הירוק) במשך למעלה מעשור, צברתי מאות שעות של תצפית משתתפת וניהלתי שיחות עומק למכביר עם "שותפי המחקר" (ביטוי שאני מעדיף על פני הביטוי המרוחק והמנוכּר "נחקרים").
המחקר התנהל בקרב התנועה הכהניסטית (על שם הרב מאיר כהנא), התנועה הגינזבורגיסטית (על שם הרב יצחק גינזבורג, איש חב"ד ונשיא ישיבת "עוד יוסף" חי ביצהר) ותנועת נוער הגבעות והחוות.
במסגרת הזאת, השתתפתי בהתוועדויות, בעצרות, בכנסים, במפגשים תנועתיים, בשיעורים, בפגישות מזדמנות ובשיחות נפש עם מנהיגים ופעילים מהשורה של התנועות השונות. כדי לשׂבר את האוזן, אמנה להלן מעט מהפעילויות הבולטות שבהן נטלתי חלק (דוגמאות נוספות, נרחבות יותר, מצויות בפרסומים אחרים המופיעים בסדרה הזאת).
רצח אידיאולוגי – יורם שקולניק
ב-2017 פרסמתי את ספרי הראשון על פעיל ימין קיצוני, לאחר שלוש שנות מחקר. כותרתו: מעשה שקולניק: רצח אידיאולוגי של מחבל כפות (בהוצאת פרדס). תיארתי שם את סיפורו של שקולניק, את מניעיו, את פרטי מעשהו ואת הרהוריו בעקבות המעשה – שבוצע בגבעה הצופה על הכביש באזור ההתנחלות סוסיא בהר חברון, באפריל 1993.
כהניזם
נפגשתי לשיחות אישיות עם כל הגוורדיה הישנה של "התנועה הכהניסטית" – מ"הליגה להגנה יהודית בארצות הברית", בשלהי שנות השישים של המאה העשרים ועד היום.
קיימתי שיחות עומק עם המנהיגים הנצחיים של התנועה הכהניסטית – בהם בנצי גופשטיין וברוך מרזל – וביליתי שעות רבות במחיצת מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר.
השתתפתי במסע הבחירות של מפלגת עוצמה יהודית ובהפגנות שיזמו מנהיגיה לאחר פיגועים – בבאר שבע, בחדרה ועוד (בגל הטרור של 2022) – בצעדות, בהקמת הלשכה של השר בן-גביר בשיח' ג'ראח שבמזרח ירושלים (בפברואר 2022) ועוד.
קיימתי תצפית אבטחה מעל גג ביתו של הרב דב ליאור – רבה של מפלגת עוצמה יהודית – בשכונת בית אורות במזרח ירושלים לאחר שהושלך בקבוק תבערה לעבר הבית ונורו לכיוונו כוורות זיקוקים (יולי 2022).
השתתפתי לאורך השנים באזכרות לרב מאיר כהנא – במקומות ובהרכבים שונים.
השתתפתי בחגיגת בת המצווה של בתו של איתמר בן-גביר, בקריית ארבע, שבה נסגרו עסקות חשובות לגבי המשטרה בכלל ומחוז ש"י בפרט. באותה ההזדמנות קיימתי שיחה עם בנצי גופשטיין והוא אישר לי להעמיק בסיפורה של תנועת להב"ה, להיפגש עם הפעילים ואף לקיים שיחה מעמיקה איתו ועם אשתו ענת, בביתם שבגבעת האבות.
קיימתי שיחות וראיונות עומק (בלתי-מובְנים – ללא תוכנית מפורטת שנערכת מראש), במשך שלוש שנים, עם פעילי תנועת להב"ה – למניעת התבוללות בארץ הקודש, בראשות בנצי גופשטיין. השתתפתי איתם בפעילות בשטח.
גינזבורגיזם
התוודעתי לרב יצחק גינזבורג ולהנהגת התנועה, שמשפיעה באופן מכריע על נערי הגבעות – בעיקר אלה תושבי יצהר והגבעות שמסביב.
הייתי החילוני היחיד שעלה עם הרב יצחק גינזבורג, באופן חשאי ובניגוד לחוק, לחורבות "עמונה", באוגוסט 2017.
למדתי בחברותא עם ישראל אריאל מיצהר, מחשובי ההוגים של התנועה הגינזבורגיסטית.
העמקתי בחברותא עם הרב יוסי אליצור בספר תורת המלך (שהוא כתב יחד עם עמיתו, הרב יצחק איציק שפירא).
נוער הגבעות והחוות
למדתי בחברותא, במשך שנתיים-וחצי, עם הבן השישי – נכדו של הרב כהנא והאידיאולוג של נוער הגבעות – בוקר שלם מדי שבוע בשבוע.
בספטמבר 2018 יצאתי עם מאיר אטינגר ל"אומן ראש השנה" – חוויה ייחודית ומטלטלת (ראו פירוט להלן).
נוכחתי כצופה-משתתף (בגישה אנתרופולוגית) בפוגרום שעשו צעירים בכפר לובן א-שרקיה, לאחר פיגוע הירי בתחנת הדלק ליד היישוב עֵלי, בהרי בנימין שבו שני מחבלים פלסטינים גרמו לבסוף להרג של ארבעה בני אדם ולפציעתו של אדם נוסף.
ביליתי 11 יום במאחז אביתר, ביוני–יולי 2022, עד ההסדר וירידת אחרון המתיישבים.
עליתי לא פעם, בצעדות מאורגנות (כמו באפריל 2022) ועצמאית, אל ישיבת חומש, לפני הסדרתה. למדתי שם בחברותא עם הבחורים.
השתתפתי – בדבקוּת רבה – בחיפוש אחר הנער בנימין אחימאיר (בן ה-14), שיצא עם הצאן מחוות גל יוסף הסמוכה למאחז מלאכי השלום ונרצח באכזריות נוראה בידי מחבל פלסטיני, באפריל 2024. בהמשך, עליתי עם הפורעים היהודים – נערי גבעות מלווים בכוחות חילוץ והצלה, חיילי צה"ל ולוחמי מג"ב – לכפר אל-מוע'ייר, מעבֵר לכביש.
מחתרות
העמקתי בתורתו של יהודה עציון, ממנהיגי המחתרת היהודית הראשונה והשתתפתי בקורס שהעביר על הדמות המרתקת של לוחם הלח"י, הוגה הדעות, חוקר המשפט העברי והמשפטן בשירות המדינה שבתי בן דב.
שוחחתי במשך שלוש שנים עם חברי "מחתרת בת עין" (שלומי דביר-זליגר, עופר גמליאל וירדן מורג) – המכוּנה גם "המחתרת היהודית השנייה" – שהניחו עגלת נפץ על יד חטיבת ביניים של בית ספר לבנות בשכונת אַ-טוּר, הממוקמת על הר הזיתים במזרח ירושלים, בלילה שבין 18 ל-19 באפריל 2002. תיעדתי את סיפורם המלֵא. אחר שיחות איתם ועם רבים מהמעורבים בפרשה (טרֵם פורסם).
יגאל עמיר
הקדשתי ארבע שנים לסיפור יגאל עמיר וההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין, במהלכן קיימתי – בשיתוף איש שב"כ הבכיר, שפעל במגזר הערבי, עוזי ברזילי – שיחות מעמיקות עם המשפחה (ההורים גאולה ושלמה עמיר, הרעיה לריסה טרימבּוֹבְלֶר-עמיר, האח חגי עמיר, שישב בכלא 16 שנים וחצי ואחרים) וכן ניהלתי עשרות שעות של שיחות עם יגאל עמיר עצמו (באמצעות המקורבים). כמו כן, שוחחנו עם המעורבים העיקריים מהמשטרה (מז"פ); מהשב"כ (מנהלים, חוקרים ואנשי דסק); מהפרקליטות; עם מומחי רפואה משפטית ורפואה דחופה, עם מומחי ירי ועם רבים אחרים.
מחקר של קבוצות חברתיות סגורות – הימין הקיצוני
רוב המחקרים שנערכו במדעי החברה בכלל ובסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה החברתית או התרבותית בפרט, בניסיון ללמוד ולהבין את תופעות הימין הקיצוני, נשאו בדרך כלל אופי חיצוני או מרוחק והתבססו בעיקר על מקורות משניים. הם התמקדו בגורמים מַאקרו-חברתיים ופוליטיים וסיפקו מידע מועט על המניעים של חברים יחידים ליטול חלק ביוזמות של ימין קיצוני, על דרכי הגיוס ועל הזהות האישית והקולקטיבית של הפעילים.
כאשר חוקרים קיימו קשר אישי עם חברי קבוצות ותנועות חברתיות של ימין קיצוני, המתאפיינות בסגירותן, הם פנו בדרך כלל אל המנהיגים ואל הדוברים הרשמיים ולא אל הפעילים מהשורה. אחרים ניתחו את ההצהרות הפומביות שנשמעו על הבמה הציבורית ואת ההתבטאויות הרשמיות שנמסרו להם, אבל לא חשפו את ההתנהלות המתרחשת מאחורי הקלעים.2
מניתוח הדברים מתברר שגישה מחקרית לשדה של הימין הקיצוני מוגבלת בשל מגוון של סיבות. אמנה להלן כמה מהבולטות שבהן:
ראשית, אקדמאים-חוקרים רחוקים בדרך כלל מהאוריינטציות הדתית, הפוליטית והאידיאולוגית של פעילי קבוצות ותנועות חברתיות כאלו. ההתנגדות הטבועה בסוציולוג או באנתרופולוג עשויה למנוע נכונות לעבוד איתן ובכך תקופח היכולת החיונית להבין אותן מבפנים. בשל המאפיינים הייחודיים של מנהיגי הימין הקיצוני ופעיליו – המבליטים את ההבדל האידיאולוגי והפוליטי המהותי הקיים לא פעם בין החוקר לבין שותפי מחקרו והמעוררים קשיים אתיים המשפיעים על הגישה לשדה ועל יצירת קשרים חברתיים ממושכים – האתגר העומד בפני החוקר המבקש לקיים "מחקר קרוב" בתחום ולהשתקע בקרב חברי התנועות האלה, נכבד. למעשה, כמעט כל האקדמאים-החוקרים של הימין הקיצוני דוחים בבירור את הטענות הפוליטיות-האידיאולוגיות של חסידיו ואת סדר היום שלהם. עם זאת, מעטים בלבד צברו ניסיון אישי וקשרים קרובים עם מנהיגי ימין קיצוני ובעיקר עם פעיליו; בהשוואה למצב לגבי תנועות פרוגרסיביות, ששם נוצר לא פעם מגע קרוב בין החוקר לבין שותפי מחקרו. יוצא מזה שחלק גדול מהמחקר על הימין הקיצוני נעשה ללא "דיבור עם הפציינט".3
שנית, אקדמאים-חוקרים נוטים להיות בעלי קשרים מעטים, אם בכלל, עם בני אדם שעשויים לסייע להם ושבאמצעותם הם יכולים לחדור לקבוצות סגורות ולעיתים קרובות גם חשאיות, מהסוג הזה.
שלישית, מנהיגי ימין קיצוני ופעיליו ידועים בחשדנותם. הם חוששים שאקדמאים-חוקרים יציגו אותם באור שלילי ולעיתים גם בהיותם סוכנים של שירותי הביטחון או אכיפת החוק או משתפי פעולה עם תנועות פוליטיות-חברתיות "שמאליות קיצוניות".4
רביעית, אקדמאים-חוקרים מעטים מעוניינים להשקיע את המשאבים הנדרשים לשם גישה לשדה, יצירת יחסי אמון ומגע אישי קרוב לאורך זמן עם יחידים, קבוצות או תנועות חברתיות שהם רואים אותם כמעוררי דחייה אם לא מיאוס. הבעיה של רבים מהם אינה נעוצה בהכרח בכך שאין הם מסוגלים לערוך מחקרים כאלה, אלא בכך שאינם מעוניינים לבצעם.5 מחקר קרוב של קבוצות גזעניות וקיצוניוֹת-אלימוֹת עשוי להיתפס כמעורר חשד; לכן אקדמאים-חוקרים מעטים כל כך משוחחים עם חברי קבוצות ותנועות כאלו, מראיינים אותם או עורכים תצפית משתתפת במקום פעולתם.6
חמישית, מחקר שדה קרוב אינו כרוך רק בלבטים אישיים-פנימיים. הוא מערֵב גם כוחות חברתיים-חיצוניים.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
