הסדר נישואים

1

השמיים האפורים התמלאו עוצמה חשמלית כבדה שאיימה לפצוח בסערה קקופונית בכל רגע נתון.

האנה הדליקה את פנסי המכונית ומצמצה כאשר ברק פילח את קו הרקיע, מקדים בשניות את הרעם המתגלגל.

היא יכלה כמעט להריח את הגשם הממשמש ובא, ומקץ שניות החלו לפגוע בשמשה הקדמית של המכונית טיפות ענק, שתוך דקות הפכו למבול שהפך את הנהיגה למסוכנת.

קללה נמלטה מבין שפתיה. נפלא. סופת קיץ במהלך שעת השיא על הכביש הייתה בדיוק הדבר לו נזקקה. כאילו שלא איחרה די, ושהזמן העומד לרשותה מתמעט מרגע לרגע.

מיגל ישמח לאחר, החליטה בזעף.

כמעט כמו על פי סימן מראש, הטלפון הסלולרי שלה צלצל והיא הפעילה את הדיבורית.

״איפה את, לעזאזל?״ קול גברי בעל מבטא זר קל דיבר ברכות צוננת.

מדברים על החמור! "הדאגה שלך מרגשת אותי," השיבה בלגלוג משיי.

"עני על השאלה."

גשם ניתך ארצה, מפחית את הראות לכדי מצב בו הרגישה שהיא מבודדת בתוך צמר גפן. "תקועה בפקק תנועה."

היו כמה שניות של דממה, והיא ראתה אותו בעיני רוחה מציץ בשעונו. "איפה, בדיוק?"

"האם זה משנה?" הישענות על הומור שחור גרמה לה להוסיף, "אני בספק אם אפילו אתה תוכל למצוא דרך לחלץ אותי מכאן."

מיגל סנטנס עמד מעל לחוק, עשיר ובעל השפעה כה רבה עד שהרגיש שהוא יכול להכפיף הכול לרצונו.

בהיותו יליד אנדלוסיה, הוא למד בפריז ובילה כמה שנים בניו־יורק, בניהול הזרוע הצפון־אמריקנית של אימפריית העסקים של אביו.

"יכולת לסגור את הבוטיק מוקרם יותר ולהקדים את פקקי התנועה, וכך היית יכולה להיות בבית, כבר עכשיו," אמר מיגל ביבושת והיא חשה בזעם המתעורר.

הבוטיק היה שלה. היא למדה אומנות ועיצוב, עבדה בבתי אופנה בפריז ורומא, ושבה הביתה לפני שלוש שנים בעקבות רומן הרסני. תוך חודשים חכרה את המבנה, מילאה את הבוטיק בבגדי מעצבים יוקרתיים ובגיל עשרים־ושבע בנתה לעצמה חוג לקוחות יוקרתי.

"אני בספק אם אחת הלקוחות הטובות ביותר שלי הייתה מעריכה מפגש עם דלת נעולה," השיבה בציניות.

"מה גרם לי לחשוב שתיקחי על עצמך את תפקיד הרעייה הצייתנית?" שאל מיגל בנימה מהורהרת.

היא נשמה עמוקות ופלטה את האוויר באיטיות. "לא הבטחתי לציית."

"אני זוכר היטב את ההתעקשות שלך על השמטת המילה הזו מנדרי הכלולות שלנו."

"עשינו עסק," הזכירה לו, מודעת היטב לנסיבות שהולידו את נישואיהם.

שתי משפחות עתירות ממון והשפעה, שהונן נארג יחדיו לכדי מעצמה כלכלית בינלאומית. איזו דרך טובה יותר לחתום את המארג החדש ולקחתו אל הדור הבא, מאשר באמצעות חתונה של בן משפחה אחת עם בת המשפחה האחרת?

לא היה קל לשכנע את הבן לעבור מניו־יורק למלבורן, אבל מיד עם המעבר נעשה שימוש בתכסיסנות מתוחכמת כדי לוודא שמיגל והאנה יהיו אורחים במגוון של אירועים חברתיים.

תוכנית האב של ההורים כללה הודעות אנונימיות לעיתונות, שכתבותיה זרעו את הרעיון וביטלו את הצורך בהתערבות משפחתית נוספת.

האנה, שהתעייפה מכמה מהרווקים המבוקשים ביותר בעיר, שביקשו להוסיף את הונה להונם, לא התנגדה לביטחון שהציעו הנישואים הללו, לאחר שהובטח לה שתוכל להמשיך לשמור על עצמאותה. אהבה לא הייתה צד בעסקה, ונראה הגיוני לבחור בבעל באמצעות הראש ולא באמצעות הלב.

למרות הקשרים העסקיים המשפחתיים, העובדה שהיה ביניהם הבדל של שמונה שנים ושהוא למד בפנימיות באוסטרליה ובחו״ל הביאה לכך שנפגשו לעיתים נדירות בלבד, והיא הייתה רק בת אחת־עשרה כאשר הוא הועבר לניו־יורק.

״נכון,״ לאט מיגל. ״האם יש לך סיבה להתלונן, אמנטה?״

"לא," הגיבה במתינות.

מיגל היה גבר מושך, שתווי פניו החזקים והגבריים וגופו התמיר ורחב הכתפיים יצרו דימוי של כוח מרוסן שהודגש על ידי תערובת דרמטית של חושניות נסתרת ואווירה חייתית של כוח.

בגיל שלושים־ושבע, הוא העתיק את הצלחתו הרבה בזירת העסקים אל חדר השינה. היא לא הכירה מישהו שהשתווה לו כמאהב. ולא הייתה רוצה, הוסיפה בינה לבינה, שכן הוא סיפק צרכים שלא הייתה מודעת כלל לקיומם.

אפילו מחשבות על ההתעלסות שלו גרמו לקצות עצביה להתפתל ושלחו מאכלת של אש בעורקיה.

צופר העיר אותה משרעפיה כאשר המכונית לפניה התקדמה ואז עצרה.

במרחק היא שמעה יללת סירנה, שהצטרפה לאחרת, ובטנה התהפכה כאשר חשבה על אפשרות של תאונת דרכים לפניה, המתכת המעוכה והפציעות הבלתי נמנעות.

"אני חושבת שהייתה תאונה," אמרה האנה בשקט. "ייתכן שייקח לי לא מעט זמן להגיע הביתה."

"איפה את?" תבע מיגל במפגיע.

"ברחוב טורק, במרחק מייל מהבית."

"סעי בזהירות. אני אתקשר לגרציאלה ואגיד לה שנאחר."

"בסדר," הגיבה בקסם מועט. לא יקרה שום דבר, אם יאחרו בחמש־ עשרה דקות מהשעה היעודה. המארחים שלהם נודעו בכך שאפשרו לאורחיהם להתרועע כשעה לפני הגשת הארוחה.

האור ברמזור התחלף והאנה השמיעה תפילת הודיה אילמת כאשר התנועה החלה לזוז קדימה באיטיות.

אלא שההשגחה העליונה לא הייתה במצב רוח נדיב, והיא הגיעה לביתו הדו־קומתי ורחב הידיים של מיגל ברחוב מוצל לקראת השעה שש.

שערים הגנו על הכניסה לבית. גנים מטופחים ומדשאות ענק סיפקו רקע מושלם למעון המרשים שעמד הרחק מהרחוב. הבית, שהיה ספרדי בעיצובו, היה בעל קירות בצבע שמנת, חלונות מקומרים גבוהים וגג רעפים.

האנה הסיעה את הפורשה הלבנה שלה במעלה שביל הגישה במהירות גדולה ועצרה את המכונית במהירות מתחת לגג.

דלתות כפולות כבדות נפתחו בשנייה בה החליקה ממושבה והיא שלחה לעבר סוכנת הבית של מיגל חיוך חמים בזמן שנכנסה למבואה.

"תודה, סופיה." היא הצילה אותה מחיפוש אחר המפתחות שלה ומהצורך לנתק את מערכת האזעקה. "את מוכנה לבקש מאנטוניו להחנות בשבילי את המכונית?" בעלה של סופיה טיפל בגינות ובמכוניות, שעה שסופיה דאגה לארוחות ולבית חמישה ימים בשבוע.

״מיגל למעלה?״ סופיה ענתה בחיוב והיא מיהרה אל גרם המדרגות הרחב והמפותל המוביל אל הקומה העליונה.

מקץ שניות, היא הגיעה אל הגלריה המעוגלת בעלת העמודים המעוטרים. חמישה חדרי שינה, כל אחד מצויד בחדר שירותים פרטי, וחדר הסבה גדול ומשפחתי היו בקומה העליונה. ציורים מקוריים נתלו במקומות אסטרטגיים על הקירות, והיו שם שולחנות קטנים, אגרטלי קרמיקה מרהיבים ואוצרות קטנים שהונחו בהדר מלכותי לאורך הגלריה כולה.

חדר השינה המרכזי עמד בחזית הבית, והיא מיהרה לעברו, מתירה בדרך את כפתורי המקטורן שלה ביד אחת, בעודה חולצת את נעלי העקב שלה בידה השנייה.

מקץ שניות נכנסה אל חדר השינה המרווח עם הרהיטים האלגנטיים שלו וחדרי הארונות הנפרדים.

מיגל סידר את חפתי חולצתו באותו רגע, והיא הביטה בו, בעמידתו, במכנסיים המחויטים להפליא, בחולצה הלבנה, בתווים הרחבים והמסותתים שלו ובשיער הכהה והמטופח.

מתחת לחזות המתוחכמת היה לב של לוחם. עז ומסוכן, הוסיפה בינה לבינה.

באותו רגע הוא הביט בה, ראה את הבעתה והרים גבה אחת בשאלה אילמת.

עיניים כמעט שחורות פגשו את עיניה, והיא ניסתה להשתלט על דמה, שהחל להשתולל בתוך עורקיה.

האם הוא מודע להשפעתו עליה? מינית, ללא ספק, חשבה בציניות. היו לו המגע, המיומנות, להפוך אותה למופקרת חסרת דעת, שכן בזרועותיו לא היה בכוחה להיות אחרת.

קחי את עצמך בידיים, נזפה בעצמה בזמן שניגשה אל חדר הארונות שלה.

"עשרים דקות?" שאלה האנה, מושכת מקולב שמלה שחורה באורך הברך עם מותנית עשויה תחרה. נעלי עקב שחורות, גרבונים שחורים שקופים. המראה יהיה אופנתי שקט, והוא ידגיש את עורה בצבע הדבש ואת שערה הבלונדי.

"נסי להיות מוכנה תוך חמש־עשרה דקות."

היא הצליחה להסתדר עם קצת פחות מעשרים דקות, ויצאה אל חדר השינה לאחר מקלחת מרעננת, לבושה ומאופרת. תוך דקות היא לבשה את שמלתה, רכסה אותה מאחור והוסיפה מינימום תכשיטים.

"מוכנה." היא נטלה את תיק הערב שלה ושלחה לעבר מיגל חיוך זוהר. ״הולכים?״

יחד הם צעדו לאורך הגלריה והחלו לרדת במדרגות. למרות שהייתה על עקבים, ראשה לא הגיע אל כתפיו.

"בושם חדש?"

האנה פגשה את הבעתו השואלת והשיבה, "הנשק של האישה." היא דיברה בשקט והסתירה את הרטט הקל שהחליק לאורך עורה בזמן שמיגל הושיט את ידו וצייר את עצם הבריח שלה באצבע איטית.

"את לא זקוקה לזה."

חיוכה הרים את זוויות פיה. "אתה מפתה אותי?"

גבה אחת התרוממה ושיניו נצצו לבנות בזמן ששילח לעברה מבט מקניט. ״האם אני מצליח?״

כן, בהחלט. אבל היא לא התכוונה להגיד לו את זה. "אנחנו צריכים להגיע לארוחת ערב, זוכר?"

צחוקו הצרוד כמעט מוטט אותה. "ציפייה, קרידה," לאט. "זהו משחקם של האוהבים."

"האם כך אתה מתייחם אל הנישואים שלנו?" שאלה האנה בקלילות. "כאל משחק?"

יחד הם חצו את המבואה המרהיבה ועשו את דרכם לאורך המסדרון המוביל אל המוסך הפנימי.

"את יודעת היטב את התשובה לזה."

"באמת?" המילים יצאו מפיה, לפני שהספיקה לעצור בעדן.

"את רוצה שאראה לך?" השיב מיגל בקול משיי בזמן שעצר להביט בה.

"אני מניחה שתעשה את זה מאוחר יותר."

היה משהו בקולה, איכות בלתי מוגדרת שגרמה לעיניו להצטמצם קלות ולתור אחר משהו מעבר לתווי פניה השלווים במפגיע.

הייתה בה פגיעות מתחת לחזות המתוחכמת, חמלה אמיתית שלא הייתה חלק מהצגה חברתית. תכונה נדירה בקרב הנשים שהכיר. הוא פקפק אם הייתה מודעת לכך שהוא יוכל להגדיר כל נים בקולה, כל הבעה, ואין זה משנה עד כמה רגעית.

הערב, תהיה הסיבה אשר תהיה, היא הייתה עצבנית, והוא ביקש להקל עליה מעט.

הוא הרים את ידו והניח אותה על עורפה, מטה את ראשה. ואז כיסה את פיה בפיו בטעימה יסודית שהעלתה מגרונה אנחה קלושה בזמן שנשענה עליו והשיבה על נשיקתו.

כמה זמן ארכה הנשיקה? שניות, דקות? היא איבדה את תחושת הזמן, וחשה חרטה כאשר ניתק מגע.

עיניו היו כהות ובלתי מפוענחות, והיא הייתה מודעת לכל נשימה שלה, לכל פעימת לב שהלמה בחזה.

"יש הבדל בין מין למעשה אהבה, מי מוחר," אמר מיגל בעדינות. "אני חושב שכדאי שתזכרי את זה." הוא החליק באצבע על עיקול שפתה התחתונה והציע לה חיוך קלוש. "אין לך שפתון."

האנה התעשתה במהירות. "בזמן שהפה שלך מרוח שפתון בגון אגוז, הומברה." היא בחנה אותו בקפידה. "זה לא נראה טוב."

הוא צחק, צליל רך, עמוק וצרוד שהכמיר את ליבה. "מכשפה. אני מניח שאין לך טישו בתיק הזעיר הזה שלך."

"כמובן," אמרה בשקט והוציאה טישו. היא הושיטה לו אותו. "אני מוכנה תמיד לכל מצב."

הוא השתמש בטישו וזרק אותו, כיבה את מנגנון האזעקה של המכונית ואז פתח את הדלת והיא החליקה אל מושבה. היא משחה את שפתיה בצבע בזמן שמיגל התיישב מאחורי ההגה.

מקץ רגעים הוא הוציא את היגואר החזקה מבין השערים וצבר מהירות בזמן שיצא אל הרחוב.

שעון הקיץ אפשר לשמש לרחוץ את סביבותיהם בנוגה זהוב רך, ואף שהחום עוד נותר באוויר, הרי שהמיזוג במכונית הפיג אותו כליל.

סופת הגשם חלפה והכביש הרטוב היה עדות יחידה לעוצמתה.

"מי האורחים האחרים בארוחה? אתה יודע?" שאלה האנה סתמית.

"ידיעה מראש תספק לך תחמושת?" שאל מיגל בזמן שעצר בצומת, והיא חייכה אליו בציניות קלה.

"משהו כזה." היו כמה נשות חברה בין מכרותיה שאהבו לעורר מריבות ולצפות בתוצאות. הכול תוכנן בצורה מתוחכמת ביותר, וסיפק בידור משעשע לאורחים.

לפני כמה שנים היא הייתה יעד התוכניות האלה. רכילות, אמרה לעצמה, היא דבר בלתי נמנע, אבל היא תיעבה את הניסיון המכוון לפגוע או להעליב.

"גרציאלה הזכירה את אנג׳לינה ורוברטו מורו, סוזן ופיטר טרנטון," אמר מיגל, יורה לעברה מבט מהיר בזמן שהאור ברמזור התחלף והתנועה החלה לזוז. "אסטבן הוזמן גם הוא."

שני שותפים במשרד עורכי דין ידוע ונשותיהם, חשבה האנה, יחד עם אביו האלמן של מיגל.

בני הזוג דל־סנטו הזמינו בין עשרה לארבעה־עשר אורחים אל שולחנם, ולעיתים נדירות חשפו את זהות כל המשתתפים. גרציאלה אמרה תמיד שזה מוסיף עניין לאירוע.

האנה תהתה את מי הזמינה גרציאלה כבת זוג לחמהּ המקסים. אלמנה? אולי גרושה?

"האם יש איזה חדשות מרעישות שעליי לדעת?" שאלה האנה בזמן שהמכונית התרחקה מעוד צומת.

"מתוך צורך לנהל שיחה מעניינת?"

האנה הבליעה תשובה צינית. "מתוך צורך להימנע מהפתעות מכוערות."

״כמו למשל?״

"נפילת איש עסקים ידוע בעקבות התחמקות מתשלום מיסים. אשתו השתמשה בכרטיס האשראי שלה בכמה בוטיקים יוקרתיים."

מיגל שלח לעברה מבט חריף. "שלך הוא אחד מהם?"

"קלטת." זה לא היה הון, היא תוכל לנכות את הסכום, אבל הידיעה שמישהי בה בטחה גנבה ממנה השאירה בפיה טעם מר.

"תשאירי לי את זה."

תרעומת התעוררה. "אני יכולה להתמודד עם זה."

"אין צורך," אמר חלקות.

האנה רצתה להכות אותו. "זה העסק שלי," אמרה בנחישות. "הבעיה שלי."

זה יוכל לחכות, החליט מיגל, מודע לכך שהמשך דיון בנושא רק יביא להתלהטות הרוחות.

קיו היה פרבר ותיק ומבוסם עם אחוזות מרשימות וגדולות, ומיגל הפנה את המכונית לתוך שדרה מוצלת עצים, ואז עצר מחוץ לצמד שערים מרשימים המובילים אל המעון המרהיב של גרציאלה ואנריקו דל־סנטו.

"נדבר על זה מאוחר יותר." החלון נפתח והוא לחץ על האינטרקום, מסר את שמו ואז המתין עד שהשערים נפתחו.

"האחריות שלי, כל פעולה בנדון תהיה במסגרת החלטה שלי," התעקשה, כאשר החנה את המכונית על משטח חצץ רחב מול הכניסה הראשית.

"עצמאות אצל אישה היא תכונה נערצת," אמר מיגל בקול משיי. "אבל לפעמים את לוקחת את זה קצת רחוק מדי."

הוא יצא מהמכונית והיא יצאה אחריו ואז סגרה את הדלת.

"ורצונו השליט של גבר הוא קוץ בתחת."

"הפסקת אש," אמר מיגל בקרירות והיא שלחה לעברו חיוך זוהר.

"כמובן, אמנטה," אמרה האנה בתגובה נלבבת במכוון. "לא הייתי חולמת להכפיש את הדימוי שלנו."

"תתנהגי יפה," הוכיח בזמן שעלו במדרגות הבודדות שהובילו אל דלתות הכניסה הכפולות.

הן נפתחו כאשר הגיעו אליהן, וגבר גבוה ובנוי היטב בשנות החמישים שלו בירך אותם בחמימות.

"האנה." אנריקו התכופף והצמיד את שפתיו אל לחייה האחת ואז אל השנייה, ולחץ את ידו המושטת של מיגל. "תיכנסו לטרקלין."

כאשר התקרבו, הם שמעו את קולות השיחה ואנריקו הוביל אותם לחדר גדול שהיה מלא כיסאות עתיקים כבדים וספות שנאספו יחד בנוחיות.

גברים עמדו בחליפות ערב רשמיות, וכל אחת מן הנשים דמתה לדוגמנית מירחון אופנה, התגלמות האלגנטיות והשלמות הקוסמטית.

האנה הניחה למבטה לסרוק את הפנים המוכרים, וחיוכה היה חמים וכן כאשר נעה לפנים. היא הייתה אחת מהן, נולדה לתוך משפחה עשירה ומיוחסת, זכתה להשכלה וטופחה כדי להפוך לחלק מהעילית החברתית של העיר. לכל הרוחות, היא אפילו התחתנה עם אחד מהם.

גרציאלה עטפה אותם בחום ושילבה את זרועותיה בזרועות שניהם ומשכה אותם למרכז החדר.

"אתם מכירים כמעט את כולם. חוץ מכמה אנשים יקרים שאני נורא רוצה להכיר לכם. הם הגיעו הקיץ מאירופה."

לגרציאלה ואנריקו היו חברים כמעט בכל עיר בעולם, ולעיתים קרובות הם אירחו אנשים בביתם.

"איימי דלפור ואחייניתה, קמיל," אמרה גרציאלה. "האנה ומיגל סנטנס."

קמיל הייתה יפהפייה גבוהה ודקיקה, עם שיער שהתאשד למטה מכתפיה במפל שחור עשיר. איפור מרהיב, עור בעל מרקם מושלם וגוף מעורר קנאה. היא לבשה שמלה ונעלי מעצבים, ענדה תכשיטים יקרים והתוצאה הייתה עוצרת נשימה.

"מיגל," נהמה קמיל בלאט לוהט. "איזה יופי." היא הושיטה את ידה ועיניה נצצו בקריאת תיגר בוטה.

האישה הזו עושה צרות, החליטה האנה בלב כבד. ההשפעה של מיגל על קמיל הייתה ברורה לעין. ברורה לעין הייתה גם הכוונה להקסים.

האנה עצרה את נשימתה בלא מודע בזמן שהאינסטינקט גרם לשיער גופה הדקיק לסמור בהתגוננות, בזמן שראתה את מיגל מקרב את האצבעות המטופחות אל שפתיו ומשחרר אותן.

"האנה," אמרה קמיל בנימוס מזויף והחזירה את תשומת ליבה אל מיגל.

"אנריקו יביא לכם משהו לשתות," אמרה גרציאלה, לעולם המארחת הנדיבה. "מה תשתו?"

האנה התפתתה לבקש משהו אקזוטי, אבל היא לא אכלה מאז הצהריים וגם אז, רק יוגורט ושעה מאוחר יותר, תפוח. אלכוהול על בטן ריקה אינו יעיל לשמירה על ראש צלול.

"תודה. מיץ תפוזים," ביקשה וראתה את השתאותה הקלה של קמיל נוכח הבחירה שלה.

"את לא שותה?" שאלה, בנימה שהעידה על כך שמדובר בעבירה על הקוד החברתי.

האנה הטתה מעט את ראשה. "במקרה זה, אני מעדיפה לחכות ולשתות יין עם הארוחה."

"את לא מסוגלת לשתות בלי להשתכר?"

האנה בחרה לא לנגוס בפיתיון ורק חייכה.

מקץ דקות היא לגמה את המשקה הקר מתוך גביע ארוך, מודעת לכך שקמיל מצטיינת בתפקיד המפתה.

תמשיכי ככה, הזהירה האנה בשתיקה, ואני אוציא לך את העיניים!

באותו רגע, הניח מיגל את זרועו על מותניה. מחווה שדומה שלא הייתה לה השפעה כלל.

ציפורניים צבועות להפליא נגעו בשרוולו של מיגל. חיוך מפתה במכוון. ההבטחה שעמדה מאחורי הריסים המעוגלים והארוכים.

בחיי, היא ממש טורפת אותו!

האנה החליטה שדי לה. היא לא חייבת לעמוד כאן ולדאות את הפיתוי הבוטה של קמיל.

"תסלחו לי?" היא חייכה אל קמיל והניחה לחיוך לכלול גם את בעלה, בטרם עשתה כמה צעדים לעבר חמהּ.

"האם יותר לי לומר לך שאת יפהפייה הערב?" החמיא אסטבן בקלילות בזמן שרכן לפנים ונשק ללחייה.

"תודה," הגיבה האנה בעדינות. "עברו כמה שבועות מאז ביקרת בבית. אתה חייב לבוא לארוחת ערב בקרוב. אנחנו לא רואים אותך מספיק."

חיוכו היה חמים. "גרסיאס. אבל את יודעת איך זה." הוא משך בכתפיו בקלילות והיא לא יכלה שלא להקניט אותו מעט.

"לוח חברתי עמוס," אמרה ברצינות תהומית. "וכמה נשים שמבקשות את תשומת ליבך?"

"אה, את מחמיאה לי."

"לא," אמרה לו בחביבות. "אתה אדם נחמד מאוד, ואני מאוד מחבבת אותך." ואין אישה נורמלית שלא תרצה בו בלי לחשוב. אלא שלאשתו המנוחה איזבלה השתמר בליבו מקום מיוחד, והוא לא ביקש למצוא לה מחליפה.

מכר משותף הצטרף אליהם ולאחר כמה דקות היא המשיכה בדרכה.

"דומתני," אמר קול נשי קליל, "שאת צריכה לחדד את הציפורניים שלך."

האנה סבה לעבר סוזן טרנטון. "באמת? ולהשתמש בהן נגד מי? מיגל?"

"קמיל, יקירה. יש שיטות אחרות בהן אישה יכולה למסד את בעלה."

אלה היו חילופי דברים חסרי משמעות, שנאמרו מתוך ציניות מבודחת לצורך השעשוע ההדדי.

"כמו למשל?" שאלה האנה וסוזן צחקה ברכות.

"תכשיטים יקרים."

"האירי את עיניי," לאט מיגל בזמן ששילב את אצבעותיו באצבעות אשתו.

האנה עמדה בלי ניע במשך כמה שניות ואז הניחה למבטה לפגוש את מבטו. "יהלומים ורודים ולבנים," המציאה. "שרשרת יהלום ועגילים תואמים." חיוך מכשף הרים את זוויות פיה. "תכשיטים מרהיבים למדי."

"האם זהו רמז?" פיו התעקל בחיוך הומוריסטי, שעמד בסתירה למבט הבוחן שהיה בעיניו כאשר סקר את פניה, מבחין בחיוך הזוהר מדי, בעמידה המתוחה שלה.

באותו רגע הכריזה גרציאלה שהארוחה מוכנה והחלה לכוון את האורחים לעבר חדר האוכל.

"לא היית צריכה לנטוש אותי," אמר מיגל במתינות, בזמן שהם נעו לעבר חדר האוכל.

"נראה שהסתדרת היטב לבדך."

"זהירות, קרידה," לאט בהרהור. "הציפורניים שלך שלופות."

היא חייכה אליו. "באמת, אמנטה," אמרה בהדגשה יתרה, "עוד לא התחלתי אפילו לשלוף אותן."

אם גרציאלה תושיב אותם בסמוך לקמיל, היא תצרח. האלים לא מסוגלים להיות כל כך חסרי התחשבות, נכון?

נראה שכן.

"חשבתי להושיב אותך מול קמיל," הטעימה גרציאלה בזמן שהבהירה את סידורי הישיבה שערכה קודם. "האנה למדה צרפתית וחייתה בפריז יותר משנה," אמרה לקמיל בנדיבות. "מאחר ששתיכן בתעשיית האופנה, אני בטוחה שיהיו לכן המון נושאים לשיחה."

כן, בטח, זה יחיה ערב נהדר!