ממלמלת את עצמי לדעת

כולךְ

וְאַתְּ תַּשְׁקִיעִי אֶת כֻּלֵּךְ בָּעֲרָכִים 
וּבְעַצְמֵךְ — וּבַסּוֹף 
אֵיזוֹ זוֹנָה שׂוֹרֶטֶת תִּקַּח אוֹתָךְ בַּסִּיבוּב
שֶׁלֹּא מוֹבִיל לְשׁוּם מָקוֹם.

שָׁנִים הוּא חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ וּבָרַח
וּמִי אָמַר שֶׁאַתְּ בַּיִת
וּמִי אָמַר בִּכְלָל שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ קִירוֹת עַכְשָׁו
אוּלַי אַתְּ סְתָם עִם רֹאשׁ בַּקִּיר

אַתְּ 
וְכָל הַזּוֹנוֹת שֶׁמּוֹחֲאוֹת לוֹ כַּפַּיִם.

יופיו של ספר הביכורים של עידית מצא קיים באופן בו המשוררת לוכדת את הרגעים השבריריים בחיינו לכדי טנא עדין של הבנה וחמלה. בפתיחות מפתיעה ובאורך נשימה, היא נוגעת בגעגוע המלווה כחוט עדין את השגרה, באהבות הבאות ונעלמות, וכן בחיי הבית ובתחושת החוסר הכואבת והיומיומית. בהומור ובחן, אך גם ברוך ובעוצמה היא חוקרת בפנימיות האישה, במערכות היחסים שלנו, בפחדים הרכים ובחיבור האנושי. 

ממלמלת את עצמי לדעת הוא קובץ שירים בהיר, המפליא להזכיר לנו — בחדות, במוזיקליות ובאינטימיות — כיצד אפילו דברים שהם לכאורה קטנים ואגביים, מגדירים את נפשנו וממשיכים לחיות בתוכנו.

נמרוד שיין