תורת החיים הטובים

הקדמה

ראשית, ברצוני להתייחס לאחת ההחמצות הגדולות של העם היהודי, אשר קשורה לתחום הלימוד משפע הספרות התורנית האדיר, שלהיקפו אין מקבילה בשום תחום אחר מאז ומעולם. השתרשה לה הגישה המוטעית מיסודה שהספרות התורנית מיועדת רק לאדם דתי המקיים תורה ומצוות. גישה האומרת שלא מספיק שיהא יהודי ואף לא מספיק שיהא אדם מאמין על מנת שירגיש קשר כלשהוא לספרות התורנית הענפה שערכה לא יסולא בפז. אין לגישה זו כל בסיס, משום שבשפע הספרות התורנית קיימים מלבד הספרים העוסקים בהלכה ובמצוות גם ספרי פרשנות וספרי הגות על התורה שהיא ספר החוכמה והחיים, בהם ימצא עניין כל אדם עלי אדמות. יתירה מזו, ההחמצה כואבת שבעתיים משום שהיחשפות אדם לחוכמת התורה ותרומתה לחיים מקרבת אותו יותר ויותר לעולמה הרוחני של התורה עד להבנה במועד עתידי קרוב או רחוק שחיים על פי התורה הם הדרך הנכונה אל עבר השלמות הרוחנית ואילו קיום עוד הוראה, עוד הנחייה, ועוד מצוה יהא בקצב המתאים אינדיבידואלית. ויואר, כל אחד ללא קשר להשקפתו הדתית מקיים כבר עשרות מצוות שבין אדם לחבירו. הנגשת התורה לכל אדם היא המשימה החשובה ביותר להגשמת מטרת העל, שימור וחיזוק העם היהודי. דרך ההנגשה הטובה ביותר היא הקניית התורה כתורת חיים המלמדת כל אדם איך לנהל את חייו על מנת להגיע לחיי אושר ועושר.

כפטריות אחרי הגשם צצים מדריכים לחיים ומאמנים להעצמה אישית, "קואצ'ר" בלעז, כדי לענות על הדרישה הגוברת והולכת בעולם התרבות המערבית לסדר וכיוון בתוך בלבול השפע החומרי והחופש הבלתי מוגבל, שלמעשה הביאו לכך שאין גבולות בהם האדם יודע שעליו להתנהל. אפשרויות הבחירה מתוך עולם אינסופי של אפשרויות השיגו את המטרה ההפוכה והאדם מתהלך במהומה ובמבולקה רגשית ורוחנית. מתוך ההבנה שתורת ישראל היא תורת חיים באה לקרבי ההכרה שבתוך צפונות התורה נמצאות כל התשובות לסדר ולהדרכה בעולם הכאוטי הנוכחי, ושספר התורה הוא ספר ההדרכה וה"קואצ'ינג" הכי טוב בעולם, הכי מהימן בעולם והכי מוכח מבחינת טווח הזמן של ניסוי ותוצאה במשך אלפי שנים מאז מעמד הר סיני.

הוראות ההדרכה המפורטות לכל פן בחיים חבויות ברזי התורה ויש ללומדן בדרך של דרש. מאמר הכתוב בפסוק (דברים כט, כט) "הנסתרות לה' אלהינו והנגלֹת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" מהווה הנחיה תמידית לעסוק בגילוי צפונות התורה עד עולם לנצח נצחים כהכרח לעשיה נכונה של דברי התורה הזאת, להוצאתה מן הכוח אל הפועל בכל רגע ורגע בחיים. רק בדרך של דרש כל אות ואות יוצאת מתוך ספר התורה ומקבלת חיים. כל אות ואות מקבלת את חיותה כאשר אנו תרים, מחפשים, חוקרים ומגלים את תפקידה וכוונתה הבלעדית בחיי היום יום של אותה אות מספר התורה, שלה ושלה בלבד ושאין דומה לה בכל אות אחרת שבתורה. את יחודיותה האלוקית מקבלת האות ממיקומה במילה הזאת ורק באותה מילה, וממיקום המילה בפסוק ורק באותו פסוק, וממיקום הפסוק בנושא הנדון בפרשה. ההבנה של יחודיות האות האלוקית מהווה כר פורה ונרחב אינסופי לגילוי צפונות התורה בדרך של דרש, משום שעל פי עיקרון העל הקדוש הזה כאשר יש על פי הקריאה וההבנה הראשונית שוני, סתירה או ייתור, בתוך הפסוק או בהקשרו, מוזמנים אנו לצלול אל מעמקי מעיינות התורה ולנסות למצוא הסבר לכך. כאשר מתחיל הכתוב בלשון יחיד ועובר ללשון רבים ולהיפך, כאשר יש מילת יחס, מילת קשר או מילת תואר, ועוד כהנה וכהנה, ללא הכרח בקיומן להבנת הפסוק כפשוטו, מתבקש להסביר את הסיבה הנסתרת לכך.

מתוך הידיעה שספר התורה הוא ספר ההדרכה לחיים הטוב ביותר הקיים מאז ומעולם ולעולם, ומתוך ההבנה שלא רק על פני התורה הגלויות מונחות כמטעמים על מגש החוכמה עצות לחיים טובים ומושלמים, ניגשתי לעבודת הרוח – שמתייחסת בעיקרה כאמור לפשוטו של פסוק – בדחילו ורחימו ובתפילה יום יומית לאלוקים שיסייע בידי לדוג מתוך נסתרות התורה את העצות לחיים שלמים רוחנית וגופנית.

תורת ישראל היא "תורת חיים" כמאמר הפסוק האולטימטיבי בויקרא (יח, ה) "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם אני ה' ". פסוק זה מבטא את הקשר החד חד ערכי של פעולה ותוצאה בין קיום דברי התורה שמהותה שמירת החוקים והמצוות לבין זכיה בחיים טובים. "וחי" הבטחתו שהאדם ירגיש שהוא חי את החיים ולא שהחיים חולפים לידו. "בהם" מלמד שלא מספיק שהאדם יחיה "אֹתם", את החוקים ואת המצוות, אלא שבחיי היום יום הוא יהיה שקוע בהם, מוקף במעטפת החוקים והמצוות, ירגיש שהוא מהלך בתוך התורה, או יותר נכון חי בתוך התורה, לא רק בזמן הלימוד או ההגות, אלא בכל נשימה ונשימה, כפי האמור בקריאת שמע "בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך" – לכתך בדרך החיים.

תורת ישראל אינה מקדשת את המוות, אלא היא מקור לחיים ככתוב במשלי (יג, יד) "תורת חכם מקור חיים לסור ממֹקשי מות". התורה היא "תורת חכם", קיומה בחוכמה ובהבנה הנכונה לא רק יגשימה כ"מקור חיים" אלא ירחיק את האדם מהדרך בה נפרשים "מֹקשי מות" לכל אורך דרך חייו. תורת משה מסיני לא מעודדת את הסבל או את העצבות, אלא את השמחה ואת האושר, כמאמר במשלי (ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותֹמכיה מאֻשר". יש לך עץ חיים שאם תשקה אותו מידי יום יתן לך פרי חיים. יש לך עץ חיים שאם תחזיק בו ולא תרפה, אם תחזק אותו ותהיה אחד מ"תֹמכיה" של התורה תהיה אדם מאושר, לא פחות ולא יותר. מאושר מובנו אינו שמחה שטחית, אלא שמחה היונקת משלמות נפשית טוטאלית של "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" כדבריו של רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה כד. לא זאת אף זאת, הרוצה לזכות בחיים ארוכים יבנה את אורחות חייו על אדני התורה כהבטחת הכתוב במשלי (ד, י) "שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים". התורה היא תרופת הניו אייג'ינג האלוקית המקיימת את הבטחותיה, והמופלא מכל שהיא ניתנת חינם אין כסף.

קביעת עיתים ללימוד בכלל, ולעיון בספרי הקודש בפרט, היא הדבר החשוב ביותר בעולם העבודה התובענית, ובעולם הסחות הדעת הסביבתיות והנסיבתיות במרוץ הלא נגמר של חיי המעשה. האתנחתא הנפוצה ביותר מחיי העמל וטרדות היום יום לשם לימוד ועיון – משום יישומה הקל – היא הקריאה בשבת של חומר תורני משפע המקורות העומדים לרשותנו, החל מספרי הפרשנים הגדולים לאורך אלפי השנים, ושפע בלתי ניתן לאומדן של ספרים העוסקים בפרשות השבוע, כל פרשה על משכנה ואדניה. החלוקה לפי פרשות השבוע הינה שיטה מצוינת להנחלת לימוד התורה לאדם העמל במשך כל השבוע, משום שהרעיון לקרוא מענייני דיומא של פרשת אותו שבוע מפתה גם מבחינת עיתויו המתאים בכל שבת ושבת בפני עצמה כחלק מרצף שנתי, וגם מבחינת היקף החומר, כאשר למעשה ספר שלם מחולק לחמישים וארבעה פרקים, הן פרשות התורה.

זאת הדרך בה הלכתי כאשר בכל פרשה ופרשה ניסיתי לדלות מהאות או מהמילה ה"מיותרת" לכאורה, או הסותרת לכאורה את העצה לחיים החבויה במעמקיה. יהי רצון שבכל שבוע ושבוע נזכה בעצה טובה לחיים טובים.

מונח בפניכם ספר שתכליתו היא רק הוצאה מן הכוח אל הפועל של הנחיות ספר התורה שהוא ספר ההדרכה לחיים הטוב ביותר בעולם לחיי אושר ועושר חומרי ורוחני. שהשם יתברך יתן בידכם את הכוח ליישם במשך כל שבוע ושבוע עצה אחת לפחות מהפרשה הקדושה. "אין דבר העומד בפני הרצון" הוא משפט אלמותי נכון מאין כמוהו. והעידוד הטוב ביותר לאדם המפקפק חלילה ביכולתו לשנות את המצוי והלא רצוי בחייו, ולשמור ולשפר את המצוי הרצוי, הוא המשפט "הרגל הופך לטבע". משפט זה אינו קלישאה אלא אמת לאמיתה. אמונה וסבלנות הן המפתח להצלחה באימון לחיים טובים, כפי המאמר "צעד אחר צעד וגם נמלה תגיע לפסגת ההר".

דרך ההנגשה ומטרות העל האמורות הן אשר הנחוני בספר המונח בפניכם.

יהי רצון שכל המעיין בספר זה ימצא את מבוקשו, ואם יישם אפילו רק עצה טובה אחת לחיים שמקורה אינו עבדכם הנאמן המשמש רק שליח מצווה לדלות את הקיים בעמקי באר התורה, הרי באתי על שכרי.

בראשית

(א, א) ”בראשית ברא אלהים את השמַים ואת הארץ”

המילה בראשית היא מלשון התחלה, מהשורש ראש. בהמשך הפרשה אנו מתוודעים לבריאה הכי חשובה של אלוהים שהיא האדם. בבריאתו את האדם קבע אלוהים את הראש כחלק הגוף בו שוכן המוח האחראי להפעלת מנגנון החשיבה השכלית של האדם ואשר הוא המבדילו מכל יצור חי אחר, כמאמר (קהלת ג, יט) ”מותר האדם מן הבהמה”, ולמעשה מבדילו מכל יצירה אחרת שנבראה בששת ימי המעשה.

בהמשך הפסוק אנו קוראים שנבראו השמיים והארץ. לגבי האדם נוכל לאמר שהשמיים והארץ הפרטיים שלו נבראו בראש. אופן השימוש של האדם בראשו, בשכלו, הוא אשר יכריע אם הוא בדרכו למעלה לכיוון השמיים כפי הביטוי ”השמיים הם הגבול” אל עבר הישגים רוחניים וחיים נשגבים, או שהתנהלותו תוביל אותו מטה מטה לכיוון הארץ אל עברי פי פחת. הקדמת המילה "שמיים" למילה "ארץ" מסמלת את הכיוון שעל האדם להעדיף בבחירתו את דרך חייו. האדם לא יכול להיות נייטרלי בבחירתו, בבחינת לתת לחיים לנהל אותו, משום שאם לא יבחר בשמיים שזוהי האפשרות הראשונה העדיפה אזי אין ספק שיהיה בדרך למטה עד שיוטח בארץ. הדוגמא הממחישה את חוסר התוחלת בלהימנע מבחירה – היא רכיבה על אופניים. כשרוכב מדווש במאמץ אז הוא נמצא בעליה וכיוונו מעלה מעלה. אם יבחר לא לדווש מובן שהאופניים ייעצרו והוא יפול בסופו של דבר על הארץ. המשמעות היא שאין "ואקום" בו האדם יכול לשהות בחייו מבלי לבחור בטוב בחירה מודעת ואקטיבית. אם אדם משאיר חלל בחייו שאינו מלא ומוגן על ידי הטוב, הרע יחדור אליו.

רעיון החובה לבחור בחירה מודעת בטוב שבהיעדרה יגיע הרע, מופיע גם בפסוק (א, ד) "...ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". למרות שבפסוק קודם (א, ב) אנו רואים שהחושך קדם לאור "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום..." כאשר אלוהים עושה סדר בבריאה הוא מקדים במכוון את האור לחושך. ההקדמה מכוונת – ולא טבעית לפי סדר קיומם בעולם משום שבתחילה היה רק חושך בלבד ורק לאחר מכן נוצר האור. שוב, ההקדמה באה לאמר לנו להעדיף לבחור באור, בטוב, שאם לא כן נגיע אל חושך בחיינו.

(א, ג) ”ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור”

האור נוצר בתהליך הבריאה, וכמו שבפסוק הראשון הפועל הוא "ברא" היינו מצפים שגם לגבי האור יופיע הפועל ברא ולא אמר. האמירה בלבד היא שיצרה את האור. אנו למדים שגם לאמירה, למילה יש ערך. האדם צריך להבין שלמילים היוצאות מפיו יש כוח והשפעה מוחשיים כפי המאמר (משלי יח, כא) "מוות וחיים ביד לשון". מילה רעה עלולה לגרום לריב, לסכסוך שסופו יכול להיות אף נזק מוחשי. ידוע הביטוי המזהיר מהשפעת מילים רעות ”אל תפתח פה לשטן”. לעומת זאת, אמירה חיובית יכולה ליצור דברים חיוביים בהיותה גם כוח מניע ויסוד חיזוק האדם השומע.

(א, ד) ”וירא אלהים את האור כי טוב”

האזכור בתחילת הפרשה הוא של החושך ורק לאחר מכן מאוזכר האור. פתאום בפסוק הזה יש התעלמות מוחלטת מהחושך. היינו מצפים לקרוא לדוגמא "וירא אלהים את האור כי טוב ואת החושך כי רע". זו התעלמות מכוונת מהחושך. נלמד מכך שיש לראות את האור ולהתעלם מהחושך. לראות את החיובי ולהתעלם מהשלילי, בבחינת "להסתכל על הכוס המלאה". כמו אלוהים גם אנחנו באופן יזום נבדיל קודם בין השלילי לחיובי ואז נרחיקו באופן אקטיבי אל מחוץ לחיינו. הפעילות האקטיבית נדרשת משום שאם לא נרחיקו החיובי יושפע מהשלילי, כמו שצבע לבן שיוסיפו לו מעט שחור ייהפך לאפור. כפי שאומר הפסוק יש לבחור באור בלי פשרות, בלי ויתורים ובלי החרגות שונות לדבר רע בעליל.

(א, ה) ”ויקרא אלהים לאור יום ולחֹשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד”

אם יש יום ויש לילה מדוע צריך גם ערב ובוקר. יש יום ויש לילה והכל מובחן ומושלם, וזה גם לא פוגע בהמשך תיאור מעשה הבריאה "... ויהי... יום אחד". בהמשך לרעיון המובע בפסוק א1 שיש לבחור בין האור ובין החושך ולא להיות נייטרלי כך שייוצר חלל בו יחדור החושך, אנו יודעים גם שבין היום והלילה יש זמן דמדומים בו עדיין לא לילה מוחלט ולא יום מוחלט. יש איזור דמדומים מסוכן בין האור ובין החושך, בין הטוב לבין הרע. איזור הדמדומים הזה הוא המסוכן ביותר משום שאתה לא מבחין בוודאות בסכנה שלפניך.

נדַמה מצב של רע מוחלט וקל להבחנה כמקביל לחושך מוחלט. בחושך מוחלט בוודאי שהיית מצטייד בפנס ואז מבחין במכשול ולא מועֵד, ובאותו אופן היית נזהר מלהיקלע למצב בו אתה מזהה מעשה רע מוחלט. במצב של דמדומים יש קצת חושך וקצת אור, קצת טוב וקצת רע, ואתה מוותר על הפנס, וכך גם במצב של הימצאות למשל במקום או בחברה בהם אתה אולי תמעד מוסרית, אתה מוותר על הפנס המוסרי וממשיך לשהות באותו מקום כי לא ברורה לך הסכנה. זה בדיוק המקום בו יש את החשש שלא תראה את הבור ותיפול לתוכו. כפי שבבריאה התחלת החושך כבר נקבעה כערב, כך כבר יש לסווג כרע גם את המקום והזמן שהם רק התחלת הרע, וכך לשים חייץ ברור בין הטוב המוחלט לבין הרע הלא ברור.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*