שווה

הערה לקוראת

אני מקווה מאוד שהסיפורים, הלקחים והרעיונות בספר שלפנייך יעניקו לך את ההשראה ואת הכלים לשנות את חייך, ויש לי גם בקשה אלייך: אם בשלב כלשהו בזמן הקריאה תרגישי שמישהי בחייך יכולה להפיק תועלת מהמסרים ומהכלים שבו, אנא שתפי את הספר איתה. ביחד, בואי לא נשאיר מאחור אף ילדה, אף אישה, אף בת אנוש בלי שתדע שרואים אותה, שיש לה ערך, שהיא לגמרי שווה!

גם אם לכולנו יש אמונות, זהויות וחוויות חיים שונות, אני מאמינה שכולנו חולקות בחיים הללו, שכולנו קשורות לאותו ניצוץ אלוהי ושכולנו ראויות לאהבה ללא תנאי. הספר הזה נכתב עבורך, כי לא משנה עד כמה את ואני דומות או שונות מבחוץ, אני מאמינה בכל לבי בסיכוי הגבוה מאוד שאנו חולקות הרבה מאוד קווי דמיון בתוכנו. ואם אנחנו רוצות להתחיל יחדיו במסע הזה לקראת טרנספורמציה, אנחנו חייבות להבין שזה אכן יעבוד רק אם נהיה נוכחות על מלא, אותנטיות ולא מתנצלות. זה בדיוק מה שאני עומדת לעשות בין דפי הספר, וכולי תקווה ששתינו נשלים את המסע הזה ביחד.

אני לא מאמינה שזה סתם צירוף מקרים שאת קוראת את הספר הזה עכשיו, ואני רוצה לחלוק לך כבוד ולשבח אותך על שהתחלת את המסע הזה אל הטרנספורמציה! וגם אם אני מצפה בכיליון עיניים לראות את ההשפעה שתהיה למסע על חייך, אני רוצה שתדעי שרק מעצם רכישת הספר הזה, כבר חוללת שינוי עצום בחייהם של אחרים. כי 100 אחוזים מהתמלוגים שלי מהספר הזה נתרמים ל-Feeding America - עמותה שלא למטרות רווח שמחלקת אוכל לנזקקים, ולתוכניות המוקדשות לבניית ערך עצמי בקרב נערות ונשים.

כשאני מדמיינת עולם שבו כל נערה וכל אישה מאמינות שהן שוות, אני רואה בעיני רוחי גם את העוצמה לעשות ביחד טוב ולרפא את עצמנו, דורות שלמים ואת האנושות כולה, באמצעות האהבה. אם עולה בדעתך מישהי ספציפית, או שאולי את חושבת על נשים רבות שזקוקות לסיפורים, לכלים ולתובנות שתלקטו מתוך "שוָוה" בזמן הקריאה, אנא שתפי גם אותן. את מוזמנת להיות חברת צוות שלי ולהצטרף אלי בהפצת המסר ובהשפעה על חייהן של כמה שיותר נשים. אני לא אוכל לעשות את זה לבד, ולכן אני מודה לך על כל העזרה, ועל שיתוף הפעולה ביצירת התנועה החשובה הזו.

נוסף על כך, אני מזמינה אותך לפרסם ברשתות החברתיות תמונות, עמודים וציטוטים נבחרים, ואת החוויות המשמעותיות ביותר שחווית בזמן הקריאה בספר, תוך שימוש בהאשטאגים WorthyBook# או JamieKernLima#, כדי שאוכל לראות ולשתף את הפוסט שלך בעמוד שלי! ואם תזדקקי להשראה שבועית ולמילות עידוד נוספות במסע שלך להיות שוָוה ואף מעבר לכך, אני מזמינה אותך להצטרף לניוזלטר החינמי שלי בכתובת JamieKernLima.com.

שוֶוה לשים לב: את הספר הזה ואת התרגילים שבו תוכלי לקרוא לבד, יחד עם חברה או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, או כחלק ממועדון קריאה. ותוכלי ליצור גם מעגל שוות משלך: קבוצה של שתי נשים או יותר שמתכנסות יחדיו למועדון קריאה או לקבוצת חשיבה, פנים אל פנים או וירטואלית, כדי להרים זו לזו ולתמוך בבניית הערך העצמי שלכן. למידע ולמקורות על הצטרפות למעגל שכזה או יצירת מעגל משלך, ראי WorthyBook.com/Resources.

באותו קישור, וגם באתר שלי, JamieKernLima.com, או בסריקת הקוד שמופיע כאן, תוכלי למצוא עוד שלל כלים ומשאבים חינמיים להשלמת החוויה שחווית במהלך קריאת הספר, כך שתוכלי להפוך אותה לעמוקה עוד יותר.

שימי לב, הספר שלפנייך אינו תחליף לטיפול, לתרופות או לייעוץ עם אנשי בריאות הנפש.

מתחילה להיות שווה

את הופכת למה שאת מאמינה שאת ראויה להיות

האם את זוכרת את הפעם הראשונה, אולי בתור ילדה קטנה שישבה בכיתה, שבה ידעת מה התשובה אבל נמנעת מלהרים את היד? אולי הבטן שלך התהפכה ממודעות חדשה ומבהילה לדעותיהם של אנשים אחרים, ולכן התלבטת אם להרים את היד וללכת על זה... עד שבסוף החלטת שלא. ובדיוק ככה, ברגע אחד, התחלת לחיות באופן שאינו תואם את יכולת הביטוי המלאה של נשמתך.

כי פקפקת. כי נמנעת. כי הסתתרת. כי הלכת על בטוח. אולי אפילו חשבת שאת טועה, גם אם בתוך תוכך ידעת שאת צודקת. תהית אם את מספיק חכמה. תהית אם את מספיקה.

גם היום, אם נריץ קדימה להווה, האם את עדיין זו שלא מרימה את היד כשאת יודעת את התשובה? האם את עדיין מסתתרת? רק ליתר ביטחון, למקרה שאת טועה. למקרה שתיכשלי. או שאולי את פשוט מעדיפה להישאר באזור הנוחות של הוודאות המוחלטת. עכשיו את כבר אישה בוגרת שיודעת את התשובה, אבל האם בתוך תוכך את עדיין אותה ילדה קטנה שמפקפקת בעצמה? אולי את יושבת בדממה בפגישות עבודה, או חולמת בהקיץ, גם אם יש לך רעיון פרוע שעשוי להיות גאוני? אולי את נמקה בחברוּת או בזוגיות לא בריאה, יודעת שאת ראויה ליותר, אבל לא מאמינה בזה מספיק כדי לקום וללכת? אולי את הבוסית, אבל נמנעת מלקחת סיכונים כי עמוק בפנים את חוששת שאת לא חזקה מספיק כדי להנהיג. האם קיבלת סוף־סוף את ההזדמנות הגדולה שחיכית לה, את הקידום, את ההעלאה במשכורת, ובכל זאת את מרגישה כמו מתחזה ולכן את מקטינה את עצמך?

אולי את ממש מתעבת את אחת מהאמהות בוועד ההורים, אבל בוגדת בעצמך ומבזבזת את מעט הזמן הפנוי והיקר שלך בחברתה. אולי את עובדת בכמה עבודות במקביל ונשחקת, תוך כדי ניסיון להסתיר שאת ממש, אבל ממש זקוקה למנוחה. אולי את מתמודדת עם בעיה בריאותית ומאבדת אמון בגוף שלך, בערך העצמי שלך, אפילו בבורא שלך. האם את מרגישה בלתי נראית, ומספרת לעצמך את השקר הידוע שככה החיים הרבה יותר טובים? או שאולי את עובדת בעסק של מישהו אחר, ויודעת עמוק בפנים שאת נועדת לנהל אותו? אולי את נמצאת בזוגיות שאין בה שום הכרה בשווי שלך, אבל את מפחדת להישאר לבד ולכן את מעמעמת את האור שלך ומסתתרת מהאמת שלך? אולי את רואה בעומס ובעשייה שלך אות כבוד, אבל בעצם את רק משתמשת בהם כדי להקהות את רגשותייך? אולי הגשמת את סיפור ההצלחה שמישהו אחר דמיין עבורך, כי את מבלבלת בין אישור לבין אהבה? אולי החלטת שאנשים אחרים כבר עשו את מה שתכננת לעשות, אפילו טוב יותר ממה שאת יכולה, ולכן מנעת מעצמך להגשים את הייעוד שלך? או שאולי את ממלאת תפקיד שהעולם מצפה ממך למלא, ומנסה לרצות אחרים במשך שנים רבות כל כך עד שאת אפילו לא זוכרת מי את באמת?

ספקות עצמיים, תחושה של חוסר ערך ופחד הם הסיבות לדעיכת האור שמפיצה נשמתנו. בגללם אנחנו הולכות על בטוח. נרתעות. מסתתרות. מסתפקות רק בחלק מהאמת שלנו. חיות רק מחצית מהחיים שלנו. מבטאות רק מעט מהמהות האמיתית של הנשמה שלנו. כמהות לתחושה של שייכות ומעדיפות אותה על פני קשר אותנטי. משתוקקות לקבלת אישור וחשיבות אבל מנסות להשיג זאת בדרך שאותה קבעו אחרים. כי אנחנו מתחילות להאמין שאין לנו דרך אחרת למצוא אהבה, שייכות ותחושת ערך.

אם אחד מאלה נשמע לך מוכר, אם בחלק העמוק ביותר של הווייתך ברור לך שמימשת רק חלק מהזהות שלך, אבל רוב הזמן את מעכבת, מפקפקת או מסתירה את כל מי שאת באמת, נראה שיש איזו ריקנות בלתי מוסברת בחייך. כמיהה כואבת למשהו שחסר. חלל שנוצר כשאחרים, או אפילו את עצמך, לא מכירים את האני המלא והאותנטי שלך, ולכן גם לא יכולים לקבל את כל כולך. ניתוק משמחה, כשלא משנה אילו הישגים את משיגה, הם לא מביאים איתם את תחושת ההגשמה שקיווית לה. הרגשה בלתי פוסקת שאת פשוט לא מספיק טובה. היעדר תחושה שאת חיה באמת, כזה שאת נוהגת להסתיר מהעולם בקלות רבה באמצעות חיוך.

כי כל חייך הסתתרת תמיד לעיני כול.

אוקיי, אז אולי את חושבת לעצמך, רגע, שנייה, אנחנו נכנסות עמוק כל כך כבר בתחילת הספר? כן, אנחנו נכנסות הכי עמוק שאפשר, כי הזמן שלך יקר. והחיים היחידים והיפים האלה שיש לכל אחד מאיתנו יקרים גם הם. אני לא נוכחת בעולם הזה כדי להקטין את עצמי, במיוחד כי בעמודים הבאים אבקש גם ממך להיות נוכחת ב־100 אחוזים. כתבתי את הספר הזה מתוך הכוונה הטהורה ביותר, להעניק לך את כל מה שיש לי, כביטוי של אהבה, מהנשמה שלי לנשמה שלך. כל אחת מאיתנו נמצאת במסע לכיוון האמונה, ולאחר מכן לקראת הידיעה האמיתית בכל גרם של הווייתנו, שכולנו שוות וכולנו ראויות לחלוטין, בדיוק כמו שאנחנו. זה אחד הכלים החיוניים ביותר להשגת מה שאופרה וינפרי מכנה בדרכה מלאת העוצמה, "הביטוי הנשגב והאמיתי ביותר של עצמנו".

אַת מספיק שווה ובעלת ערך וראויה לתחושת שייכות ולאהבה, בדיוק כמו שאת. ואין דבר שעשית או שתוכלי לעשות כדי לשנות את זה. אבל בואי לא נקדים את המאוחר, כי רוב הסיכויים שאם את דומה למי שגם אני הייתי רוב שנות חיי, אולי את עדיין לא מאמינה בזה.

אם כבר מדברים על אופרה, ואם כבר מדברים על הסתתרות לעיני כול, אני רוצה לחלוק איתך את אחד הרגעים הגדולים בחיי, רגע שכמעט לא קרה, ושהגיע אחרי ארבע שנים שבהן התחבאתי כי לא האמנתי שאני באמת ראויה לזה. היא לא ידעה זאת, אבל אופרה היתה המורה הרוחנית שלי, זו שבכל יום חול נהגתי לצפות בה בטלוויזיה, גם כילדה קטנה וגם כאישה בוגרת. היא זו שחלמתי לפגוש כל חיי, ועמוק בתוכי היתה לי תחושה שזה אכן יקרה מתישהו.

"את הדבר הבא אני יודעת ב־100 אחוזים", אמרה אופרה בשידור חי ולעיני המצלמות, כשהחזיקה בידה את הספר הראשון שלי, Believe IT (תאמינו לזה). "את לא הופכת למה שאת רוצה להיות, את הופכת למה שאת מאמינה שאת ראויה להיות". עשיתי הכול כדי שהלסת שלי לא תצנח, כדי לא לעשות פיפי במכנסיים, כדי להאמין שהרגע הזה אכן אמיתי, שהוא אכן קורה. ואת מבינה שזה כמעט לא קרה? למעשה, רבים מהרגעים המשמעותיים ביותר בחיי כמעט לא קרו. כי במשך שנים, בזמן שהנשמה שלי חלמה חלומות גדולים ונועזים ודמיינה רגעים כמו זה עם אופרה, מעולם לא האמנתי שהם באמת יכולים לקרות. כי לא האמנתי שאני ראויה לכך שהם יקרו. למעשה, ואולי את יכולה להזדהות עם זה, את רוב חיי העברתי בתחושה שאני לא מספיק טובה, וכשהטלתי ספק בעצמי גזלתי מעצמי את הייעוד שלי.

אם התחושה הזו של חוסר־מספיקוּת היא האחות התאומה והנסתרת שלך, אז יש מצב שאנחנו שלישייה ולא ידענו.

גם אם נדמיין בצורה הכי מלאת חיוּת את היעדים ואת החלומות שלנו במערכות יחסים, בקריירה שלנו או בבריאות שלנו, וגם אם ננקוט פעולה כדי להגשים אותם, לא נצליח בכך אם עמוק בפנים לא נרגיש באמת שאנחנו שוות או ראויות לחלומות וליעדים הללו. נישאר תקועות ולעולם לא נלך עליהם, כי נשכנע את עצמנו שהם בלתי אפשריים, נוותר מוקדם מדי או נחבל איכשהו במסע לאורך הדרך. אם יש לנו בכל זאת תחושת ערך עצמי אבל היא לא חזקה, אולי גם נאפשר לעצמנו להרגיש ראויות להשגת מטרה או חלום גדול, אבל כשנצליח, נמשיך להרגיש מרוקנות ולא מסופקות, כאילו משהו חסר. זה קרה לך פעם? אם אי־פעם חווית תחושה של חוסר־מספיקוּת, גם אם את יודעת שזה שקר (כי זה שקר!), ואם את משתוקקת להתגבר על זה אחת ולתמיד, הספר הזה נכתב עבורך. אם התחושה הזו של חוסר־מספיקוּת היא האחות התאומה והנסתרת שלך, אז יש מצב שאנחנו שלישייה ולא ידענו. אם את נאבקת בספקות עצמיים ולא מרגישה ראויה, גם אם איש מלבדך לא יודע את זה, הספר הזה נכתב עבורך. ואני מאמינה שאחד המסעות האמיצים והחשובים ביותר של כולנו בחיים האלה הוא המסע לגילוי האמת - שאנחנו הרבה יותר ממספיק שוות - כך שבסופו נדע ונאמין בכך בכל נימי נפשנו. אם את מתחברת לרעיון, הספר הזה נכתב עבורך וגם אני פה לצדך.

תביני, אני מאמינה בכל לבי כי הרגע שבו את לומדת לסמוך על עצמך, ולהאמין שאת ראויה, הוא גם הרגע שבו משתנים לטובה חייך, חייהם של דורות העבר והעתיד במשפחתך, ושל העולם כולו.

הרגע שבו את לומדת לסמוך על עצמך, ולהאמין שאת ראויה, הוא גם הרגע שבו משתנים לטובה חייך, חייהם של דורות העבר והעתיד במשפחתך, ושל העולם כולו.

רק כשתאמיני שאת אכן ראויה... בין שזה למערכת יחסים בריאה, לאהבה ללא תנאי, להנאה מהגוף שלך, לשיתוף הרעיונות שלך, לנוכחות בחדר, לעמידה על במה, להובלת צוות, לחברויות שמטעינות את הנפש, או להגשמת התקוות הכי גדולות והחלומות הכי פרועים שלך... רק אז יחלו להתממש במלואם החיים המופלאים והייעוד המשמעותי ביותר שלך.

בזמן שאופרה החזיקה את הספר שלי, ניסיתי נואשות להיות נוכחת, להישאר בתוך הגוף שלי ולהתמקד באלפי האנשים שצפו בנו בשידור חי. היא ואני לימדנו ביחד שיעור שנקרא "החיים שאת רוצה". בבקשה, עזור לי להעניק מעצמי ברמה הגבוהה ביותר שאוכל, התפללתי שוב ושוב, כי עם השנים למדתי שהדרך היחידה לפרוץ מתוך הראש שלי היא להחזיק בכוונה שגדולה ממני. ואפילו עוד לפני שאופרה הרימה את הספר שלי, התקשיתי להאמין שאני באמת מעבירה שיעור לצד האישה שכל חיי היתה עבורי המורה הרוחנית שלי. זה היה שיתוף הפעולה המקצועי הראשון שלנו.

מה שאופרה ואני ידענו, והצופים בבית לא ידעו, הוא שכמעט חמש שנים קודם לכן פגשתי אותה אישית, לראשונה בחיי, וכעבור זמן קצר נפגשנו שוב לארוחת צהריים, אז היא גם נתנה לי את מספר הטלפון הפרטי שלה, אבל לא התקשרתי אליה במשך ארבע שנים כמעט. כן, אופרה, האישה היחידה עלי אדמות שהייתי עושה הכול כדי לפגוש, זו שביליתי איתה כילדה אלפי שעות אחר הצהריים, כשישבתי לבד בסלון וצפיתי בטלוויזיה, זו שהעניקה לי השראה לאורך רוב הקריירה שלי, נתנה לי את מספר הטלפון הישיר שלה ולא התקשרתי אליה כמעט ארבע שנים! למה? במשך תקופה ארוכה האמנתי שאני יודעת למה.

כי ככל שחלפו החודשים, ולאחר מכן גם השנים, סיפרתי לעצמי סיפורים הגיוניים למדי. סיפורים כמו, את עדיין לא מוכנה להתקשר אליה, או, כולם בטח רוצים ממנה משהו. שחקי אותה אדישה, כדי שהיא תדע שאת לא כמו כולם, או, עדיין לא מצאת את הדבר המושלם לומר לה. כשתמצאי אותו, ישר תדעי, ואז יגיע הזמן להתקשר, או, אם היא תכיר אותך טוב יותר, היא תגלה שאת לא באמת מעניינת/חכמה/מצחיקה/מוצלחת/מגניבה/מוכשרת כמו שאולי היא חושבת עכשיו, עד שיום אחד הבנתי מהי הסיבה האמיתית לכך שטרם התקשרתי לאופרה, ולא, לא הייתי גאה בזה. עדיין לא התקשרתי אליה משום שעמוק בפנים לא האמנתי שאני שווה מספיק. לא האמנתי שאני ראויה להיות חברה שלה. גם לך היו רגעים כאלה בחיים, כשחיבלת בהזדמנות שקיבלת? או שלא הלכת על מה שרצית, כי לא האמנת שיש לך הכישורים הדרושים? אולי זה אפילו מוטיב חוזר שמאפיין את חייך. גם אם כן, את ממש לא לבד בסיפור הזה.

אני מאמינה שאחת הצורות הנפוצות ביותר של תרבות הביטול היא זו שאף אחד לא מדבר עליה - אנחנו מבטלות את עצמנו עוד לפני שאנחנו מנסות.

אני מאמינה שאחת הצורות הנפוצות ביותר של תרבות הביטול היא זו שאף אחד לא מדבר עליה - אנחנו מבטלות את עצמנו עוד לפני שאנחנו מנסות.

כשהבנתי את הסיבה האמיתית לכך שלא התקשרתי לאופרה במשך ארבע שנים, נפל אצלי האסימון: התחושה הזו שאני לא ראויה לא תואמת בשום צורה את מי שאני באמת, ואת האישה שנבראתי להיות. תביני, הנשמה שלי ידעה שאני ראויה, אבל הנחתי למחשבות שלי ולאמונה העמוקה שלי בכך שאני חסרת ערך להתגבר על מה שנשמתי הבינה היטב. בלי ששמתי לב, נתתי למחשבות ולתחושות הללו של חוסר ערך לחבל במשהו שחלמתי לעשות כמעט לאורך כל חיי. וכשהגעתי להבנה הזאת, כמעט ארבע שנים מהיום שבו היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה, אמרתי לעצמי שהגיעה העת להנמיך את הווליום של מוחי המפקפק ולהגביר את עוצמת הידיעה של נשמתי. החלטתי לסמוך על עצמי. על החלק שיודע שאני ראויה (בדיוק כמוך!) והתקשרתי אליה.

אחלוק איתך עוד מהשיחה הזאת גם בהמשך, אבל לפני כן, בואי נרוץ שוב קדימה למאי 2022, ולשיעור שהעברתי בשידור חי לצדה של אופרה. התכוננתי להזדמנות הזו ללא לאות במשך חודשים. אבל כמו בכל הרגעים הגדולים שלנו, למעשה אנחנו מתכוננים לזה לאורך כל חיינו, בין שהבנו את זה ובין שלא. כי כמו שאופרה נוהגת לומר, ואני מאמינה בזה בכל לבי, כל צעד, כל כישלון, כל ניצחון, כל תקלה, כל טראומה, כל צמיחה, כל ברכה, כל שיעור וכל רגע של חסד לא סתם קרו לנו אלא תמיד קרו למעננו, כדי להכין אותנו להיות בנוכחות מלאה בכל רגע נתון, בדיוק כפי שנועדנו להיות. גם המכשלות הגדולות ביותר נוצרו כמעט תמיד כדי לדחוף אותנו קדימה בדרך שבה נועדנו לצעוד. עם תחילתו של השיעור, שהועבר בשידור חי, הובלתי את הקהל של Oprah Daily לבצע תרגילים שנועדו לבנות חוסן נפשי, ללמוד איך לקבל דחייה, להפסיק להסתתר ולאמץ בביטחון מלא את כל מי שהם באמת. אופרה ואני חלקנו סיפורים ותובנות. הרגשתי תחושה מופלאה של זרימה, כאילו אני נעה בתוך מרחב שאלוהים בכבודו ובעצמו מתזמר ומנצח עליו.

הגיעה העת להנמיך את הווליום של מוחך המפקפק ולהגביר את עוצמת הידיעה של נשמתך.

ואז כשאופרה הרימה שוב את הספר שלי, והשתדלתי שוב לא ליפול מהכיסא שלי, היא אמרה משהו שפגע בי כמו גל הדף והדהד בתוך גופי כאמת לאמיתה. הדברים שאמרה מזקקים לטעמי את הדרך האולטימטיבית שרבות מאיתנו צועדות בה, גם אם עדיין לא גילינו אותה. הדברים שאמרה מתמצתים את הסיבה שבעטיה כתבתי את הספר הקודם, ועוד יותר מזה את הספר הנוכחי. אני מאמינה בכל לבי שאם נאמץ את דבריה, הם יכולים לשנות את מהלך חיינו. היא אמרה, "את לא הופכת למה שאת רוצה להיות. את יכולה להשיג את משאלת הלב הגדולה שלך, ולעבוד קשה, מאוד קשה, קשה באמת כדי להשיג את המטרה. אבל אם את לא מאמינה שאת ראויה, זה לא יקרה. זו נוסחת הקסם".

לאורך חיי, למדתי להאמין שאני ראויה אבל בשלבים, תוך עליות ומורדות, דרך רגעים גדולים של ידיעה וצעדים קטנים לקראת האמונה. מניסיוננו כבני אנוש, החתירה להאמין בשווי שלנו נמשכת לפעמים גם כל החיים, והיא אחד המסעות החשובים ביותר שניקח על עצמנו אי־פעם. דעי לך, שאם לא הייתי שואפת לבסס היטב את הערך העצמי שלי, רבים מהרגעים החשובים ביותר בסיפור חיי לעולם לא היו קורים. בתקשורת אוהבים לכתוב עלי כך: "המלצרית מרשת הדיינרים דֶני'ז שהקימה אימפריה של מיליארד דולר". ובעוד זה נכון, הסיפור האמיתי שלי הוא על בחורה שמעולם לא האמינה בעצמה, ולמדה לעשות זאת. בחורה שהרגישה שהיא לא ראויה, ולפעמים היא מרגישה כך עד היום, אבל היא נחושה להאמין בעצמה. ילדה קטנה שנמסרה לאימוץ עם לידתה, אבל החליטה שנבחרה, ושנולדה לא רק מתוך כוונה אלא מתוך ייעוד. בחורה שבטוחה עד לעמקי נשמתה שכולנו שוות מספיק, ושכולנו ראויות לאהבה.

את לא ממריאה עד לגובה התקוות והחלומות שלך, את נשארת תקועה ברמת הערך העצמי שלך.

אני בחורה שיודעת שהמקום שממנו הגענו לא בהכרח מגדיר מראש לאן אנחנו צועדות, שגם אם קיבלנו בעבר החלטות רעות זה עדיין לא אומר שאנחנו רעות. בחורה שיודעת שהתוויות שאחרים מצמידים לנו או שאנחנו מצמידות לעצמנו ניתנות להסרה, כי הן לא שם לנצח. בחורה ששמעה אלפי דחיות במשך שנים, כשבנתה את העסק שלה, אבל בחרה לסמוך על תחושת הבטן שלה ולהמשיך כנגד כל הסיכויים. בחורה שידעה בתוך תוכה שיום אחד תפגוש את אופרה, וכשזה סוף־סוף קרה, למדה שאנחנו הופכות למה שאנחנו מאמינות שאנחנו ראויות להיות. בחורה שנאלצה ללמוד שגם היא ראויה להימצא בחדר, או להקים עסק, או להיקרא מנכ"לית, שנאלצה ללמוד לא להסס ולחכות, לאהוב את עצמה כמו שהיא, ולהאמין שגם היא ראויה לאהבה. בחורה שיודעת שאנחנו לא סך טעויות העבר שלנו, אלא סך כוונות ההווה והעתיד שלנו.

וזו האמת כפי שאני רואה אותה: אם לא נאמין שאנחנו ראויות להקים את העסק, להיות בזוגיות אוהבת ומחויבת, או ליהנות מחברויות בריאות ומעצימות... אם לא נאמין שאנחנו ראויות לשבת ליד השולחן, לכתוב את הספר, להתמודד על התפקיד... אם לא נאמין שאנחנו ראויות למנוחה, או להנאה מהגוף שלנו בדיוק כמו שהוא, או לטיפוח הנפש, או לפחות עשייה ויותר הוויה... אם לא נאמין שאנחנו ראויות לנוכחות אותנטית ברשתות החברתיות, להובלת צוות בעבודה, לשבירת מעגל הדורות, או לשיתוף הסיפור שלנו עם אחרים... אם לא נאמין שאנחנו ראויות משום שעשינו טעויות רבות מדי, משום שנכשלנו פעמים רבות מדי בעבר, או כי מישהו אחר אמר לנו שאנחנו לא ראויות, ובחרנו להאמין לו... אם לא נאמין שאנחנו ראויות לכל הדברים שאנחנו רוצות ולכל מה שמגיע לנו, לעולם לא נשיג את מבוקשנו.

כי בחיים, את לא ממריאה עד לגובה התקוות והחלומות שלך, את נשארת תקועה ברמת הערך העצמי שלך. את לא מעפילה אל מה שאת מאמינה שאפשר להשיג, את נופלת אל מה שאת מאמינה שאת ראויה לו.

את לא משיגה את כל היעדים ושאיפות הקריירה שאת מוכשרת או מסוגלת להשיג - את נתקעת במקום שתואם את מה שאת מאמינה שמגיע לך, ובין שאת מודעת לזה ובין שלא, את קופאת ברמת ההצלחה שאליה הגעת כשביססת את הזהות הפנימית שלך. רמת הקשרים הרומנטיים שלך ומידת העומק, האינטימיות, הפגיעוּת והאהבה בהם, יכולות להיות רק ברמה ובמידת העומק, האינטימיות, הפגיעוּת והאהבה שיש לך עם עצמך. אותו דבר ניתן לומר גם על החברויות שלך. ובכל מערכות היחסים בחייך, רמת הכאב שתניחי לאדם אחר להסב לך, למשל במילים מעליבות או במעשים פוגעניים, מקבילה ברוב המקרים לסטנדרטים שלך סביב תדירות ורמת המחשבות, הפעולות והמילים הפוגעניות שאת מפנה כלפי עצמך. ואותו דבר ניתן לומר גם על הגוף שלך. הגוף שלך יכול להיות מקור לבושה או נס בתנועה, הכול תלוי במערכת היחסים שאת מנהלת עם תחושת השווי שלך.

את לא מעפילה אל מה שאת מאמינה שאפשר להשיג, את נופלת אל מה שאת מאמינה שאת ראויה לו.

אם את יזמית, בוסית או ראשת צוות, בניית תחושת ערך פנימי חזקה היא מהמהלכים העסקיים הטובים ביותר שתוכלי לעשות. כולנו פועלים בהתאם לזהות שלנו, כך שאם את הבוסית את יכולה ליהנות מהתואר ואפילו מתוצאות עסקיות מרשימות, אבל אם עמוק בפנים את עדיין מתגוששת עם הערך העצמי שלך, עם תסמונת המתחזה, או עם האמונה שאת שווה מספיק, בסופו של דבר הספקות הללו יחלחלו גם לתוך המנהיגות וקבלת ההחלטות העסקית שלך. כי תמיד תפקפקי בעצמך, תעכבי את עצמך ואולי אף תחבלי לעצמך או תפגעי בחברה באמצעות קבלת ההחלטות שלך. בניית הערך העצמי שלך היא ההחלטה העסקית הנבונה ביותר שתקבלי עבור החברה, עבור הצוות כולו ועבור כישורי המנהיגות שלך. אם את רוצה להכפיל את ערך העסק שלך, הכפילי את הערך העצמי שלך ותראי מה יקרה.

אם תשני את האמונה שלך במה שאת ראויה להשיג, תשני גם את חייך.

את מבינה, כולנו יכולות לחתור ליעדים ולחלומות גדולים, כולנו יכולות ללמוד, לצבור ידע, לזכות בתארים המרשימים ביותר שתולים על הקיר, להפוך לפעילוֹת, להשתמש בקול שלנו... כולנו יכולות לדעת בבהירות רבה ומתוך תשוקה עזה במה אנחנו מאמינות ודוגלות, כולנו יכולות ליצור לוחות חזון ואפילו לכלול את עצמנו באותה קבוצה נדירה באמת של נשים שנוקטות פעולה כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות בחיים... אבל אם לא נאמין עמוק בפנים, באמת ובתמים, שאנחנו שוות, שאנחנו ראויות, זה לעולם לא יקרה, וגם אם כן, זה לא יחזיק מעמד זמן רב. כי בחיים, את לא מקבלת את מה שאת רוצה, את מקבלת רק את מה שאת מאמינה שאת ראויה לו.

בחיים, את לא מקבלת את מה שאת רוצה, את מקבלת רק את מה שאת מאמינה שאת ראויה לו.

ואם עמוק בפנים אנחנו לא מאמינות שאנחנו ראויות למה שאנחנו רוצות, מקוות וחולמות להשיג, נמצא דרך לאבד את זה, אם זה בכלל יקרה מלכתחילה. אנחנו נחבל בהזדמנות שתיקרה בדרכנו. ונתייג את הבחור הכי טוב שהכרנו כידיד. וננתק קשרים עם חברה חדשה שכוונותיה טהורות. נמציא מיליון תירוצים שיסבירו מדוע אנחנו לא מוכנות למהלך הבא בקריירה שלנו, נאמר לעצמנו שאין לנו מספיק משאבים או זמן או כישרון. נתמקד בבעיות במקום בפוטנציאל שלנו, כי הבעיות שלנו הן דרך קלה יותר להצדיק את הנטייה שלנו להקטין את עצמנו וללכת על בטוח. נאמר לעצמנו שיש לנו בעיה עם שווי הנטו שלנו, אף על פי שהבעיה האמיתית טמונה בשווי העצמי שלנו, כי כשעמוק בפנים אנחנו לא מאמינות שאנחנו ראויות לשפע, אנחנו מחבלות לעצמנו על כל צעד ושעל, כדי לוודא שלא נשיג אותו. נעמעם את האור שאנחנו מפיצות כדי להשתלב, וכדי שלאחרים סביבנו יהיה נוח יותר בחברתנו. נספר לעצמנו סיפורים כמו, כשאגיע למשקל היעד שלי, ארגיש שאני שווה מספיק; כשיהיה לי יותר ניסיון, אגיש בקשה לקידום; כשהילדים יסיימו ללמוד, אתמקד סוף־סוף בבניית זוגיות בריאה. נשב בקהל ונצפה באחרים, תוך ידיעה ברורה שנולדנו לעמוד על הבמה. ניכנס לחדר, אך נסתתר לעיני כול. ונמשיך לחיות את חיינו בדיוק באותה דרך. נעצור את עצמנו מלממש את הפוטנציאל שלנו, את הכישרון שלנו, את הידע שלנו, את האמונה בעצמנו, את המתנות שלנו לעולם, את מערכות היחסים שמגיעות לנו, את הפריצה קדימה, את מתן הקדימות לבריאות שלנו, את בקשת ההעלאה, את השקת הרעיון, את קבלת ההצעה של יועץ עסקי, ואם לא נהיה זהירות, נעצור את עצמנו גם מלהפוך למי שנולדנו להיות. והכול משום שאנחנו לא באמת מאמינות שאנחנו שוות מספיק, או ראויות לכך, בדיוק כמו שאנחנו.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*