לגמרי נורמטיבית

הקדמה

פרופ' אריאל בנדור

ספרה של ד"ר ספיר כלפון לגמרי נורמטיבית: עברייניות צווארון לבן בישראל הוא ספר מרתק, מחכים, ולעיתים אף מרגש. הספר מבוסס על ראיונות עומק עם עשר נשים ועשרה גברים שהורשעו בעבירות צווארון לבן. מלבד סיפורי החיים רבי־העניין של המרואיינות והמרואיינים, ברובם עבריינים שאינם מודעים לעבריינותם ואינם חברים במשפחות פשע, הספר מעורר מחשבה עד כמה, אם בכלל, המשפט הפלילי צריך להתחשב בהבדלים בין המינים.

אחריות פלילית מתמקדת, מתוך תפיסה ליברלית והכרה בערך השוויון, במעשה העבירה ולא בעושה. ככלל, החוק, האיסורים והעונשים המקסימליים הם זהים לעניים ולעשירים, לחסרי השכלה ולפרופסורים, לקטינים ולמבוגרים, לנשים ולגברים. רק במקרים נדירים ביותר המשפט הפלילי מבחין לצורך הטלת אחריות בין אנשים על בסיס קבוצת זהות שאליה הם משתייכים. כך בכלל, וכך גם באשר לעבירות שבאופן טיפוסי מתבצעות על ידי נשים או על ידי גברים.

לדוגמה, "נסיבה מפחיתת אחריות" בחוק העונשין, אשר הופכת עבירת רצח — שעונשה מאסר עולם, לעבירה של "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" — שעונשה המרבי הוא חמש־עשרה שנות מאסר, היא "שהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו". הסעיף מנוסח באופן ניטרלי, והוא חל במידה שווה על נשים ועל גברים. אולם הסעיף — שהתווסף לחוק העונשין ברפורמה בעבירות ההמתה שנערכה בשנת 2019 — נועד להתמודד עם מציאות שבה מקרים כאלה מתקיימים בדרך כלל בנסיבות של אישה ההורגת בן זוג שהתעלל בה (כדוגמת מקרה כרמלה בוחבוט).

ספרה של ד"ר ספיר כלפון מעורר את השאלה אם כללי האחריות הפלילית מתחשבים די הצורך, גם בעבירות אחרות, במאפיינים מגדריים — לא במובן של קביעת כללים שונים לנשים ולגברים, אלא במובן של מתן משקל לנסיבות המאפיינות נשים. למשל, מהראיונות מסתבר כי רוב הנשים ביצעו עבירות צווארון לבן מאחר שהרגישו שזהו תפקידן המגדרי־חברתי כנשים, לגונן על משפחותיהן מפני קריסה כלכלית, וכי מניע דומה לא נמצא בקרב קבוצת הגברים. האם מניע כזה, הטיפוסי לנשים, צריך להיחשב "נסיבה מפחיתת אחריות" בעבירות צווארון לבן, ואולי גם בעבירות אחרות?

הספר מבוסס על עבודת דוקטור שספיר כלפון כתבה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר־אילן בהנחייתה של ד"ר רותי לבנשטיין־לזר, דיקנית הפקולטה למשפטים ע"ש חיים שטריקס במסלול האקדמי של המכללה למנהל, ובהנחייתי. אך למרות מקורו של הספר כמחקר אקדמי, הוא אינו מרגיש "דוקטורט". כישרון הכתיבה, הסקרנות, האנושיות והלהט של ספיר כלפון ניכרים בכל שורה ופרק. תענוג לקרוא.

פרופ' אריאל בנדור

סגן הדיקנית למחקר

הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר־אילן

פתח דבר

בהתחלה הכול היה נראה בסדר. ואז בעצם התחילה האלימות בבית... שכללה את כל התחומים, פיזית, מילולית, כלכלית... למרות שהמצב היה מוזר שאני בעצם הייתי המפרנסת העיקרית, המשכורת שלי הייתה יחסית יותר גבוהה ממנו... ניסיתי לפנות לגורמים מקצועיים, כדי לראות מה אני יכולה לעשות, אני מדברת איתך על שלושים שנה אחורה... אז לא הייתה כל כך מודעות, ובעצם לא קיבלתי... תמיכה משום גורם... פחדתי ממנו פחד מוות, וכל הזמן ניסיתי להביא אותו לתקופה טובה שאנחנו צריכים להתגרש, ושאני לא רוצה להיות איתו. אבל הוא לא קיבל את זה... הוא אמר שהוא ישתפר. אבל לא היה שיפור. הוא היה שולח ביום שישי זר פרחים אבל מצד שני ביום אחר היה מכה. אלימות פיזית ממש... ולא היה בי את הכוחות פשוט לקום וללכת... ואז בעצם בתקופה של שלוש שנים לפני הגירושים, התחלתי לבצע את העבירה. התחלתי בעצם טיפולים פסיכולוגיים... הייתי צריכה משהו יותר מסיבי אז התחלתי טיפול פסיכיאטרי. שיחות ותרופות. כי הייתי נופלת המון לדיכאונות... ואז במקביל לזה התחלתי את העבירה... ובעצם בתפקיד שלי... הייתה לי נגיעה לכסף מזומן בסכומים לא נתפסים. אני עושה העברות כספים, נותנת לאנשים כספים. ובעצם משם התחלתי כאילו אחרי 25-26 שנה שאת עובדת את מכירה את כל רזי המקצוע, ואת כל הפרצות וכל זה. ומצאתי איזו פירצה והתחלתי, משכתי פשוט. עשיתי רישומים לא נכונים כמובן. וככה במשך שנתיים וחצי, כשבעצם לא ממש הייתי צריכה את הכסף. כאילו זה לא שהייתי במצוקה כלכלית. זה לא שהייתי מכורה לסמים או תרופות ממש לא. הראש שלי היה כאילו שהכסף הזה יותר יעזור לי, במידה ואני אצטרך להימלט ממנו או משהו כזה.

כך מתארת רוזה (שם בדוי) בריאיון שנערך עימה, את המניע שהוביל אותה לבצע עבירות צווארון לבן במקום עבודתה, לאחר עשרות שנים בתפקידה הבכיר. אף על פי שרוזה החזיקה במשרה מכובדת, באמתחתה היו שני תארים אקדמיים והיא העידה כי שכרה החודשי היה גבוה מזה של בעלה, היא חוותה התעללות פיזית ורגשית מצידו, ולא היה לה למי לפנות לעזרה. יותר מכול היא העידה על החשש מהרגע שבו תצטרך לקום וללכת ממנו, יחד עם שלושת ילדיה הקטנים, ותיאלץ לפרנס אותם לבד וללא עזרה. עדותה של רוזה מובילה בין היתר לשאלה מה מניע נשים, אקדמאיות, משכילות, בעלות משרה מכובדת ונעדרות עבר פלילי, לבצע מעילות ועבירות מרמה בארגונים ובחברות? ניכר כי משאלת המניע נגזרות שאלות נוספות. למשל, האם ישנן נסיבות חיים המבדילות בין עברייניות מרמה? האם ישנם מניעים ונסיבות חיים המאפיינים עברייניות מרמה לעומת עברייני מרמה? האם ישנם הבדלים בדפוסי הפעולה? ועוד.

לפני מספר שנים שימשתי כתבת משפט בעיתון כלכלי מוכר. מידי יום זרמו אליי במסגרת העבודה ידיעות על אודות הליכים משפטיים של עברייני מרמה וצווארון לבן במטרה להביאם לידיעת הציבור. חלק מההליכים המשפטיים היו בתחילתם, חלקם נידונו באותה עת בבית המשפט וחלקם הגיעו עם סיומם כפסקי דין. כפועל יוצא מהליך הכתיבה התוודעתי לעולמם של האנשים שעמדו מאחורי ההליכים המשפטיים. רובם היו בעלי מוכרות ציבורית גבוהה שקיבלו החלטה בשלב מסוים בחייהם למעול בכספים שלא שייכים להם, ולכן הועמדו לדין בגין מעשים פליליים אלה. סקירת ההליכים המשפטיים על אודותיהם נכתבה על ידי לרוב במסגרת ידיעות חדשותיות תמציתיות, שסיפקו לציבור פרטים בסיסיים על המקרים שהתגלו והובאו לידיעתו. לעיתים הידיעות החדשותיות הפכו לכתבות עומק. אלה העניקו לי את הזכות לצלול עמוק יותר, לנבכי נפשם של מי שעמדו לדין אותה עת, ולתהות על אודות מניעיהם. מעמדם הרם של אוכלוסיית העומדים לדין — המתבטא לרוב במעמד מקצועי בכיר, משרה או תפקיד בעלי כוח, השפעה וממון, ובהשכלה גבוהה — ריתק אותי, והוביל אותי לחקור את מניעי העבירות ולהתחקות אחר נסיבות ביצוען. זאת כאשר "מעמד" זה עומד בניגוד גמור לתפיסה של דמות העבריין או העבריינית במערך הפשיעה "הקלאסית".

בתוך כך, במהלך העבודה השוטפת ועם הצטברות מקרי עבריינות המרמה על שולחני, הבחנתי כי הרוב המוחץ של אנשים אלה הם גברים. רק בחלוף מספר חודשים ולאחר כתיבת עשרות כתבות, נתקלתי במקרה של אישה. לראשונה, נדרשתי לשנות את תבנית הידיעה החדשותית ללשון נקבה. זה קרה כשנחתם הסדר טיעון עם גברת פזית ולד בשלהי שנת 2014. ולד הייתה מנהלת חשבונות בחברת Yes והורשעה בביצוע מעילת הענק בחברה בהיקף של כ־24 מיליון שקל. בהסדר הטיעון נגזרו על ולד מאסר בפועל של שבע שנים וקנס. תדפיסי כרטיס האשראי של ולד ובעלה בתקופה הרלוונטית של ביצוע העבירות העלו נתונים מעניינים על אודות מניעיה של ולד; התדפיסים חשפו אורח חיים ראוותני, שכלל רכישות של תכשיטים יוקרתיים כגון יהלומים, וכן בגדי מעצבים של לואי ויטון ועוד. הגנבות החשאיות, ההסוואה ובזבוז הכספים לאור תאוות בצע התאימו לדפוסי הפעולה של עברייני הצווארון הלבן שנתקלתי בהם בטרם החשיפה למקרה של ולד.

אולם, כחודשיים לאחר פרסום הסדר הטיעון בעניינה הגיעה ידיעה מרעישה העוסקת בעבריינית מרמה אחרת. אתי אלון, האישה שאחראית למעילת הענק ההיסטורית בבנק למסחר, שכונתה "פרשת הבנק למסחר", הגישה בקשה לשחרור מוקדם. הפרקליטות התנגדה. אני נדרשתי לכתוב על כך. עם בחינת בקשתה של אלון, התחקיתי אחר ההיסטוריה של הפרשה. ניסיתי להבין מה עומד מאחורי גנֵבת חצי מיליארד שקלים, שהתבצעה על ידי אלון במשך מספר שנים, מבנק במדינת ישראל מבלי להיתפס, חרף ההשלכות ארוכות הטווח של מעשיה החמורים.

ככל שנברתי במסמכים המשפטיים נחשפתי ליחסים המורכבים ששררו במשפחת אלון. מעדויות שצוטטו בפסק הדין עולה כי היחסים במשפחה נשענו על המסורת הפטריארכלית, שבה עמדת אב המשפחה או הגבר היא עליונה ולא ניתן לערער עליה. משכך, כפי שהעידה אלון, היא גנבה את הכספים כדי לסייע לאחיה שהיה במצוקה כלכלית. דמותה של אלון התבררה כדמות פלילית מורכבת. מחד, היא ביצעה מעילה בהיקף חסר תקדים בישראל והובילה לקריסתו של הבנק למסחר, מאידך, הכספים לא נועדו למיקסום העושר שלה כתוצאה מתאוות בצע, אלא הם כלל לא הגיעו אליה והועברו לאחיה בשל הסתבכותו עם השוק האפור.

בשלב זה הבחנתי שיש שונות בין המקרה של ולד לבין המקרה של אלון. כלומר, ניכר כי מניעי העבירה הכלכלית היו שונים אצל כל אחת, למרות הדומות המגדרית שלהן. שונות זו לא נמצאה בקרב מקרי הגברים שסקרתי. המקרים של ולד ואלון, שלא היו שכיחים בעולם המשפט הפלילי־כלכלי, פתחו את הצוהר והתיאבון המחקרי שלי לניתוח הזהות המגדרית של מבצעי עבירות כלכליות ונסיבותיהן. שאלות כגון האם מגדר מבצע או מבצעת העבירה משפיע על נסיבות העבירה ומניעיה, ואם כן, מדוע ובאיזה אופנים מתבטאת השונות — מעצבות את פרקי ספר זה, לאחר עבודת מחקר מקיפה.

ניתוח מקרי הפשיעה הכלכלית בפריזמה מגדרית הוביל אותי להיחשף לרזי נפשם/ן של מבצעי ומבצעות העבירות, ומעבר לתוצר הסופי שהתהווה לעבודת הדוקטור שלי, הממצאים שעלו גרמו לי להרהר בנסיבות ובמניעי העבירות שעלו מהמקרים; במקרים שבהם התגבש מניע ברור לעבירה התיישבה דעתי, שכן מדובר במקרה פשוט של סיבה ותוצאה (גם אם היא פלילית). אולם במקרים אחדים עלה קושי לאתר מניע ברור. מקרים אלה גרמו אצלי לתסכול בפענוח האישיות הקרימינלית שעמדה מאחורי העבירה הכלכלית. תחושתי הייתה כי במקרים מסוימים לא ניתן הסבר הגיוני לעובדה שאנשים משכילים בעלי מחשבה רציונלית בחרו במודע לבצע עבירות כלכליות, שפגעו בציבור רחב.

החלק המרתק בספר זה, בין היתר, מאפשר להטות עין, אוזן ולב לרחשי המרואיינות והמרואיינים, כפי שעלו מהראיונות, ביחס למעשי העבירה שביצעו. דרך שיתוף המסע הפלילי, שתחילתו במעשי העבירות והחקירות שעברו והמשכו בתיאור מנעד רחב של רגשות, תחושות ורצונות, ניתן היה לגבש מניעי עבירה, סובייקטיביים, כפי שמעשיהם/ן הפליליים נתפסו מנקודת מבטם/ן. הראיונות עם חלקם/ן היו עדות חשובה, כפי שהעידו, משום שלראשונה ישבה מישהי מולם/ן והקשיבה לתיאור השתלשלות מקרה העבירה ללא "שיפוטיות". נתפסתי בעיניהם/ן לא כנציגת החוק והמשפט, אלא כ"הזדמנות" שבמסגרתה יש להם ולהן אפשרות לשתף את ההליך הפלילי מנקודת מבטם/ן. זאת, חרף העובדה שכולם/ן חוו את ההליך הפלילי וקיבלו פסקי דין מרשיעים. מה עוד, שנוכח ייחודיות עבריינות הצווארון הלבן, ברוב המקרים היה מדובר במעידה ראשונה, ולדברי חלקם/ן חד־פעמית, כך שבעיני עצמם/ן הם לא נתפסו כעבריינים/ות מהשורה.

לעת עתה נראה כי מניעי העבירה הכלכלית, וכפועל יוצא מכך הענישה הנלווית למעשי העבירות והליכי השיקום, לא הושוו ונותחו מגדרית בספרות הישראלית. ניתוח מקרי עבריינות כלכלית הכולל גיבוש ממצאים מראיונות שנערכו עם מבצעי/ות העבירות — כפי שיובא בספר זה — נועד למלא חסר זה. מטרתו לדון במניעי העבירה השונים (ואף הדומים) של נשים וגברים ולהתמודד עם מורכבויות מגדריות, משפטיות, פליליות וכלכליות האופפות את ההליך הפלילי ומשפיעות על תוצאותיו. מורכבויות אלה עולות וצפות לכל אורך ההליך הפלילי ומשליכות, בין היתר, גם על הליך השיקום. ההשוואה המגדרית וממצאיה המובאים בספר זה, מאפשרים לעצב פריזמה ביקורתית שקוראת תיגר על המצב הקיים; וכן הם מאפשרים להעניק משקל גדול יותר לנסיבות חיים תלויות מגדר בהקשר הפלילי־כלכלי. כך גם ממצאי ההשוואה המגדרית יסייעו לבסס מסקנות ולייצר כלים פרקטיים להתמודדות משפטית וחברתית עם עבריינות כלכלית.

הערות לקריאה

החיבור שלפנינו נוגע בין היתר לסוגיות מתחומי מדעי החברה והמשפט. קהל היעד העיקרי של החיבור הוא מגוון וכולל משפטניות ומשפטנים, קרימינולוגיות וקרימינולוגים, חוקרות וחוקרים, סטודנטיות וסטודנטים בלימודי מגדר ומדעי החברה כגון סוציולוגיה ותחומים נוספים משיקים. לצד זאת, החיבור מנוסח בשפה נהירה ומובנת, לא משפטית, כך שגם הקהל הרחב יוכל להיחשף לחקר המרתק של עבריינות צווארון לבן של נשים (וגברים). בפרט שמדובר בתחום שהתפתח בעשרות השנים האחרונות בישראל ובעולם, ונשים הורשעו ונאסרו, אך החקיקה הפלילית הרלוונטית, לא בהכרח הותאמה למורכבויות שהתעוררו בעניין.

ראשית, המונח "עבירות צווארון לבן" הוא למעשה קטגוריה סוציולוגית ולא משפטית, כפי שיתואר בהרחבה. לפיכך, הטבעת המונח ופיתוחיו נעשו תחילה על ידי חוקרים סוציולוגים, ורק בהמשך המונח קיבל גם את משמעותו המשפטית ואת מקומו במשפט הפלילי. בהקשר זה ראוי לציין כי בישראל, בדומה לעולם, אין הגדרה אחידה בחוק למונח עבירות צווארון לבן, ובמסגרת מינוח זה נכנסות כ"עבירות סל" — עבירות כלכליות, מרמה והונאה. כמו כן, יצוין כי מונח זה מתאר עבירות פליליות העוסקות בכספים. יש למונח שימושים וכינויים נוספים, כגון "עבירות כלכליות", "עבירות מרמה", "עבריינות מרמה וצווארון לבן", "פשעים כלכליים" ועוד. למרות הכינויים השונים שנלוו למונח לצורך העשרת הטקסט והובאו בספר זה, אבהיר כי משמעות המונח היא אחידה, ועוסקת בסל עבירות כלכליות, כפי שיפורט בחלק המוקדש לעולם הצווארון הלבן. בחלק האמור ניווכח שאין תמימות דעים בקשר לתיאור המונח "צווארון לבן" ובשנים האחרונות אף מתעוררת ביקורת בעולם האקדמי־משפטי הנוגעת לסמנטיקה הלשונית שמשפיעה על מהות המונח. הביקורת נובעת בין היתר מדימוי סטריאוטיפי שנלווה למונח "צווארון לבן", שלפיו מדובר במקרי פשיעה "קלים" יותר, ולכאורה נמצאים במדרג פלילי נמוך יותר לעומת מקרי פשיעה קלאסיים.

שנית, בטקסט יש התייחסות ענפה למעמד המשפטי של מבצעי/ות העבירות. כדי להבחין בין המושגים השונים, אסביר בקצרה על משמעויותיהם. בעולם הפלילי לכל שלב יש מעמד משפטי אחר. כשנפתחת חקירה ברשות החוקרת, ומזמנים אדם לתת עדות (המכונה "עדות פתוחה"), הוא מחויב להעיד ולספר על מה שראה, שמע וחווה. בסיום העדות, האדם משוחרר לביתו. אולם כאשר מתעוררים חשדות פליליים והאדם המוזמן לעדות נחקר באזהרה, מעמדו המשפטי הוא בגדר חשוד (למעמד זה מבחינה משפטית יש משמעות לגבי זכויותיו, כך גם ליתר המעמדות המשפטיים). לאחר שמסתיימת חקירה, ויש חשד ממשי וגבוה מאוד לביצוע העבירות, עשוי להיות מוגש כנגד החשוד כתב אישום. משלב זה, האדם הופך מחשוד לנאשם. לאחר שמתנהל נגדו הליך משפטי פלילי, והוא מסתיים בהרשעה — בין אם במסגרת הסדר טיעון ובין שלא — אזי מעמדו המשפטי של אדם זה הוא מורשע.

כאמור, לכל מעמד משפטי יש משמעות אחרת מבחינה משפטית וחברתית. לכן חשוב לציין כי המקרים שינותחו בספר זה מתבססים על פסקי דין, הליכים פליליים, שהסתיימו בהרשעה. אבהיר כי פסק דין בתחום הפלילי מורכב משני חלקים: הכרעת דין וגזר דין. בהכרעת הדין בית המשפט מרשיע בדין (לעומת הכרעת דין שמזכה את הנאשם/ת ואז ההליך הפלילי מסתיים) ולאחר מכן, בית המשפט, בגזר הדין, גוזר את העונש שיוטל. לפיכך, כל פסקי הדין שעליהם התבסס המחקר הנוכחי הסתיימו בהרשעת הנאשמים/ות ובגזירת עונשם/ן על ידי בית המשפט. כך גם כל פסקי הדין בעניינם/ן של המרואיינים/ות הם חלוטים מבחינה משפטית והסתיימה תקופת הערעור בעניינם.

שלישית, הספר שלפנינו מנתח מנקודת מבט פמיניסטית ביקורתית את ההתייחסות ההיסטורית לנשים בהיבט העברייני, בדגש על פשיעה כלכלית. לא הפליא לגלות כי חקר עבריינות נשים נבחן כנושא נפרד רק בעשורים האחרונים. אולם גם כשהחל החקר, כפי שנראה, ניכר כי הוא היה בעיקרו מפלה, ונשען על סטריאוטיפים ודעות קדומות. מאחר שלשפה יש ערך משמעותי עבורי והיא משפיעה על התניות חברתיות, בספר שלפנינו נשים יוזכרו ראשונות במשפט כאשר, בין היתר, אני כותבת (למשל) על השוואה בין נשים לגברים. מטרת ספר זה לדון באישה העבריינית ולהתחקות אחר מעשיה, נסיבות חייה ומניעי העבירה שביצעה, וכך לשאול האם החקיקה הקיימת נותנת מענה למגוון הנסיבות שעשויות להיות בקבוצת הנשים. האישה נמצאת במרכז הספר, המשפט והשיח. כלומר, מדובר בחקר היסטורי עליה (Her-story) ולא עליו (History), לכן גם התיאורים ההיסטוריים, ההשוואתיים וכיוצא באלה יתמקדו בראש ובראשונה בה ובאישיותה. כפועל יוצא מכך, גם השימוש בשפה ייעשה ברוח זו.

שער ראשון

מבוא

עבריינות צווארון לבן של נשים בישראל הוא תחום שמאגד בתוכו שני עולמות מחקר: עבריינות נשים ועבירות צווארון לבן. החל מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים החלו להתפתח מחקרים ייחודיים בנושא עבריינות נשים והתבססו גישות פמיניסטיות־ביקורתיות בנושא, לעומת החקר הדל של עבריינות נשים שאפיין את שנות החמישים והשישים. וירג'יניה וולף, שחיה מסוף המאה התשע־עשרה עד אמצע המאה העשרים, כתבה בספרה חדר משלך על החֶסֶר האדיר בספרות נשית.¹ היא מתארת כיצד נכנסה לאחת מהאוניברסיטאות באנגליה, וניסתה לאתר ספרות שכתבו נשים בנושאי אומנות, ספרות ושירה. בלשון שנונה סיפרה על היצירות הספרותיות והאקדמיות שמצאה באוניברסיטה, שרובן נכתבו על ידי גברים.² וולף מספרת כי תיאורי הנשים על ידי גברים בספרות התמקדו בנחיתותו השכלית, המוסרית והגופנית של המין הנשי. התיאורים נבעו מבורות ומדעות קדומות וללא הוכחות מוצקות.³ המצב לא היה שונה בספרות הקרימינולוגית. גם שנים לאחר מכן, בחקר העולם הפלילי, נראה כי סטריאוטיפים ודעות קדומות, לרבות תפיסת דטרמיניזם ביולוגי, עמדו בלב המחקרים המועטים שעסקו בעבריינות נשים עד לשנות השבעים של המאה העשרים. בהמשך החל להתפתח חקר ביקורתי יותר על אודות עבריינות נשים, שהתבסס על מחקרים איכותניים שנערכו ביחס לנשים, במטרה לאפיין את האישה העבריינית.

לצד האמור, החל משנות החמישים התפתח חקר משגשג של "עבריינות צווארון לבן", או בשמו המקובל יותר כיום "עבריינות כלכלית/מרמה". את ההגדרה הראשונית העניק הסוציולוג אדווין סאת'רלנד,⁴ ששרטט את גבולות הגזרה של המציאות העבריינית והעולם הפלילי בתחום המרמה. גם היום, בחלוף שבעה עשורים מהביסוס הראשוני של הגדרת המושג "עבריינות צווארון לבן", המציאות העבריינית של תחום המרמה מאתגרת את הספרות והמחקר בפענוח מניעי העבירה הכלכלית.⁵ בתוך כך, לצד הקושי בהגדרות המונח צווארון לבן, ולאור החקר האקדמי בעניין עבריינות נשים שהתפתח מאוחר יותר, בחינת מניעי עבריינות צווארון לבן בהיבט פמיניסטי־מגדרי הייתה אתגר משמעותי. השאלה הראשונה שעלתה בהקשר זה היא האם ייתכן שקיימים הבדלים בין מניעי ונסיבות העבירה של נשים לעומת גברים, ואם התשובה לשאלה זו היא חיובית, מהם אותם הבדלים והאם יש להם ביטוי בחקיקה הקיימת. למעשה, המקרים של ולד ואלון הצליחו לעורר אצלי שאלות אלה ואחרות, וניגשתי למלאכת הניתוח המחקרי של שני עולמות אלה — עבירות צווארון לבן ועבריינות נשים — בנפרד ובמשותף.

בתחילה עלה כי עד שנות השמונים הייתה ההתייחסות המחקרית לעבריינים ולעברייניות צווארון לבן כמקשה אחת. זאת, תוך התעלמות מהבדלי המגדר ביניהם וכפועל יוצא מכך, מנסיבות העבירה שיוחסו לגבי כל אחת מקבוצות אלה. רק משנות השמונים ואילך מגמות אלה החלו להיחקר במשותף. המחקר העיקרי, הראשון והמקיף שנערך ועסק בסינרגיה שבין שני התחומים הללו — עבריינות צווארון לבן של נשים — הוא מחקרה של דורותי זייטס משנת 1981.⁶ בהמשך, בשנת 2009, נערך מחקר נוסף של החוקרת מרי דודג'.⁷ החוקרות ניתחו את דמות האישה העבריינית הכלכלית במטרה לבחון את מניעי העבירה ואת דרכי הטיפול והשיקום של עברייניות צווארון לבן. בישראל נערכו מחקרים אקדמיים ספורים בנושא. החוקר בועז גוטמן ערך מחקר בשנת 1990,⁸ במטרה לבחון את מאפייני העבריינית הכלכלית על בסיס הטיפולוגיה האמריקאית שהוצעה ביחס לנשים עברייניות צווארון לבן. בשנת 2020 נערך מחקרה של החוקרת לילך בן משה געש,⁹ בנושא איתור גורמי רקע ומניעים אשר הובילו נשים לבצע עבירות מסוג צווארון לבן.

אולם המחקרים המעטים שנערכו בתחום עבריינות צווארון לבן של נשים (שעסקו במאפייני עברייניות צווארון לבן, מניעיהן ונסיבות חייהן), לא בחנו היבטים נוספים רלוונטיים ותלויי נסיבות ומגדר בהקשר של עבירות צווארון לבן, תוך ניתוח פמיניסטי־מגדרי של הדין הקיים, וכן לא נבחן הצורך בשינויו. כך גם היבטים אלה לא הושוו למקרי עבריינות צווארון לבן של גברים, כקבוצת ביקורת, השוואה שעשויה להוביל לממצאים שונים מהקיימים היום בתחום עבריינות הצווארון הלבן, החקר המגדרי וההבדלים הנובעים ממנו. בספר זה, המתבסס על עבודת הדוקטור שלי, מוצע דיון מעמיק ויסודי בנסיבות ובמניעי עבריינות צווארון לבן, תלויי מגדר, באופן אובייקטיבי וסובייקטיבי. השוואת מניעי עבריינות הצווארון הלבן של נשים לאלו של גברים בישראל, עשויה לשפוך אור על השאלה כיצד תופסות נשים שהורשעו בעבירות צווארון לבן, המנויות בחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובחוקים נוספים (ובהם חוק איסור הלבנת הון ופקודת מס הכנסה),¹⁰ את נסיבות ביצוע העבירות, בהשוואה לגברים שהורשעו בעבירות כאלה. הדיון העומד בבסיסו של ספר זה ייערך באמצעות שיטת מחקר משולבת: כלי מחקר עיוני־היסטורי נורמטיבי וכן כלי מחקר אמפירי־איכותני.

לצורך בחינת היבטים אלה ונוספים, יש לדון תחילה במגמות ובתמורות היסטוריות שעלו והתפתחו בספרות הקיימת בנוגע לעבריינות נשים, לעבריינות צווארון לבן ולסינרגיה בין תחומים אלה. מגמות אלה, שהתבססו על ממצאים שנאספו בישראל ובעולם משנות החמישים של המאה העשרים ועד היום, ינותחו בספר בהיבט פמיניסטי־מגדרי ויועמדו לביקורת, בהשוואה לדין הקיים. התמורות ההיסטוריות יעידו על שניים: התפתחות עבריינות הצווארון הלבן ברבות השנים וניתוח היסטורי של עבריינות נשים בכל עולמות הפשע עד לתקופתנו. בהמשך ייערך דיון במניעי עבריינות צווארון לבן של נשים לעומת גברים, שהתבסס על מחקר אמפירי איכותני רחב היקף. החלק הארי של המחקר המפורט בספר זה מתאר ומנתח ראיונות שנערכו עם מורשעי/ות עבירות צווארון לבן בין השנים 2020-2022. המטרה המרכזית של הראיונות הייתה לבחון כיצד המרואיינים והמרואיינות תופסים את נסיבות ומניעי העבירה הכלכלית מנקודת מבטם/ן הסובייקטיבית.

בתוך כך, כדי לדון במניעי העבירה, היה צורך תחילה להגדירם ולתת אפיון ראשוני של מניעים אפשריים לעבירה. אפיון זה ערכתי תוך שימוש בשיטת מחקר אמפירי־איכותני כאמור, שסייע לי להגדיר מניעי עבירה ולמפות אותם באמצעות איסוף נתונים רלוונטיים הנוגעים למקרי העבירה. לאחר שאיתרתי פסקי דין שניתנו כנגד מורשעים ומורשעות בעבירות כלכליות, ועיינתי בתיקי בתי המשפט בעניינם/ן, קיימתי ראיונות עם חלקם/ן. מהראיונות ביקשתי ללמוד מה הם מניעי העבירה, מה הן נסיבות ביצועה ובאיזה אופן, אם בכלל, מגדר משפיע על עבריינות צווארון לבן. תפיסות המרואיינים והמרואיינות, שבאו לידי ביטוי בראיונות, אפשרו לי ללמוד על מניעים אפשריים לעבירה הכלכלית, מנקודת מבטם/ן.

לאחר גיבוש הממצאים ערכתי דיון בעניין הרעיונות המרכזיים שעלו — תמות — כגון מסלול חייהם/ן של המרואיינות והמרואיינים, תפקידיהם/ן המקצועיים, שאיפותיהם/ן והשלב שבו הגיעו לעולם הפלילי־כלכלי וביצעו עבירות צווארון לבן. ניתוח זה התמקד בנשים ובנסיבות חייהן שהובילו למעשי העבירה הכלכלית, ובחן גם האם קיים מניע מגדרי במעשי עבירות כלכליות של גברים — ניתוח שהיה בגדר חידוש ותרם לשיח המחקרי. נוסף על כך, הניתוח הוביל לביסוס נקודות מבט מחקריות מגדריות־ביקורתיות שסייעו להתמודד עם מקרי הפשיעה הכלכלית בקרב נשים וגברים, ובמסגרתו הועלו המלצות למחקרי המשך באמצעות בחינת הענישה הקבועה בחוק וסייגיה.

לניתוח הפמיניסטי־ביקורתי־איכותני, המבוסס על הנתונים האמפיריים שנאספו, יש חשיבות ותרומה מחקרית ייחודית, בפרט לנוכח העובדה כי בעשורים האחרונים יותר ויותר נשים מועסקות בתפקידים ובמקצועות שבעבר נחשבו לגבריים. בעוד שבעבר נשים הועסקו במקצועות שנכללו בהגדרת "צווארון ורוד", הרי שכיום, בעקבות השתלבותן בשוק העבודה, שיבוצן וכהונתן בשלל משרות — בכירות וזוטרות — שבמסגרתן יש להן גישה למשאבים, הסיכוי למעורבותן בעבירות הקשורות בכספים גדל. את ההשתלבות הזו ניתן לייחס לריבוי ההזדמנויות שנקרות בדרכן של נשים, לצד התפתחות של תרבות המעודדת צבירת כוח, כסף והצלחה באמצעות גישה לאנשים ולמידע — אשר הובילו לעלייה בעבריינות צווארון לבן של נשים.¹¹

יש לציין כי אין הכרח שנשים יכהנו בתפקידים בכירים במיוחד כדי שיבצעו מעילות, הן יכולות להיות מועסקות בתפקידים זוטרים יותר המאפשרים גישה למשאבים, ולבצע את העבירות הכלכליות. טענה זו נתמכת במחקרים אשר השוו בין גברים לנשים בפשיעת מרמה וצווארון לבן, והנתונים שנמצאו בהם הצביעו על כך שבעוד העבריינים הם בדרך כלל משכילים, בעלי עמדות מפתח בארגון והכנסותיהם גבוהות מאוד, הרי שהעברייניות הן בדרך כלל בעלות השכלה נמוכה יחסית, בעלות עמדות זוטרות בארגון והכנסותיהן נמוכות ביחס לעבריינים הגברים. גברים יוצרים רשתות חברתיות לצורך ביצוע העבירות ואילו נשים מבצעות עבירות בגפן מבלי שאיש יודע על כך. נוסף על כך, גברים צוברים הון, כוח ושליטה עבור עצמם באמצעות מעשיהם העברייניים והם נותרים בעלי ממון ונכסים גם לאחר ההרשעה וריצוי העונש. זאת בעוד נשים, בחלק מהמקרים, מבצעות מעשים עברייניים עבור אנשים אחרים, על פי רוב, הגברים בחייהן (בן זוג, אב, אח, בן), והן נותרות חסרות כול לאחר ההרשעה וגזר הדין.¹²

*המשך הפרק זמין בספר המלא*