הבחורים מדייטון 2 - לא בחור טוב

אתה רעל. ואני מכורה.

1

דרו

"רטובה בשבילי, בייבי?"

תאורת נאון שהבהבה בחוץ וחדרה מבעד לווילונות סיפקה לי די אור כדי לראות את פניו של החתיך ההורס שהוביל אותי אל החלק האחורי של הוואן. שיער כהה, קו לסת מושלם וחיוך זחוח שהבטיח להעלים את כל הבעיות שלי — והייתה לי רשימה ארוכה שלהן. מבט אחד שלו היה לא פחות משירת סירנות בשביל בחורה בודדה שמתה להרגיש רצויה לפחות לכמה דקות. אז ככה הגעתי לשם. לוואן הזה, במגרש חניה של בר, נותנת למילים המלוכלכות שלו להתנגן לי בראש שוב ושוב כשהוא תפס לי את האגן ונישק לי את הצוואר. רטובה בשבילי, בייבי.

"אתה אומר את זה לכל הבנות?" שאלתי, והרגשתי את החיוך שלו על עורי כשהוא הוריד לי את כתפיית השמלה מהכתף.

"רק לאלה שאני רוצה לזיין."

לא משנה כמה המילים שלו חרמנו אותי, לא באמת התכוונתי להזדיין איתו. ממש לא, אפילו שהשפתיים שלו היו משכנעות בטירוף.

הרגליים שלי התנגשו במושב האחורי. רגע של ספק התגנב לתוכי כשהוא התחיל להשכיב אותי על הספסל. היה לי די ברור שאני אחת מתהלוכה אין־סופית של בנות שהוא פיתה והביא איתו לוואן הזה, ועדיין לא הצלחתי לגרום לזה להפריע לי. להגנתי ייאמר, יש מצב שהוא היה הבחור הכי סקסי שראיתי בחיים, אז אם תכננתי להרשות לעצמי רגע אחד של חולשה מתישהו, הוא היה לגמרי שווה את זה. היד שלו שוטטה לי על הירך והשתחלה מתחת לחצאית, המגע המחשמל שלו ליטף אותי דרך התחתונים. אף בחור אף פעם לא השפיע עליי ככה. ורציתי עוד מזה.

"וואו," הוא מלמל לתוך הצוואר שלי והסיט לי את התחתונים הצידה. "את מטפטפת."

הוא החליק לתוכי אצבע ועיקל אותה בפנים. גל של תחושות הציף לי את הגוף והעלים לגמרי את הנחישות שלי לא להזדיין איתו.

"אני לא מזדיינת איתך," אמרתי במהירות, ולא הייתי בטוחה אם ההכרזה הזאת נועדה לשכנע אותו או אותי.

"לא מזדיינת איתי, אה?" הוא החדיר את האצבע עמוק יותר.

איזה זין שחצן. הוא היה משוכנע לגמרי שהעסק סגור. טוב, לא ממש נתתי לו סיבה לחשוב אחרת. ועדיין.

"אז מה, באת איתי לוואן כדי לשחק משחקי היכרות? כי לדעתי זאת דרך לגמרי לא רעה להכיר אנשים." הוא החליק עוד אצבע לתוכי. לחץ ודחף והטריף לי את כל החושים. "את לא חושבת?" הפה שלו היה על הבטן שלי עכשיו והמשיך לרדת יותר ויותר נמוך.

הלך עליי לגמרי. "אני —"

"או שאולי באת לכאן כדי לשאול איך קוראים לי ואיזה צבע אני הכי אוהב?"

היססתי לרגע וניסיתי לנסח משפט רהוט. "השם שלך," עניתי בסוף בקול חנוק, מודעת עד כאב לעובדה שבטח הייתי אמורה לשאול את זה קודם. "איך קוראים לך?"

"בֵּלאמי." הוא פישק לי את הרגליים, התמקם ביניהן והסתכל לי בעיניים בזמן שנשך לי בעדינות את פנים הירך. "ולך?"

לא היה מצב בעולם שאני אספר לו איך קוראים לי, והשם הראשון שקפץ לי לראש הוא שמה של החברה הכי טובה שלי. "ג'נבייב." אוקיי. זה היה גרוע.

"בת כמה את?"

"עשרים ואחת," שיקרתי ונלחמתי בגניחה שרצתה לברוח לי מהפה כשהשפתיים שלו המשיכו לטפס לי במעלה הירך. אוקיי. החלטתי להפסיק לדבר, או נכון יותר, לשקר. "עוד שאלות?"

"כן." הוא הסתכל לי בעיניים והוציא את האצבעות מתוכי, "את טעימה?" והוא החליק אותן בין השפתיים שלו וגנח. המהלך המלוכלך האחד הזה הספיק כדי לחרוץ את גורלי סופית.

תוך שניות התחתונים שלי היו זרוקים איפשהו על רצפת העץ והלשון החמה שלו הייתה עליי, ידיי היו בשערו והאגן שלי התחכך לו בפרצוף כשגל של עונג הכה בי בכזאת עוצמה שבקושי הצלחתי לנשום. זאת לא הייתה סתם אורגזמה. זאת הייתה התעוררות שגרמה לי לסגור את הירכיים בכוח מסביב לראשו, לגוף שלי לרעוד וללב להתחבט אל הצלעות.

"כל כך מהר, בייבי?" הוא התיישב, חייך בזחיחות והתחיל לפתוח את החגורה.

מישהו דפק על הוואן מבחוץ. "היי, מניאק!" איזה בחור צעק מאחורי הדלת. "יש לנו בעיה. הכלבה הפסיכית יצאה לצוד. אני חוזר, עיט קטן. הכלבה הפסיכית יצאה לצוד. רות, עבור."

בלאמי רטן והמשיך להתעסק בחגורה שלו. "תגיד לה שתזדיין מכאן!"

בחורה חיפשה אותו ונשמע כאילו החבר שלו היה בתצפית כדי לראות אם היא מגיעה, בזמן שהוא התעסק עם בחורה אחרת בוואן? אלוהים אדירים, אני כזאת סתומה. התיישבתי, סידרתי את החצאית יפה במקום והתחלתי לפשפש בין הניירות המעוכים וירחוני המוזיקה המפוזרים על הרצפה בחיפוש אחרי התחתונים שלי.

עוד דפיקה בדלת הוואן. "שמעת אותי?"

"כן. כן." בלאמי פתח את הרוכסן שלו. כאילו, הדפוק הזה עדיין ציפה שאני אגע לו בזין. "שמעתי אותך!"

"וואו." לא חשוב התחתונים. נדתי ראש, פתחתי את דלת הוואן ונתקלתי פנים אל פנים בגיטריסט של הלהקה שניגנה בבר קודם. האגרוף שלו היה מונף באוויר בהכנה לחבוט בדופן הוואן שוב.

"פאק, בלאמי." הוא סרק אותי בזריזות מכף רגל ועד ראש. "שווה, זאתי."

נשפתי ברוגז, חלפתי על פניו ואז עשיתי לו אצבע משולשת מעבר לכתף. הנקישות הקצובות של העקבים שלי הדהדו מהמכוניות החבוטות שעברתי ביניהן כשיצאתי בצעדים עצבניים ממגרש החניה. ברשימת ההחלטות הגרועות שלי לאחרונה, זאת העפילה במהירות לראש הטבלה.

הלכתי מסביב לבר ועצרתי ליד המכונית שלי כששמעתי את השם של בלאמי נישא ומהדהד בשמי הלילה בצווחה קולנית. הפניתי ראש אחורה בדיוק כשבלונדינית עתירת קימורים זרקה עליו משהו. חבל שהיא פספסה, חשבתי לעצמי כשהתיישבתי מאחורי ההגה והתנעתי. הפנסים הקדמיים שלי שלחו אלומות אל הצללים במגרש החניה האחורי כשיצאתי ממנו בחריקת צמיגים. לפחות אני לא אצטרך לראות את הבחור הזה יותר בחיים. זה לא שציפיתי ליותר מדי מזיון חפוז — אני לא סתומה — אבל זאת בקשה מוגזמת שבחור לא יהפוך אותי לאיזה זנזונת שהוא בוגד איתה בחברה שלו?

תמרנתי ברחובות הצרים ודהרתי מעל בורות בכביש, וכל הדרך שחזרתי בראש את אירועי השבועות האחרונים.

העיפו אותי מהפנימייה שלמדתי בה ושלחו אותי לעיירת חור תחת הזאת, לגור עם אבא שעסוק בנסיעות העסקים שלו מכדי להטריח את עצמו בקיומי. התקשורת היחידה שהייתה לי איתו מאז שהגעתי הייתה באמצעות שורה של מיילים — האחרון שבהם מוקדם יותר הערב — אבל הייתי עסוקה מדי עם החיוך המפתה של בלאמי, אז לא היה לי זמן לקרוא אותו.

כשפניתי אל שביל הגישה הריק, הבטן שלי צנחה מהמחשבה שאני עומדת להיכנס לבית המפלצתי הריק והחשוך ולהיות לבד שוב. זה היה מה שהניע אותי מלכתחילה לצאת לבר הערב וליפול ישר לזרועותיו הלהוטות של בלאמי.

אבל גם עכשיו עדיין לא הרגשתי יותר טוב, אז התמהמהתי במכונית והחלטתי להעז ולקרוא את המייל שאבא שלח לי.

דרו,

מצ"ב תוכנית הלימודים של התיכון החדש שלך. יש לך פגישת היכרות ביום שני בשעה 16:00. כבר דיברתי עם אדי, והוא החליף לך את המשמרת בהתאם ללוח הזמנים.

ויליאם מורגן,

מנכ"ל תאגיד דארת

עזבו את זה שהוא חותם על המיילים שהוא שולח לי בדיוק כמו על אלו שהוא שולח למזכירה שלו, ואת זה שהוא היה פתאום כל כך סופר אכפתי ושינה לי את המשמרות בעבודה שהוא השיג לי באיזה מסעדת מזון מהיר מחורבנת. כשלחצתי על הקישור ופתחתי את מערכת השעות הופיע בראש העמוד ובאותיות עבות השם תיכון דייטון. מצמצתי. לא. זאת בטוח טעות. הייתי אמורה ללכת לתיכון היוקרתי של ברינגטון, לא לתיכון הציבורי האזורי. יצא לי לעבור בעיירה הסמוכה דייטון. פעם אחת. בחג הפסחא שעבר, כשהייתי כאן בחופשה, אחד הכבישים נסגר והמעקף הוביל אותי ישר לחור תחת הזה. זה מקום מחריד. רחוב אחרי רחוב של מוטלים מוזנחים וחנויות משכון. בתים חסומים עם לוחות עץ ומכוסים בגרפיטי. ואלו שלא היו סגורים בלוחות עץ נראו כאילו הרשויות אמורות להכריז עליהם כלא ראויים למגורים. והתיכון? אוליביה, אחת מקומץ קטן של בנות שהכרתי כאן, אמרה שתיכון דייטון הוא פחות או יותר מכינה לכלא. מה לעזאזל אבא שלי חשב לעצמו? כשתחושת אימה התחילה להתפשט בתוכי ולהשתלט עליי, דמיינתי איזה פרצוף זחוח היה לאבא שלי אם הוא היה רואה אותי עכשיו, ובבת אחת הבנתי שזאת לא הייתה טעות. זה היה עוד אחד מהעונשים שלו.

2

בלאמי

יומיים אחר כך

המסדרונות של תיכון דייטון הלכו והתרוקנו. החבטות של דלתות לוקרים נסגרות הלכו והשתתקו.

לקחתי את העותקים של המבחן בהיסטוריה שגנבתי מוקדם יותר מהכיתה של ויוֶור, דחפתי אותם לכיס האחורי וטרקתי את דלת הלוקר שלי. תלמידים שילמו לי עשרה דולרים לעותק, וזאת הייתה התמצית של דייטון. רק מי שעושה חרא כזה מצליח לשרוד.

עקפתי חבורה של תלמידים שהתאספו מחוץ לספרייה והשגתי את וולף והנדריקס כדי ללכת יחד איתם לפעילות אחר הצהריים הקבועה שלנו — ריתוק.

"היי, בל," הנדריקס דחף אותי עם הכתף בחיוך דבילי. וולף נד בראשו. "אתם חייבים לשמוע. בטי ניומן —" הוא השתתק כשניקי עברה לידנו בתלבושת האימונים של קבוצת המעודדות — מכנסיים קצרים וגופייה — והסתכלה עליי בעיניים יורות ברקים שאמרו שהיא הייתה משספת לי את הגרון אם רק הייתה יכולה. "וואו," העיניים של הנדריקס עקבו אחריה עד שהיא פנתה למסדרון הבא. "פטמוני הסתכלה עליך כאילו מתחשק לה לתלוש לך את הזין ולדחוף לך אותו בתחת."

וולף גיחך. ניקי התנהגה כמו אישה נבגדת, אבל זה לא שיצאנו או משהו. אף פעם אפילו לא דיברנו בטלפון. זה היה זיון שיכורים אקראי שהסתבך. ועדיין שילמתי את המחיר.

"מה אתה אומר," אמרתי. "היא עקבה אחריי עד לוואן של נאש בסוף השבוע האחרון, כשניסיתי לזיין איזו מישהי ממש שווה שפגשתי. והיא התחרפנה שם לגמרי."

"רגע." הנדריקס מרפק אותי. "את מי זיינת?"

הבחורה הכי סקסית שראיתי בחיים שלי. בחורה שלא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה, גם יומיים אחרי. "אחת טחונה," אמרתי ונשענתי על קיר הלבנים מחוץ לקפטריה.

"טחונה?" העיניים של הנדריקס נדלקו בריצוד שובבי. "מברינגטון?"

יכול להיות שהיא למדה בברינגטון, אבל בהתחשב בעובדה שהיא בת עשרים ואחת... "לא יודע, אחי. היא גדולה מאיתנו."

הנדריקס נתן לי אגרוף בכתף. "אני שונא אותך. מזדיין עם קוגריות וכל השיט הזה."

"עשרים ואחת זה לא קוגרית," אמר וולף.

"מה שתגיד, אחי. זה עדיין מבוגרת. אבל הכול בסדר, כי כמו שאמרתי... בטי ניומן."

וולף נאנח והטיח יד בפניו. "הוא שוב מתחיל עם בטי ניומן... היא בתזמורת, הנדריקס. היא מנגנת בטובה. כאילו —"

"בדיוק, אחי. היא בתזמורת. לא ראית את הסרט על כל התלמידים האלה שמנגנים בתזמורת ועושים כל מיני דברים סוטים עם הכלים שלהם?" הנדריקס צחק כשהוא נצמד לדלתות הקפטריה והדף את המפשעה שלו קדימה.

וולף רכן אליי. "הוא מדבר על סרט אמיתי או על פורנו, או מה?"

הנדריקס התרחק מהדלתות ועשה פרצוף. "אמריקן פאי, חתיכת בור חסר תרבות. תלמידים שמנגנים בתזמורת אוהבים דברים סוטים." ואז הוא טפח לי על הכתף והסתכל לי ישר בעיניים כאילו הוא עומד לבשר לי איזו תובנה משנת חיים. "בטי ניומן אוכלת בתחת במקום בכוס."

העפתי לו את היד. "אז?"

"אז?!" הנדריקס בהה בי לרגע. ואז המבט שלו נע בין וולף וביני. "העובדה ששאלת את זה מאכזבת אותי, בל."

מיס סמית פילסה לעצמה דרך בין המוני התלמידים שהתגודדו במסדרון. "זוזו לי מהדרך." היא פתחה את הדלת ושתתה מתרמוס שכולם ידעו שהיא נוהגת למלא בוודקה בזמן שהתלמידים הממורמרים התחילו להיכנס לחדר.

"תושיבו את הישבנים שלכם ותהיו בשקט," היא נהמה. "תחשבו על כל הדברים המחורבנים שעשיתם שבגללם אתם כאן עכשיו." היא הניחה את התיק על השולחן בחבטה וקרסה לכיסא שלה, התרמוס כבר היה באמצע הדרך לשפתיים. "בלי דיבורים עכשיו. רק חשבון נפש."

חשבון נפש. חצי מהתלמידים כאן כבר הספיקו למצוא את עצמם במעצר יותר מפעם אחת. אין מצב בעולם שריתוק יגרום למישהו מאיתנו לעשות חשבון נפש. מדובר בדייטון. אין על מה לעשות חשבון נפש.

תוך חמש דקות בריתוק כבר הספקתי להרוויח שמונים דולר מעותקי המבחן הגנובים, והנדריקס הספיק לשכנע איזו בחורה מהתזמורת לשלוח לו תמונה של השדיים שלה, מה שהוביל לזה שהוא דחף לי את הטלפון שלו לתוך הפרצוף. העפתי לו את היד בדיוק כשדלתות הקפטריה נפתחו והנדריקס פלט שריקת התפעלות.

עדיין במכנסיים הקצרים מהאימון של קבוצת המעודדות, נורה לוק עמדה בדלת והשעינה עליה את האגן כדי להשאיר אותה פתוחה. "וכאן —" היא נופפה לכיוון החדר במחווה אדישה, "הקפטריה. האוכל דוחה, אז שלא יהיו לך ציפיות. הכול בתיכון הזה חרא."

כשהיא הסתובבה לחזור למסדרון, ראיתי את הבחורה שאליה היא דיברה. שיער כהה. שמלה בצבע ורוד עז. סקסית בטירוף. זאת הייתה רק הצצה, אבל כשמדובר במישהי לוהטת כמו ג'נבייב לא צריך יותר מהצצה כדי לזהות אותה.

נורה הייתה נציגת התיכון, והיחידים שהיא עשתה להם סיורים כאלו היו האומללים שנפל בחלקם הגורל המר לעבור לתיכון שלנו. אם הבחורה הזאת באמת עמדה להתחיל ללמוד בדייטון, אפשר היה להכריז שהיא שלי כבר מעכשיו, וגם הזין שלי ידע את זה, כי הוא הזדקף להקשב.

"זה בשר טרי?" הנדריקס בהה בדלת כשהיא נסגרה בתנופה מאחורי הבנות. "שיט, ראית אותה, בל?"

ועוד איך ראיתי אותה. ציצים וכוס והכול.

"זה כמו מָן מהשמיים." הנדריקס הרים ידיים באוויר במחווה של תפילה. "בשר טרי בשלב כל כך מאוחר של שנת הלימודים!"

"כן, ראיתי אותה," אמרתי. כבר הייתי על הרגליים וביקשתי רשות לצאת לשירותים.

הלכתי בעקבות הקולות שלהן לכיוון הכניסה לתיכון ועצרתי ליד הלוקרים כשנורה נופפה נמרצות בידיה. ועכשיו יכולתי לומר בוודאות, בלי שמץ של ספק, שהבחורה שעברה בדלת של תיכון דייטון כרגע היא ג'נבייב. כשהיא יצאה מהבניין, יצאתי אחריה וחציתי את מגרש החניה בחום הדביק של אלבמה.

עם כל צעד שעשיתי, הצעדים שלה נהיו יותר מהירים. עד שהשגתי אותה. "עשרים ואחת, אה?"

היא הסתובבה אליי בחדות, בפנים מבוהלות, מחזיקה תרסיס גז פלפל מול הגוף כמו אקדח. כשהיא קלטה את הפנים שלי הבעת הבהלה שלה הפכה לזעף, והייתי צריך להתאפק לא לפרוץ בצחוק. בחורה טחונה קטנה ומסכנה, שהרגישה כמו דג מחוץ למים. אי אפשר היה שלא לראות את זה.

היא הכניסה את תרסיס הגז לתיק ונשפה. "מה לעזאזל אתה עושה כאן?" כאילו היא זאת שאמורה להיות בחור העלוב הזה?

"נראה לי שמבין שנינו מי שלא קשורה לכאן זאת דווקא את," אמרתי וסרקתי במבט את הקימורים שלה.

"נפלא. ברור שאתה לומד בתיכון המחורבן הזה. כי למה לא?" היא מלמלה לעצמה כמה החיים שלה מחרידים והתחילה להתרחק ממני בנדנוד אגן. "אין לי כוח לזה," היא אמרה ונופפה בזלזול מעבר לכתף. "אז תחזור לחברה שלך ותעזוב אותי בשקט."

היא הייתה עצבנית בגלל ניקי. זה היה ניצחון מוחלט.

התחלתי לרדוף אחריה שוב. "וואו, מישהי כאן ממש מרירה."

"או עצבנית שהבחירות הדפוקות שלה חוזרות לרדוף אותה."

"בחירות דפוקות?" נשפתי ובהיתי בתחת שלה כשהלכתי אחריה בין שתי מכוניות חבוטות. "ממתי אורגזמה זאת בחירה דפוקה?" כי היא גמרה יותר מהר משיגור של טיל בנאס"א.

היא הסתובבה ונעצה לי אצבע בחזה. "מאז שהתברר שהבחור בגד בחברה שלו כשהוא גרם לאורגזמה הזאת."

העפתי לה את היד. "אין לי חברה."

"באמת? היא יודעת שהיא לא החברה שלך? או שזה רק כשנוח לך?" השפתיים שלה התפתלו בחיוך מתנשא. "כי אף בחורה לא תרדוף ככה אחרי בחור במגרש חניה אם הוא לא החבר שלה."

המבט השיפוטי והצדקני שלה הקפיץ לי את הפיוז. זה לא שהיא הייתה כזאת קדושה טהורה בלילה ההוא, כשהיא רכבה לי על הפרצוף כאילו היא הפרש ואני הסוס הנאמן שלה. אם הבחורה החליטה לשפוט את האופי שלי, הייתה לי כוונה מלאה לשפוט אותה בחזרה.

צמצמתי עיניים. "איזו בחורה נכנסת לוואן עם בחור שהתחיל איתה עם איזה משפט עלוב?" כן, זה בהחלט היה עלוב מצידי.

"זה... זה לא העניין." הלחיים שלה נצבעו בגוון אדום בהיר. "פשוט היה לי לילה מחורבן, ואתה —"

"ממה שהרגשתי כשגמרת לי על הפרצוף," אמרתי, "נראה לי שהצלחתי להפוך את הלילה הממש מחורבן שהיה לך, ללילה הרבה, הרבה יותר טוב." הצמדתי אותה לחלון של מכונית מלוכלכת בתנועה מהירה.

והיא הגיבה בדיוק כמו שציפיתי — אחזה לי בזרועות ודחפה. ומשכה. ודחפה... כאילו היא לא מצליחה להחליט אם היא רוצה לקרב או להרחיק אותי. לבנים טחונים אין את הכישרון שלי בתחום הוולגריות, אז אם הייתי צריך לנחש, היכולת שלי לעורר בה חרמנות ודחייה בו־זמנית בטח הייתה חוויה לגמרי חדשה עבורה. אז למה להפסיק?

"ואני אשמח לעשות את זה שוב. ממש עכשיו." שמתי לה ידיים על המותניים ודחפתי לה ברך בין הרגליים. "ממש כאן. על מכסה המנוע של המכונית הזאת, אם את רוצה."

"אני —"

"את מה?" לחשתי ממש קרוב לשפתיים שלה.

האחיזה של ג'נבייב בזרוע שלי התהדקה. בדיוק ככה, בייבי, תנסי להילחם בזה. הדרך שבה החזה שלה התרומם בנשימות לא סדירות גרמה לזין שלי להתקשות כמו אבן, והמחשבה להחליק אותו לתוך השפתיים המבריקות שלה התעוררה לחיים. אצבעותיי התפתלו על המותניים שלה, החלק הפרימיטיבי בתוכי התחנן שאיכנע לדחף. הבחורה הזאת הדליקה אותי בדרך שלא חוויתי אף פעם. ניסיתי לחשוב על משפט מטונף להגיד לה עכשיו, אבל קולות פטפוט הפרו את הדממה שהייתה מסביבנו. ג'נבייב התאבנה.

השיחה השתתקה, וכשהצצתי מעבר לכתף ראיתי את ניקי, מוקפת בחברות המעצבנות שלה. "אתה רציני איתי?" היא שילבה זרועות על החזה והמבט שלה התרוצץ בין ג'נבייב וביני.

הייתה דרך אחת להבהיר את כל אי־ההבנה הזאת, גם בין ג'נבייב וביני, וגם בין ניקי וביני. "היי, ניקי," אמרתי והחזקתי את ג'נבייב חזק יותר. "כבר הרסת לי את זה פעם אחת בסוף השבוע עם ההתנהגות הפסיכופתית שלך, אז את יכולה להגיד לה עכשיו שאת לא החברה שלי?"

העיניים של ניקי הצטמצמו לחרכים עצבניים. "לך תזדיין, בלאמי." ואז היא סובבה את הגב והלכה, ופמליית הבנות המרושעות בעקבותיה.

"רואה? לא החברה שלי." חייכתי.

ג'נבייב גלגלה עיניים ודחפה אותי אחורה. "אתה כזה זין," היא אמרה והלכה מסביבי.

מצידי שתקרא לי זין מהבוקר עד הערב, אבל הבחורה הזאת הייתה לגמרי בעניין שלי, ואני לגמרי התכוונתי להרוס אותה.