בחזרה לעץ החיים

בחזרה לעץ החיים

כאשר קשרתי את הסירה אל המזח וירדתי אל החוף, כבר החלו שמי המזרח להלבין. שררה דממה כבדה. חשתי כאילו משקלות עופרת תלויים ומכבידים על עפעפיי אותם התאמצתי להשאיר פקוחים ולו כדי סדק קטן, עת ניווטתי דרכי במשעול הכפר הצר אל הבית הגדול.

עכשיו אפשוט בגדיי ואשתחל עירומה אל מתחת לשמיכות, ואיצמד אל גופו החם של גבר זר ומוכר, שעדיין אינני יודעת להחליט מי הוא ומהו — אוהב או אויב, שיחבק אותי ואולי גם ילטף ואולי גם ישתוקק... ואני אתמסר לו, ואחר-כך אירדם, וגם בשנתי אתלבט אם להתעורר או להישאר ולישון לנצח.

הכפר עדיין נם את שנתו. עוד מעט יקיצו הזקנות שהפכו שפחות לחלוב את העיזים ולגלגל חציר אל גדרות הסוסים, ואני אוסיף לישון. שינה אטומה ונטולת חלומות... ואולי טוב שכך. וכי על מה אחלום? על כפר שוקק חיים שהפך לבית קברים, על אב שנורה בחץ, על אם שאיחרתי מלהביא לה מזור וחיי עולם, על סבתא שאת רקת מצחו של מי שרצחה נפש ביקעתי ביתד גדולה.

ואולי אחלום על גן העדן האבוד. על גבריאל ומיכאל... ואוריאל ורפאל... והנחש. על כרי הדשא הנצחיים, והמים הזכים והעץ... כן, והפרי החלק הנחשק בו אחזתי ממש בין עשר אצבעותיי, ולא ידעתי להחליט, ואולי דווקא כן החלטתי.

נצח זה, אף שלפעמים נדמה כמשאת נפש, הוא מפחיד יותר מאשר החיים עצמם ואף יותר מאשר המוות. והחיים... חיי בן-תמותה, שאיש לא שאלו אם ברצונו להיכנס אל העולם הזה.

אבל כעת, כאשר אני כאן, הרי לא נותר לי אלא לחיות את חיי הזמניים על פני האדמה, לחיות את הימים והמראות והאנשים... ואולי גם להוליד ילדים... ולאהוב אותם.

כן, בעיקר לאהוב.

לאהוב, שכן לא פרי עץ הדעת, וגם לא פרי עץ החיים, דווקא זה הפרי השלישי, פרי העץ שאינו נזכר בגווילים המצהיבים הטמונים בכד החרס הגדול, פרי עץ האהבה, העץ הנטוע בלב.

כן, היום אני כבר יודעת, היום אני בטוחה כי פרי זה הוא פרי האמת, האמת היחידה הראויה לו — לאדם.

1

וייטע יהוה אלוהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר, ויצמח יהוה אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע... וייקח יהוה אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.

ויצו יהוה אלוהים על האדם לאמור: מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות...

והנחש היה ערום מכל חית השדה... ותאמר האישה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמוּתוּן. ויאמר הנחש אל האישה, לא מות תמותון כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע. ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עמה ויאכל...

...ויאמר יהוה אלוהים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם... ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים.