אֵלִי אוֹהֶבֶת מְאוֹד אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ. אֲבָל סָבְתָא שֶׁל אֵלִי זְקֵנָה מְאוֹד, וְלָכֵן אֵלִי מַחְלִיטָה לִמְצֹא אֶת מִי שֶׁאַחְרַאי וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַק בַּקָּשָׁה אַחַת – שֶׁיְּוַתֵּר לָהּ.
בַּדֶּרֶךְ הִיא תִּפְגֹּשׁ רוֹקֵחַ קַפְּדָן, אֲבָנִים מְפַטְפְּטוֹת וּפְרָחִים מְדַבְּרִים, תִּצְטָרֵךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַמְּכַשֵּׁפָה כְּבָרְחָלַפְתִּי וְהָעוֹרְבִים שֶׁלָּהּ וּלְטַפֵּס עַד פִּסְגַּת הַרְחִדָּלוֹ/ן.
אֵלִי הִיא גִּבּוֹרָה נְחוּשָׁה, שֶׁלֹּא תִּתֵּן לְשׁוּם דָּבָר לְהַפְחִיד אוֹתָהּ וּלְאַף אֶחָד לַעֲצֹר אוֹתָהּ, גַּם לֹא לְמִי שֶׁמְּחַכֶּה לָהּ בְּרֹאשׁ הָהָר.
אֲבָל מִי מַמְתִּין לָהּ שָׁם? וְהַאִם תַּצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ?
אַף פַּעַם הוּא קוֹמִיקְס עַז מַבָּע, רֶגֶשׁ וְצֶבַע, פְּרִי עֵטָהּ שֶׁל כַּלַּת פְּרַס יִשְׂרָאֵל, הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְסוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים נוּרִית זַרְחִי, וּמִכְחוֹלָהּ שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת עֲטוּרַת הַשְּׁבָחִים בַּתְיָה קוֹלְטוֹן.
