דמוקרטית ויהודית: מתווה עכשווי למדינת ישראל
על פי הגותו של הרב חיים דוד הלוי ז"ל
למה כתבתי את הספר?
כישראלי יהודי, שהתחנך בבית ציוני ממלכתי, הקמתי משפחה ישראלית יהודית שומרת מסורת. אני אזרח שומר חוק, משרת את המדינה ופעיל חברתי, רודף שלום ואוהב אדם. חיפשתי במשך שנים רבות ביסוס הלכתי למדינת ישראל דמוקרטית ויהודית באופייה. את החיפושים ערכתי בלימודי פילוסופיה יהודית באקדמיה, בד בבד עם פעילותי החינוכית בקרב נוער בארץ ובחו”ל, עם חיילי צה”ל וכחוקר עצמאי. בכל פעם שהיה נדמה לי שמצאתי את ההוגה שיציג מתווה הלכתי למדינה יהודית ודמוקרטית, ברבות השנים ובמבחני המציאות, התאכזבתי. אם חשבתי על הראי”ה- שהטיף לחשיבות הקודש, האומה והאנושיות (שהפכו בתנועת המזרחי ליהדות, ציונות, דמוקרטיה), הרי שבנו הרצי”ה ותלמידיו עיוותו את משנתו והפכוה לדת משיחית, מקדשת הארץ, ולאומנית. אם חשבתי על הרב גורן, הרי כשהפך לרב הראשי בישראל שכח את כל היצירתיות והתעוזה שהיו לו בצה”ל ובתל-אביב-יפו והפך ממש לחרדי.
במהלך לימודי כחוקר עצמאי, הבנתי שרוב הישראלים מדברים על ישראל יהודית ודמוקרטית או דמוקרטית ויהודית, מבלי שהם צוללים לדקויות האיזון בין ישראל דמוקרטית לישראל יהודית. יש המדברים על ישראל דמוקרטית מבלי להבין את עומק המשמעות שיש לאופייה היהודי של מדינת ישראל כממשיכת המסורת היהודית. לעומתם, הדוגלים בישראל יהודית, מתכוונים למדינת הלכה שהדמוקרטיה בה כפופה להחלטות הרבנים, ובכך מנוטרלים עקרונותיה של הדמוקרטיה הליברלית, גישה שתומכי המדינה הדמוקרטית אינם יכולים לקבל.
במחקר שערכתי בשנים האחרונות, במסגרת עבודת דוקטורט באוניברסיטת בר אילן, מצאתי שהרב חיים דוד הלוי להלן החד"ה (שהיה הרב הספרדי הראשי בראשון-לציון ובתל-אביב-יפו), הציג בהגותו מתווה עכשווי לישראל דמוקרטית, שבה חברת מופת יהודית, המקיימת איזון ברור בין ההיבטים הדמוקרטיים להיבטים היהודיים של מדינת ישראל. הרב חיים דוד הלוי (החד”ה) טען, שמדינת ישראל צריכה להיות “מדינת חוק על פי ההלכה” וחזונה הוא להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש”.
האוזניים מצלצלות? מתחילה סלידה?
תנשמו עמוק:
“מדינת חוק על פי ההלכה” – זו לא מדינת הלכה. התורה האלוהית והנצחית וההלכה בגמישותה, מחייבות משטר ממלכתי שינהל את כל ענייני המדינה והחברה, יחוקק חוקים, ויקבע דרכים יעילות וברורות לשמירה על הסדר החברתי והמדיני. לכן לדעת החד”ה, הדמוקרטיה הליברלית היא השלטון העדיף בישראל (וגם הדת תצא נשכרת ממנו).
“ממלכת כהנים וגוי קדוש” – זו לא מדינת הלכה עם דתיים משיחיים, המקריבים קורבנות על הר הבית. זוהי מדינת ישראל מודרנית וממלכתית, שבה רוב מוחלט של יהודים שמעצבים חברת מופת המגשימה את הייעוד של “אור לגויים”, על פי חזון הנביאים.
ומה יעשו הרבנים? הם יהיו “תופסי תורה”: יטפלו בעניינים האמוניים, יפיצו תורה בדרכי נועם, ויהיו מודדי המוסר לעם (על פי עקרונות התורה ומוסר הנביאים). הם יכוונו את רוב אזרחיה היהודים של ישראל לקבוע את אורח החיים הממלכתי שיבטא את אופייה היהודי של ישראל, כהמשך למסורת ישראל, תוך התחשבות במודרנה.
את זה כבר קל יותר לעכל.
את עבודת הדוקטורט שלי החלטתי להוציא כספר, כדי להפיץ את הבשורה שמדינת ישראל אכן יכולה להיות דמוקרטית ויהודית תוך שמירה קפדנית על איזון מבורך בין שני המרכיבים הללו, על בסיס הלכתי יהודי.
חשיבות הספר הזה
כשהחלטתי לכתוב את הספר על ישראל דמוקרטית ויהודית, לה יש ביסוס הלכתי, חשבתי שבמדינת ישראל העכשווית – השסועה בין שבטים וקהילות ובין השקפות ודעות, המתלבטת בשילוב הנכון בין יהדות לדמוקרטיה, והחווה שסעים מתרחבים בין קבוצות יהודים ובין רוב למיעוטים – עשויה לצמוח תועלת רבה מהצגת תפיסה יהודית ממלכתית של חברה ישראלית שתהיה למופת בחברת העמים.
בשנת 2023 פרצה לחיינו “ההפיכה המשטרית”, לפיה ישראל תחדל להיות דמוקרטיה ליברלית. יותר מזה, ממשלת ימין “על מלא” שואפת באופן גלוי (הנראה מהחוקים המוצעים ומחלוקת התקציב) למדינה הלכתית-לאומנית. כעת הספר חשוב עוד הרבה יותר, כדי לשכנע כמה שיותר ישראלים, שפויים, גם מסורתיים ודתיים, לתמוך בישראל דמוקרטית ויהודית.
ואז, בסוף חגי תשרי תשפ”ד, הפכה שמחת-תורה ל”שבת שחורה” של רצח, התעללות, הרס וביזה באזור גבול עזה. הממשלה הלאומנית-משיחית איבדה שליטה, אך עם-ישראל התגלה במלוא עוצמתו. התעשתות הצבא (למרות אחריותו למחדל; הרבה בזכות צבא המילואים שבכיריו הושמצו וקוללו), והפניית כל משאבי המאבק במהפכה המשפטית למען החיילים והאזרחים שנפגעו, סחפו את המוני אזרחי ישראל (יהודים לגווניהם, דרוזים, בדואים ואחרים) ויצרו עורף פעיל וחסון למרות מחדלי הממשלה.
הממשלה והכנסת חוששים לדון ביום שאחרי המלחמה, אך מהזוועות הנוראות, מחוויות הישובים שפונו, מאימת הטילים על מרבית אזרחי ישראל, ומעוצמת העם שהתגלתה, אין לי ספק שרק חברה דמוקרטית ויהודית במדינה שהנהגתה ראויה לה, תוכל להשיב את מדינת ישראל לשגשוג, להבטחת בטחון לכל אזרחיה ולרדיפת שלום.
אני סבור, שתפיסתו של החד”ה על החברה הישראלית ראויה לתיאור ולהצגה כגישה מלכדת ומבטיחה. עוד חשוב להציג מנגנון יהודי קיים המבוסס על מסורת ישראל, המאפשר התמודדות נאותה עם חידושי העיתים ואתגרי השעה במדינה דמוקרטית. מנגנון זה יאפשר חיים של חברה למופת, המונחית על ידי ערכים אוניברסליים, מבוססת על רוב של קהילות יהודיות שונות בהשקפותיהן ומיעוטים מעורבים, היכולה לנהל מדיניות עצמאית מבלי לפגוע בדמוקרטיה או לסתור את היהדות.
אף שהחד”ה לא הציג תמונה ברורה וכוללת כזו בכתביו, נטלתי על עצמי את המשימה לברר, לגבש ולהציג את המתווה לחברת מופת ישראלית המשתקפת מהגותו ומפסיקותיו. ממלכת כהנים – מדינת ישראל דמוקרטית, משום שהדמוקרטיה היא שיטת הממשל הנכונה והרצויה למדינת ישראל, בשל הערכים האוניברסליים והמוסריים שבה. גוי קדוש – חברת מופת יהודית המכבדת את המנהגים השונים של קהילותיה, את השוויון ואת חופש הבחירה על כל מרכיביה; חברה שבה כל קהילה, כל משפחה וכל פרט פועלים על פי הכללים של “ואהבת לרעך כמוך”, “ואהבתם את הגר”, ו”עשות משפט חסד וצדקה”; חברה מאוחדת המתייחסת למיעוטים בישראל בכבוד ובדרכי שלום, כחובה מוסרית. חברה בה המשפחה, שהיא בסיס החברה כולה, זוכה להתייחסות מיוחדת, המדגישה את היחסים השוויוניים בין בני המשפחה, את העצמת הנשים, את החינוך הכולל ואת חשיבות אירועי מעגל החיים.
בחיינו בישראל אנו נתקלים כל העת בסוגיות הנוגעות לשילוב המלא בין דמוקרטיה ליהדות. ספר זה חושף את הגותו של החד”ה בכל הנושאים הללו, כפוסק מוסרי, יוצר הלכה ומתווה דרך לישראל דמוקרטית ובה חברת מופת יהודית. אילו נהגנו על פי הפסיקות וההנחיות של החד”ה, המוצגות בספר זה, מדינת ישראל הייתה ממלכתית יותר, שוויונית יותר, עם שוק עבודה משגשג ומערכת חינוך נהדרת, ומעל הכול היינו עם מאוחד יותר ועושה שלום.
ד"ר יואל בר-גיל
פרק א. תולדות חייו והתפתחות הגותו של הרב חיים דוד הלוי ז"ל
הרב חיים דוד הלוי – קורות חייו
הרב חיים דוד הלוי[1] – החד”ה (1998-1924) נולד וגדל בשכונת אוהל משה בירושלים והתחנך על פי המסורת הספרדית הירושלמית. בנערותו למד בישיבת פורת יוסף, שבה הוסמך לשוחט, למורה הלכה ולדיין בידי הרבנים עטייה ועוזיאל. בהשפעת הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, נטה אחר הציונות הדתית ובעידודו למד לימודים כלליים ואנגלית בסמינר המזרחי. לאחר הסמכתו לרבנות, לימד בישיבת שערי ציון של הרב עוזיאל. במלחמת השחרור שירת החד”ה בגדוד הישיבות “טוביה” במרחב ירושלים. אחרי המלחמה התחתן ושימש כרב שכונת רוממה בירושלים. נוסף על כך, שימש שנתיים כעוזרו ומזכירו של הרב עוזיאל, והושפע ממנו רבות בתפיסות ציוניות, בערכים אנושיים כלליים וברוחב הדעת.
בשנים 1973-1951 כיהן החד”ה כרבה הספרדי של ראשון-לציון, שם פעל בשלושה מעגלים: 1. בקרב העדות הספרדיות – בחיזוק בני העדות, בחינוך המבוגרים ובהנחיית חינוך הילדים; 2. ברחבי העיר – בעיצוב המרחב הציבורי היהודי בעיר (כשרות, שבת, הפצת התורה וכדומה) ובמענה לשאלות של תושבים רבים שפנו אליו; 3. במישור הלאומי – במיסוד מעמדם של רבני הערים הספרדים, בסיוע בקליטת עלייה, בחיזוק הזהות היהודית של העולים ובעידוד המורשת שאיתה באו. בתקופת שירותו בראשון-לציון החל בכתיבת ספריו, שתאמו למעגלי העיסוק שבהם פעל, ושישמשו אותו כאבני יסוד בהגותו ובהסבר פסיקותיו: בין ישראל לעמים, דת ומדינה, דבר משפט, ומפתחות הזהר ורעיונותיו. בתקופה זו הוא גם החל בכתיבת החיבור ההלכתי הרעיוני המקיף שולחן ערוך מקור חיים.
החד”ה נבחר למועצת הרבנות הראשית לישראל החמישית בשנת 1964 והשישית בשנת 1973, וכיהן במועצה עד סוף ימיו. כמו כן, במשך שנים רבות הוא היה חבר במועצה הארצית של חבר הרבנים של המזרחי והפועל המזרחי.
בשנת 1973 נבחר לרב הספרדי הראשי וראש אבות בתי הדין הרבני של תל-אביב-יפו, תפקיד, שבו כיהן עד לפטירתו בשנת 1998.
מתחילת תקופת כהונתו כרב הראשי לתל-אביב-יפו, יחד עם מקבילו האשכנזי הרב ידידיה פרנקל, הוא פעל בעיקר בארבעה תחומים: 1. קידום החינוך בבתי הספר הדתיים ובקרב הקהל הרחב; 2. דאגה לאופייה של השבת במרחב הציבורי בעיר; 3. עידוד המוסר והקטנת הפערים החברתיים; 4. סידור מערך בתי הדין בעיר, רישום לנישואים וטהרת המשפחה.
החד”ה פעל רבות להפצת המסרים היהודיים בתל-אביב-יפו, בשיעורים ובהרצאות שהעביר בפורומים שונים. הוא טרח לפקוד את בתי הכנסת הספרדיים בכל רחבי העיר, וזכה להערכה רבה על פועלו ועל דרשותיו. כמו כן, הוא השתתף בכנסים רבים של איגודים מקצועיים ושל אגודות מדעיות, שם נשא דברי תורה עם הקשרים עכשוויים, שזכו להערכה רבה. במהלך חייו יצא מספר פעמים לשליחויות ממלכתיות של הסברה ועידוד עלייה בקרב קהילות ישראל בגולה. שליחויות אלה הרחיבו את אופקיו ותרמו לעמדותיו המתונות ביחסים שבין עדות ישראל ובין ישראל לאומות העולם. במשך מספר שנים הייתה לו תוכנית רדיו פופולרית “עשה לך רב”, ובמהלכה קיים דיון מתמשך עם רבים שהתעניינו בדעתו בנושאים מדיניים, בהתמודדות ההלכה והיהדות עם חידושי המודרנה, ובנושאים אישיים מחיי היום יום. תוכנית זו היוותה בסיס לחיבורו רחב ההיקף עשה לך רב, שבו ריכז תשובות לרבות מהשאלות שעליהן נשאל.
כרב הראשי לתל-אביב-יפו, הוא השלים את כתיבת חמשת הכרכים של שולחן ערוך מקור חיים השלם, וכתב את נגזרותיו: קיצור שולחן ערוך מקור חיים, שולחן ערוך לבנות ישראל, ומקור חיים לחתן, לכלה ולמשפחה. לאחר מכן כתב גם את הספר מים חיים, שהוא המשך לעשה לך רב, ואת ספרי ההגות תורת חיים ונצח משה המסודרים לפי סדר פרשות השבוע.
על כתביו ומאמריו הרבים וחדשנותו ההגותית וההלכתית זכה במספר פרסים, שהחשובים בהם היו פרס ע”ש הרב עוזיאל מטעם עיריית ירושלים בשנת 1970, פרס ע”ש הרב מימון מטעם מוסד הרב קוק בשנת 1982, פרס ע”ש הרב קוק מטעם עיריית תל-אביב-יפו בשנת 1984, ופרס ישראל לספרות תורנית בשנת 1997.
הערות
1 אמיתי, תשס”ז.
גורמים שהשפיעו על השקפת עולמו של החד”ה
שרשרת רבנים מפתחי הלכה
הגותו ופסיקותיו של החד”ה עוצבו בירושלים, בה גדל והתחנך, ובישיבת פורת יוסף שבה למד כנער. השפעה רבה נודעה לרב ב”צ חי עוזיאל שלימד אותו בישיבת פורת יוסף, שהסמיך אותו לרבנות (יחד עם הרב עטייה), שלצידו לימד בישיבת שערי ציון, ושאותו שירת החד”ה כמזכירו, כשהרב עוזיאל היה הראשון-לציון עם קום המדינה. כמי שמשפחתו באה מטורקיה והייתה נצר ליהדות ספרדית מכובדת, החד”ה ראה את עצמו כממשיך שרשרת ארוכה של רבנים ופוסקים, שהיו גדולים בדורם ותרמו את תרומתם לפיתוח ההלכה בגלות ספרד, בנדודי יוצאי ספרד ובארץ ישראל. הוא ראה קשר הדוק בין מנהגי ארץ ישראל ובין מנהגי הספרדים, ואת מנהגי ירושלים והנוסח הספרדי הוא ראה כאותנטיים.
החד”ה התייחס באופן מיוחד למי שהיוו אבני יסוד בהתפתחות ההלכה ומהם הוא הושפע בעיקר:
א. משה – “שהיה ענו מאוד מכל אדם”, נתן את התורה שבכתב ואת עיקרי התורה בכלל. לשיטתו של החד”ה, משה הניח את היסודות להתפתחות ההלכה, מה שנודע כתורה שבעל פה. הוא ראה במשה את הדמות האידיאלית והאב טיפוס של מנהיג ומורה הוראה בישראל:[2] “משה רבנו [...] נבחר על ידי הקב”ה בעצמו להנהיג את עמו, ולכן אין ספק שדמותו של משה רבנו, היא הדמות האידיאלית של מנהיג בישראל". לפי משה החד”ה אפיין את התכונות הנדרשות מרב וממנהיג, ואין ספק שהוא שאף להידמות לו.
ב. בית הלל – “שהתבלטו בענוותנותם למרות גדולתם – זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם, מפני שנוחים ועלובין היו. ופירש רש”י, עלובין – סבלנים”. בית הלל חשו בענוותנותם את קשיי החיים, את חולשת האדם, ואת המציאות שאינה תואמת תמיד את התיאוריה והרצון, ופסקו לפי הסמכות המסורה בידם לקולא.[3] לפי השקפתם ומעלותיהם הוא לומד ומעצב את רוב פסיקותיו.
ג. רבי יהודה הנשיא עורך המשנה – החד”ה כתב, שרבי היה “גדול בחוכמה וענווה”,[4] ומכאן ההערכה הרבה שרכש לו ולחיבורו.
ד. הרמב”ם – הרמב”ם ניסה לפתור את הבעיות ההלכתיות שנצברו במהלך הדורות שלפניו בספרו משנה תורה, שיצא לאור במאה השתים עשרה, ובו הוא ריכז את תמצית התורה שבעל פה עד זמנו. החד”ה ראה בו מקור סמכות מיוחד במינו והושפע ממנו רבות, משום שבכתביו מצא הסברים המבוססים על חידושי מדע ורפואה, אף אם אינם מתיישבים עם תקדימים הלכתיים או אפילו עם דברי התורה ממש.[5] השפעת הרמב”ם על החד”ה בולטת במספר הציטוטים הרבים של הרמב”ם במאמריו, ובשימוש במשנה תורה לביסוס פסיקותיו. בספרו דבר המשפט הוא מבסס הן את דמות הפוסק והדיין הראוי והן את מערכת המשפט וכלליה, השרירים גם לימינו, על פי כתבי הרמב”ם. החד”ה הושפע גם מהפילוסופיה של הרמב”ם וציטט מדי פעם מספרו מורה נבוכים.
ה. מרן יוסף קארו – מחבר שולחן ערוך, והרמ”א – מחבר 'המפה' לשולחן ערוך – שניהם יצרו במשותף את גיבוש ההלכה האחרון הכולל לפי החד”ה. מרן קארו, כמוביל למנהגי הספרדים, והרמ”א, כמשלים עם מנהגי האשכנזים, גיבשו יחד קובץ הלכות אורח חיים, שאליו נדרש כל שומר מסורת וכל פוסק שקם מהמאה השש עשרה ואילך. הם יצרו תורה אחת לישראל, שהיא הייחוס להמשך התפתחות ההלכה מהם ועד זמננו.
ו. הרב עוזיאל – מורו ורבו של החד”ה – הוא ראה ברב עוזיאל את ממשיך דרכם של בית הלל שהיו נוחים ועלובים, מעורבים עם הבריות ומתחשבים בהם. כשהחד”ה מדבר על מורו ורבו הרב עוזיאל, הוא מבטא לרוב גם את דעתו והשקפתו שלו שלמד מהרב עוזיאל.[6] לדעת החוקרים, החד”ה הוא ממשיך דרכו ההלכתית והשקפת עולמו של הרב עוזיאל.[7]
ז. הראי”ה קוק – החד”ה הושפע מהראי”ה קוק ומראייתו את חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל ואת הקמת מדינת ישראל, כאתחלתא דגאולה, וכן את התפקידים החשובים שממלאים כל בני ישראל בבניין הארץ והפרחתה. גם את שילוב הקבלה והאגדה בהסברים לדעות ולהלכות[8] הוא קיבל כנראה מהראי”ה. עם זאת, החד”ה לא אימץ את הקו האחיד והמשיחי-קיצוני שעיצב הרב צ”י קוק בפרשנותו לכתבי אביו.
ח. ספר הזוהר והחיד”א – את השימוש בקבלה להסבר ההלכות והדעות קיבל החד”ה בעיקר מספר הזוהר. בספרו מפתחות הזוהר יצר החד"ה שפה משותפת לשימוש בדעות ובהסברי מצוות מהזוהר. את ההסברים הקבליים הוא שילב בתשובותיו, משום שראה בהם טקסטים שמבהירים ומיטיבים להסביר הלכות שונות ומנהגים שמקורם ההלכתי לא ברור. החד”ה התייחס בפסיקות הקבליות בעיקר לאלה של החיד”א, שבו ראה “גדול [...] הבקיא בחוכמת האמת”.[9] את פסקיו הוא מרבה להביא, כמקורות שבדרך כלל תומכים בדעתו ומחזקים את הכיוון שאליו הוא מוביל.
חשוב להדגיש, שהחד”ה לא חש מחויבות מוחלטת לאף אחד מהרבנים המשפיעים שצוינו לעיל. הוא ראה את עצמו כרב של כלל הציבור בישראל, ולכן הביא דוגמאות מפוסקים שונים לדורותיהם, בין אם ספרדים או אשכנזים. כשפוסקים אחרים היו דומים אליו בדעותיהם, הוא הביא אותם כדי לחזק את עמדותיו, וכשהם פסקו אחרת – הוא השתמש בדבריהם, כדי להתפלמס איתם ובכך לחזק את עמדתו. בשנות היצירה הפוריות שלו הוא השתמש בפוסקים שונים מהמאה האחרונה לחיזוק עמדותיו, הן ספרדים (כמו הרב מדיני, הרב קפא”ח והרב בן איש חי), הן אשכנזים (כמו הרב אונטרמן והרב קנייבסקי), ובתנאי שייסיעו לו להוליך את ההלכה לייעוד שאליו הוא כיוון.
מדינת ישראל העצמאית
החד”ה גדל והתחנך בתקופה שבה העולם הכיר בזכות היהודים למדינה, בתקופת הכרזת המדינה, ובתקופה שבה הלך וגדל מספר היהודים שעלו והתיישבו בישראל. ממורו ורבו הרב עוזיאל, וכן מהראי”ה קוק, הוא ספג את הלהט של אתחלתא דגאולה, ובעצמו גילה דחף להשתתף בגיבוש חברה ישראלית שתהא “ממלכת כהנים וגוי קדוש”. אירועי התקופה סייעו לו לפתח ולסדר את השקפת עולמו, שהתבססה על התורה, העם והמדינה,[10] ואותה הגשים הלכה למעשה בפעילותו, בחינוך הציבור ובפסיקותיו. האירועים במדינת ישראל הנבנית הצריכו מתן תשובות הולמות לאתגרים, והחד”ה נענה לצורך זה באמצעות פסיקה מגיבה. כך נכנס החד”ה למעגל המעצים את עצמו – השקפתו הביאה אותו למעשים ולפרסום הלכות שחיזקו וביססו את הגותו ופסיקותיו, וחוזר חלילה.
הוא הדגיש שני היבטים חשובים לקיום עם ישראל ולחיזוקו במדינת ישראל שבארץ ישראל: “ואעידה לי שני עדים נאמנים: קיבוץ גלויות והפרחת השממות”.[11]
קיבוץ גלויות היה בעיני החד”ה היענות לצו ההיסטורי של שיבת עם ישראל לארץ ישראל ויישובה, כתגובה נכונה להזדמנות הגדולה שנתן הקב”ה לעם ישראל. היה בכך תיקון העוול של הגלות, שיקום החורבן שהביאה, פתרון בעיות דמוגרפיות ומהלך מכין לגאולת ישראל, שהיא הכרחית לגאולת העולם כולו. האתגרים שאיתם התמודד החד”ה ופסיקותיו בתחום זה היו: תביעה מהנשארים בגולה לעלות לארץ ישראל וליישבה, שילוב העולים במסגרות במדינת ישראל וסיוע להם להתגבר על קשיי הקליטה, עידוד כבוד הדדי כלפי מנהגי כל עדות העולים כדי לשלבם לחברה מאוחדת.
הפרחת השממה לא הייתה לדעת החד”ה פעילות חקלאית בלבד, אלא כינון “מדינה בנויה לתפארת עם חברה בריאה שרובה יהודים, המפתחת את ארץ ישראל ומבססת את עצמאותה”.[12] הריבונות היהודית של עם ישראל במדינת ישראל הציבה אתגרים רבים מאוד, כיוון שחיים עצמאיים וריבונות היו זרים לעם ישראל במשך אלפיים שנים. בהנחה ש”היהודים שהתקבצו בארץ ישראל מאמינים בזכותם של היהודים למדינה משלהם, אך רובם אינם שומרי מצוות”, הוא התמודד בתחום זה עם האתגרים של עיצוב מדינה מודרנית עם ממשל נאור, שהמרחב הציבורי שלה יתנהל על פי אורח חיים יהודי; עיצוב שירות ציבורי שייטיב לדאוג לכל מגוון האזרחים החיים במדינה; בניית מערכת משפטית מתאימה לחברה הכללית שלא תתנכר להלכה היהודית; וידוא שהדת משאירה למדינה דרגות חופש לניהול החברה ושהמדינה לא מקבלת חוקים הסותרים את הדת; גיבוש חברה שתחיה לפי אורח חיים יהודי מודרני ברמות שונות של שמירת מצוות; תביעה מכל חלקי העם להיטיב דרכם ולהיות סובלניים כלפי האחר; שילוב של כל חלקי האומה (חילונים, מסורתיים ודתיים) בכל תחומי החיים;
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
הערות
2 עשה לך רב, תשמ"ה 6 / פ"ד; תורת חיים, תשנ"ב 1 / בראשית עמ’ 39.
3 עשה לך רב, תשמ"ג 5 / מ"ח; עשה לך רב, תשמ"ח 8 / צ"ז.
4 עשה לך רב, תשמ"ט 9 / ל"ד.
5 עשה לך רב, תשל"ח 2 / א’ ; Angel, 2006, p. 51.
6 תולדותיו של עוזיאל, תשל"ט ; בין ישראל לעמים, תשי"ד, עמ’ ע"ה.
7 אמיתי, תשס"ז; בורגנסקי, תשס"ז ; הלינגר, תשס"ז ; וסטרייך, תשס"ז ; לוביץ, תשס"ז ; רצבי, תשס"ו ; Angel, 2006, pp. 54 – 69, 200; וגם דעתו האישית של צבי זוהר.
8 כמובא בהקדמה ל מקור חיים השלם וכמוסבר ב חלמיש, תשס"ז & מורה לרבים, תשנ"א, עמ’ 387.
9 עשה לך רב, תשמ"ו 7 / ג’,
10 תורה - עם – ומדינה, לעומת תורה – עם – וארץ בחוגים המשיחיים, בעיקר אלה של הרצי"ה קוק; ראה במבוא שכתב לספרו דת ומדינה, תשכ"ט; וכן חמיטובסקי, תשס"ו.
11 עשה לך רב, תשל"ו 1 / י"ב.
12 עשה לך רב, תשמ"א 4 / ו'.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
