למתוח את עורקי הבוקר

צל גוף

יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲנִי בַּסְּפּוֹרְט,
פָּחוֹת וּפָחוֹת בַּחַיִּים.
אֲנִי מַקִּיף אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, בּוֹעֵט
בְּכַדּוּר הָאָרֶץ, רָץ וְרָץ סְבִיב חַיַּי
בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹכֵל תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמִי בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה,
מוֹעֵךְ אֶת הַכָּרִית;
מִישֶׁהוּ נוֹגֵעַ בַּמָּתְנַיִם שֶׁל הַחַיִּים,
לוֹקֵחַ אוֹתָם לְסִיבוּב בָּעִיר,
לוֹגֵם קָפֶה, מַבִּיט בִּי מִמַּעֲמַקֵּי הָעַיִן,
נוֹשֵׁךְ שְׂפָתַיִם, כּוֹתֵב שִׁירִים,
סוֹרֵג אֶת פָּנַי צִלְלֵי אוֹר.
הַחַיִּים הֵם עֵץ בְּרוֹשׁ כָּרוּת
בֵּין רִקּוּד לִמְעִידָה, טוֹרְסוֹ שֶׁל בְּדִידוּת.
וְזֹאת רַק הַהַתְחָלָה.

מחוץ להישג ידך

נס הרים

אֶל הָהָר אֲנִי מַגִּיעַ בִּתְפִלָּה,

בְּחֶרְדַּת יוֹם, קֹדֶשׁ,

בְּשַׁאֲגַת כִּידוֹן, בְּסִיבוּבֵי רַגְלַיִם

וְיַשְׁבָן הָדוּק.

אֶל הָהָר אֲנִי נוֹסֵק בִּתְחִנַּת יֶלֶד

אֶל זְרוֹעוֹת הוֹרָיו, שֶׁיְּקַבְּלֵנִי

בְּזֶמֶר וּפַעֲמוֹנִים,

שֶׁיְּנִיפֵנִי מַעְלָה בִּרְגָבָיו,

בְּשָׁרָשָׁיו

בְּצַמְּרוֹתָיו, בַּאֲבָנָיו הַטּוֹבוֹת,

גִּיר, צוֹר, בַּזֶּלֶת, עוֹד וְעוֹד כֻּרְכָּר,

שֶׁיַּעֲלֵנִי עַל גַּבּוֹ הָרוֹטֵט,

הָרוֹשֵׁף הַר אֲדוֹנָי פְּסָגוֹת, הַבֵּט בִּי!

זֶה אֲנִי, חֶרֶק זָעִיר

עַל אוֹפַנַּיִם מְדַגְדֵּג אֶת פָּנֶיךָ,

יוֹרֵק וּפוֹלֵט אֶל הַתְּהוֹם

רִיר, זֵעָה, בֶּכִי וְעוֹד בֶּכִי,

שְׁרִיקָה אֲרֻכָּה שֶׁל גּוּף חַי וְגוֹוֵעַ.

אֱלֹהִים, הֲיֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ?

אֶל הָהָר אֲנִי בָּא בִּכְפִיפַת

הוֹדָיָה, בְּעֵירֹם.

אֵלּוּ לֹא הַשְּׂפָתַיִם הַמְבַקְּשׁוֹת דַּי,

לֹא הַשְּׂפָתַיִם הַמְבַקְּשׁוֹת עוֹד,

זוֹ הָרוּחַ הַמְדַוֶּשֶׁת אֶת תְּפִלָּתָהּ,

תְּפִלַּת אָדָם הָאוֹחֵז בְּכֹחוֹֹ וְאֵינוֹ מַרְפֶּה,

כִּי הַכֹּל נוֹהֵם

אֶל הַקָּצֶה.

צדפת האור

רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם חַי בַּגָּלוּת,

לוֹפֵת אֶת הַנּוֹף בְּרַגְלָיו,

בְּגַלְגַּלָּיו, בִּשְׁרִיקָתוֹ

בִּדְבַשׁ זֵעָתוֹ,

בְּקֶצֶב לִבּוֹ, בְּעָנְשׁוֹ

וּבְעָנְגּוֹ, אֲבָל הַנּוֹף נִשְׁמָט.

דִּוּוּשׁ אַחַר דִּוּוּשׁ, הַנּוֹף נִבְעָט לְאָחוֹר.

רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם יוֹדֵעַ זֹאת,

גּוּפוֹ אוֹמֵד אֶת הַנְּדוּדִים.

רוּחַ חֲרִישִׁית דְּרוֹם מִזְרָחִית

לוֹטֶפֶת פָּנָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁירָתָהּ.

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הִיא קוֹרֵאת לוֹ:

בּוֹא, בּוֹא אֶל

אִי הַיַּלְדוּת, אֶל צִדְפַּת הָאוֹר,

בּוֹא אֶל אִוְשַׁת הָעֶצֶב, בְּדֹלַח הַדְּמָמָה,

אֶל תְּהוֹם הַדֶּרֶךְ, בּוֹא בּוֹא הַבַּיְתָה.

רוּחַ רְפָאִים, הוּא מְסַנֵּן, וּמַמְשִׁיךְ לִרְכֹּב.

מָתַי יַגִּיעַ הַבַּיְתָה, וּמַהוּ בַּיִת?

קַו דַּק שֶׁל אֵשׁ נִצָּת בֵּין הַשְּׁבִילִים. הוּא מְמַהֵר

וּמְפַסְפֵס. זְנַב חַיָּה חוֹמֵק בֵּין צִלְלֵי הָעֵצִים,

הַדֶּרֶךְ מִתְעַקֶּלֶת, הוּא גּוֹלֵשׁ בַּמּוֹרָד, גָּלוּת

שָׁוֶה גּוּף, גּוּף כָּפוּל גּוּף שָׁוֶה חֹפֶשׁ.

אַהֲבָה הִיא גַּג? יַלְדוּת הִיא בַּיִת?

רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם חַי בִּתְהִיָּה. לְפָנָיו דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה

לַחֲצוֹת, בְּטֶרֶם יַגִּיעַ אֶל הַקַּו

וְהַקַּו בּוֹעֵר, זָהֳרוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב.

יֵשׁ הָרוֹאִים בּוֹ אוֹר, יֵשׁ הָרוֹאִים בּוֹ בַּיִת,

יֵשׁ שֶׁאֵינָם רוֹאִים דָּבָר.

רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם רוֹאֶה הַכֹּל.

הוּא מֵאִיץ אֶת אוֹפַנָּיו, מוֹתֵחַ אֶת גּוּפוֹ, חוֹדֵר

פְּנִימָה בִּשְׁאָגָה. סוֹף סוֹף הוּא חָפְשִׁי.

קַו הָאֵשׁ נִסְפָּג לְתוֹךְ פָּנָיו.