כמה שהיא איילה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כמה שהיא איילה

כמה שהיא איילה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 71 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה

תקציר

כמה שהיא איילה

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַיָּלָה כִּי הָיוּ לָהּ עֵינַיִם יְחֵפוֹת. פָּחַדְתִּי שֶׁכָּל
הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּסְדְּקוּ בִּי, לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנָּה אַיָּלָה.
אַיָּלָה שֶׁלִּי כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת מִתְהַלְּכוֹת בָּהּ מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת
וְשׁוֹתְקוֹת. אֲנִי צוֹפָה בָּהּ מֵהַחַלּוֹן, הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה. כָּל בִּנְיָן שֶׁעוֹבֵר
לְצִדָּהּ מְצַמֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת.
"אַיָּלָה", אֲנִי צוֹעֶקֶת וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת.
פָּחַדְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת, כָּל הַקִּירוֹת נִשְׁבָּרִים
מִתּוֹכָהּ,
אֲבָל אַיָּלָה שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת, הַגַּב שֶׁלָּהּ מָתוּחַ.
רַק אֲנִי יוֹדַעַת כַּמָּה שֶׁהִיא
אַיָּלָה

אבות ישורון כתב ש"שיר שהתרגל להיות שיר, זה בעצמו אנטי-שיר". כתיבתה של הלל אקרמן היא שיר שלא התרגל להיות שיר. יש בכתיבה הזו פריכות רעננה שמאפשרת לשירים לדבר על עניינים כבדים בצורה מלאת חיים. זהו תיאור של תודעה ייחודית בפעולה ותיאור של עולם שמוחזק בין התפרקות ללכידות-כלשהי שמאפשרת כתיבה.
דרור בורשטיין

הלל אקרמן, מורה לספרות בתיכון לאומניות בירושלים, בוגרת תואר ראשון לספרות כללית והשוואתית ומדעי היהדות באוניברסיטה העברית. שיריה זכו במספר פרסים: הרשון, גחמן וזולטן. כמה שהיא אילה הוא ספרה הראשון.

פרק ראשון

שותקת

נא לא

פַּעַם הֶחָתוּל מִתַּחַת לַמַּכֹּלֶת הָיָה מְיַלֵּל, אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלּוֹ, הַמְּכוֹנִיּוֹת הָיוּ צוֹפְרוֹת בִּמְחָאָה, הָאֳרָנִים הָיוּ טוֹבְעִים בִּמְחָטִים שֶׁנֶּעֶרְמוּ עַל הָרִצְפָּה, הַיַּלְדָּה בַּמּוֹדָעָה הָיְתָה מְחַיֶּכֶת לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה לִתְפֹּר אוֹתָם לָעֲנָפִים בַּחֲזָרָה. אֲבָל מִצַּעַר לְצַעַד הָרְחוֹבוֹת הִפְסִיקוּ לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. הִיא עָלְתָה בְּכֹבֶד הַמַּדְרֵגוֹת וְתָלְתָה עַל הַכְּנִיסָה שֶׁלֶט גָּדוֹל וְלָבָן, שֶׁעִטְּרָה כְּבָר אֶתְמוֹל בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁחֹרוֹת: "נָא לֹא לְפַתֵּחַ צִפִּיּוֹת". נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת, וּבְכָל זֹאת הִמְשִׁיכוּ לָבוֹא וְלִדְפֹּק. תְּחִלָּה מַהֵר, בִּנְשִׁימָה שֶׁל חַיָּה פְּצוּעָה, אַחַר כָּךְ לְאַט, עַד לְדוּמִיָּה מֻחְלֶטֶת. וּבְכָל פַּעַם הִיא כִּמְעַט וְהִגִּיעָה, כִּמְעַט וְתָפְסָה בַּיָּדִית בְּיָד רוֹעֶדֶת, עוֹד רֶגַע הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָמַד בַּצַּד הַשֵּׁנִי מֵעוֹלָם.

כמה שהיא איילה

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַיָּלָה כִּי הָיוּ לָהּ עֵינַיִם יְחֵפוֹת. פָּחַדְתִּי שֶׁכָּל הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּסְדְּקוּ בִּי, לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנָּה אַיָּלָה.

אַיָּלָה שֶׁלִּי כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת מִתְהַלְּכוֹת בָּהּ מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת וְשׁוֹתְקוֹת. אֲנִי צוֹפָה בָּהּ מֵהַחַלּוֹן, הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה.

כָּל בִּנְיָן שֶׁעוֹבֵר לְצִדָּהּ מְצַמֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת.

"אַיָּלָה", אֲנִי צוֹעֶקֶת וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת.

פָּחַדְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת, כָּל הַקִּירוֹת נִשְׁבָּרִים מִתּוֹכָהּ,

אֲבָל אַיָּלָה שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת, הַגַּב שֶׁלָּהּ מָתוּחַ.

רַק אֲנִי יוֹדַעַת כַּמָּה שֶׁהִיא

אַיָּלָה

לעצור את זה

הֶחָלָב אוּלַי הֶחְמִיץ.

שַׂקִּית הַקְּנִיּוֹת זְרוּקָה עַל הָאַסְפַלְט הַחַם.

הַשָּׁחֹר נוֹגֵעַ בְּהַכֹּל

הַשָּׁמַיִם נִשְׁפָּכִים לְכָל עֵבֶר

"בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם אֲנִי נִגְמֶרֶת

לֹא מַתְחִיל אֵין סוֹף", אֲנִי לוֹחֶשֶׁת

אֲבָל הַשָּׁחֹר נוֹגֵעַ בְּהַכֹּל

הַשָּׁמַיִם נִשְׁפָּכִים

אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת זֶה

הַתַּפּוּחִים מִתְגַּלְגְּלִים מֵהַשַּׂקִּית וְרָצִים לַכְּבִישׁ

אֲנִי נִגְמֶרֶת

הַשָּׁחֹר סוֹגֵר

הָאֵינְסוֹף

הָאֵינְסוֹף

הָאֵינְסוֹף

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 71 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה
כמה שהיא איילה הלל אקרמן

שותקת

נא לא

פַּעַם הֶחָתוּל מִתַּחַת לַמַּכֹּלֶת הָיָה מְיַלֵּל, אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלּוֹ, הַמְּכוֹנִיּוֹת הָיוּ צוֹפְרוֹת בִּמְחָאָה, הָאֳרָנִים הָיוּ טוֹבְעִים בִּמְחָטִים שֶׁנֶּעֶרְמוּ עַל הָרִצְפָּה, הַיַּלְדָּה בַּמּוֹדָעָה הָיְתָה מְחַיֶּכֶת לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה לִתְפֹּר אוֹתָם לָעֲנָפִים בַּחֲזָרָה. אֲבָל מִצַּעַר לְצַעַד הָרְחוֹבוֹת הִפְסִיקוּ לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. הִיא עָלְתָה בְּכֹבֶד הַמַּדְרֵגוֹת וְתָלְתָה עַל הַכְּנִיסָה שֶׁלֶט גָּדוֹל וְלָבָן, שֶׁעִטְּרָה כְּבָר אֶתְמוֹל בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁחֹרוֹת: "נָא לֹא לְפַתֵּחַ צִפִּיּוֹת". נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת, וּבְכָל זֹאת הִמְשִׁיכוּ לָבוֹא וְלִדְפֹּק. תְּחִלָּה מַהֵר, בִּנְשִׁימָה שֶׁל חַיָּה פְּצוּעָה, אַחַר כָּךְ לְאַט, עַד לְדוּמִיָּה מֻחְלֶטֶת. וּבְכָל פַּעַם הִיא כִּמְעַט וְהִגִּיעָה, כִּמְעַט וְתָפְסָה בַּיָּדִית בְּיָד רוֹעֶדֶת, עוֹד רֶגַע הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא עָמַד בַּצַּד הַשֵּׁנִי מֵעוֹלָם.

כמה שהיא איילה

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַיָּלָה כִּי הָיוּ לָהּ עֵינַיִם יְחֵפוֹת. פָּחַדְתִּי שֶׁכָּל הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּסְדְּקוּ בִּי, לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנָּה אַיָּלָה.

אַיָּלָה שֶׁלִּי כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת מִתְהַלְּכוֹת בָּהּ מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת וְשׁוֹתְקוֹת. אֲנִי צוֹפָה בָּהּ מֵהַחַלּוֹן, הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה.

כָּל בִּנְיָן שֶׁעוֹבֵר לְצִדָּהּ מְצַמֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת.

"אַיָּלָה", אֲנִי צוֹעֶקֶת וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת.

פָּחַדְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת, כָּל הַקִּירוֹת נִשְׁבָּרִים מִתּוֹכָהּ,

אֲבָל אַיָּלָה שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת, הַגַּב שֶׁלָּהּ מָתוּחַ.

רַק אֲנִי יוֹדַעַת כַּמָּה שֶׁהִיא

אַיָּלָה

לעצור את זה

הֶחָלָב אוּלַי הֶחְמִיץ.

שַׂקִּית הַקְּנִיּוֹת זְרוּקָה עַל הָאַסְפַלְט הַחַם.

הַשָּׁחֹר נוֹגֵעַ בְּהַכֹּל

הַשָּׁמַיִם נִשְׁפָּכִים לְכָל עֵבֶר

"בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם אֲנִי נִגְמֶרֶת

לֹא מַתְחִיל אֵין סוֹף", אֲנִי לוֹחֶשֶׁת

אֲבָל הַשָּׁחֹר נוֹגֵעַ בְּהַכֹּל

הַשָּׁמַיִם נִשְׁפָּכִים

אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת זֶה

הַתַּפּוּחִים מִתְגַּלְגְּלִים מֵהַשַּׂקִּית וְרָצִים לַכְּבִישׁ

אֲנִי נִגְמֶרֶת

הַשָּׁחֹר סוֹגֵר

הָאֵינְסוֹף

הָאֵינְסוֹף

הָאֵינְסוֹף